לפני כשמונה שנים, באמצע החיים, התגלגל פרופ' מוריס הרטשטיין (59) מרעננה בלי להתכוון לכך, לעשייה הומניטרית באתיופיה. כעשור לאחר שעלה לארץ עם משפחתו מארה"ב הם התלבטו מה לעשות בחופשת הקיץ. "יש לנו ארבעה ילדים והבן הצעיר שלי – בן ה-12, ביקש לעשות טיול של התנדבות", הוא מסביר. "שנה או שנתיים לפני כן היינו בטיול ספארי בדרום אפריקה והוא ראה את כל הכפרים הנידחים ואני חושב שזה השאיר עליו רושם. חיפשנו בהרבה מקומות וחשבנו גם על אתיופיה. לא ידענו כלום, רק שיש קשר בין ישראל לאתיופיה, ושזה קרוב".
"אני רופא עיניים", מצטנע הרטשטיין, שמלבד המרפאה הפרטית שהקים במרכז הרפואי "מדיקה" שברמת החייל, משמש כיום גם כמנהל היחידה לאוקולופלסטיקה -תחום רפואי העוסק בכירורגיה פלסטית באיזור העיניים, וכולל ניתוחי עיניים קוסמטיים ושיחזורים לאחר שברים, תאונות או טיפולים כירורגיים, במרכז הרפואי "שמיר".
לאחר שהשלים את הכשרתו בבית החולים 'בלוויו' שבארה"ב, התמחה אצל אחד מהאבות המייסדים של הניתוחים האוקולופלסטיים בעולם – ד"ר ארתור גרוב, ומאז המשיך לפרוץ את דרכו ברפואה. הרטשטיין היה לאחד הרופאים הצעירים ביותר שהתמנו לפרופסורים מן המניין באוניברסיטת סנט לואיס, וגם היחיד שזכה להיות חלק מהצוות הרפואי של שתי מחלקות במקביל – מחלקת עיניים והמחלקה לניתוחים פלסטיים. בהמשך לקח חלק בצוותי מחקר רבים והקים מחלקה ייחודית לניתוחים אוקולופלסטיים לילדים בארה"ב.
עם ניסיון של למעלה מ-20 שנים בתחום, ביצע פרופ' הרטשטיין כבר מעל ל-10,000 ניתוחים, העביר הרצאות ברחבי העולם, כתב ופרסם ספרי לימוד ואף זכה לפרסים יוקרתיים. לפני כעשור הגיע עם משפחתו לביקור בארץ, לשנת שבתון, ויחד הם החליטו להישאר. "הרגשנו את האנרגיה פה והילדים היו מבסוטים. החלטנו להאריך את זה ב'עוד שנה' וב'עוד שנה' וב'עוד שנה', ועכשיו זה כבר 10 שנים", הוא צוחק.
בזמן שהיה הוא אמון על הקמת הקליניקה הפרטית שלו, נשענה המשפחה על ההכנסות מהעסק שהקימה אשתו, אליסה - חנות למכירת בגדים לנשים מיניקות. במקביל הרטשטיין תרם לקהילה באמצעות המרפאה הפתוחה של הפליטים בדרום ת"א. "התנדבתי שם ולקחתי גם את כל הילדים שלי איתי, אנחנו גם מתנדבים בקהילה שלנו", הוא מספר. שם, ככל הנראה, "נדבקו" גם ילדיו ב"חיידק הנתינה".
"לא אמרתי שאני רופא עיניים – רק רציתי להיות עם המשפחה"
כך, לפני שמונה שנים, משפחת הרטשטיין החליטה לצאת לטיול משפחתי באתיופיה, וחיפשו כיצד יוכלו להתנדב גם שם. נציג הקהילה היהודית שהגיע לארץ לביקור, הפנה אותם לגונדר - לסייע לקהילה היהודית שממתינה שם שנים ארוכות לעלייה לארץ. "אתם יכולים לבוא, ללמד אותם עברית ושירים, יהדות, לחזק אותם כשהם ממתינים להגשים את חלומם ולעלות לישראל", אמר להם.
7 צפייה בגלריה
"עד היום אני לא יודע איך פרצה שם השמועה. לא היה איתי כלום, רק איזה פנס וזה הכול. אבל בדקתי את כולם".
(צילום: אורי אבירם)
"אז החלטנו לצאת", מכריז הרטשטיין. "יצאנו לשם ועשינו פעילות כמו ב'צופים' או ב'בני עקיבא'. הילדים שלי לימדו אותם שירים וריקודים והבאנו משחקים. היה כיף. לא אמרתי שאני רופא עיניים ורק רציתי להיות עם המשפחה, אבל אז המדריך שלנו, שהכיר אותי קצת וידע על הרקע שלי, שאל אם אני יכול לבדוק איזה ילד עם בעיה בעיניים. בדקתי אותו, אני לא זוכר אפילו מה היה לו, ויצאנו לארוחת צהריים".
אבל למה שחיכה לו כששב מהארוחה הוא לא ציפה. "היו מאה או מאתיים איש. כולם ישבו בשקט", מתאר הרטשטיין. בהתחלה הוא עוד היה בטוח שכולם הגיעו בדיוק בזמן לתפילה, שכן כיהודי מאמין הוא ידע שגם בקהילה היהודית שם נוהגים להתפלל שלוש פעמים ביום, אך נדהם בכל זאת מכמות האנשים שהגיעו. מהר מאוד הוא גילה שכולם ממתינים רק לו, בשאיפה לעבור אצלו בדיקת עיניים.
"עד היום אני לא יודע איך פרצה שם השמועה. לא היה איתי כלום, רק איזה פנס וזה הכול. אבל בדקתי את כולם. כולם רצו בדיקה, אפילו שלא היה לי מה לתת להם. הילדים שלי אמרו שכנראה זאת הסיבה שהגענו, אז כדאי שנישאר לעשות את כל הבדיקות. סיימתי לבדוק את כולם, הצטלמנו, ואז המשכנו לאדיס אבבה – שם התנדבנו גם ב'בית היתומים של אמא תרזה', וחזרנו לארץ. זה היה טיול של שבוע בסך הכל ולא תכננו לחזור עוד", הוא מחייך.
"זה נוגע בלב. זה לא עוזב אותך"
"אשתי תמיד אומרת שברגע שנחשפים לרמת העוני שאנשים חיים בה – בתים מבוץ, בלי חשמל, בלי מים, בלי אוכל ובלי שירותים – זה נוגע בלב. זה לא עוזב אותך. אז כמעט שנה אחרי, אמרנו שאנחנו חייבים לחזור ושנעשה את זה הפעם בצורה מסודרת", מסביר הפרופסור. "אספנו תרופות, שחלק מהן קיבלנו כתרומה, הפעם באנו עם טיפות ומשקפיים". באותה התקופה מכרו ב'קופיקס' משקפי ראייה בחמישה שקלים, והבן שלו היה הולך כל כמה ימים לסניף שבמרכז העיר, מרוקן להם את המלאי, וחוזר חלילה. "חזרנו לקהילה היהודית, הקמנו קליניקה בשטח ובדקנו כמה מאות אנשים", הוא מתגאה.
7 צפייה בגלריה
"חזרנו לקהילה היהודית, הקמנו קליניקה בשטח ובדקנו כמה מאות אנשים".
(צילום: אורי אבירם)
"נודע לי שיש גם בית חולים ממש באיזור. יש אולי 200 רופאי עיניים בכל אתיופיה, אבל לרוב האוכלוסייה שם אין גישה לרפואת עיניים, אז יצרתי קשר עם בית החולים ואמרתי שאני פה ושאני רופא, ושאם הם רוצים, אז אני יכול לנתח ולתת הרצאות. בעצם מזה הכול התגלגל בלי תכנון".
לאחר שביסס את הקשר עם בית החולים יצר הרטשטיין שיתוף פעולה גם עם קרנות, ביניהן קרן HCP, שפועלת רבות למיגור הקטרקט בנפאל ובאתיופיה. קטרקט היא מחלת עיניים המתבטאת בעכירות של העדשה והיא ניתנת לטיפול, אבל הזנחה או חוסר טיפול בה עלולים לגרום לעיוורון, לכן הקרנות הללו מטיסות רופאי עיניים מקומיים להשתלמות מקצועיות בישראל.
"קיבלנו מלגה של ה-ASAOPRS, הארגון של כול האוקולופלסטיקאים, והבאנו עד עכשיו 18 רופאים", מתגאה הרטשטיין. "חלק הגיעו רק לחודש, היה פה עוד אחד שנשאר ארבעה חודשים והיה אחד שלמד אוקולופלסטיקה, כמו שאני עושה, והוא היה איתי שנה פה. יש באתיופיה יותר ממאה מיליון איש ורק כשישה אוקולופלסטיקאים. אלו לא מותרות, יש הרבה צורך בזה, אז אנחנו מקיימים הכשרות גם בארץ וגם שם, ואנחנו עושים הרצאות ומלמדים טכניקות. לצורך העניין, בארץ יש 30 או 40 אוקולופלסטיקאים על כתשעה מיליון איש, ובבניין שלי ב'מדיקה' לבדו יש עשרה או חמישה עשר".
7 צפייה בגלריה
"יצרתי קשר עם בית החולים ואמרתי שאני פה ושאני רופא, ושאם הם רוצים, אז אני יכול לנתח ולתת הרצאות"
(צילום: אורי אבירם)
כך הפך הטיול החד-פעמי לדבר שבשגרה. "התחלתי לחזור לשם כמה פעמים בשנה. עוד כפרים שאלו עלינו וביקשו שנגיע גם אליהם, אז התחלנו להגיע גם לכפרים אחרים, בלי קשר בכלל ליהודים, ועשינו את אותו הדבר, עם קליניקה בשטח". לאור התרחבות הפעילות קישר אותו קרוב משפחה לחברה בארה"ב, "ועכשיו הם נותנים לי את כל המשקפיים שאני רוצה בחינם", הוא מתגאה. "מאות זוגות משקפיים - זה מאוד עוזר".
"לעשות את זה כמו שצריך"
באחד הביקורים באתיופיה, כאשר הרטשטיין הצטרף למשלחת של נשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין, הצליח הפרופסור ליצור קשר עם קרן נוספת, קרן DEAR משוויץ, שהסכימה לתרום למבצע ניתוחי קטרקט לאוכלוסייה המקומית. "אנחנו בעצם יוצאים לשטח ומקימים חדר ניתוח ועושים מאות ניתוחי קטרקט בשבוע", הוא מסביר. "לפני כחודש עשינו 300 ניתוחים כאלה בארבעה ימים. זה מטורף. זה הכול צוות מקומי. אני הבאתי את הכסף ועזרתי להם לארגן את הכול עם האוניברסיטה בגונדר, וגם בחודש מאי עשינו 400 ניתוחים באיזה כפר נידח".
"אני משתמש ברופאים מקומיים בניתוחי קטרקט", מתאר הרטשטיין, למרות שבפעם האחרונה הצליח לסחוף אחריו עוד קולגה מ'מדיקה' – ד"ר רן שטיין, שהגיע עמו לאתיופיה. "בדקנו אלף אנשים - הוא עזר להם בניתוחי פלסטיקה ואני בניהול", הוא מחייך. "עשינו הרבה עד עכשיו, וקיבלנו תרומות גם מחברים, ותרומות ממש נדיבות, אבל עכשיו אנחנו רוצים לגייס כספים ולעשות את זה כמו שצריך. עד לזמן האחרון הכול היה על חשבוני ועכשיו הקמנו עמותה רשמית בשם 'מבצע אתיופיה', ואשתי פרשה מעבודתה והיא מנהלת אותה".
"אחת הבעיות הכי גדולות עליהן מצביע הרטשטיין באתיופיה היא טראכומה - מחלת עיניים זיהומית. "יש הרבה פעילות שמנסה להילחם בזה, אבל המספרים לא יורדים, ואנחנו מנסים להקים פרוייקט לטפל גם בזה. זה לא דורש רק טיפול עיניים, זה דורש גם חינוך – איך לשטוף ידיים, והם צריכים גם שתהיה גישה לשירותים ולמים. זו עיקר הבעיה – מישהו שיספק לנו מים ושירותים", הוא מסביר.
"הפרדוקס הוא שבאפריקה אין להם הרבה מים זמינים, אבל יש המון מים מתחת לאדמה. אם מישהו יכול להוציא אותם – אז יהיו להם מים. יש חברה שיש לה מכונה שמייצרת מים מהאוויר, משהו כמו 6,000 ליטר ביום, ואז צריך חשמל, ויש חברות שמוכנות לעזור לנו עם זה, אבל הן דורשות תשלום גבוה".
7 צפייה בגלריה
"מזה לא דורש רק טיפול עיניים, זה דורש גם חינוך – איך לשטוף ידיים, והם צריכים גם שתהיה גישה לשירותים ולמים"
(צילום: אליסה הרטשטיין)
עבודה שלא נגמרת
בעיה נוספת עליה מתעכב הרטשטיין היא המחסור החמור בתזונה, ולשם כך שיתף פעולה עם עמותה נוספת שהקימה תוכנית הזנה מקומית. "הם עושים את זה ואני מביא תורמים. אני גם הרופא הראשי. התחלנו עם 500 ילדים והרחבנו את זה עכשיו לכמעט 1,000 ילדים, שכל יום מקבלים ארוחה, וזה רק בקהילה היהודית. אם היה לנו יותר כסף היינו יכולים להרחיב את זה עוד. הילדים שם לא סתם רעבים, אלא ממש סובלים מתת-תזונה. התחלנו שם תוכנית, בהתחלה זה היה מגיל אפס עד חמש, כי זה הגיל הכי קריטי, ואנחנו מספקים להם שתי ארוחות ביום".
לאור תרומתו הרבה לקהילה באתיופיה הוזמן הרטשטיין לנאום לפני כשנתיים מעל בימת הכנסת. דבריו השאירו את חותמם על שרת העלייה והקליטה, ח"כ תמנו-שטה, שהזמינה אותו להצטרף אליה לביקורה באתיופיה בגל העלייה האחרון. "זה היה בשיא הקורונה וזה היה מאוד מרגש. נסעתי לשם עם הצוות שלה ועם 'הסוכנות היהודית' וחזרתי במטוס עם הרבה אנשים שהכרתי במהלך השנים".
"אשתי אומרת שבעצם יש לי שלוש משרות מלאות", הוא צוחק. "ב'אסף הרופא', בקליניקה הפרטית, וגם באתיופיה, ולאחרונה התחלנו גם לתת סיוע לפליטים", הוא מוסיף. "כולם מדברים על אוקראינה, וזה חשוב כמובן, אבל יש חמישה מיליון פליטים פנימיים באתיופיה מהמלחמה. יש אזור שחילקנו בו אוכל ובגדים ועשינו בדיקות עיניים, ואנחנו מנסים לעזור להם. קנינו בפעם האחרונה מכונה להכנת צ'יפס והצעירים יכולים לייצר צ'יפס ולמכור אותו בשוק". כך מנסה הרטשטיין ללמד אותם כיצד לייצר מקור הכנסה בר קיימא. "אנחנו מקדישים להם זמן, לקהילה היהודית, ולכל מה שהם צריכים".
7 צפייה בגלריה
"המטרה שלנו היא שלכל אחד שם יהיה טיפול עיניים טוב. ברמה. אנחנו גם רוצים להמשיך את הפעילות בשטח ולהכשיר עוד רופאים"
(צילום: אורי אבירם)
לאחרונה זכה פרופ' הרטשטיין גם בפרס "בוני ציון" וגם בפרס על פעילות הומניטרית יוצאת דופן מטעם "איגוד רופאי העיניים האמריקאי". "המטרה שלנו היא שלכל אחד שם יהיה טיפול עיניים טוב. ברמה. אנחנו גם רוצים להמשיך את הפעילות בשטח ולהכשיר עוד רופאים. יש הרבה עבודות שעושים שם, אבל במקום להיות כמו צנחנים – להיות שם שבוע ולעשות מבצע, אנחנו רוצים שתהייה קיימות. המשכיות. לא חסר מה לעשות שם, ואני חושב שאם נמשיך זה יעזור עוד הרבה".
