בשיתוף מועצת החלב
רפתנים על הגבולות. צפו בכתבה
(צילום: ירון שרון)
ב-7 באוקטובר התעורר מרסלו וסר, מנהל הרפת בקיבוץ נירים ב-6:30 בבוקר בגלל התרעת צבע אדום וכמות קסאמים שלמרות שנותיו הרבות בעוטף לא ראה מעולם – ואז הגיע טלפון מהרפת: "החבר'ה מתקשרים ואומרים לי: 'בעל הבית, יש בלגן'. אמרתי: 'אני מגיע'. בדרך לרפת שכבתי על הקרקע שלוש פעמים. כשהגעתי ראיתי פרות מתות, מים שמשפריצים, בכל המקומות, חשמל תלוי. כמו בסרטים. שלחתי את כולם הביתה".
באותה העת במועצת החלב מנסים להגיע לרפתנים ולרפתות שנפגעו ולייצר תמונת מצב. "ניסינו להבין מה קורה בקיבוץ, ברפת, והבנו שיש פה אירוע ענק", משחזר סמנכ"ל מועצת החלב אלי ג'ורנו את אותה שבת שחורה. "מיד כינסנו את הצוות המצומצם שלנו טלפונית, הגענו למשרד החקלאות ובימים הראשונים חמ"ל משרד החקלאות התכנס פעמיים ביום. הרזולוציה שהגענו אליה היתה: באיזה רפת יש מים לפרות, באיזה רפת יש אוכל לפרות, מה צריך להביא. לא דיברנו על חליבה בכלל".
למחרת היום הרפתנים כבר מודאגים ורוצים להגיע לפרות שלהם. "איך שקמתי בבוקר אני הולך לחייל ואומר לו: 'מתי אני יכול להגיע לרפת?'. הוא אומר לי: 'על מה אתה מדבר?' אמרתי לו: 'תשמע, יש שם את הפרות, סגרתי להם את המים, אין להם מים, אני חייב להגיע, אני לא יכול להשאיר אותם ככה'. הוא ענה לי: 'תגיד לי, אתה נורמלי?', אמרתי: 'כנראה שלא, אבל אני צריך להגיע לרפת'".
בינתיים, מנהל הרפת בקיבוץ עין השלושה, דניאל וייס, מנסה לשוב אף הוא לרפת שלו – אך ללא הצלחה. "שלושה ימים לא יכולנו להיכנס לפה", הוא מתאר. "כל יום הגעתי עד צומת מגן, לחכות לקבל אישור ולהיכנס - ולא קיבלתי. בהתחלה מאוד פחדנו שלא תהיה לנו רפת. שלושה ימים הייתי באי ודאות, מה יקרה פה? ואחרי היום שיכולתי להיכנס, עדיין לא הייתי בטוח שהפרות, באיזה מצב הן יהיו? והפרות שלא נחלבו ולא אכלו כמו שצריך – שילמנו מחיר יקר".
ג'ורנו מסביר כי לרפתן קשה לשאת את המחשבה שפרה לא תחלב: "באירוע הקודם בדרום, מרסלו לא חלב יומיים כי היה ברפת מחבל שהסתובב. הוא היה מדבר איתי ואומר לי: 'אלי, אתה לא יודע מה זה?', אמרתי לו: 'אני יודע, אתה לא צריך להסביר לי מה זה פרה שלא נחלבת'. רפת זה 24/7, 365 ימים בשנה".
ב-8 באוקטובר מרסלו חזר לחליבה מיד. "זו הרפת היחידה שלמחרת התחלנו לחלוב", הוא מספר. "ביום ראשון בשעה 12:30 בצהריים כבר היינו בחליבה, אחרי שתיקנו את המים עם חבר שבא לעזור לי, עם הקסאמים שיורדים עם הכול. אנחנו היינו היחידים פה, לא היה פה אף אחד. מה-7 באוקטובר עד בערך סוף נובמבר. היתה פה רק כיתת כוננות, חיילים, מתנדבים ושני רפתנים".
8 צפייה בגלריה
מרסלו וסר, מנהל רפת קיבוץ נירים. "היתה פה רק כיתת כוננות, חיילים, מתנדבים ושני רפתנים"
(ירון שרון)
ראובן התעקש להגיע לרפת, המחבלים ארבו במשרד
ראובן הייניק ז"ל"היה רפתן, ראובן הייניק ז"ל. ביום שהוא נרצח בכיסופים הוא דיבר איתי", מספר סמנכ"ל מועצת החלב. "אני אומר לו: 'אתה לא הולך', הוא אומר לי: 'אני הולך. הפרות לא שתו, אני הולך לראות מה קורה וחוזר'. הבחור שהיה איתו סיפר לי שהוא הגיע ליונקייה, ראה את היונקים חיים והכל בסדר, והוא היה מרוצה. עשה סיבוב, עשה עוד סיבוב קטן, פתאום ראה שבמשרד שלו, יש איזה חלון מנופץ. אמר: 'טוב, אני הולך להיכנס לראות מה זה'. הוא נכנס וחטף כדור מהמחבלים שהיו שם".
"אנחנו ממשיכים לעבוד, ממשיכים לחלק אוכל, ממשיכים לחלוב, על אף כל מה שקורה", אומר מנהל רפת נירים. "אין ענף אחר. אף אחד לא היה פה, חוץ מהרפתנים. להגיד לכם שאני רוצה להיות פה? אני מעדיף להיות בבית בממ"ד, לא רוצה להסתובב פה. אבל יש לי גם התחייבות כלפי החיות האלה, וגם זו הרפת שאני כבר שלושים שנה מנהל, זו האחריות שלי".
סמנכ"ל מועצת החלב מדגיש כי להימצאות הרפתנים ביישובים, בוודאי כעת תחת אש, יש משמעות עצומה בהגנה על גבולות המדינה. "צריך לשמור פה על האנשים. הם מחזיקים את הקו, הם מחזיקים את המדינה. זה לא עוטף עזה, זה עוטף ישראל", אומר ג'ורנו.
"אם לא היתה פה רפת, מה יעשו באזור הזה? זה מחזיק את היישוב", הוא מוסיף. "יש פה רפת, יש פה חיים. הקיבוץ לא ננטש. בכל רפת כזו, יש רפתן, צוות שעובד, מטבח שמכין להם אוכל, משאית מזון שנכנסת לספק מזון, ומשאית חלב שבאה לאסוף את החלב. כולם מסביב לרפת יוצרים חיים".
הרפתנים מצהירים שהם ממש לא מתכוונים לעזוב. "כי מה האלטרנטיבה?", תוהה דניאל וייס מעין השלושה, "אם הרפתנים עוזבים, קורים שני דברים: הפרות ימותו. זה צער בעלי חיים שאני לא מסכים לו, ומצד שני, הפרנסה של הקיבוץ מאוד קשורה לנושא של הרפת. בלי רפת, סביר להניח שלקיבוץ יהיה קשה מאוד להתקיים".
ב-21 ביוני נפל פצמ"ר ברפת של דניאל בעין השלושה. שבע פרות מתו ועשר פרות נוספות נפגעו. למרות הפגיעה הישירה, דניאל, כמו גם מרסלו והרפתנים האחרים בעוטף ובצפון ממשיכים לעבוד ברפת 24/7, לשמור על גבולות המדינה ולהבטיח מזון לישראל.
"מה יהיה? אנחנו נמשיך להיות פה", מצהיר מרסלו. "אנחנו עכשיו בונים סככה ל-200 פרות, בונים עוד חצר צינון, ממשיכים להתפתח. מהרפת מתחילים החיים של הקיבוץ, כי אם אין רפת - לא נשאר פה אף אחד. רפתנים תמיד יהיו".
"הייתה קונספציה במדינת ישראל, מעבר לכל הקונספציות האחרות, שכל מה שרוצים אפשר להביא מחו"ל: חלב, ירקות, פירות, הכול כולל הכול", אומר סמנכ"ל מועצת החלב. "גם בקורונה הבנו שבחלב אין אפשרות כזו, וגם פה עכשיו במלחמה. לא יעזור לנו כלום, לא טורקיה ולא שום מדינה אחרת תעזור לנו, אנחנו חייבים תוצרת כחול-לבן".
