בשבועות הקרובים תוצג תערוכת תמונות "מעיני הילדים" אותם צילמו ילדים המתגוררים בכפרים בדואיים בנגב, כחלק מסדנאות צילום חווייתיות שמתקיימות במשך כעשור עם צוות צלמים מקצועיים ומדריכים, שנתן בידיהם מצלמות לשימושם.
בתערוכה, שתוצג במשך שלושה שבועות במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר-שבע, מוצגים כ-30 תמונות מחייהם וחוויותיהם של ילדים ערבים בדואים המתגוררים בכפרים שלא זכו עד כה להכרה ממשלתית ברחבי הנגב. הצילומים נבחרו מתוך אלפי תמונות, שצולמו בידי הילדים ומספרות מנקודת מבטם, את חוויות ילדותם ואורח חייהם בתנאי החיים שבכפריהם.
התמונות צולמו במסגרת פרויקט שארך כעשור, בו קבוצת צלמים ומדריכי אמנות, ביניהם הצלם והמרצה במכללה יורם פרץ, הפעילו סדנאות צילום בכפרים ביוזמה ובהובלה של הפורום לדו-קיום בנגב לשוויון אזרחי. הילדים, קיבלו לידיהם מצלמות ובליווי והנחיה, צילמו את סביבתם וחוויות חייהם.
התמונות בתערוכה הודפסו באדיבות מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, מתוך התערוכה "הקול שמאחורי התמונה", 2018. התמונות מספרות את סיפורם של הילדים הגדלים לתוך סביבה חברתית ופיזית שתנאי המחייה בה קשים ובכל זאת הם מוצאים בה עולם ומלואו, עשיר בחוויות ילדות.
"המטרות העיקריות בפרויקט הצילום הן ללמוד, לראות ולנתח את נקודת מבטם של הילדים על החוויות ועל סביבת חייהם ולהקנות לילדים עקרונות בסיסיים בצילום כאמצעי ביטוי להצפת והצגת הרגעים והמצבים הטובים והיפים לצד הקשיים וההישרדות בתנאים הקשים", מסביר יורם פרץ, אוצר התערוכה. "באמצעות הלימוד וסדנאות הצילום, קיבלו הילדים את הכלים לבטא את הרעיונות והרגשות ולהציג זאת לקהל הרחב".
"התערוכה נועדה בין היתר, להציג ולהציף בפני מעצבי מדיניות וכל הרוצה בכך, את חייהם של הילדים בכפרים על קשיי ההישרדות לצד שמחת החיים, ובכך, לשמש כסוכני שינוי ושותפים פעילים לטובת שיפור איכות חייהם. כידוע, כפרים רבים עדיין אינם זוכים להכרה מהמדינה. ברובם אין תשתיות מים, חשמל וביוב, אין כבישים סלולים וחסרים גני ילדים ומרפאות, ושירותים אלמנטריים כמו פינוי אשפה", מוסיף פרץ.
"כדי להראות את הכפר שלנו לאנשים שלא מכירים"
"שמחתי מאוד להשתתף בסדנאות הצילום, כי החלום שלי כשהייתי קטנה היה לצלם", מספרת אחת הילדות שהשתתפו בפרויקט (השמות המלאים שמורים במערכת). "עכשיו אני רואה את מה שצילמתי לפני חמש שנים או יותר, וזה מזכיר לי את הילדות שלי. כשאני רואה תמונה שצילמתי אני נזכרת בהרבה זיכרונות", היא מוסיפה ומסכמת: "היום החלום שלי להיות שחקנית כדורגל".
נערה אחרת משתפת: "אני מרגישה עידוד וחיזוק לתעד את הכפר שלי, ואני מקווה שהכפר שלי לא יהיה זיכרון או אפר באחד הימים. אני אוהבת את הפעיליות בסדנאות צילום מרגישה שמחה והנאה, זהו המוסד היחיד שבא ועושה לנו פעיליות".
ושלישית מסבירה: "אני מרגישה הרגשה טובה, כשאני מסתכלת על תמונות שצילמתי בעבר זה נותן לי להיות שמחה ולרצות לחזור לעבר. התמונות מתעדות מה קורה בכפר שלנו וגם מראות לי את העבר היפה והטוב כשהיינו חיים בביטחון בלי פחד מעקירה והריסות".
פרץ מרחיב: "עם תחילת הסדנה שאלתי את הילדים בעצם מה המטרות שלנו? ומדוע דווקא באמצעות הצילום? התגובות שקיבלתי היו בכיוון של: 'כדי שנלמד איך משתמשים במצלמה ויהיה לנו את הידע לתפעל את ציוד הצילום', ו-'כדי להראות את הכפר שלנו לאנשים שלא מכירים. להראות לאנשים את ההרגלים והמסורת שלנו דרך התמונות שילמדו להכיר אותנו ואת אורח חיינו', וגם תגובות בכיוון: 'שיהיה לנו כיף, שנטייל ונצלם'".
"סיפרתי לילדים עד כמה זה חשוב להראות את אורח חייהם, כדי שאנשים מרחוק יוכלו להכיר וללמוד גם על הדברים הקשים וגם על הדברים היפים", הוא מפרט. "המטרות של הצילום שלנו זה להראות גם את הנופים שבתוך הכפר וגם את המראות מחוץ לכפר, לספר היכן נמצא הכפר ומה הנוף שנשקף ממנו".
"בד"כ ביקשתי מהילדים שיראו לי את המקומות שנראים להם הכי חשובים בתוך הכפר ומחוצה לו. תוך כדי הסיור, מפעם לפעם ילדים סיפרו מה אנחנו רואים כמו למשל: 'זה מיכל שאנחנו צריכים למלא במים כל יום ולהביא. שיהיו לנו מים. אבא שלי או דוד שלי נוסעים למלא את המיכל', או: 'זה הסוס שלנו. אנחנו מטפלים בו וגם רוכבים עליו'. וגם: 'כאן זה המסגד שלנו. האנשים המבוגרים מתפללים בו כל יום'".
"הצילומים המלהיבים והמרגשים, מלמדים על ייחודו וחשיבותו של פרויקט זה, ב'השמעת קולם' של הילדים", מפרט פרץ. "הילדים קיבלו לידיהם מצלמות, למדו וצילמו בסדנאות וגם לאחר-מכן בזמנם החופשי. לאחר תקופה, נאספו אלפי צילומים, מתוכם היינו צריכים לבחור כ-40 תמונות, זה היה קשה כיוון שכל תמונה מספרת סיפור ייחודי ומסקרן והיה קשה לוותר. בתמונות זכינו לראות את חייהם של הילדים מנקודת מבטם זו הייתה חוויה מעניינת ומלמדת".
פרופסור אריה רטנר, נשיא המכללה, מסכם: "הצילומים מקסימים וחלקם אף בעלי מאפיינים מקצועיים בעולם הצילום: קומפוזיציה נכונה, הולכה, עומק ועוד. הצילומים שצולמו על ידי ילדים המבטאים את עולמם ובתוך זה את הכמיהה לצבע בתוך המדבר, השיקוף של הדלות, ההרס וההזנחה, כל אלה בצירוף המחשבה מי הצלמים, מהיכן הם באים ומה עומד מאחוריהם, הופכים את הצילומים והתערוכה כולה למרגשים ביותר".
