"אין ספק שהמפגש של הצוות עם המתנדבים מפרה אותנו", מתארת אודליה אלישע, מנהלת בית ספר "היובל" ביהוד. "פעמים רבות עצה טובה, חיוך וחיזוק מאנשים מבוגרים, בעלי ניסיון וחוכמת חיים, מסייעים לנו להתבונן על סיטואציות חינוכיות שונות מנקודת מבט אחרת. המתנדבים מהווים, בראש ובראשונה, דוגמה לנתינה והזדמנות למפגש עם הגיל השלישי. הילדים לומדים להקשיב וללמוד גם על ההיסטוריה ממקור ראשון".
צפו בסרטון המציג את פעילות עמותת "ידיד לחינוך":
"המתנדבים מגיעים מדי שבוע ופועלים בתחומים רבים: תגבור באנגלית, בחינוך לשוני, במתמטיקה. הייתה לנו גם מתנדבת שעבדה בגינה הלימודית, יחד עם המורה למדע וטכנולוגיה, וגם בספרייה הבית-ספרית הם תורמים רבות. בעבר היו לנו ספרי קריאה בכיתות האם, ומהרגע שהחלטנו על הקמת הספרייה הבית-ספרית, הם מתחזקים את הספרייה, מתקנים ספרים פגומים, מקטלגים את הספרים, מגיעים להחליף ספרים לילדים. בזכותם הילדים נהנים מספרייה עשירה, מסודרת ומזמינה לקריאה, ויש מתנדבים שאפילו עורכים לילדים שעות סיפור", היא מוסיפה.
"מדי שנה, בסיום השנה, אנו עורכים ארוחה חגיגית למתנדבים, לאות הוקרה. אנו מקריאים מכתבי תודה מהילדים ומהצוות, ונרגשים מכך שגמלאי "ידיד לחינוך" בוחרים להתנדב בבית ספרנו ומהווים חלק בלתי נפרד מהצוות שלנו. הילדים משתפים בקשר המיוחד שנרקם ביניהם לבין המתנדבים, שמסייעים להם בלימודים וגם מקשיבים להם, ומהווים עבורם כתובת לשיח ולשיתוף, וגם המתנדבים משתפים בתחושת הסיפוק וההגשמה העצמית, ובכך שהם נתרמים רבות מההתנדבות. הפלטפורמה הזאת מהווה עבורם קבוצת השתייכות והזדמנות למפגש חברתי", מסכמת אלישע.
"נוצר מצב שבו כולנו מרוויחים"
במערכת החינוך קיים בימים אלה חוסר משמעותי וניכר בכוח האדם, והמספרים מדברים על מחסור בכ-6,000 מורים בפתיחת שנה"ל הקרובה. לא רק שהכיתות גדולות ועמוסות לעייפה, בחברה מגוונת של ילדים שמחפשים עניין ואתגר לימודי - מצטיינים לצד עולים חדשים, תלמידים מחוננים וגם כאלה עם צרכים מיוחדים, ומול כל המגוון הזה עומדת, ברוב המקרים, מורה יחידה, שנאלצת לעבוד עם מרכז הכיתה בעוד המעגל החיצוני נשאר פעמים רבות ללא התייחסות. שילובם של גמלאים מתנדבים במערכת החינוך נותן מענה קל ופשוט לכך, ולא רק שהוא תומך במערכת החינוך, במורים ובתלמידים, הוא אף מספק עיסוק משמעותי לבני הגיל השלישי.
עמותת "ידיד לחינוך", שהוקמה ב-2007, ביוזמת "יד הנדיב" ובשיתוף עם "קרן גוטסמן", מבקשת לסייע בגישור על הפערים הלימודיים, בטיפוח תחושת המסוגלות ובהעלאת דימויו העצמי של הילד. מלבד עזרה בתחומי ההוראה, החינוך והלימוד, מספק המיזם גם ערכים חברתיים וקהילתיים חשובים, בכך שהוא מספק לגמלאים ולגמלאיות משמעות ומוטיבציה בפרק החדש בחייהם, ורותם אותם כשותפים לעשייה משמעותית, רלוונטית וחיונית. המיזם מצליח לגשר על פער הדורות וכך, בעצם, במקום להקים שני מיזמים, אחד עבור התלמידים ואחד עבור הגמלאים, נוצר מצב של WIN-WIN שבו שני הצדדים יוצאים נשכרים וכולנו מרוויחים.
בעמותה פעילים כ-3,800 מתנדבים ביותר מ-600 בתי ספר והפעילות מתקיימת בכ-45 רשויות, מבאר שבע בדרום ועד לקריית שמונה בצפון. היקף הפעילות השנתי של העמותה נמדד בכחצי מיליון שעות של גמלאים ותלמידים.
בשנת 2019 נחשף כי פעילות העמותה תורמת משמעותית למשק הישראלי, ושכל שקל אחד שמושקע בפעילותה של "ידיד לחינוך" מניב תרומה של כ-9.6 שקלים למשק: כ-7.2 שקלים בתחום הבריאות, כ-1.7 שקלים בתחום החינוך וכ-0.7 שקלים בתחום הפנאי. במונחי פריון למשק, מדובר במיזם שמפיק פי 10 מההשקעה בו, והוא נוגע בחייהם של עשרות אלפי ישראלים – גמלאים וגמלאיות, תלמידים ותלמידים, מורים ומורות, בכל הארץ והפעילות שלו עוד צפויה להתרחב.
נכון להיום פועלת העמותה בשלושה עולמות: עולם החינוך, עולם הגמלאות והזקנה ועולם ההתנדבות, והיא פועלת להטמעת תרבות ארגונית וחברתית שבה משולבים גמלאים כחלק ממערך החינוך. העמותה מביאה עימה תפיסה מרעננת של חדשנות חינוכית, שרואה באדם המבוגר משאב חיוני וחלק אינטגרלי מהמערך הקהילתי, החינוכי, החברתי והבית-ספרי. התמחותה של "ידיד לחינוך" היא בגיוס, הפעלה וטיפוח הגמלאים כתומכי הוראה מתנדבים, במסגרת המיזם הלאומי שמוביל משרד החינוך.
לאור תרומתה של העמותה לחברה, זכתה לאורך השנים "ידיד לחינוך" במספר פרסים, בהם "אות הנשיא למתנדב", "פרס יו"ר הכנסת" ו"פרס זוסמן-ג'וינט למצוינות בתחום השירותים החברתיים".
"שכבת הגמלאים היא משאב לאומי שאינו בא לידי מימוש"
"ידיד לחינוך" זיהתה כבר לפני שנים ששכבת הגמלאים במדינת ישראל היא משאב לאומי שאינו בא לידי מימוש בצורה מיטבית", מצהיר אורי פרג, מנכ"ל העמותה. "לגמלאים יש ידע, ניסיון חיים, ניסיון מקצועי, בגרות ותבונה, שצברו במהלך חייהם. את כל אלו, יחד עם יכולת הכלה, סבלנות, רצון לתרום לחברה, בריאות טובה וזמן פנוי, ניתן להביא למערכת החינוך שזקוקה לסיוע של תומכי הוראה לצד צוותי ההוראה בכיתות", הוא מוסיף.
"העמותה פועלת במקצועיות ובסטנדרטים גבוהים מאוד – פדגוגיים ומקצועיים. יש לנו צוות הדרכה מיומן ומקצועי, המורכב ממתנדבים, והוא מפעיל מערך הדרכה עשיר ומעמיק. כל מתנדב עובר הכשרה שרק לאחריה הוא מוסמך להתחיל בפעילות. בנוסף, במהלך תקופת התנדבותו, עובר המתנדב הכשרות והדרכות קבועות בתחומים פדגוגיים שונים. לאחרונה אף יצרנו קשר עם אוניברסיטת רייכמן, ובסיועם הכשרנו את מערך ההדרכה שלנו בנושא הלמידה הרגשית-חברתית, תחום שהוא רלוונטי לפעילותם בבתי הספר".
"פעילות העמותה נשענת בעיקרה על שכבת הרכזות – הן מנהלות את הפעילות ביישוב שעליו הן מופקדות, ואחראיות על איתור המתנדבים, גיוסם, הכשרתם ושיבוצים לבתי הספר. הרכזת מופקדת גם על יצירת ושימור הקשר עם הרשות המקומית וצוותי הניהול וההוראה בבתי הספר. בנוסף, היא בונה את קבוצת המתנדבים היישובית לקהילה מגובשת ותומכת, ודואגת לפעילויות למידה, העשרה ופנאי עבורם, וזאת מעבר לשעות התנדבותם בבתי הספר. את כל זה הרכזות עושות בהתנדבות מלאה", מציין פרג.
"כידוע, הקורונה פגעה בעיקר בשתי הקבוצות שהן היעדים לפעילות העמותה – הילדים, והאזרחים הוותיקים. בתקופת הסגרים העמותה פיתחה פרויקטים, בעיקר אינטרנטיים ומבוססי טלפון, כדי לשמר את הקשר בין המתנדבים לתלמידים, וכדי להמשיך בפעילות תומכת הוראה. בנוסף, העמותה הפנתה משאבים רבים ליצירת תוכני העשרה ופנאי ותכנים מקצועיים, כמסגרות קבועות ברשת האינטרנט, לשמירת הקשר בין המתנדבים לבין העמותה, וגם בינם לבין עצמם".
"האתגר הגדול המונח לפתחנו, לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, הוא להחזיר את המתנדבים חזרה לבתי הספר. כבר בחודשים האחרונים, עם שוך גלי הקורונה, חשנו בהתעוררות ובהתרגשות של המתנדבים, שהחלו לחזור לפעילות בבתי הספר, ועם תחילת השנה אנו צופים חזרה מוגברת של מתנדבים ותיקים וגיוס של מתנדבים חדשים. תפקידנו הוא לאפשר לכל מי שמעוניין לקחת חלק בפרויקט המדהים הזה לעשות זאת בצורה מקצועית ונכונה, שתתרום הן למתנדב עצמו והן למערכות החינוך".
"אתגר נוסף שעימו אנו מתמודדים", מסכם פרג, "הוא גיוס המשאבים למימון הפעילות הכל כך חשובה של העמותה. למרות שפעילות 'ידיד לחינוך' נשענת ברובה המכריע על מתנדבים, הרי שכדי לשמר פעילות איכותית ומקצועית, שעומדת בתנאי הרגולציה והפיקוח של משרד החינוך, עלינו לעסוק באופן תמידי בגיוס תרומות ותמיכות, שיממנו את עלות הפעילות הזו".
"אין ספק שהתקופה הזו, שהיא מאתגרת במיוחד למערכת החינוך, מחדדת את הצורך של בתי הספר והתלמידים בנוכחות של אדם בוגר בכיתה - בעל ניסיון וידע, שמגיע מעמדה לא שיפוטית אלא מפרגנת ומכילה. כאלו בדיוק הם מתנדבי 'ידיד לחינוך', שבנוסף לתרומה שלהם לעתיד טוב יותר לילדינו, הם מוצאים את עצמם בהתנדבות פעילה, ערכית ומאתגרת, ובכך מביאים לידי ביטוי את יכולותיהם ואת ניסיונם, ומוכיחים את העוצמה הגלומה בשכבת הגמלאים והאזרחים הוותיקים במדינת ישראל".
גם בפנסיה אפשר להגשים חלומות
"תמיד היה לי חלום, שכשאצא לפנסיה, אכניס טניס שולחן לבתי הספר – למערכת השעות הרגילה שלהם, לא כחוג", משתף איציק כליפה (68), מתנדב בעמותת "ידיד לחינוך". "יצאתי לפנסיה לפני שנה בערך, עבדתי בלשכת הבריאות בעפולה והייתי מנהל אדמיניסטרטיבי בעשרים השנים האחרונות. אני גם מאמן טניס שולחן, כבר חמישים שנה - בגיל 18 עשיתי את קורס המדריכים הראשון בווינגייט, ואז התחלתי ללמד, ולימדתי כל השנים האלה", הוא מספר.
"המשחק הזה הוא מאוד אינטליגנטי", מסביר כליפה ומשתף באהבתו לספורט האולימפי. "הוא נותן הרבה קואורדינציה ומחדד את המחשבה. זה מיועד לילדים שלא נקלטו בכדורגל או בכדורסל, אבל יש להם יכולות של טניס שולחן", הוסיף.
"הייתה לי תוכנית, להכניס טניס שולחן לכל בתי הספר בעפולה. לשמחתי מצאתי אוזן קשבת גם אצל ראש העיר וגם אצל מנהל מחלקת הספורט, והם הפנו אותי ל'ידיד לחינוך' - הגוף שמפנה מתנדבים לבתי הספר. הצלחתי להתארגן על שמונה בתי ספר, שבעה בעפולה ואחד בגן-נר, איפה שאני גר, וזה נתן לי עבודה לכל השבוע ואפילו יום אחד פנוי, אז השנה הכנסתי עוד בית ספר ובשנה הבאה יהיו לי תשעה", הוא מתגאה. "זכיתי לשיתוף פעולה מלא ממחלקת הספורט של עיריית עפולה, והם דאגו לקנות שישה שולחנות לבתי ספר שלא היו בהם שולחנות, ואז התחלנו לעבור על כל הילדים, בצורה יסודית".
"יש לי אחראית בכל בית ספר, מטעם 'ידיד לחינוך', שהיא אשת הקשר שלי. לכל בית ספר נתתי שעה וחצי – שני שיעורים בשבוע. הגיעו אליי קבוצות קטנות של ילדים, מכיתות ו'-ד', כי לא רציתי לפספס אף אחד, והייתי בוחן אותם, רואה שיש להם גישה לזה ורושם אותם. אחרי שעברתי על כולם התחלתי לעבור על הרשימה ובסופו של דבר יצרתי נבחרת לכל בית ספר. בכל נבחרת היו בין 10-6 ילדים והתהליך של בחירת הנבחרת לקח חודשיים בערך".
"אחרי שבניתי נבחרת בכל בית ספר, התאמנתי איתם כל השנה", מפרט כליפה. "התחלתי לעבוד איתם בצורה יסודית – על עמידה נכונה, אחיזה נכונה, וכל מיני תרגילים ו'סרבים', אלה דברים שהייתי עושה כל הזמן בחוגים שניהלתי, ובסיום השנה, בחודש יוני, עשיתי להם את אליפות הסיום. החלטתי לעשות טורניר, שבו כל הילדים של כל הנבחרות השתתפו – בערך 45 ילדים. כולם קיבלו מדליות, לא רציתי לקפח אף אחד ונתתי לכל אחד באופן אישי, ושלושת המקומות הראשונים זכו בגביעים".
"אתה לא מאמין איזו היענות הייתה", מנסה כליפה לסכם את פועלו ומתרגש. "הילדים חיכו לי בשער עם מטקות - הם התחילו לקנות מטקות, וזה נכנס להם לתודעה שיש עוד מקצועות חוץ מכדורגל וכדורסל. בבית הספר שאחד מהתלמידים שלהם זכה במקום הראשון הגדילו לעשות והזמינו שלושה שולחנות נוספים, שיהיה לי עם מה לעבוד", הוא מחייך בנחת. "לא בכל מקום היו לי תנאים אידיאליים, אבל בכל מקרה הייתה היענות יפה. גם במגזר הדתי. עבדתי בשלושה בתי ספר דתיים, לימדתי מאות ילדים וזה חימם לי את הלב כי אף פעם לא ראיתי ילדים דתיים שמשחקים. זה גרם לי להתרגשות. הם בכלל לא מתעסקים עם ספורט, אז זה מאוד חשוב שיתעסקו לפחות בטניס שולחן", הוסיף.
כעת, בזמן שכל הילדים בעיצומה של חופשת הקיץ, כליפה כבר מתכנן ומתרגש לקראת שנת הפעילות הבאה. לשם כך הוא מקפיד להמשיך להתאמן ולשמור על כושר. "אני עדיין ממשיך לשחק – יש לי קבוצה שאני מתאמן איתה כבר עשרים שנה, ואנחנו שומרים על כושר טוב מאוד. זה חשוב. באחד בספטמבר אני נכנס לבתי הספר, ויהיה לי יותר קל השנה כי יש לי ילדים שהם כבר בנבחרת", הוא מסביר.
6 צפייה בגלריה
במונחי פריון למשק, מדובר במיזם שמפיק פי 10 מההשקעה בו, והוא נוגע בחייהם של עשרות אלפי ישראלים.
"אני מצרף את כל אלה שעלו לכיתה ד' - אני בוחן אותם, וכל אלה שהיו בנבחרת נשארים. אז אני נותן שעה אחת לבחינת ילדים חדשים ושעה שנייה אני עובד עם הנבחרת וממשיך לעבוד איתם על מה שהתחלתי בשנה שעברה. יש קבוצות בעפולה שמשחקות בליגה, וככה יש להן עתודה. יהיו ילדים שכבר נחשפו לזה וככה יהיה להם יותר קל אחר כך ללכת ולהשתלב בקבוצות. יש הרבה ילדים שאימנתי והם כבר עברו למסגרות מקצועיות יותר, למשל גליל תחתון, שם יש אגודה מפוארת של טניס שולחן, והמאמן הראשי שלה גם היה חניך שלי. בשבילי זו ממש סגירת מעגל".
- לקראת שנת הלימודים הקרובה מגייסת העמותה מתנדבים ובתי ספר נוספים לשורותיה, המעוניינים מוזמנים לפנות לאתר "ידיד לחינוך".
