שמי אלון, אני מנהל המתנדבים משבט משגב, הנהגת צפון, בחמ"ל ארגון 'לב אחד' באילת. 'לב אחד' הוא מארגוני הסיוע האזרחיים הרבים שפועלים בימים אלה בעיר, בניסיון לסייע לאזרחים שפונו מבתיהם ויישוביהם בעקבות מתקפת הטרור בדרום ותחילת המלחמה. אנחנו, המתנדבים ואני, פונים אליכם, הציבור, כדי להשמיע את קולם של האזרחים שהגיעו לאילת ומאז קולם כמעט לא נשמע, כדי להציג בפניכם את תמונת המצב ואת הקשיים שנוצרו שם.
על פי ההערכות שלנו, יש כעת באילת כ-30 אלף אזרחים שפונו מביתם. קראנו בעיתונות על מספר גבוה בהרבה - 50 או אפילו 60 אלף מפונים, כלומר כמספר תושבי העיר הקבועים, אבל האמת ששום גורם לא יכול לספק מספרים מדויקים, גם כי הם משתנים מדי יום ביומו.
בחמ"ל שלנו באילת פועלים בשעות האלה 275 מתנדבים, שמנסים לספק מענה לצרכים ההולכים ומתגברים של המפונים והמתפנים שהגיעו לעיר. המתנדבים שלנו הם אנשים שהגיעו עצמאית, כי הרגישו צורך לתרום בכל משימה, וכן חניכי מכינות ומשרתי שנת שירות, שבאו להתנדב ולסייע בפעילות החינוכית בעיר.
המצב בעיר מרגיש מאוד ארעי. נראה שאנחנו, המדינה והאזרחים, פועלים כאן ברוח הקונספציה שלפיה המצב הנוכחי - של עשרות אלפי תושבים שפונו בידי המדינה לאילת, ועוד אלפים אחרים שפינו את עצמם לכאן באופן עצמאי - הוא זמני, ויימשך לכל היותר רק עוד שבוע או שבועיים. זו קונספציה בעייתית. היא פוגעת בחוסן האזרחי וייתכן שגם במאמץ המלחמתי. כפי שהדברים נראים כרגע, ועל אחת כמה וכמה אם הלחימה תתרחב לחזיתות נוספות - המצב הזה יימשך עוד זמן רב.
"עיריית אילת מתמודדת ככל יכולתה בצורה מעוררת הערכה. היא מסייעת, שומרת על קשר עם עשרות הארגונים האזרחיים שהקימו כאן חמ"לים לסיוע, משקיעה מאמצים רבים ומנסה לנהל ולהשתלט על האירוע"
"מפונים" מקבלים הרבה יותר מ"מתפנים"
עיריית אילת מתמודדת ככל יכולתה בצורה מעוררת הערכה. היא מסייעת, שומרת על קשר עם עשרות הארגונים האזרחיים שהקימו כאן חמ"לים לסיוע, משקיעה מאמצים רבים ומנסה לנהל ולהשתלט על האירוע. עם זאת, דווקא הארגונים השונים שפועלים כאן עצמאית - פועלים כל אחד בזירה הספציפית שלו, וזה מצב שמוליד בלגן: העבודה מתבצעת במקביל, בכפילות מיותרת, בבזבוז משאבים, ללא תקשורת יעילה, וללא גוף מתכלל, שמנהל את כל הפעילות. אין חלוקה יעילה ואחידה של המשאבים והפעילויות שמבצעים המתנדבים בין המלונות השונים, וכך נוצרים מקרים רבים, שבהם המפונים השוהים במלון מסוים אחד מקבלים הרבה יותר סיוע והזדמנויות ממשפחות שפונו למלונות אחרים.
להבחנה והאפליה האלה תורמת גם ההגדרה של האזרחים ששוהים במלונות, בחלוקה לשתי קטגוריות: מפונים, שקיבלו מימון מסוים וסיוע מהמדינה, או מתפנים, כלומר אזרחים שהחליטו לברוח או לצאת מבתיהם באופן עצמאי, ועל כן נדרשים לשלם תמורת השהות. לאזרחים רבים, החלוקה הזו נראית בלתי הוגנת. ההבחנה תלויה, בין היתר, בשאלה אם מחבלים חדרו ליישוב שממנו באו ה"מתפנים" או לא. עצם החלוקה הזו מעלה מתחים רבים וחיכוכים בתוך המלונות עצמם, בין אוכלוסיות שממילא מרגישות פערים ביניהן גם בתחומים אחרים.
"המתפנים-עצמאית לא מקבלים מהמדינה כל סיוע כספי להסדרת ענייני הלינה, והם פונים אלינו לעזרה כי אין להם כסף, או שהכסף עומד להיגמר בימים הקרובים. הם מפחדים לחזור לבתיהם, מרגישים חוסר תקווה ואולי גם לא רואים אופק במצב הנוכחי, כי רבים לא יודעים היכן יבלו את הלילות הבאים"
5 צפייה בגלריה
התור ב"טרמינל 1", המרכז הלוגיסטי שמרכז תרומות ציוד ומעבירו למי שצריך
(אלון הברמן, לב אחד)
"עיר אוהלים" או "עיר מכולות"
בעיה נוספת שמתעוררת במצב הנוכחי היא היקף מקומות הלינה. העיר כרגע מלאה עד אפס מקום, אך בכל יום אנחנו מקבלים עוד ועוד פניות מאזרחים שהתפנו עצמאית מבתיהם, ומחפשים מקום להעביר בו את הימים והלילות האלה. ידנו קצרה מלעזור, אך אנחנו עושים כל מה שניתן. המתפנים-עצמאית לא מקבלים מהמדינה כל סיוע כספי להסדרת ענייני הלינה, והם פונים אלינו לעזרה כי אין להם כסף, או שהכסף עומד להיגמר בימים הקרובים. הם מפחדים לחזור לבתיהם, מרגישים חוסר תקווה ואולי גם לא רואים אופק במצב הנוכחי, כי רבים מהם לא יודעים היכן יבלו את הלילות הבאים.
בעקבות שיחות עם העירייה וגורמים נוספים בעיר, שבהן העלינו את בעיות הלינה, הוחלט כי בשבוע הקרוב תוקם "עיר אוהלים" באילת. זה אולי פתרון אפשרי לשבוע-שבועיים קדימה, אבל נראה שהמדינה לא רואה את המצב בטווחים ריאליים - ייתכן כי המצב יימשך להרבה יותר זמן. במצב מתמשך, אין ב"עיר אוהלים" מענה מספק.
פתרון אפשרי אחר, "עיר מכולות", הוא אולי מתאים וראוי יותר למגורים, אבל יש חשש אפילו להעלות על הדעת את הרעיון הזה, כי "עיר מכולות" משקפת מצב, שמאשש את החשש שהאירוע יימשך עוד זמן רב, לתוך החורף. עם זאת, החשש לדבר על היום הבא והאפשרות של התמשכות המצב מקשה מאוד על היערכות מותאמת בימים האלה ואני לא רוצה לדמיין בכלל כיצד ייראו החיים ב"עיר האוהלים" בימי החורף.
גם כשמצב החירום פה יסתיים, הקשיים של התושבים שעזבו את בתיהם ימשיכו ואולי יתגברו, וראוי לדאוג ולוודא שיתקיים מערך שדואג למפונים ולמתפנים-עצמאית בנושא הזה, וששירותי הרווחה ילוו ויכינו אותם ליום ולחיים שאחרי - כלכלית, נפשית וסוציאלית.
"יצא לנו לראות לא אחת נערים ונערות, בוגרים יותר או פחות, שמסתובבים בעיר בחוסר מעש בערב, ונקלעים לסיטואציות מסוכנות ובעייתיות. אנחנו באמת חוששים שבמצב הנוכחי, בשל תחושת חוסר הרסן והייאוש, עלולים להתרחש מקרים של אלימות או חלילה פגיעות מיניות"
פוטנציאל סיכון אצל בני הנוער
אחד הנושאים שמעסיקים ספציפית אותנו, הוא מצבם של בני הנוער שהגיעו מבחוץ לאילת. בשעות היום, בני הנוער האלה לא נראים בציבור. בניגוד לילדים הצעירים, שמגיעים ומשתתפים בפעילויות השונות שמתקיימות למענם במלונות - בני הנוער מבלים את רוב שעות היום בחדריהם, שקועים בסלולרי, נחשפים למידע ולתכנים שעוברים ברשתות, ויוצאים להסתובב בעיר רק בשעות הערב.
חוסר הפיקוח על בני הנוער עלול לעודד תחושות קשות של בדידות, בידוד ודיכאון מצד אחד, ומצד שני להגביר התנהגויות לא רצויות, כפנייה לאלכוהול ולסמים, או התנהגויות מסוכנות כדרך של פורקן והתמודדות עם המצב. יצא לנו לראות לא אחת נערים ונערות, בוגרים יותר או פחות, שמסתובבים בעיר בחוסר מעש בערב, ונקלעים לסיטואציות מסוכנות ובעייתיות. אנחנו באמת חוששים שבמצב הנוכחי, בשל תחושת חוסר הרסן והייאוש, עלולים להתרחש מקרים של אלימות או חלילה פגיעות מיניות.
"הקולות שלנו אומנם קטנים כי אנחנו מתנדבים צעירים ולא בעלי תפקיד וסמכות - אבל אנחנו מאמינים ביכולת שלנו לעשות שינוי. הגישה הזו כבר הוכיחה את עצמה, הצלחנו להגיע אל גורמים רבים בעיר ולשפר את ההיערכות למצב"
אנחנו משמיעים את קול המתנדבים
המטרה שלנו היא להעלות ולהשמיע את כלל הקולות האלה, ולהביא אותם בפני הגורמים הרלוונטיים שאחראים ומעורבים במצב, במטרה לשפר את התכנון ואת הביצוע. ככל שתתבצע ראייה אמיתית לטווח הארוך, היא תאפשר את מציאתם ואת קיומם של פתרונות, שיהיו מתאימים גם אם מצב החירום הנוכחי במדינה יימשך זמן רב. הקולות שלנו אומנם קטנים כי אנחנו מתנדבים צעירים ולא בעלי תפקיד וסמכות - אבל אנחנו מאמינים ביכולת שלנו לעשות שינוי. הגישה הזו כבר הוכיחה את עצמה, הצלחנו להגיע אל גורמים רבים בעיר ולשפר את ההיערכות למצב.
המפונים הרבים באילת נכנסים בשבוע השלישי של המלחמה למעין שגרה, אם כי מאוד חריגה. המטרה שלנו היא לאפשר לשגרה הזאת להיות כמה שיותר מיטיבה עם האזרחים האלה, שממילא נאלצים להתמודד עם קשיים וטראומות, עקירה וניתוק מהחיים הרגילים שלהם, עם מה שהם עוד צפויים לעבור.
אנחנו מאוד מודים לכל הגורמים שמשתפים איתנו פעולה ונותנים יד, ובכל הכנות, מקווים ומייחלים לימים שקטים שבהם העזרה שלנו לא תהיה נחוצה פה.
אלון הברמן, מדריך וסטודנט לחינוך בן 25 מקריית טבעון, הוא מנהל תחום החינוך בחמ"ל 'לב אחד' באילת. הוא הגיע לאילת לחופשה פרטית יום לפני הלחימה, ומאז מלווה את האזרחים שפונו מיישובי העוטף למלונות באילת.
