את עמותת "שינוע חברתי" הקים היזם החברתי תומר שמש לפני שש שנים, אחרי שזיהה את הנחיצות בהפעלתו של ארגון שכל תכליתו היא לשנע פריטים, בכל מיני מידות וגדלים, ממקומות שיש בהם עודף אל מקומות שיש בהם צורך. בישראל יש מצד אחד חברת שפע ומצד שני חברה ענייה. באר אחת שכל הזמן מתמלאת וגולשת על גדותיה, ובאר אחת שאף פעם לא מצליחה להתמלא. בעיניי, אנחנו בסך הכול הדלי שמעביר מהמלאה לחסרה".
תחתונים, רהיטים וגם בתי ספר שלמים: המתנדבים שאוספים ומשנעים ציוד למפונים
(צילום: ירון שרון, יח"צ "שינוע חברתי" | עריכה: קורל קוט)
ואכן, בתוך זמן קצר הפך ה"דלי" הזה לגוף חברתי בעל ערך עצום, והוא מעביר כך בין ה"בארות", סחורות ופריטים בהיקף של כ-40 מיליון שקל בשנה. הכול: בגדים, מזרונים, ספות, רהיטים, מחשבים, מקררים. המודל כה הגיוני ופשוט וידידותי לסביבה: מצד אחד הארגון אוסף עודפים מחברות מסחקיות ועסקים, ומצד שני הוא מעביר אותם לכל מי שזקוק להם, בהתאם לצרכיו. ה"עודפים" האלה הם מוצרים חדשים לגמרי, שכולנו רוכשים בחנויות, אך מסיבה כזו או אחרת, לא מיועדים למכירה, והחברות מתכננות להיפטר מהם בכל מקרה.
שמש מציין לדוגמה מהלכים עסקיים גדולים, שבהם תאגיד עסקי נרכש, מתאחד עם גוף אחר או מרענן את הלוגו, ולכן נדרש להחליף גם את סמלי הפירמה המוטבעים על כל הפריטים שבבעלות החברה. בבת אחת נאלץ ארגון כזה להחליף את כל הריהוט שבבעלותו, לפריטים שנושאים את צבעי הלוגו החדש. במקרה כזה, הפיתרון שמציעה "שינוע חברתי" הוא מושלם, חברתית ואקולוגית: הפריטים עוברים ליעדים שבהם הם משמשים אנשים וגופים שידם אינם משגת, הם לא מושלכים לאשפה וחוסכים כך זיהום והטמנה מיותרים.
עד כתיבת שורות אלה הצילה העמותה יותר מ-5,613,436 פריטים, בשווי כולל של יותר מ-128,050,000 שקל. כל השלל שנאסף ונתרם עוצר לפרק זמן קצר במחסן העמותה הענק בבית שמש, אבל לא לאורך זמן. כל הסחורה והפריטים שנמצאים בכל רגע נתון מתחלפים מדי שבועיים
9 צפייה בגלריה
בתוך המחסן הענק בבית שמש. אוספים סחורות מקמעונאים ורהיטים ממשרדי ההיי-טק
(צילום ירון שרון)
"אנחנו מקבלים סחורות ופריטים משני כיוונים עיקריים", מסביר שמש. "הראשון הוא קמעונאים, שנפטרים מבגדים חדשים, חומרי ניקוי, מזרנים, כל סוגי הטקסטיל, מצעים, מגבות, ופריטים רבים נוספים כאלה. השני מגיע ממשרדי הייטק. אנחנו אוספים רהיטים ופריטים שחברה החליטה לזרוק, מטעמים של חידוש ציוד, שיפוצים או עיצוב מחדש. את הפריטים האלה אפשר ממש להעתיק לדירות".
כך הם הצילו עד כתיבת שורות אלה יותר מ-5,613,436 פריטים, בשווי כולל של יותר מ-128,050,000 שקל. כל השלל שנאסף ונתרם עוצר לפרק זמן קצר במחסן העמותה הענק בבית שמש, אבל לא לאורך זמן. הסחורה והפריטים שנמצאים במחסן בכל רגע נתון מתחלפים מדי שבועיים בערך. "זה נקרא 'מחסן נושם'. כל הזמן נכנסת ויוצאת סחורה", מסביר שמש. "כמעט כל הפריטים שנמצאים כאן כבר מוזמנים ויש להם כתובת. מוצרים רבים שאנחנו אוספים מקבלים כתובת ויעד עוד לפני שהם מגיעים לכאן בכלל".
למרות הביקוש הגדול לפריטים, מדיניות העמותה לאורך השנים היתה לשמור כ-20% מהמלאי במחסנים, זמינים למצבי חירום. "שמרנו לימי חירום, בלי לדעת לטובת מה. אני מודה שלא ידענו שיכול להיות תסריט של מלחמה כזאת. חשבנו יותר בכיוון של רעידת אדמה. אבל אז פרצה המלחמה, והיישובים פונו, ובעצם מייד התחלנו לחלק את כל ה-20 אחוז".
"אני חייב להודות שלא דמיינתי שנראה אנשים בפליטות אצלנו בישראל. מהר מאוד מילאנו את הבתים החדשים והזמניים של האזרחים המפונים, שנאלצו להתחיל הכול מחדש, בטלוויזיות, מקררים, מחשבים, כל מה שהיה"
9 צפייה בגלריה
את תרומות הבגדים - כולם חדשים עם הטיקט - מסדרים לפי מידה וגיל, כמו בחנות
(צילום ירון שרון)
9 צפייה בגלריה
"קיבלנו כמות מטורפת של תחתוני בוקסר, הכל הולך לחיילים". בתוך ההאנגר של "שינוע חברתי"
(צילום ירון שרון)
לא דמיינו שנראה פליטים אצלנו בארץ
מאז פרצה המלחמה עברה עמותת "שינוע חברתי" לפעול במתכונת חירום, כאשר כל תשומת הלב של פעילותה התמקדה בנפגעים העיקריים מהמצב: תושבי היישובים שפונו מאזורי קו העימות, ואזרחים שנקלעו למצוקה כלכלית בעקבות המלחמה.
"בתוך כמה שעות ביום ראשון, 8 באוקטובר, כבר היינו במוד חירום מלא, והפנינו את רוב המאמץ שלנו לטפל באלה שנפגעו הכי הרבה", מספר שמש. "אני חייב להודות שלא דמיינתי שנראה אנשים בפליטות אצלנו בישראל. מהר מאוד מילאנו את הבתים החדשים והזמניים של האזרחים המפונים, שנאלצו להתחיל הכול מחדש, בטלוויזיות, מקררים, מחשבים, כל מה שהיה. התחלנו לשנע לאתרים שאליהם אנשים עברו, בעיקר בתי מלון.
"זה נשמע נורא נחמד 'בית מלון', אבל אין לך שם את הבגדים שלך, ובים המלח אין לך אפילו איפה לקנות את הדברים האלה. כל מה שהיה לנו במלאי - מייד פיזרנו ושינענו לבתי מלון ולריכוזי המפונים. וכדי שלא תהיה להם תחושה שהם 'נזקקים', הגשנו את הציוד כמו בחנות, שתהיה להם תחושה שהם הולכים לקניות. סידרנו לפי מידות וצבעים וגילאים. חילקנו משטח שלם של מזוודות, כי כשאנשים עוברים בין מקומות, הם צריכים איזשהו ארון או ציוד אחסון, שיוכלו ללכת איתו ממקום למקום".
יש גם המון פינוקים, שאותם מפנים מייד אל הלוחמות והלוחמים בשטח: "קיבלנו למשל כמות מטורפת של תחתוני בוקסר, חדשים! הכול חדש. זה יילך לחיילים, תחתונים זה מאוד מאוד חשוב למי שמקבל את זה".
"הגענו לבית הספר 'נופי הבשור' בעוטף עזה עם ארבע משאיות ו-60 או 70 מתנדבים של 'אחים לנשק', לקחנו את כל הציוד שהיה שם, ובעצם העתקנו את כל בית הספר לים המלח ולאילת. נתנו להם לחזור ללמוד עם השולחנות והכיסאות שהם רגילים אליהם"
9 צפייה בגלריה
כל מה שנשמר לחירום או לרעידת אדמה - שונע כבר לטובת המפונים וכעת יש חוסר
(צילום ירון שרון)
בית ספר שלם נארז והועבר לאילת
אחד הפרויקטים הכי משמעותיים שביצעה עמותת "שינוע חברתי", כלל לא התבסס על תרומות או סחורות שנאספו. "אחרי תקופה קצרה עלה צורך אמיתי להקים באילת ובים המלח, הריכוזים הגדולים של המפונים, בתי ספר לטובת הילדים. וזה מה שעשו שם: ממש הקימו בית ספר מאפס. לא היו להם רהיטים, ולכן שאלו אותנו אם יש לנו איך להשיג שולחנות וכיסאות. אמרנו, רגע! למה לא ניקח את כל הציוד שהיה להם בבית הספר הקודם, ונעביר את כולו לבית ספר החדש? זה מה שעשינו - הגענו לבית הספר 'נופי הבשור' בעוטף עזה עם ארבע משאיות ו-60 או 70 מתנדבים של 'אחים לנשק', לקחנו את כל הציוד שהיה שם, ובעצם העתקנו את כל בית הספר לים המלח ולאילת. נתנו להם לחזור ללמוד עם השולחנות והכיסאות שהם רגילים אליהם".
תוך כדי האריזה של תכולת בית הספר זיהו המתנדבים של 'שינוע חברתי' הרבה מאוד פריטים אישיים של הילדים שלמדו ב'נופי הבשור'. "ראינו שם ספרים, תיקים וציוד אישי עם השמות של הילדים עליהם. התקשרתי למנהלת והצעתי לה שניקח את הכל ונביא לילדים לאילת, אבל אז היא אמרה, אני לא יכולה לדעת אם אתם לוקחים משהו של ילד שאולי הוא כבר לא איתנו. אז ויתרנו".
תומר שמש: "אני בכלל לא רואה בזה נתינה, אלא התמקצעות והצלחה לאזן בין העודף לחוסר, למקסם משאבים. אני לא רואה בפעילות שלנו מעשה צדקה או חסד. זו מעין קריירה. העובדה שזה עושה טוב לאחרים היא מבחינתי פריבילגיה גדולה"
9 צפייה בגלריה
הגיעו עם ארבע משאיות ועשרות מתנדבים של 'אחים לנשק' ופינו את כל בית הספר 'נופי הבשור' לאילת
(צילום ירון שרון)
יזם חברתי סדרתי
על תומר שמש עצמו, אדם שהוא מופת לפעילות אזרחית וערבות הדדית, ראוי להרחיב מעט. הוא בן 44, ממושב אביאל ליד בנימינה, נשוי ואב לארבעה ילדים, ושנים רבות היה חקלאי. כשגידל תמרים בבקעת הירדן העביר את כל ההכנסות מגידול התמרים לפעילות חינוכית בפריפריה. אחר כך ניהל את אחת מחוות הקנאביס הרפואי הראשונות בישראל, עבר לעבוד בארגוני זכויות אדם, ואז חזר לחקלאות. בסיבוב הזה עבד במסגרת לקט ישראל, ארגון שאוסף ומציל עודפים של תוצרת חקלאית בשדות ובמטעים, ומעביר אותם להצלת משפחות נזקקות.
"רק אז הבנתי שאני בכלל יזם", הוא אומר ומתייחס ליוזמה להקמת מרכז השינוע החברתי. "אני בכלל לא רואה בזה נתינה, אלא התמקצעות והצלחה לאזן בין העודף לחוסר, למקסם משאבים. אני לא רואה בפעילות שלנו מעשה צדקה או חסד. זו מעין קריירה. העובדה שזה עושה טוב לאחרים היא מבחינתי פריבילגיה גדולה".
לפני עשור הקים שמש את קהילת הג'אנקיה בפייסבוק, המונה יותר מ-110 אלף חברים, כולם חובבי ג'אנק, שמשתפים פריטים שמצאו ברחוב או מיחזרו בבתיהם.
הוא לא נח לרגע, ולצד העבודה האינטנסיבית ב"שינוע חברתי" הוא מקים בימים אלה מיזם חדש למרכזי קיימות קהילתיים, בשותפות עם רשויות מקומיות גדולות. "מעולם לא קראתי ספר ולא סיימתי תיכון", הוא מודה, "אבל קיבלתי תואר כבוד ממכללת רופין".
9 צפייה בגלריה
"מעולם לא קראתי ספר ולא סיימתי תיכון, אבל קיבלתי תואר כבוד ממכללת רופין". המייסד, תומר שמש
(צילום ירון שרון)
"אני רוצה לרתום את החברות העסקיות, גם אלה שלא תורמות היום דרכנו - שיתנו לנו את כל מה שעודף אצלן, רהיטים, מחשבים, שיעבירו את העודפים שלהן הלאה. לא לשמור, לא לזרוק - להעביר. גם אם זה לא אלינו אלא ישירות למשפחות שצריכות את זה"
שחברות עסקיות יעבירו הלאה, לא יזרקו
על אף היעילות של הסיוע למפונים במלחמה ולמרות ההצלחות בעבר, תומר שמש אומר שהוא מאוד חושש מהעתיד הקרוב. "אני מפחד, כי אנחנו לא יודעים מה יהיה המצב הכלכלי בישראל. יש צפי של 300 אלף מובטלים בישראל בחודש הקרוב. אלה מספרים שאנחנו לא מכירים פה. אני פוחד שיהיה עלינו עומס אדיר ודרישה גדולה. מעולם לא הגענו למצב שבו אמרנו 'מצטערים, אין לנו מספיק לתת לכם', ואני מאוד פוחד להגיע למצב הזה עכשיו.
"לכן אני רוצה לרתום את החברות העסקיות, גם אלה שלא תורמות היום דרכנו - שיתנו לנו את כל מה שעודף אצלן, רהיטים, מחשבים, שיעבירו את העודפים שלהן הלאה. לא לשמור, לא לזרוק - להעביר. גם אם זה לא אלינו אלא ישירות למשפחות שצריכות את זה.
"בגלל זה אנחנו פותחים עוד מחסן. הכוונה שלנו להיות הספק העיקרי של פריטים הכרחיים - בלי עלויות כלל - לכל אותם המפונים ולכל הקהילות שקולטות אותן, לטובת החיים החדשים שלהם. הלוואי שזה גם יהיה בבתים המקוריים שלהם או בקהילות המקוריות שלהם".
