צפו בריאיון משולש עם שרי אריסון ונורית אלדר:
שרי אריסון ונורית אלדר
"מי אני באמת?", ספרה החדש של אשת העסקים והפילנתרופית שרי אריסון שנכתב יחד עם נורית אלדר, הוא מסע של שתי נשים לגילוי עצמי באמצעות שיחות מהותיות ופתוחות בשלל נושאים.
בעקבות תהליך של ארבע שנים שבהן שאלו שאלות וניסחו תשובות, נוצר מדריך העונה על שאלות של זהות ומהות, כמו איך אפשר להיות קשובים לעצמנו? מהו כרטיס הביקור שלנו? או איך להרפות מציפיות ושיפוטיות?
באופן אינטימי וכן מתוארת בספר גם מערכת היחסים הנרקמת בין מנחת הסדנאות בתחומי ההתפתחות הרוחנית והאישית, נורית אלדר, המתקשה בתחילה להפריד בין "שרי אריסון המותג", לבין האדם שעומד מאחוריה, ומקשה מולה בשאלות שיוצרות את "מי אני באמת?"
זהו אינו הספר הראשון של אף אחת מהן, אריסון הוציאה לאור שמונה ספרים שתורגמו לשפות רבות וחלקם הפכו לרבי מכר בישראל ובעולם, ואלדר כבר חיברה ארבעה ספרים קודמים, ובהם רב המכר "מכתבים מהעולם הבא".
4 צפייה בגלריה
"אני בלמידה כל החיים וארבעים שנה בתהליכים פנימיים, והתהליך הזה לא נגמר". שרי אריסון ונורית אלדר
"איך מישהו יכול לומר שהוא מכיר אותי? הוא מכיר את האשליה שהוא רואה"
"יש בתוכי כל כך הרבה דברים שמרכיבים את המהות שלי, ששום תואר לא ייצג את התמונה המלאה של מי שאני", אומרת שרי אריסון, "בעולם הדיגיטלי מסתכלים על מישהו ושופטים אותו לפי התקשורת, או המראה, או העשייה. אני בלמידה כל החיים וארבעים שנה בתהליכים פנימיים, והתהליך הזה לא נגמר. אז איך מישהו יכול לומר שהוא מכיר אותי? הוא מכיר את האשליה שהוא רואה".
"זהו ספר של צמיחה והתפתחות שכדאי לחזור אליו כל פעם מחדש", מסבירה נורית אלדר, "אני ממש יכולה להרגיש בין עמודיו את התהליך שעברתי. איך השיחות הרבות, השיתופים, ההתייעצויות, גרמו לי להרגיש שיש לי המון מה לתת. במובן מסוים הספר הזה חיבר אותי למי שאני באמת. מבחינתי זהו ספר הדרכה לכולנו, איך להיות יותר שלמים עם מי שאנחנו, להבין מי אנחנו ולהביא את עצמנו לעולם בצורה הכי טובה שאפשר, לא רק לטובתנו, אלא גם לטובת העולם".
באמצעות שיחות אישיות ומהותיות ושלל דוגמאות מניסיון חייהן, מעלות השתיים שאלות שפותחות צוהר לתוך עולמן האישי והרוחני ומעלות תובנות בנוגע לתהליך הגילוי העצמי. עם יציאת הספר לאור, נפגשנו לריאיון משולש ושוחחנו על מצב הרוח (תרתי משמע) ערב השנה החדשה.
"כדי לבנות משהו חדש, צריך להרוס את הישן. אם יש לך קרקע עם בית מאוד ישן וכבר לא מתפקד ולא עובד, אז בא בולדוזר, מוריד את הבית ובונים את הבית חדש. זה גם בפנימיות שלנו, וזה גם אנחנו כאנושות. מה שהיה לא עבד יותר, ואנחנו היום בונים את החדש. הישן מתפרק. זה לא קל, ואנחנו צריכים לשחרר אחיזה ממה שהיה, ולהבין שמשהו חדש בא, יותר טוב, יותר מדויק, יותר נכון, עבור כולם".
"צריך מסה קריטית של אנשים שמחזיקים את התמונה"
אז איך זה לעבוד בשתיים?
אריסון: "זה כיף, מאתגר, עליות, מורדות, הרבה למידה, הרבה הכלה, והתוצאה מדהימה בעיניי".
אלדר: "קודם היה חיבור, ובגלל ההתפעלות מהחיבור, או הקסם של החיבור, נולד הספר ותוך כדי כתיבתו הוא השתנה והתפתח, זה היה תהליך מאוד מאוד משמעותי".
נכתב בספר ש"הרבה פעמים אנשים חושבים שמה שתוקע אותם ומונע מהם להתקדם הוא משהו חיצוני, אבל זה תמיד מתחיל בפנים", איך אפשר לזהות את זה, ואיך משחררים את התקיעות?
אריסון: "כל דבר שקורה לנו, כל שיחה עם כל אדם, אם אני מגיבה לזה, לטוב או לרע, אז משהו בחיצוני משרת בעצם משהו פנימי שרוצה להשתנות. ופה אם אני לוקחת את זה כלמידה, מסתכלת פנימה, רואה מאיפה המחשבות האלה באות, מאיפה הרגשות, התחושות, עושה עבודה עם עצמי, אז אני יוצאת מהתקיעות" .
את אומרת בספר ש"יש דברים במחשבה הקולקטיבית שתוקעים את כולנו עד שאין מסה קריטית של רצון וכוונה ואמונה. כמו בכל תהליך באנושות, בין שמדובר בעבדות ובין שבזכויות נשים. בכל דבר שהתפתח הייתה תודעה מסוימת, ועד שלא הייתה מסה קריטית, זה לא התממש. יש לנו כוח בריאה אישי, אבל גם כוח בריאה קולקטיבי". אז עכשיו כשהעולם נמצא במשבר בריאותי ויש המון דעות ודעות נגד, איך בעצם התודעה הקולקטיבית פועלת, ואיך אנחנו יכולים בעזרתה לייצר שינוי?
אריסון: "מרטין לותר קינג אמר 'יש לי חלום' ובסוף החלום הזה התממש. זה אותו הדבר. אני חושבת שיש חלום, ואתה יכול לראות את החלום, את החזון, אתה רואה שזה מתממש, והאנרגיה הזאת עוברת, אז הדבר קורה. ואני חושבת שבמקום להתמקד בחילוקי הדעות ובפחדים, אם אנחנו נתמקד על מה שאנחנו היינו רוצים לראות, כמו בריאות או 'ואהבת לרעך כמוך', אנחנו נראה את זה, נדמיין את זה, נדבר את זה, נתכוונן לשם, זה מה שיתממש.
"כי כי זה מתחיל ביחיד, זה מתחיל בתוכי, ואז עוד בן אדם ועוד בן אדם, ועוד בן אדם, ואז זה קורה. כמו קסם, זה קורה. אבל צריך מסה קריטית של אנשים שמחזיקים את החלום הזה".
אתן מדברות שם על להחזיק את התמונה, שיותר קל להחזיק את תמונה ממילים.
אריסון ואלדר: "כן, כן".
השטיח נשמט מתחת לרגלי כולנו בשנה וחצי האחרונות, ואנשים עכשיו מבינים שמשהו צריך להשתנות ותוהים איפה הם תופסים את עצמם בתוך התמונה הרחבה הזאת.
אריסון: "אבל זה לא סתם, כי כדי לבנות משהו חדש, צריך להרוס את הישן, אם יש לך קרקע עם בית מאוד ישן וכבר לא מתפקד ולא עובד, אז בא בולדוזר, מוריד את הבית ובונים את הבית חדש. זה גם בפנימיות שלנו, וזה גם אנחנו כאנושות. מה שהיה לא עבד יותר, ואנחנו היום בונים את החדש. הישן מתפרק".
אבל הרבה אנשים מחזיקים סנטימנטים לבית הישן, זה לא כל כך קל לראות את הבולדוזר בא והורס את הבית.
אריסון: "זה לא קל, ואנחנו צריכים לשחרר אחיזה ממה שהיה ולשחרר, ולהבין שמשהו בא חדש, יותר טוב, יותר מדויק, יותר נכון, עבור כולם".
שזה מדהים שאת אומרת את זה כי לא כולם בטוחים בזה שיהיה טוב ויותר נכון, וזאת התמונה שאת מחזיקה.
אריסון: "זאת התמונה שצריך להחזיק".
כל התהליך של להיכנס פנימה זה משהו שנורא קשה עכשיו כשיש כל כך הרבה רעש בחוץ, כל הזמן מסכים, פרסומות, קולות, חדשות, ואני לא חושבת שהרבה אנשים מוצאים את הזמן לשבת שנייה ובאמת לנשום פנימה לתוך עצמם.
אריסון: "זה עוד פעם עניין של אחריות אישית ואיפה מכניסים את הזרקור, אני יכולה להגיד על עצמי והרבה אנשים יש להם את זה, שמתי לב שאני מכורה לטלפון, לאייפון".
כולנו.
אריסון: "כולנו, אוקיי, אבל אני במכוון, אמרת לעצמי 'רגע, למה אני צריכה כל הזמן את הדבר הזה בפרצוף? לא'. עכשיו זו החלטה, זו בחירה, איפה שמים את הפוקוס".
יש לנו כל הזמן הודעות מהעבודה, מיילים, אס אם אסים, ווטסאפים "רואים שראינו, אנחנו עכשיו צריכים לענות מיד"...
אריסון: "זה סטרס בלתי אפשרי, וזה עניין אישי של כל אחת ואחד לעשות את הבחירות מה מלחיץ אותי, מה מפחיד אותי, מה לא מאפשר לי את השקט, ואז לבחור אחרת".
אלדר: "בעצם בעיניי התפתחות אישית והקשבה והרחבת היכולות שלנו זה כמו חמצן, זה כמו נשימה. אני מבינה שזה השקעה, זה כמו כסף בבנק, זו ההשקעה הכי גדולה בי".
אריסון: "אני קמה בבוקר, אני נכנסת פנימה, אני עושה מדיטציה, לפני השינה אני עושה מדיטציה, במקלחת, אם אני עושה ספורט אז אני מתחברת לטבע, שומעת את הציפורים, מסתכלת על העצים, זה לא שצריך לשבת עכשיו 'אום', אני לא יודעת מה, עשרים דקות, ממש לא, זה למצוא אפילו את החמש דקות, של רגע, לשבת בשקט, להיכנס פנימה לראות מה הגוף שלי מרגיש? מה המחשבות שלי, מה הן רוצות, מה הדבר הזה מנסה להגיד לי? מי אני ברגע זה וזה משקיט את כל המערכת ואז אפשר לפעול אחרת".
בואו נדבר קצת על המילה "שליחות", איפה היא פוגשת אתכן?
אריסון: "אני אישית באתי לעולם הזה כדי להיות שליחה, כדי לעזור באבולוציה להגיע למקום טוב יותר. אז אצלי זה בכל דבר שאני עושה, זה חלק מהמהות שלי".
זה משהו שידעת תמיד?
אריסון: "תמיד ידעתי את זה. מגיל מאוד קטן. זה לא התחיל בתור כיף, ממש לא. כשאני הרגשתי את מה שהרגשתי בגיל מאוד צעיר, שאני באתי לשנות את העולם, ואין לך את הכלים ואת ילדה קטנה ומי את בכלל, לשנות את העולם? זה ממש לא היה כיף. היום אני יכולה להגיד שזה כיף כי כי אני כבר במקום בשל".
ואת גם רואה פירות
אריסון: "כן, אני רואה הרבה מאוד פירות".
"ביקשתי מאנשים שיעשו רשימה את מי הם אוהבים. אף אחד מהם לא רשם את עצמו. ואני חושבת שזה הדבר המשמעותי שמשם כדאי להתחיל, אנחנו הכי ראויים בעולם, אנחנו הכי ראויים לאהבה, ולתשומת לב, ועכשיו, הרגע ממש, בשעה הזאת, זה הרגע הנכון להתחיל ליצור את זה בתוכנו ומכאן זה יגיע לכל העולם".
4 צפייה בגלריה
"בכל דבר שהתפתח הייתה תודעה מסוימת, ועד שלא הייתה מסה קריטית, זה לא התממש. יש לנו כוח בריאה אישי, אבל גם כוח בריאה קולקטיבי". שרי אריסון ונורית אלדר
ואצלך?
אלדר: "אני מחברת שליחות לרצון, יש בי רצון מאוד גדול שאנחנו נחיה יותר טוב, יש בי רצון מאוד גדול, אולי מתוך הכאב האישי שלי, מתוך מה שאני עברתי, אני לא קוראת לזה שליחות, אבל אני רוצה לשנות את העולם, אני באמת רוצה".
"לעבוד על השיפוטיות הפנימית, אני כלפי עצמי"
אחד הרגשות שמאפיינים את התקופה הזאת זה שיפוטיות, הרבה מאוד שיפוטיות, אתן מדברות בספר על זה שהשיפוטיות יש בה נזק רב מן הסתם, וש"היא גורמת לנפרדות, תוקפנות וצדקנות", איך בעצם אפשר להימנע מזה?
אלדר: "שאלה טובה. בעיניי השיפוטיות מתחילה מאיזשהו פחד מחוסר יכולת לפתוח את הלב, גם כלפי עצמי".
אריסון: "אני חושבת שיש לנו איזה ראייה שגויה, שאנחנו חייבים להיות מושלמים, ואף אחד מאיתנו לא מושלם, אנחנו כן יכולים להגיע לשלמות, שזה משהו אחר, זה לקבל את כל המרכיבים שנמצאים בתוכנו, גם הדברים היותר טובים, וגם הדברים הפחות טובים ואנחנו מקבלים את עצמנו אז אנחנו יכולים לקבל את האחר. ואז השיפוטיות יורדת, אבל העבודה קודם כול, זה לעבוד על השיפוטיות הפנימית, אני כלפי עצמי".
4 צפייה בגלריה
"אנחנו הכי ראויים לאהבה, ולתשומת לב, ועכשיו, הרגע ממש, בשעה הזאת זה הרגע הנכון להתחיל ליצור את זה בתוכנו ומכאן זה יגיע לכל העולם". שרי אריסון ונורית אדלר
אלדר: "ביקשתי מאנשים שיעשו רשימה את מי הם אוהבים. אף אחד מהאנשים לא רשם את עצמו. ואני חושבת שזה הדבר המשמעותי שמשם כדאי להתחיל, אנחנו הכי ראויים בעולם, אנחנו הכי ראויים לאהבה, ולתשומת לב, ועכשיו, הרגע ממש, בשעה הזאת זה הרגע הנכון להתחיל ליצור את זה בתוכנו ומכאן זה יגיע לכל העולם. אז אני מאחלת שנה של אהבה עצמית בעיקר, ושינוי לכולם".
אריסון: "שנה טובה, בריאה, שמחה, שאנחנו נכבד אחד את השני, ונחיה בשלום אחד עם השני, ושהאנרגיה הזאת תהדהד החוצה, תראו את זה קורה, תראו את כולם מסביב לשולחן, שמחים, צוחקים, תחזיקו כמה שיותר את התמונה וככה זה יתממש".
