הכתבה הבאה מציגה מספר דילמות שנעות בטווח החמקמק בין מוסר, חוק וצדק, מראה תמונות קשות של מציאות שרובנו היינו מעדיפים שלא לדעת שקיימת, ומאתגרת אותנו לחשוב כיצד הבחירות היומיומיות שלנו קשורות לסבל או לכאב של אחרים.
צפו בכתבה המציגה את הנעשה במשק פלש ברשפון:
(צילום: חגי דקל | עריכת וידיאו: רותם שבתאי)
תהייה ראשונה - כיצד הייתם מגיבים אם מישהו היה חודר לשטח הפרטי שלכם עם מצלמות, ומתעד מצב שלדעתו הוא התעללות בחסר ישע?
ושנייה - האם יכולתם לשבת בשקט ולא להגיב בשעה שמישהו מקלל, מכה אתכם או משפריץ עליכם בעוז עם זרנוקי מים?
פעילי קבוצת המחאה הלא אלימה "Meat The Victims" אתגרו את עצמם בדיוק למצב כזה כשחדרו לאחרונה למשק פלש ברשפון, במטרה לתעד את התנאים שבהם מצויים בעלי החיים במקום.
"כדי שכולם יוכלו לראות"
"כבר משנת 2013 התקבלו תלונות מתושבים ביישוב על ריחות קשים וקולות של חיות במצוקה. אנחנו מתעדים את המקום מאז בהזדמנויות שונות והפעם החלטנו להיכנס למשק, לצלם ולהעביר בשידור חי את הנעשה במקום, כדי שכולם יוכלו לראות", מסבירה יסמין בן צבי, פעילה בקבוצה הישראלית, הפועלת בשיתוף פעולה עם קבוצות דומות נוספות ברחבי הגלובוס.
"אנחנו מקפידים להימנע מאלימות בכל צורה, ידענו, מפעולות קודמות בארץ ובעולם, שאנו עלולים להיפגע אבל הקפדנו, בפעולה הזאת ובאחרות, רק להגן על עצמנו בתנוחה עוברית עם ידיים מעל הראש, ובלי להגיב בחזרה", מוסיף איתי כהן, פעיל אחר בקבוצה, המציינת בימים אלו שנתיים לפעילותה בישראל.
"בשעת בוקר נכנסו אליי למשק עשרות בני אדם והבהילו את בעלי החיים", מספר צביקה פלש, בעל משק פלש ברשפון העוסק בפיטום עגלים וטלאים לטובת תעשיית הבשר. פלש טוען כי כניסת הפעילים למתחם הטלאים הקטנים פגעה בהם והביאה למותם של ארבעה טלאים קטנים.
9 צפייה בגלריה
"בצד אחד מלא מלא טלאים חמודים. צד שני, ערימה של חרא עם פגרים של טלאים".
(צילום: פעילי Meat The Victims)
הפעילים מספרים סיפור אחר, הם מציגים תמונות שבהן הטלאים המתים היו מצויים במקום עם הגעתם, ומסבירים שזו עדות אחת, מתוך רבות לדבריהם, לטיפול הלקוי בחיות במשק הזה.
העדויות הנוספות שהפעילים צילמו, התקבלו למרות שעובדי המקום ניסו למנוע מהם, בדרכים אלימות, לתעד. בכתבת הווידיאו ניתן לראות את עובדי המשק מנופפים בפגרים של טלאים מתים מעל ראשי הפעילים, מאיימים עליהם עם אתי חפירה (פעיל אחד שבר צלע וסדק את השנייה, אחר פונה באמבולנס עם חשש לזעזוע מוח ושתי צלעות שבורות), משפריצים עליהם בזרנוקי מים תעשייתים ומקללים אותם.
"זה היה פשוט קשה נפשית ופיזית. התיישבנו שם כדי לצלם ואיך שנכנסו, הגיעו זרנוקי המים, הבעיטות, הקללות והאלימות הקשה", מספרת הפעילה ליאת חכימי. "אחד העובדים של המקום הגיע עם גופה של טלה, הניף אותה מעל הראש שלנו ואמר שאנחנו רוצחים בעלי חיים. היה תוהו ובוהו, ממש גיהינום".
בזמן שחלק מהפעילים נמצאו בתוך המשק, מחוץ למשק, במקום חוקי וציבורי, הציבו פעילים נוספים שולחן עם אוכל והזמינו את העוברים ושבים לארוחת טעימות מהצומח, לצד השולחן הוצב מסך שהציג בשידור חי את הנעשה בפנים. אחד מהשכנים יצא מהמשק, ניגש בכעס לשולחן והפך אותו על כל תוכנו.
"אני אהרוג אותך"
לשאלה מה הייתה התגובה לכניסת הפעילים ענה פלש: "אני, שום אלימות", והצהיר מול המצלמה: "צלצלתי לאשתי וביקשתי אותה שתזמין משטרה. לא הייתה שום אלימות". הצילומים מעידים אחרת, פלש הונצח, בין השאר, צועק על אחת הפעילות "אני אהרוג אותך", כשבידו האחת צינור ברזל ובשנייה פגר טלה.
כשהקשיתי ושאלתי שוב "אף אחד לא הכה אף אחד? לא הייתה אלימות?", נעניתי: "אף אחד פה לא הכה אף אחד. לא הייתה שום אלימות".
אלעד טייב, פעיל ב-"Meat The Victim", מספר בעודו שוכב באמבולנס: "אחד מהעובדים של המקום החליט שהוא צריך לבעוט לי בראש, אני עם סחרחורות. הוא ממש הרים עליי את חפירה. הוא דרך עליי, כאילו הוא שבר כוס בחתונה, דרך לי על כל הצלעות".
אז מה מסתתר שם במשק שמצדיק הפעלה וספיגה של אלימות? מדוע מוכנים בני אדם (מכל הארץ, מגיל 20 עד 70, בעלי תחומי עניין שונים לחלוטין וחיבה משותפת לבעלי חיים) להיכנס לשטח פרטי של אדם אחר ולספוג את מה שיגיע, בלי להגיב?
"אם אתה מתעלל בבעל חיים אחד, אז אתה סדיסט, אז דינך עד שלוש או ארבע שנות מאסר. אם אתה מתעלל במאות, או אלפים, או אפילו מיליונים, אתה איש עסקים לגיטימי, עם עניבה, שבא למשרד כל יום. זו הבעיה ואנחנו באנו להעלות את הדבר הזה לתודעה. את האלימות הממוסדת, המתועשת, שמתרחשת כל יום ושלא מדברים עליה".
"הם מסתירים סוד גדול"
פעולות המחאה של Meat The Victims, מסתיימות בעולם ובישראל, במשא ומתן בין הפעילים לבעלי המשק, ובמסגרתו הם מוכנים לעזוב את המקום, בתנאי שיקבלו בעל חיים אחד או יותר שאותם יעבירו לחוות חופש. הפעם התנאי ליציאתם היה הכנסת צוות הצילום שלנו לתיעוד המקום.
המשטרה תיווכה והעסקה אושרה: ניכנס לצלם לעשר דקות עם אחת הפעילות שתסביר לנו מה הם הליקויים לדעתה בטיפול בחיות. יצאנו לסיור שבו צילמנו כמסוכם את המשק. בדרכנו החוצה אחד המלווים מבני היישוב, לעיני השוטרים ההמומים, לקח מהצלם שלנו את המצלמה, רץ איתה למקום מרוחק יותר ושבר את כרטיס הזיכרון שבתוכה.
"לא סתם הם שברו לכם את כרטיס הזיכרון. לא סתם הם לא רוצים להראות צילומים ממה שקורה בפנים", מסביר רונן בר, פעיל בקבוצה. "הם מסתירים סוד גדול, והסוד הוא שזה מקום שבו הדבר היחיד שקובע זה הגרוש של הלירה. אם אתה מתעלל בבעל חיים אחד, אז אתה סדיסט, אז דינך עד שלוש או ארבע שנות מאסר. אם אתה מתעלל במאות, או אלפים, או אפילו מיליונים, אתה איש עסקים לגיטימי, עם עניבה, שבא למשרד כל יום. זו הבעיה ואנחנו באנו להעלות את הדבר הזה לתודעה. את האלימות הממוסדת, המתועשת, שמתרחשת כל יום ושלא מדברים עליה".
לאחר שהופר ההסכם, הפעילים חזרו תוך דקות אחדות פנימה למשק, וסירבו להתפנות עד שניכנס לצלם שוב. שוב תיווכה המשטרה הסכם. מצוידים בכרטיס זיכרון חדש, נכנסנו לסיור מודרך (שני) במקום.
בצילומי הפעילים מופיע תיעוד קשה לצפייה - מתחם הטלאים הקטנים נתחם בצידו האחורי בחומה קטנה, ומאחריה מתנשא תל של צואת בעלי חיים ועליו פגרים של טלאים במצבי ריקבון שונים.
"יש פה בצד אחד מלא מלא טלאים חמודים. בצד שני, ערימה של חרא עם גופות של טלאים", מסביר אחד הפעילים בתיעוד הלייב שלו מהפעולה. "אפשר לראות בבירור שהם פשוט זורקים פה טלאים שמתו. פשוט זורקים אותם לפה, לתוך החרא. בוודאות זה לא כשר",הוא נסער. כשאנו נכנסנו לתעד, הפגרים הללו נעלמו.
עם זאת המצב הקיים נותר בעינו, כפי שמתאר בר: "את נכנסת למשק ואת רואה המון טלאים קטנים, קטנים, קטנים, שאין להם את אמא שלהם, אז הם מוצצים פטמות מלאכותיות כאלה. הם יונקים, כמונו. הם צריכים את החום של אמא, הם צריכים את האהבה הזאת", הוא מסביר. "מקום כזה מתועש, את רואה שאין בו שום גירויים, שהוא משעמם לחלוטין והדבר היחיד שנותן להם קצת חום ואהבה, זו אותה פטמה מלאכותית".
כשבעל המשק צביקה פלש נשאל מה לגבי איזשהו גירוי מוחי או שעשוע? הוא השיב: "אין להם שום גירויים מוחיים. הם מקבלים אוכל בזמן, מים בזמן, זה האיכות חיים של בעל חיים, וטיפול וטרינרי כמו שצריך".
"אתם מבינים שהתינוקות שלהן פה? הן שומעות אותם, מריחות אותם והן לעולם לא יוכלו לראות אותם או לגעת בהם. זה כל כך אכזרי לעשות דבר כזה".
וכמה זמן הם מאריכים חיים?
פלש: "עגלים עשרה חודשים ואז לשחיטה, וטלאים חמישה חודשים. והאימהות, עד שהן ממליטות. אם הן לא נכנסות להיריון, גם כן הולכות ל...".
בין מכלאת הטלאים הקטנים לאימהות ישנו מרווח של כשני מטרים בלבד, ובעוד עטיניהן של האימהות גדושים בחלב, הטלאים כאמור שותים חלב פרה, מפטמה מלאכותית.
"אפשר לראות כאן את העטינים של הכבשים שרק המליטו, הן מלאות חלב ויש להן דלקות עטין", מסבירה בן צבי. "אתם מבינים שהתינוקות שלהן פה? הן שומעות אותם, מריחות אותם והן לעולם לא יוכלו לראות אותם או לגעת בהם. זה כל כך אכזרי לעשות דבר כזה".
למה לא משאירים את הטלה יחד עם האמא
פלש: "כי כל אחת ממליטה שתיים ושלוש, אחרת הם ימותו. יש פה תאילנדי שמטפל בהם והם עוברים למיניקות ושותים מהמיניקות. הם לא יכולים לשרוד אם האמא שממליטה שניים או שלושה, בקושי מטפלת באחד. אין להן גם חלב מספיק, כי זה כבשים מזן לא של חלב, זה זן רק של להמליט ולדות".
אחד הדברים שקשה היה להתעלם ממנו הן שקתות המים של החיות במשק, שהיו מלאות בירוקת. המים עצמם היו עכורים ומלאים לכלוכים שצפים בהם.
כל כמה זמן מחליפים מים?
פלש: "כל שבוע מנקים אותם, פשוט העגלים באים, כשהם אוכלים את האוכל הם מכניסים את הפה, והם לא מחונכים והם שוטפים את הפה שם בפנים, ואז אנחנו מנקים את זה, כל שבוע המים מתנקים".
מה לגבי הצואה והשתן?
פלש: "איפה את רוצה שהם...הם יושבים בצואה. זה עגלים גדולים והשתן שלהם בא בכמות מאוד גדולה וגם הצואה. ואם ראית טוב, יש שם ונטילטורים מאוד גדולים שכל הזמן מייבשים את זה. הזבל שם יבש לגמרי".
לא מדויק.
פלש: "מדויק לגמרי".
לא הייתי דורכת שם.
פלש: "את לא צריכה לדרוך, אין לך מה לחפש שם".
בן צבי מוסיפה: "אף יונק לא עושה שתן וצואה איפה שהוא אוכל, והם אומללים, אין להם ברירה אחרת. יש ונטילטור, אבל הם בתוך הרים של שתן וצואה. יש פה כמה עגלים עיוורים. זה נראה כמו קטרקט, אבל זה בגלל האמוניה, אומללות לחיות ככה כל החיים. הם גורים קטנים שרוצים לשחק בדיוק כמו כלבים. הם שבורים לגמרי", היא נזעקת.
"לא נגד בני האדם - בעד בעלי החיים"
"מאוד חשוב לנו שאנשים יבינו שאנחנו לא נגד האנשים שנמצאים פה, אנחנו פשוט בעד בעלי החיים האומללים האלה, שלהם באמת אין אף אחד חוץ מאיתנו", מדגישה בן צבי.
"אנחנו בעצם רוצים שאנשים יראו מה עומד מאחורי ה'שוק טלה'. שנים שאנשים מתעדים פה וכל הזמן מראים את אותם דברים. הגופות, המחלות ריאה, הפטריות, המים העכורים, השתן והצואה שהם נמצאים בתוכם. כלום לא משתנה, וזה חייב להיפסק".
"אין לי מה להסתיר. המשק שלנו הוא נקי, מטופל על ידי וטרינר בצורה מסודרת, פעם בשבוע יש רופא שבא, עובר עליהם, אנחנו מטפלים בכולם וכולם בריאים, ואם הם לא בריאים, אז אנחנו מטפלים בהם, זה הכול".
אבל יש עניין של היצע וביקוש, לא?
בן צבי: "אם אנשים היו יודעים את האמת, אז כנראה שהתעשייה הזאת כבר הייתה נראית אחרת, או מצטמצמת משמעותית. התעשייה דואגת ומשקיעה המון המון משאבים כדי שלא נראה את האמת, כדי להציג לנו מצגי שווא בפרסומות, על האריזות הדוממות והשקטות בסופרים, אבל זו האמת.
למה הם מסתירים? למה הם שברו לכם את הכרטיס זיכרון? מישהו שאין לו מה להסתיר והכל תקין, לא עושה דברים כאלה. אז אנחנו באים בסך הכל להראות את האמת כדי שהציבור יוכל לקבל החלטה מושכלת 'אני מוכן לקחת בזה חלק, כן או לא'? רוב האנשים הרי לא מוכנים לפגוע בבעלי חיים, אבל כל פעם כשאנחנו קונים סטייק עגל או סטייק טלה אנחנו בעצם מממנים את הדבר הנוראי הזה".
"אין לי מה להסתיר", מסכם נחרצות צביקה פלש. "המשק שלנו הוא נקי, מטופל על ידי וטרינר בצורה מסודרת, פעם בשבוע יש רופא שבא, עובר עליהם, אנחנו מטפלים בכולם וכולם בריאים, ואם הם לא בריאים, אז אנחנו מטפלים בהם, זה הכול".
אפשר גם אחרת
כדי לקבל מושג על אופן טיפול אחר בחיות משק, הצטרפנו לקבוצת הפעילים בביקור במקלט השיקומי "להתחיל מחדש", חווה המתקיימת מתרומות של חובבי בעלי חיים.
מיטל פורסטר, מנהלת תפעול ב"להתחיל מחדש", מסבירה: "אנחנו מחלצים בעלי חיים ומשקמים אותם, בעיקר חיות משק, חלק מהחיות הגיעו מתעשיית הבשר והחי והיו בדרך לשחיטה".
"כאן אין שום עבודה של בעלי חיים. כבשה יכולה לחיות עד 12 שנה, אולי יותר אפילו, ופרה עד 20 שנה. כל בעלי החיים הזכרים מסורסים ולכן הם לא מתרבים כאן, אבל מי שהגיעה בהריון, שזה בדרך כלל קורה, ממליטה כאן ונשארת עם הגור שלה, צמודה אליו, אנחנו לא מפרידים".
אחת לכמה זמן מחליפים פה את המים?
פורסטר: "כל יום. כל יום מנקים את המים עם סקוצ', עוברים על כל השקתות לבדוק שהו נקיות ושהמים לא חמים מדי. מגיעים לפה כל יום לפחות חמישה מתנדבים ומנקים פה הכול, אצל הכבשים, אצל העיזים אצל כולם".
אצל הפרות הבנתי שיותר קשה לנקות כי יש הרבה מאוד שתן וצואה, איך מתמודדים שם?
פורסטר: "עושים שרירים ועובדים יותר קשה. זה גם כושר וגם טיפול בבעלי חיים, פשוט נהנים מזה, וגם שם מנקים, אם זה ידנית או עם טרקטור, מנקים להם".
לכל בעלי החיים יש כאן שמות?
"לכל אחד יש שם, לכל אחד יש אישיות, עמוד שדרה, הם כל אחד עם אופי משל עצמו ונשמה משל עצמו".
9 צפייה בגלריה
"מחאה בלתי אלימה שינתה חוקים בהיסטוריה כבר פעמים רבות בעבר".
(צילום: פעילי Meat The Victims)
את התמונות הקשות במיוחד העברנו למשרד החקלאות, בבקשה לתגובה שתבהיר האם היו כאן עבירות בניהול המשק. בתגובה המורחבת (המופיעה מטה) מובהר שישנן עבירות שנעשו, אך הן אינן ברף הפלילי, כלומר, לא מדובר במקרה חריג או מזעזע במיוחד אלא בתנאים שכנראה קיימים בצורה זו או אחרת, גם במשקים אחרים.
התהייה השלישית והאחרונה היא בעצם מי עשה כאן עוול למי? האם הפעילים שפלשו למשק, תחום פרטי של אדם שמנסה להרוויח לחמו מחקלאות? האם עובדי המקום שהגיבו באלימות לפעילים? ואולי כולנו בכך שאנחנו ממשיכים לרכוש מזון מן החי שטופל בתנאים שאולי חוקית הם בסדר, אך מוסרית הם נתונים בספק.
אנטולי, פעיל בקבוצה, מסכם: "תראו למשל את התיעוד הזה של ההפרדה הטרגית והכואבת בין הטלה הרך לאימו. פשוט תראו ותשאלו את עצמכם מה אתם מרגישים בלב. אולי זה חוקי ואולי לא, החוק ניתן לשינוי, ומחאה בלתי אלימה שינתה חוקים בהיסטוריה כבר פעמים רבות בעבר. רק תתבוננו פנימה ותרגישו מה התמונות והקולות מעלים אצלכם בלב, האם זה משהו שאתם רוצים שימשיך להתקיים?".
תגובת משרד החקלאות: בסרטונים נצפו ליקויים בפעילות המשק, משרד החקלאות יפעל לתקנם באופן מיידי. יצוין כי אין מדובר בעבירות ברף הפלילי על חוק צער בעלי חיים. בנוסף, נראות עבירות על נוהל פינוי פסדים (פגרי בעלי חיים, שש"ב). לא ידוע לנו על תמותה חריגה במשק. המשרד ימשיך לעקוב אחר המשק.
המשרד רואה בחומרה כל הפרה של חוק צער בעלי חיים, וימשיך למצות את הדין בכל האמצעים העומדים לרשותו עם אלו העוברים על החוק. המקרה הועבר ליחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות לחקירת המקרה. משרד החקלאות קורא לכלל הציבור לדווח למוקד המשרד על כל אירוע שעולה ממנו חשש לצער בעלי חיים, בטלפון: 6016*.
