עמוס ברעם ועדיטל זו-ארץ בריאיון על העמותה לזכרו של בנם
(צילום: ירון ברנר)
כמה שבועות לפני שעילי ברעם נרצח במסיבת הנובה, הוא אמר להוריו שהמשימה שלו לשנה הקרובה היא להקים מרכז לסדנאות נשימה בתנאי קור. "עילי עסק בסדנאות נשימה קפואות, תחום הלקוח מעולמות הוולנס ומציע טיפול בחשיפה לקור באמצעות טבילה באמבטיית קרח, תוך לימוד של כל סוגי הנשימות", מספרת אמו, עדיטל זו-ארץ. "הוא הוכשר להדרכה בתחום לאחר שסיים לימודים מקצועיים בשיטת "וים הוף" (Wim Hoff), להם הקדיש ימים ולילות כדי להתמקצע כמה שרק אפשר, והיה להוט כבר להצליח לסייע לאנשים".
אבל עילי לא הספיק להגשים את חלומו להקים את המרכז ולסייע לכמה שיותר באמצעות השיטה הטיפולית בה האמין בכל ליבו, והמשימה שהטיל על עצמו הפכה לצוואה עבור משפחתו. ב-7 באוקטובר, זמן קצר אחרי שהתחיל מטח הרקטות, עילי וחבריו נכנסו לרכב ויצאו במהירות מחניון רעים, אליו הגיעו רק כמה שעות קודם לכן כדי לבלות בפסטיבל הנובה הסמוך. לרוע מזלם, לא רחוק מקיבוץ גבים שבעוטף המתינו להם מחבלי חמאס החמושים וירו על רכבם מספר רב של יריות. עילי וחברו, ליאם שרם, מתו במקום.
"עילי היה גוש של רגש. נשמה טהורה. הוא אהב את החיים ואהב אנשים ותמיד נחת על הרגליים כמו צ'יטה, ורץ אל עבר המטרות שלו בהצלחה רבה. בצבא שירת כלוחם ומפקד ביחידה קרבית, ותמיד היה פייטר ושאף לצעוד קדימה", מוסיפה אמו. "שלמות הגוף והנפש הייתה חשובה מאוד עבורו. הוא האמין שאין גוף בריא בלי נפש בריאה - ולהיפך".
בניסיון להמשיך את דרכו של בנם, ומתוך מחשבה שבמותו ציווה עליהם להפיץ את אורו ולסייע לאחרים כפי שהוא חלם לעשות, עדיטל ועמוס, אביו של עילי, החליטו להנציחו באמצעות הקמת עמותה חדשה - "הצבעים של עילי".
"העמותה תתמוך באוכלוסיות חלשות, בילדים ובנוער שזקוקים לעזרה", אומר האב. "עילי היה אור חזק וייחודי, ילד שלא פוגשים כל יום. הייתה מסביבו סוג של הילה, שאותה הוא החליט להפיץ לעולם. גם מעגל החברים העצום שהקיף אותו מעיד על הנשמה הענקית ועל טוב הלב שלו. אנחנו מקווים שבזכות העמותה הזו נצליח לגרום לכך שהילד המדהים הזה, שהיה פה כל כך מעט זמן - רק 27 שנים, לא יישכח".
העמותה למעשה תציע סדנאות של טיפולי נשימה בקור, כפי שעילי עשה?
עדיטל: "בדיוק, והמטרה שלנו היא שכל אחד יכול יהיה ליהנות מהם דרכנו - פצועי המלחמה, בגוף ובנפש, ילדים ומבוגרים שסובלים מפוסט-טראומה, מפונים, ממש כפי שהיה החזון של עילי. הוא האמין מאוד בשיטה הזאת, ותמיד אמר שהנשימות בתוך אמבטיית הקרח יוצרות סוג של ריסטרט לגוף ומרפאות הרבה מאוד מחלות - ולכן הוא שאף שכולם יוכלו ליהנות מהשיטה הזו, ולא רק בעלי אמצעים. מדובר בשיטה יקרה מאוד שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו".
את הטיפולים הוא ייעד גם עבור ילדים, בעיקר כאלה המתמודדים עם הפרעות של קשב וריכוז. "עילי בעצמו התמודד עם הפרעות קשב. הוא תמיד היה מבריק וחברותי, אבל היה לו קשה לשבת בכיתה כתלמיד", משתפת אמו. "טיפולי הנשימה סייעו לו מאוד והוא האמין כי הם יכולים לסייע גם לילדים ולבני נוער המתמודדים עם קשב וריכוז, ורצה לסייע להם כך שהוריהם לא ייאלצו להוציא עשרות אלפי שקלים על טיפולים כאלו ואחרים ועל תרופות".
הוא גם רצה להקים בית ספר מיוחד, נכון?
"היו לו הרבה מאוד שאיפות, וביניהן גם להקים בית ספר לילדים עם הפרעות קשב, אבל כזה שההורים לא יצטרכו לשלם הון עבורו וכל ילד וילדה יכולים יהיו להירשם אליו, ללא קשר למצבם הכלכלי של הוריהם. הוא מאוד אהב ילדים ורצה לקדם אותם בדרכים הרמוניות. כל המהות שלו הייתה כל-כך טיפולית".
עמוס: "מעבר לאמונה שלו בריפוי הגוף דרך הנפש, עילי גם שאף לסייע לחלשים בחברה. מבחינתו, זו הייתה השליחות שלו בעולם הזה".
עדיטל: "באחד המכתבים שמצאנו אחרי מותו, הוא כתב שהבקשה היחידה שלו היא שכל האנשים סביבו יהיו שמחים. עצוב וחבל כל-כך שהוא נלקח מהעולם הזה מהר מדי, ובאופן אישי העשייה לזכרו ולהנצחתו עוזרת לי להתמודד עם הכאב הבלתי נסבל על האובדן שלו".
