ועידת האנשים של המדינה 2024 - יש לנו דור העתיד
(צילום: סנטרל הפקות)
ועידת "האנשים של המדינה" מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
בפודקאסט "מעניין לי את הסבתא", מספק דילן גפן (16), בנו של היוצר והזמר אביב גפן, הצצה מרתקת לעולמו של נער ישראלי שיושב לשיחה פתוחה עם סבתו נורית גפן, ומתאר כיצד הצטרף ליוזמות של סיוע לחקלאים ולמפונים. כמו דילן, רבים מבני הנוער הישראלים המשתייכים לדור ה-Z - שבוגריה לוחמים כעת בצבא - התבגרו בין רגע בעקבות אירועי 7 באוקטובר. "אני לא חושב שעברנו שינוי או שהתבגרנו, אני חושב שאתם אלו שפספסתם אותנו", אמר דילן בוועידת "האנשים של המדינה" שהתקיימה היום (ד'). "ההנהגה זלזלה בנו, בטיקטוק שלנו וברשתות החברתיות בכלל, ועכשיו זה עולה לנו בחיי אדם".
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: דילן גפן, אבישי ברמן, עידו מהצרי ויאיר קראוס בוועידת "האנשים של המדינה"
(צילום: דנה קופל)
תסביר.
דילן: "עם תחילת המלחמה ראינו כולנו איך כל מערך ההסברה הישראלי ברשתות החברתיות קורס אל מול ההסברה של הצד השני, ואת הפירות של זה אנחנו רואים בימים אלו בקמפוסים בארה"ב ובאירופה. יש המון שנאה כלפינו באוניברסיטאות בעולם, והרבה מזה קורה בגלל הזלזול של ההנהגה שלנו שלא השקיעה בהסברה ברשתות ולא ידעה לנצל את כוחם של בני הנוער.
"אפילו איראן זיהתה את הפוטנציאל של בני הנוער, ובזמן שהפוליטיקאים שלנו התרברבו בנאומים יפים ב-CNN - איראן כבר הגיעה למאות מיליוני צעירים, ושטפה להם את המוח במחשבות שעכשיו פוגעות בנו".
אז אם הנוער הישראלי חשוף להסתה האיראנית, איך הוא לא הושפע משטיפת המוח הזאת גם?
"כי אנחנו גרים כאן בישראל. מסיבות מובנות, האויב ריכז את עיקר מאמציו בחו"ל. אני הרגשתי איזשהו ואקום שלטוני. הרגשתי שאין כאן ריבונות ואין הרגשת ביטחון, ולכן כבר בימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר הרגשתי מחויבות לצאת ולהיפגש עם האנשים שעברו על בשרם את התופת. עשיתי את זה מתוך תחושת שליחות, במיוחד בגלל שהרגשתי שאף אחד מההנהגה לא עושה את זה".
דילן גפן: "מקבלי ההחלטות בארץ מבינים מספיק את החשיבות ואת הכוח של הדור הבא, בטח לא מספיק בשביל להשקיע בנו. יש מדינות כמו סין ושווייץ, אפילו איראן, שמסתכלות קדימה, לעתיד. אנחנו מרוכזים רק ב'כאן ועכשיו'"
ואפשר כבר לדבר על מסקנות? מה אנחנו צריכים לעשות אחרת? נתת פה חתיכת 'אני מאשים'.
"אז אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאין אהבה בעולם, ושהכול בסוף נובע מאינטרסים. ומהסיבה הזו, כשישראל משמשת כאינטרס למדינות אחרות בעולם - הן יובילו קול מתון יותר כלפינו".
זו הנחה שפוליטיקאים לא תמיד מבינים.
"האינטרס הזה לרוב קשור לטכנולוגיה, לאחרונה אני מרגיש שלמרות שטכנולוגיה והייטק הם חלק מהותי מהמדינה שלנו - הממשלה לא מספקת את החמצן הנדרש לזה. תקציבים של מאות מיליארדים שמגיעים למוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה, הם אלו שבסוף יביאו עלינו את ה-7 באוקטובר הבא.
"לא נראה לי שמקבלי ההחלטות בארץ מבינים מספיק את החשיבות ואת הכוח של הדור הבא, בטח לא מספיק בשביל להשקיע בנו. יש מדינות כמו סין ושווייץ, אפילו איראן, שמסתכלות קדימה, לעתיד. אנחנו מרוכזים ב'כאן ועכשיו', מסיבות מובנות, אבל תחשוב מה היה יכול להיות אם היינו חושבים כבר על דור העתיד, ומשקיעים בו?".
"הציפייה שלי הייתה מהמדינה, לא מבני הנוער"
האם באמת, כפי שדילן אומר, טעינו כשהשמצנו את דור ה-Z וכינינו אותם מפונקים ואנוכיים, ולמעשה הרצון לסייע ולתרום תמיד היה שם - ואנחנו, המבוגרים, פשוט התעלמנו ממנו?
עידו מהצרי, איש חינוך ומנכ"ל ארגון תלמ"א - תוכנית לאומית למצוינות באנגלית שהחלה לפעול בארץ לפני כעשור ובמסגרתה מורים יהודים מכל העולם מגיעים ארצה כדי ללמד את הנוער הישראלי אנגלית, בהתנדבות, לא מופתע מההתגייסות האדירה של בני הנוער הישראלים מתחילת המלחמה. הוא ראה זאת במו עיניו, כשכמה ימים לאחר מתקפת הטרור - מורים ובוגרי תוכנית תלמ"א, התייצבו למען המפונים מהדרום ומהצפון בכל הארץ.
"בימים הראשונים יצא לי לנסוע לאילת ולבקר את הקהילות מהעוטף שפונו לעיר", אומר מהצרי. "הייתה המולה גדולה בהתחלה, ולמרות זאת הצלחתי להבחין בכמה סוגים של בני נוער - אלו שניצלו מהתופת ופונו מבתיהם, ומהצד השני את הנוער המקומי שקיבלו אותם ברגישות ובהכלה וליוו אותם לכל אורך השהיה שלהם שם. הדור שחשבנו שהוא מפונק - התגלה ככזה שנרתם בכל הכוח לעשייה ולנתינה למען אחרים".
4 צפייה בגלריה
ילדי קיבוץ ניר עוז במלון באילת. "ליוו את המפונים מתוך תחושת שליחות"
(צילום: מאיר אוחיון)
היה רגע שהופתעת ואמרת לעצמך, 'וואלה, משהו השתנה בנוער הישראלי'?"
"האמת היא שלא הייתה לי שום ציפייה מהם. הציפיה שלי הייתה שהמדינה או כל גוף מקצועי אחר מטעמה, ידאגו לליווי של האנשים האלו שניצלו מתופת. אבל נראה שבני הנוער הם, בין היתר, אלו שלקחו על עצמם את משימת הליווי והתמיכה במפונים, כנראה מתוך הבנה שזו השליחות שלהם כעת.
"אגב, אני חושב שאפילו יותר מרגש זה לראות את בני הנוער מהעוטף שחוו את אירועי 7 באוקטובר במלוא עוצמתם, ולמרות זאת נרתמו לסייע לילדים הקטנים יותר בקהילה שלהם", מוסיף מהצרי. "יצא לי לראות חבר'ה בני 17-16 שהחליטו ש'אוקי, קשה לנו והכול, אבל הילדים הקטנים שנמצאים איתנו זקוקים לעזרה, ואנחנו נהיה כאן בשבילם', והם עזרו בהקמת הגנים במלונות המפונים, סייעו להם בפעילויות שערכו עבורם מתנדבים, ליוו אותם לגנים ולבתי הספר החדשים ובעיקר גרמו להם להרגיש נוח".
גם החליפו הורים במובנים מסוימים?
"חלקם לצערנו כן.
"ב-7/10 נחשפו התהליכים שהנוער הישראלי עובר"
"ב-9 באוקטובר, ביום השלישי למלחמה, הצוות שלי ואני היינו בבאר שבע וניסינו להקים שם חמ"ל של משימות למכינות הקדם צבאיות", מספר אבישי ברמן, יזם חברתי, מחנך ויו"ר המכינות הקדם צבאיות. "פגשתי שם במקרה קבוצת חניכים מאחת המכינות. ידעתי שכל הצוות החינוכי של אותה מכינה גויס למילואים, והם מצאו את עצמם בלי מישהו שיניע אותם קדימה ובעיקר, כשהם לא מכירים אחד את השנייה עדיין.
"שאלתי אותם מה הם עושים בבאר שבע, והם ענו לי: 'מה זאת אומרת? באנו להתנדב, באנו לתרום. יש משימות, אנחנו נהיה שם'", הוא מוסיף. "אתה מבין, אין להם צוות, יש המון אי ודאות באוויר והרבה מאוד לחץ, ובכל זאת החבורה הזאת הגיעה לשם כדי לתרום לאחרים".
לדעתך, ההנחות המקדימות שלנו על הדור הזה היו שגויות, או שכל אחד יכול להפוך לאריה?
ברמן: "אני לא חושב שב-7 באוקטובר משהו השתנה, אלא ש-7 באוקטובר איפשר לתהליכים שעוברים בני הנוער הישראלים, שאני נחשפתי אליהם במהלך כל 17 השנים שאני עובד עם נוער, לצאת לאור. החברה הישראלית צריכה להבין שהנוער שלנו הוא חלק מסיפור ישראלי רחב ומרשים, ושהם רוצים להביא את עצמם ואת היכולות שלהם לידי ביטוי".
כלומר, יכול להיות שאנחנו אלה שכבלנו אותם?
"אני חושב שלקינו בשתי הערכות חסר; הראשונה, קרה לנו מה שכנראה קורה לכל מבוגר - הסתכלנו על הצעירים, ראינו שהם שונים מאיתנו ומאיך שהיינו בגילם, עם כל הטיקטוק והוולט, ומיד הנחנו שהם מפונים ושטחיים. אבל הם לא. יש שם הרבה מאוד עוצמות ועומק, והם מבטאים אותם בדרך שונה משלנו.
"הערכת החסר השנייה היא דווקא כלפי עצמנו - אנחנו חיים בחברה מאוד ביקורתית, בעיקר כלפי עצמנו. ב-7 באוקטובר התברר אולי שהאש הישראלית נמוכה יותר משהייתה בעבר, אבל הגחלים החמים עדיין ישנם ורק חיכו לרוח שתגיע, וכשהיא הגיעה מצאנו את עצמנו עם אש גדולה שחזרה לבעור".
4 צפייה בגלריה
חניכי מכינה קדם צבאית מקיבוץ עלומים שבעוטף. "להשקיע בכל מה שמעניק חוסן חברתי לדור העתיד"
(צילום: מתן צורי)
אתה מקבל לקדם-מכינות שאתה מנהל חבר'ה עם אש גדולה שרוצים לצאת ולהילחם. איך תצליח להביא אותם אליכם לשנת מכינה הבאה, כשהחבר'ה מהשמינית רוצים כבר להיכנס לרפיח ולקחת חלק בסיפור?
"הביקוש למכינות עולה כל שנה. יש לנו מערכת שמודדת את הדברים, ואנחנו רואים עליה של כ-15% מהשנה שעברה. כך שהשנה הזו היא לא בעיה, להיפך - היא הזדמנות להכין אותם לקראת האתגרים שאליהם הם שואפים להגיע כמה שיותר מוכנים ובשלים".
המכינה מעבירה אותם תהליך שאפשר להצביע עליו?
"בוודאי. אני למשל לא הייתי במכינה לפני הגיוס, ואני רואה איך החניכים יוצאים בסוף השנה עם מרכיבים שלי לא היו בגילאי 19-18. יש שם איזו בגרות, אחריות והבנה של איפה אני בתוך התמונה הגדולה, ואני חושב שההקשר הזה הוא המתנה הכי גדולה שהשנה הזאת אצלנו מעניקה להם".
"ללמוד אנגלית כבר בגיל הגן"
העובדה שבני הנוער הישראלים התגלו במלוא עוצמתם במלחמה הזאת, מעלה את השאלה אם ביום שאחרי עלינו, המבוגרים, מוטלת האחריות לדרוש מהדור הזה יותר, או שלהיפך - להניח להם לנפשם ולתת להם לגדול ולהתפתח בדרכם.
לדברי מהצרי, "אחת המסקנות שאני לוקח מהמלחמה הזאת זה שאנחנו צריכים להשקיע יותר בדור העתיד, וכשאני אומר השקעה אני מתכוון לחינוך. צריך להבין שהחינוך שהם יקבלו הוא זה שבסופו של דבר יעצב אותנו כמדינה. הוא זה שיחזיר הביתה את תושבי הצפון והדרום.
עידו מהצרי: "אם הילד בשל ללמוד אנגלית כבר בגיל הגן, זה מבורך. כשאותו ילד יהיה בן 16, הוא יכול יהיה להגיב על דברים שקורים ברשת באנגלית, ולהגן על המדינה בזירה הזאת. החובה שלנו כלפי הדור הבא, היא לאפשר לו להתמקצע באנגלית כבר מגיל צעיר"
"כשאני מסתכל עליהם, אני חושב שבאמת לא הבנו עד הסוף את המשמעות של ההשפעה שיש לכוח שלהם ברשתות החברתיות", הוא מוסיף. "אנחנו יכולים וחייבים לתת להם את הכלים להילחם בחזית הנוספת שאנחנו נאלצים להילחם בה - החזית של הרשתות החברתיות שדורשת לחימה יומיומית מול כל העולם ונתונים נוספים, כמו למשל אנגלית ברמה גבוהה".
מאיזה גיל היית ממליץ להתחיל בלימודי אנגלית?
"אם הילד בשל ללמוד אנגלית כבר בגיל הגן, זה מבורך. כשאותו ילד יהיה בן 16, הוא יכול יהיה להגיב על דברים שקורים ברשת באנגלית, ולהגן על המדינה בזירה הזאת. מבחינתי, החובה שלנו כלפי הדור הבא היא לאפשר לו להתמקצע באנגלית כבר מגיל צעיר".
ברמן: "החוסן של החברה הישראלית חייב להמשיך ולהיבנות, דרך ההתעקשות שלנו להמשיך ולייצר את הסיפור הישראלי, את הסיפור שלנו. הוא זה שמעניק משמעות לחיים שלנו כאן. וסיפור לא נוצר מעצמו, אלא דרך חינוך ותקשורת. ואגב תקשורת, יש לה אחריות אדירה ביצירת הסיפור הישראלי. ראינו בחודשי המלחמה הראשונים כמה שהיא הייתה מגויסת לטובת העניין. אפשר לאהוב את זה ואפשר גם לא - אבל העובדה היא שלשיח חיובי יש השפעה עצומה על החיים שלנו כאן.
"ואני אגיד עוד משהו: המדינה צריכה להשקיע במרחבים שבהם מתעצב הסיפור. הדוגמאות הקלאסיות הן תנועות הנוער והמכינות הקדם צבאיות, שעוסקות בטיולים בשטח ומעודדות את בני הנוער לקרוא ספרים, לפגוש חברים ולעסוק בפעילויות למען החברה".
4 צפייה בגלריה
זירת מלחמה נוספת שאסור להזניח. אפליקציית טיקטוק
(צילום: Eliseu Geisler / Shutterstock)
תרשו לי רגע להגן על דילן. עזבו אותו, הוא בן 16, תנו לו לחזור למשחקי מחשב. למה הוא צריך דאגות? יש לו אחר כך צבא ולהקים משפחה ולבנות חיים, ולקנות פה דירה, והקוטג' והמילקי. הוא עוד ילד. תנו לו לנוח כל עוד אין לו דאגות.
דילן: "אני חושב שעברנו מספיק מבצעים. יותר מ-11 מבצעים רק ב-16 שנים שאני חי בהן, וכולם לא השיגו את המטרה. ישראל עברה ממדינה שעושה - למדינה שמכריזה. בדיוק כמו שבימים אלו אנחנו מקבלים ציונים על הבגרויות שלנו בלי הדף של המבחן, וכך לא יכולים ללמוד מהטעויות שאולי עשינו, כך גם החברה הישראלית לא לומדת מהטעויות של עצמה, ולכן גם לא מצליחה לעבור את התהליך הנדרש כדי להשתנות".
אין בך משהו שרוצה לפעמים לשחרר את הדאגות, ולהשאיר אותן לימים שבהם תהיה גדול?
"אני נולדתי בישראל, אני אוהב את המדינה הזאת ומטבע הדברים תמיד אדאג לה. אם מישהו רוצה שהוא או הילדים שלו יחיו בלי דאגות - הוא צריך לעבור לגור בניו זילנד. אני גאה להיות ישראלי ומדהים כאן למרות הכול, ובסוף מותר לי לדאוג למדינה שלי ומותר לי גם לשמוח איתה. זה חלק מהעניין של לחיות כאן".
