קבוצת הפעילים אוהבי בעלי החיים "מיט זה ויקטם", יצאו לאחרונה לרפת חלב באזור השרון כדי לתעד את הנעשה במקום. "המטרה היא לחשוף את האמת מאחורי האיורים המוצגים לנו על האריזות של פרות צוהלות באחו, מוציאות לשון, מקפצות ומחייכות", הם מסבירים. "בפועל המצב שונה. שונה מאוד".
צפו בפרסומת שהפיקה קבוצת Meat The Victims על תעשיית החלב בארץ:
(MEAT THE VICTIMS)
Meat The Victims הוא קונספט בינלאומי הדוגל במחאה לא אלימה במסגרתו הפעילים נכנסים למשקים וחוות ומתעדים בלייב את הנעשה שם, כדי לחשוף את התנאים והפרקטיקות המתקיימים בתעשיית החי על ענפיה השונים.
"הגענו לרפת בשרון. מהגדולות בישראל, באנו לחשוף את השקרים שמאחורי תעשיית החלב", מתעדת פעילה. "אין פה פרות שמחות שרוצות להיחלב. בשביל חלב צריך היריון, אצל פרה, כמונו, ההיריון נמשך תשעה חודשים. מיד לאחר הלידה העגל מופרד מאימו. העגלים הזכרים נשלחים למפטמות ולאחר מכן לשחיטה. העגלות הנקבות ימשיכו לגדול ברפת ועם הגיען לבגרות מינית – יעברו אף הן הפריה, היריון וחליבה, כארבעה מחזורים עד שיקרסו ויישלחו גם כן לשחיטה".
6 צפייה בגלריה
"בעלי החיים הם לא מוצר, הם מישהו. שמרגיש ואוהב בדיוק כמונו ויקר לאימו הכי בעולם".
(צילום: MEAT THE VICTIMS IL)
פעילה אחרת מספרת: "בשעות הספורות שלנו כאן ראינו כמה המלטות ואת הפרקטיקה האיומה של הפרדת העגל מהפרה. כשעדיין לא הספיק להתייבש מנוזלי הרחם הוא נלקח במריצה ע"י אחד העובדים, מוכנס לכלוב קטן שמחומם ע"י נורת חימום ומואכל בפורמולה, רק כדי שחלב האם יישאב ממנה עבורנו. עולם מעוות בהחלט".
אין נחמה
"נכנסתי למתחם הפרות הבוגרות. עברתי לאורך השורה, הסתכלתי להן בעיניים". כותבת פעילה אחרת בפוסט שמספר על תחושותיה. "כל אחת ואחת מהן בהתה בעצב, ייאוש ניכר בהן. מתבוססות בשתן ובצואה שלהן ובדרך לחליבה כשהעובד דירבן אותן חלקן החליקו ומעדו.
"פתאום ראיתי אותה, 7802, ככה קוראים לה בתעשייה. קראתי לה ג׳סיקה. העיניים שלנו נפגשו ודיברנו במבטים. לא היה צורך במילים – ידעתי מה היא רצתה להגיד לי. הרגשתי כל מילה שלה שצרבה את ליבי וריסקה אותו עוד.
"ואלו המילים שלה: 'את אמא, את מבינה אותי. אני בטוחה שאת מבינה אותי ואני יודעת שאילו לך היו חוטפים את התינוק כל תשעה חודשים – היית נלחמת מלחמת חורמה עד טיפת דמך האחרונה. ואני, אני כאן כלואה, מוזרעת כל תשעה חודשים, וכל פעם חיה בתקווה שהנה, הפעם את התינוק הזה ייתנו לי להניק. את התינוק הזה ייתנו לי ללקק ולעטוף אותו באהבה.
6 צפייה בגלריה
"אני והיא יודעות שביום בו היא תפסיק להניב מספיק חלב – תגיע הסכין שתשסף את גרונה וסופה להמכר כהייתה מוצר".
(צילום: MEAT THE VICTIMS IL)
זה לא קורה, וכל פעם מחדש אני אבלה וזועקת זעקות כאב וצער – ואין איש שומע ואין איש שיבוא לנחם אותי'. אני מתבוננת בה ורוצה לנחם… רוצה להגיד משהו, אבל מה אפשר להגיד? הרי אני לא יכולה להבטיח לה הבטחות שווא. אני והיא יודעות שביום בו היא תפסיק להניב מספיק חלב – תגיע הסכין שתשסף את גרונה וסופה להמכר כהייתה מוצר", סיכמה הפעילה בעצב.
פעיל אחר בקבוצה משתף: "הלב שלי מתכווץ כשאני רואה אותך, עגלה 7185. את יושבת לבד בפינת הכלוב, ואני לא יכול להגיע אלייך ולהושיט לך יד. נדמה לי שאת לא רוצה שייגעו בך. אולי את מפוחדת, אולי את מיואשת כי כבר מהיום שבו נולדת - היית כלואה לבד בכלוב. ולי אין שום שביב של נחמה להציע לך, רק רחמים יש לי עלייך. הייתי מעדיף לשכוח ממך ומהאומללות שלך בשעה שיצאתי מהרפת בה מחזיקים אותך, ולא לחשוב על מה שיעלה בגורלך - אם תגיעי לבגרות בחיים, וכמה שנים בכלל תוכלי לעמוד בקצב ולספק חלב עד שגופך לא יוכל עוד. עצוב לי עלייך כל-כך. אני לא אשכח אותך, עגלה 7185".
6 צפייה בגלריה
"אולי את מפוחדת, אולי את מיואשת כי כבר מהיום שבו נולדת - היית כלואה לבד בכלוב"
(צילום: MEAT THE VICTIMS IL)
"בואו נפתח את עיננו לנשמות הסובלות בעודנו ממשיכים לצרוך מוצרים מן החי", מבקש פעיל אחר. "אם נדע את האמת המסתתרת מאחורי הפרסומות השיווקיות של תעשיות המזון לעולם לא נרצה לתת לסבל הזה להמשיך להתרחש. חברות המזון מן החי לא רוצות שנדע את האמת על המשקים ובתי המטבחיים, על התהליך אותו עובר כל בעל חיים עד לרגע שאבריו מגיעים למדף המוצרים. בעלי החיים הם לא מוצר, הם מישהו. שמרגיש ואוהב בדיוק כמונו ויקר לאימו הכי בעולם".
כולו לב
יפית סרנגה, אמנית הפעילה למען זכויות בעלי חיים בחרה לתעד את הנעשה במשק בציור המתבונן דווקא מנקודת מבטו של כלב. "את הציור 'כולו-לב' ציירתי בהשראת הפעולה האחרונה של Meat The Victims IL המתעדת את מצבם של הפרות והעגלים במשק המספק חלב. משק כזה רחוק שנות אור ממה שמראים לנו בפרסומות - במציאות העגומה הפרות משועבדות כשפחות בסביבה רווית צואה וזיהומים, ותינוקות העגלים נלקחים מאמם עם הלידה לפיטום ושחיטה. זו ממש תעשייה שיד השטן בה.
"מה שמדהים הוא שאם הייתה חווה כזו המשעבדת ושוחטת כלבים הייתה קמה זעקה ציבורית אדירה, אנשים לא היו מעלים על דעתם לגרום צער וסבל כזה לכלב, הרי רובנו מגדלים כלבים בבית כילדים. ועם זאת אנחנו מעדיפים להעלים עין מהזוועות שאנו מעבירים יצורים אחרים, לא פחות מדהימים, מתלטפים, אוהבים, כואבים, מרגישים... גם העגל כולו-לב, גם אם הוא לא כלב", מסבירה סרנגה.
חשוב לציין כי הפרקרטיקות שתועדו בחווה הספציפית בה ביקרו הפעילים היא הסטנדרנט הרווח בארץ. לא מדובר במקום בו מתעללים באופן חריג, מיוחד או מנוגד לחוק בפרות ובעגלים, זו המדיניות החוקית המצויה בארץ ומרפת כזאת או דומה לה מגיעים מוצרי החלב אל הסופר ומשם למקרר של מי שצורך אותם.
"חווית הביקור במשק היא רב חושית. התמונות לא מעבירות את עננת הריח הרע שרובצת מעל אותם יונקים המתבוססים בצואה ובשתן, למרות שבטבע אף יונק לא בוחר לרבוץ ליד צואתו, או את הצרחות קורעות הלב של האם כשתינוקה, מהמילה יונק, נלקח ממנה", מסביר אחד הפעילים.
"בני האדם הם היצור החי היחיד שצורך חלב מעבר לגיל הינקות והיחיד שצורך חלב אם של יצור אחר. זאת כאשר מחקרים רבים הוכיחו שאין למעשה כל צורך בריאותי בחלב ושחלב מן הצומח, ויש מבחר עצום בטעמים שונים, הוא בריא בהרבה גם לבני האדם וגם לכדור הארץ - שתעשיית המזון מן החי היא מהמזהמות העיקריות ביותר שלו", מוסיפה פעילה נוספת.
6 צפייה בגלריה
"מספיק מבט אחד בהן כדי לראות את גודל הזוועה והאסון שבו הן חיות"
(צילום: MEAT THE VICTIMS IL)
"בקשה אחת לי", מסכמת פעילה אחרת. "לכו לאחת הרפתות, הסתכלו להן בעיניים, נסו לראות ולחוש את הייאוש שלהן. לא צריך הרבה, מספיק מבט אחד בהן כדי לראות את גודל הזוועה והאסון שבו הן חיות. בבקשה לפני שתשימו חלב בנס, לפני שתמרחו גבינה על הפרוסה, לכו לראות אותן. לכו להביט להן בעיניים. אני בטוחה שתראו מה שאני רואה".
