בבוקר 7 באוקטובר רס"ן (במיל') יזהר נבון - מנהל עמותת "מאירים", הפועלת בהתנדבות למען קבוצות מוחלשות באזור הדרום - היה בביתו בקיבוץ שומריה שבנגב. זמן קצר אחרי שהתחילה מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, הוא כבר ארז תיק, נפרד ממשפחתו והוקפץ יחד עם חבריו בחטיבת כרמלי, המורכבת מגולנצ'יקים לשעבר, לרכס רמים שבגבול הצפון.
"ככה התחילה המלחמה שלנו", מספר נבון (38), נשוי ואב לחמישה. "הספקנו בחודשים האלה לעבור בין מושב זרעית, דרך שומרה ועד לראש הנקרה".
לפני כחודש וחצי יחידת המילואים שבה משרת נבון אמורה הייתה להשתחרר מהשירות, אבל כמה שבועות לפני כן הצבא הודיע להם שחטיבת כרמלי לא משתחררת, אלא עוברת לרצועת עזה. "הזזנו את עצמנו דרומה, ובפעם הראשונה מאז יום הגיוס שהיה לפני לא מעט שנים - תמרנו בתוך הרצועה, וכעת אנחנו אחראים על מסדרון נצרים".
לצד אשתו וחמשת ילדיו הממתינים לו בבית, יש "בייבי" נוסף שזקוק לנבון - עמותת "מאירים", שפעילותה נדרשת ביתר שאת מאז פרצה המלחמה. "העמותה חרטה על דגלה לתת מענה לאוכלוסיות רווחה בהן נפגעות אלימות ומשפחות המתמודדות עם מחלת הסרטן, אבל העיסוק העיקרי שלנו הוא במתן סיוע לילדים עם צרכים מיוחדים מדרום הארץ".
"הראשונים לשלם את מחיר המלחמה הם התושבים"
לעמותה תשעה סניפים באזור הדרום, בין היתר באשקלון, שדרות ואופקים. "רוב הצוות שלנו מתגורר בדרום, ובתחילת המלחמה נוצר מצב מטורף שבו דווקא כשכל כך הרבה אנשים נזקקו לעזרתנו - מרבית העובדים והמתנדבים גויסו למילואים או פונו מבתיהם", הוא משתף. "היינו צריכים לחשוב איך להמשיך לתת מענה לאוכלוסיות שזקוקות לנו בשגרה, קל וחומר בחירום, ותוך כדי לייצב את המערכת ואת מצבת כוח האדם שלנו.
"הצלחנו לבסוף בזכות מאמץ משותף שהובילו חלק מעובדות 'מאירים' שנותרו בדרום, בהן גם קרן גוזלן מאופקים, הסגנית של העמותה, שהייתה צריכה להרים את עצמה אחרי הטבח המטלטל שהתרחש בעיר. וגם אני עשיתי ככל יכולתי במקביל לתפקידי כמ"פ ביחידה לוחמת, ובזמן שהמשפחה שלי בעצמה נמצאת בדרום באזור לא פשוט. זה היה מאתגר מאוד ללא ספק, אבל הצלחנו להרים הרבה מאוד פרויקטים תוך כדי המלחמה".
איך עשיתם את זה?
"התאמנו את הפעילות שלנו לסיטואציה. במקומות שבהם זה היה אפשרי, כמו באר שבע, דימונה, קרית גת וקרית מלאכי, שימרנו את הפעילות והמשכנו לתפקד כרגיל. היה לנו חשוב להמשיך לחזק את האוכלוסיות שזקוקות לנו, וגם את הצוות עצמו שהמשיך לעבוד במציאות לא פשוטה של הרבה מאוד אזעקות והדי מלחמה מסביב.
"בנוסף, היינו צריכים לבקר גם את אלו שפונו לאזורים אחרים בארץ ונעזרים בנו בשגרה", הוא מוסיף. "העברנו את הפעילויות שלנו ליישובים שאליהם הם פונו, וזו לא הייתה משימה פשוטה".
בין היתר, העמותה מפעילה גם קבוצות תמיכה לנשים נפגעות אלימות ששהו במקלט "יוצאות לאור". אחת מהקבוצות הללו פועלת באשדוד, עיר שספגה מתקפת טילים אימתנית במשך כמה חודשים.
"ערכנו מפגשי זום עם הבנות וצוות העמותה הקפיד לשוחח איתן טלפונית, וכשאפשר היה המתנדבות שלנו גם הגיעו לביקורי בית אצלן. מדובר בנשים שמנסות לייצר שגרה נורמטיבית וטובה אחרי שנחלצו מקשר אלים, והמתנדבות שלנו היו צריכות לתת להן מענה הולם, גם אם מרחוק, על מנת שיוכלו להמשיך בשגרת חייהן עד כמה שניתן, ללא קשר למצב החירום הלאומי.
"צריך לומר שהראשונים שמשלמים את מחיר המלחמה אלו האנשים שבעורף, ויכולת ההתמודדות שלהם קשורה למשפחות ולבתים שמהם הם מגיעים, וגם למקומות העבודה שבהם הם עובדים", מוסיף נבון. "ואגב מקומות עבודה, גם הם כמובן משלמים מחיר כבד - בין אם מדובר בחברת הייטק, בין אם בבית ספר שאין בו מורים או בבית חולים שחסר בו צוות רפואי וכן, גם שגרת העבודה של עמותה שצריכה לתפקד בשעת חירום נפגעת בזמן מלחמה".
המחשבות על האנשים שזקוקים לסיוע של העמותה, הטרידו אותך בימי הלחימה הראשונים?
"בהחלט. היו רגעים שבהם הרגשתי שאני נקרע בין החיים האזרחיים שלי והידיעה שיש אנשים שזקוקים לי שם, לבין המשימות המבצעיות והצורך להמשיך להילחם כל עוד צריך אותי. אפשר לומר שלמרות כל הקושי של כולנו, הצלחנו להמשיך לסייע לאנשים באמצעות העמותה, אמנם לא באופן מושלם וזה בהחלט עלול לתסכל לפעמים, אבל אני חושב שאנחנו יכולים להיות גאים בעצמנו שלא ויתרנו".
איך מיישבים בין עולם החסד והנתינה לבין עולם המלחמה?
"אני לא רואה בזה דיסוננס אלא שילוב. תמיכה ועזרה לאדם אחר נדרשים גם כשפועלים במסגרת עמותה וגם כשנלחמים בשדה הקרב ומגנים על המדינה.
"בסוף, זה לא משנה אם אתה תורם כמ"פ במילואים או כמנכ"ל עמותת רווחה - כל סיוע למדינה במצב שבו אנחנו נמצאים כעת, עושה עמה חסד", הוא מסכם. "אני מוכרח גם לציין שההירתמות של עם ישראל מרגשת ומדהימה. אנשים לא הפסיקו להגיע ולתרום - גם כשהיינו בגשם ובבוץ בגבול הצפון וגם בדרום, כשגננת מאופקים הגיעה במיוחד כדי להביא חבילות ליחידה עם ברכה מכל ילד. זה מראה עד כמה שערך הנתינה בעם שלנו ייחודי ופורץ גבולות".
