בצהריי ה-7 באוקטובר, בעודו מתפלל בבית הכנסת כמדי שבת, דב לוי, חסיד גור בן 24, הופתע למשמע דיווחיהם של חילוניים מהיישוב בו הוא מתגורר, שהגיעו לבית הכנסת וסיפרו כי מחבלי חמאס פלשו ליישובי העוטף, רצחו אנשים רבים ואת חלקם גם חטפו לרצועה.
ברגע שבו יצאה השבת, לוי הדליק את הנייד וגילה לתדהמתו כי, "המדינה נשרפת לי מול העיניים". תוך שניות בודדות הוא החל להרים טלפונים לכל מכריו, בניסיון לברר אם יש דרך שבה יכול יהיה לסייע לכל מי שנפגעו כתוצאה ממתקפת הפתע הרצחנית.
אחרי כמה בירורים קצרים הוא נחשף ליוזמה לפתיחת חמ"ל אזרחי לסיוע למפונים, ובמהירות רבה החל להעמיס על רכבו את כל הציוד האלקטרוני שמצא בביתו ("לקחתי את הטלוויזיה ואת המחשב, ולמעשה את כל מה שחשבתי שיכול יהיה לעזור לאנשים האלו שאיבדו את בתיהם ברגע אחד", הוא מספר), עלה על ההגה ונסע למלון בתל אביב, שם פעל החמ"ל בתחילת דרכו, עוד לפני שהפך לעמותה מאורגנת עם מתנדבים מכל הארץ.
תחילה, מתנדבי החמ"ל העניקו סיוע לכל מי שפנו אליהם בבקשה לחילוץ מהאזור שבוע נערה מסיבת הנובה. לא חלף זמן רב, והחמ"ל הפך למקלט עבור משפחות מיישובי העוטף והדרום, שביקשו להתפנות מבתיהם לאזורים בטוחים במרכז הארץ. בשלב הזה, לוי החליט להרחיב את הסיוע, ולצד קליטתן של המשפחות - דאג יחד עם שאר מתנדבי החמ"ל לספק להן ציוד וארוחות, וכך גם ללוחמים בשטח.
"בימים הראשונים למלחמה חילצנו 2,500 איש מהדרום, כשעד היום אנחנו שומרים על קשר עם 450 מהמשפחות שהגיעו אלינו", הוא מספר. "בנוסף, שלחנו למעלה מ-10,000 מנות לחיילים ולמשפחות. בימים אלו, עקב הירידה בצורך, מתעסקת העמותה בסיוע ליתומי ואלמנות המלחמה, בין היתר בשירותי ניקיון ומשק בית שאנחנו מספקים עבורם וגם במחוות שונות כמו מתן מארזי שי בחגים, למשל".
"כשראיתי את השמות והגילים של הנרצחים, זה הכה בי - רובם שם היו פחות או יותר בני גילי. מיד חשבתי שאם החיים היו מובילים אותי להיות חילוני או לגור במקום אחר בארץ, אולי גם אני הייתי בין אותם נרצחים"
כן, קראתם נכון. ימים ספורים מהרגע שבו החמ"ל נפתח - הוא כבר הפך לעמותה, כשלוי עומד בראשה. "קראתי לה 'כנפי ברזל', כי שמתי לב שכל מי שלוקח חלק בלחימה ובסיוע לנפגעי מלחמת 'חרבות ברזל' - הוא סוג של מלאך", הוא מסביר, תוך כדי שהוא מבקש להדגיש כי העמותה משרתת את כלל המגזרים ללא הבדל דת, גזע ומין.
"הקו המנחה שלנו הוא לעזור לכל מי שזקוק לכך", הוא אומר, "אחד הרגעים הכי זכורים לי היה כשצפיתי בחדשות באחד מהימים הראשונים למלחמה, וראיתי את השמות והגילים של הנרצחים. זה הכה בי משום שכולם היו פחות או יותר בני גילי. מיד חשבתי שאם החיים היו מובילים אותי להיות חילוני או לגור במקום אחר בארץ, אולי גם אני הייתי בין אותם נרצחים".
"תמיד יהיה מי שיבחר לעקם את האף"
חסידות גור, אליה לוי משתייך, היא החצר החסידית הגדולה בארץ ונחשבת לאחת מהשמרניות ביותר שבהן. בין היתר, החסידות היא זו שהובילה את מהלך ההפרדה השנוי במחלוקת בין גברים לנשים באוטובוסים, שזוכה לגינויים רבים מצד החברה הישראלית.
לוי, בדרכו שלו, שובר לא מעט מהסטיגמות הקיימות על הציבור ממנו הוא מגיע: הוא אזרח עובד צה"ל בפיקוד העורף ומשרת כמודיע נפגעים למגזר החרדי. בכובעו הנוסף הוא גם עובד כשחקן, ואם נדמה לכם שאתם מזהים אותו, אבל לא בטוחים מהיכן - אז כנראה שזה בזכות השתתפותו בעונה השביעית של הריאליטי "בואו לאכול איתי" המשודר ב"כאן", ומתוכנית הדוקו-ריאליטי ששודרה בערוץ 13, "ווארט", העוסקת בעולם השידוכים בחברה החרדית.
4 צפייה בגלריה
לוי בפעילות ארגון "ישראליז". "נחשפתי לצדדים נוספים של החילונים שלא הכרתי לפני המלחמה"
(צילום: באדיבות ארגון "ישראליז")
"התגובות שאני מקבל על החשיפה ועל הפעולות שלי מצד המשפחה והקהילה, הן מעורבות. יש מי שתומך ומעודד את העשייה שלי, לרבות אנשים בכירים ומשפיעים בעולם החרדי, ולצד זה תמיד יהיה מי שיבחר לעקם את האף. אבל אני הולך בדרך שלי, כך שפחות מעניין אותי מה חושבים עליי כל עוד פעלתי נכון", הוא משתף באומץ.
"הרקע ממנו הגעתי הוא לא סוד, ואני נושך שפתיים כשאני מקבל תגובות שליליות ומזכיר לעצמי כמה גדול מה שאני עושה. אני מאחל לעצמי שתמיד תהיה לי היכולת לעזור ולהשפיע לטובה על הבריות", הוא אומר, ואז מתלבט לרגע ומוסיף: "בפעמים שבהן אני לא מצליח להתעלם מההקנטות כלפי, אני הולך הצידה ופורק את המטען הרגשי שיושב עליי באמצעות תפילה לה' ובקשה שימשיך להעניק לי את הכוח לעשות ולתרום למען אחרים ולמען מדינת ישראל".
"יש לי חסך על כך שלא שירתי בסדיר"
בדומה למרבית החרדים, גם בחורי הישיבות מחסידות גור אינם מתגייסים לצבא. "מאז 7 באוקטובר אני מרגיש חיבור עמוק למדינה והחסך בשירות סדיר בצה"ל התגבר מאוד, מה שמוביל אותי לעזור ולתרום בכל דרך אפשרית".
זו לא הפעם הראשונה שבה אירוע טראגי המתרחש בארץ ומטלטל את החברה הישראלית כולה, גורם לו לקחת יוזמה ולפעול למען אלו הזקוקים לעזרתו. "אחרי אסון מירון, שהתרחש ב-30 באפריל 2021 - לא אשכח לעולם את היום הנורא ההוא - שמעתי שבפיקוד העורף זקוקים למתמחים בעבודה סוציאלית שיסייעו למשפחות ההרוגים, וכן לפצועים הרבים שניצלו מהאירוע", הוא משחזר.
4 צפייה בגלריה
אסון מירון. "הסברתי למראיינים שחשוב לי לנחם אחרים כמו שניחמו אותי כשאמי נפטרה"
(צילום: גיל נחושתן)
"באותה תקופה למדתי עבודה סוציאלית באוניברסיטה הפתוחה. הלימודים כללו גם התמחות בסיוע במצבי אובדן, שכול וטראומה", הוא מוסיף". בלי לחשוב פעמיים שלחתי להם את קורות החיים שלי, וזומנתי לריאיון, שבו סיפרתי שאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן, מה שהוביל אותי לרצות לנחם אחרים שחוו אובדן דומה - ולכן גם התחלתי ללמוד את התחום. המראיינים התרגשו מאוד, ותוך זמן קצר הודיעו לי שהתקבלתי לעבודה כאזרח עובד צה"ל בפיקוד העורף בתפקיד של מודיע נפגעים למגזר החרדי".
למה לא גייסו אותך לשירות סדיר במקום זה?
"לא גויסתי לסדיר, מכיוון שלא רציתי להגיע לתפקיד שבו לא אוכל לתרום מעצמי. יחד עם זאת, אני מתכוון להתגייס לשירות קבע בעוד כשנה, כשאהיה בן 25 אז, כך הובטח לי, אוכל להמשיך בתפקיד שאותו אני ממלא כעת. מבחינתי, אם יאפשרו לי להישאר במה שאני עושה היום - אני מוכן להקדיש את כל חיי למען המדינה".
"המסביר החרדי, יוסל'ה חדאד"
לוי, שבמהלך המלחמה טיפל בכמה משפחות שיקיריהן נרצחו במסיבת הנובה, מודה כי אחת מהחוויות המכאיבות שנתקל בהן הייתה במהלך ביקור של זוג הורים שבתם נרצחה במסיבה ברעים, והם סירבו להגיע להלוויה שלה משום שהיא חזרה בשאלה. "החוויה הזו הייתה קשה מאוד עבורי", הוא מודה.
האירוע הזה אמנם נחקק בזיכרונו, אולם בנוסף אליו הוא נתקל בחוויות קשות ומורכבות נוספות במהלך עבודתו בפיקוד העורף, ובפרט ב-10 חודשי המלחמה הנוכחית. הצורך העז שהתעורר בו לאחרונה לשתף אחרים באירועים בהם נתקל, בשילוב הרצון להביא לשינוי חיובי באופן בו ישראל נתפסת בעולם בימים אלו - הובילו אותו להצטרף לתוכנית ייחודית המיועדת למילואימניקים ומילואימניקיות שחוו את 'חרבות ברזל' מקרוב, המעוניינים להפיץ בעולם את סיפורה של ישראל במלחמה, ולהילחם ב"פייק ניוז" המשתולל ברשתות. או כפי שמכנים אותם בעמותה: לוחמי תדמית.
"התנדבו איתי בחמ"ל חבר'ה מקהילת הלהט"ב, שאליה לא נחשפתי קודם, והתחברנו מאוד. העשייה לצידם גרמה לי להבין עד כמה מדובר בקהילה מופלאה, שעם כמה מחבריה אני שומר על קשר עד היום"
"מאז שהצורך בסיוע ירד וכתוצאה מכך הפעילות של 'כנפי ברזל' פחתה, חיפשתי מקום נוסף שבו אוכל לתרום למען המדינה, ואחרי שנחשפתי לפעילות של יוסף חדאד (פעיל הסברה ישראלית ומנכ"ל עמותת "ביחד – ערבים זה לזה", הפועלת לחיבור החברה הערבית לחברה הישראלית - י"י), עלתה לי מחשבה שאוכל לתרום בפן ההסברתי, תחום שהמדינה זקוקה לו במיוחד בתקופה הנוכחית".
לוי, כמי שפעיל מאוד ברשתות החברתיות ושולט בשבע שפות (עברית, יידיש, אנגלית, גרמנית, ערבית, ספרדית וצרפתית) - איתר ברשת את עמותת "ישראליז", ויצר קשר עם אנשיה. נכון לעכשיו, לפחות עד לרגע בו ישודר פרק הסיום של התוכנית "ווארט", לוי לא יכול לפרסם תכנים ברשתות.
אולם בינתיים הוא הכין כמה סרטונים, אותם הוא מתכוון להפיץ למדינות רבות ולסייע בשיפור התדמית הישראלית, ובהמשך אולי גם להפוך להיות "המסביר החרדי, יוסל'ה חדאד", כפי שהוא נוהג לומר בצחוק. עד שזה יקרה, הוא תורם לאנשי העמותה מניסיונו ברשת, תוך מתן הסברים למי שפחות מיומן ביצירת תכנים דיגיטאליים באופן מקצועי.
4 צפייה בגלריה
לוי (שורה אחרונה מימין) ואנשי ארגון "ישראליז". "מקווה שאהפוך למסביר החרדי, יוסל'ה חדאד"
(צילום: באדיבות ארגון "ישראליז")
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?
"כמי שגם מפיק סרטים, פרסומות ותשדירים בעולם החרדי, וכבעל התמחות במשחק - אמשיך לחלום על האוסקר שהלוואי ויגיע יום אחד, אבל במקביל לא אפסיק להיות בעשייה למען המדינה והחברה הישראלית, ללא יוצא מן הכלל.
"כל מה שאני רוצה הוא להמשיך לעשות טוב ולהביא אחדות של העם שלנו. הפער והקיטוב החברתיים התגברו מאוד בשנים האחרונות וזה עלול להיות מאוד מייאש, אבל בסופו של דבר צריך לזכור שכולנו אחים ועלינו לפתור את הבעיות והמחלוקות בהידברות כנה וחברית".
אתה מרגיש שבזכות העשייה שלך במלחמה, למדת להכיר טוב יותר את החברה החילונית?
"בהחלט, ויש לי גם דוגמה לא רעה בכלל: התנדבו איתי בחמ"ל חבר'ה מקהילת הלהט"ב, שאליה לא נחשפתי קודם לכן, והתחברנו מאוד. העשייה לצידם גרמה לי להבין עד כמה מדובר בקהילה מופלאה, שעם כמה מחבריה אני שומר על קשר עד היום. החשיפה לצדדים שלא הכרתי קודם ולאנשים שאורח החיים שלהם שונה משלי היא חשובה מאוד עבורי, ומבחינתי הרווח הוא כולו שלי".
