בשיתוף יוזמת ז'נבה
באפריל 2023, שוב יחפפו בזמנים חג הפסח וחודש הרמדאן. כמו ב-2021 וב-2022 שוב נחזה בהתנגשויות אלימות על הר הבית, אלא אם נשכיל להגיע מראש להסדר עם כל הגורמים הנוגעים בדבר שיבטיח את השקט. אלימות יכולה כמובן לפרוץ עוד קודם, בעיקר סביב תאריכים או אירועים רגישים.
140 הדונמים המקודשים לבני שתי הדתות נתפסים כלב הסכסוך, אך יכולים להיות גם המפתח לפתרונו. בינתיים, כל סבב אלים רק מעצים את סמליות המקום אל מעבר לחשיבותו הדתית, ואת המרכזיות שכל צד מייחס לו. אם המגמה לא תשתנה, מה-"ייהרג ובל יעבור", נישאר בעיקר עם ה"ייהרג".
נוסחת ה"שמירה על הסטטוס קוו" כבר פחות רלוונטית. כמו בהיבטים אחרים של הסכסוך הישראלי פלסטיני, גם בהר הבית אין באמת סטטוס קוו. בעשורים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים, במהלכה עברה העיר העתיקה לידיים ישראליות, שלטה פסיקת הרבנים לפיה מבחינה הלכתית אסורה עליה ליהודים, ולבד מבודדים שנתפסו כחבורת סהרורים, אכן לא נראו יהודים דתיים על ההר.
המצב השתנה. רק בפסח האחרון הגיעו כ-5,000 יהודים להר. גם בשאר השנה פוקדים אלפי יהודים את המקום כשעבור חלקם אין מדובר במעשה דתי, אלא בצעד לאומי, ולעתים לאומני - בבחינת "אנחנו נראה להם מי בעל הבית". המגמה הזאת רק תלך ותחריף.
ב-1967 הסכימה ישראל שהמקום ינוהל בלעדית בידי הווקף המוסלמי הירדני. נראה שנוכח השינוי בסטטוס קוו, ראוי לשקול גישה אחרת לשמירה על הביטחון וחופש הפולחן בהר הבית. נדרשת יוזמה חדשה, שתיקח בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים המעורבים.
ישראל מעוניינת במתן גישה ליהודים תוך שמירה על השקט כדי לא להצית תבערה פנימית ואזורית, וגם כדי לשמור על ביטחון היהודים המגיעים למקומות סמוכים, ובראשם הכותל.
עבור הפלסטינים המוסלמים מדובר אמנם רק במקום השלישי בקדושתו, אך מבחינה לאומית הוא המקום מספר אחת. לא לחינם בכל לשכה של מנהיג פלסטיני ניתן לראות את תמונת המסגדים שעל ההר. במידה רבה, החליפה כיפת הסלע את המפתח המיתולוגי של הבית שלעולם לא יחזרו אליו. הרשות הפלסטינית מעוניינת כמובן גם בנוכחות מטעמה במקום, שתחזק את מעמדה – גם מול החמאס.
ירדן רוצה לשמר את מעמדה כשומרת המקום ולמנוע תקריות שעלולות לגלוש אל תוך הממלכה. כמוה, גם שאר ארצות ערב חוששות שהתלקחות בהר תגרום למתיחות אצלם פנימה. שאר העולם, ובראשו ארה"ב, רוצה לראות שקט ויציבות.
לפיכך, טוב יעשו כל הגורמים הרלוונטיים אם יחברו כדי להשיג הסדר חדש. בבסיס הסדר כזה, יכולים לעמוד שלושה עקרונות מרכזיים:
- המקום יהיה עקרונית פתוח לפולחן דתי לבני כל הדתות, אך מועדי הכניסה ליהודים יהיו מוגבלים וקבועים מראש, בהתחשב בחגים.
- על הכניסות ושמירת הסדר במקום יופקד כוח שיטור רב לאומי, שיורכב משוטרים ישראלים, פלסטינים, ממדינות ערב המקיימות קשר עם ישראל ובינלאומיים, שישרתו כולם במדים מיוחדים ויהיו תחת פיקוד בינלאומי בראשות קצין משטרה ירדני בכיר.
- בד כוח השיטור, לא תורשה הכנסת כל נשק, חם או קר, למקום.
אם ההסדר יצליח, אפשר יהיה להרחיב את ההבנות גם לעיר העתיקה כולה (למשל, לפי דגם הפרק על ירושלים בהסכם ז'נבה), שכן, כמו הר הבית, גם היא אזור סגור ומתוחם. אם גם הר הבית וגם העיר העתיקה ישמשו מודל לדו קיום, כדאי יהיה להמשיך משם לשיחות על הסדר כולל בירושלים ובכלל השטחים.
הנטייה הטבעית של נושאים ונותנים בעבר היתה לדחות את הסוגיות הסמליות - ירושלים ופליטים - לסוף התהליך בגלל הרגישות הגדולה שלהן, ולהתמקד בסוגיות בעלות אופי טכני יותר כמו סימון גבולות והסדרי ביטחון (שגם להן יש כבר פתרונות מוכנים).
יתכן והגיע הזמן לנסות את הגישה ההפוכה. לפרק קודם את מרעומי נפץ הרגישים ביותר, והר הבית הוא הגדול שבהם, ומשם להתקדם לפתרון שתי המדינות, שהיה ונותר הדרך היחידה להבטיח את האינטרסים החיוניים של ישראל ושל הפלסטינים.
בשיתוף יוזמת ז'נבה
