בשיתוף השלטון המקומי ומפעל הפיס
בעוד שבועיים וחצי יחזרו תלמידי ישראל לספסל הלימודים, ככל הנראה לשנה נוספת בצל משבר הקורונה. הפערים הרגשיים, החברתיים והלימודיים ההולכים ומעמיקים דוברו רבות בשנה וחצי האחרונות, אך האם יש תקווה להשלימם? ומה תפקידן של הרשויות המקומיות בצמצום הפערים? סוגיות אלו ואחרות יעמדו במרכזה של ועידת החינוך הראשונה של השלטון המקומי ומפעל הפיס, שתתקיים ב-24.8 בבנייני האומה בירושלים, ושתועבר בשידור ישיר ב-ynet.
"השהייה המרובה בבית בשל המשבר העולמי פגעה בכלל האוכלוסייה, אבל אצל ילדים ונערים בפרט, בייחוד כאלו שמגיעים ממשפחות במצב מורכב מבחינה כלכלית וחברתית", אומר יאיר רביבו, ראש עיריית לוד. "ילדים אלו נמצאים ברמת סיכון גבוהה לחשיפה לאלימות ולחוסר עשייה, המובילים לחרדה ודיכאון. נוסף על כך, לצערנו, ישנה חשיפה נרחבת ולא מבוקרת למדיה, הגורמת לפערים רגשיים וחברתיים".
ראש עיריית לוד, יאיר רביבואמיר כוכבי, ראש עיריית הוד השרון מציין כי לצד הפערים החברתיים והרגשיים, שנוצרו בשנה וחצי האחרונות, ניכרים גם פערים משמעותיים במיומנויות למידה. "אני מודה שבתור ראש עיר, פחות מעניין אותי אם התלמידים למדו מספיק פרקים בהיסטוריה, בתנ"ך או בחשבון. מעניין אותי לדעת שאנחנו מצליחים להשלים את הפערים בהקניית כלי למידה ויכולות בעולם האמיתי".
משבר הקורונה הייתה ללא ספק שעתן היפה של הרשויות המקומיות, שהסתגלו במהירות למצב, הצליחו להתמודד עם המשבר באופן עצמאי ולחזק את חוסן התושבים. האם גם בתחום החינוך הן אלו שיובילו להשלמת הפערים?
כוכבי מאמין כי משבר הקורונה הוא הזדמנות פז לצמוח ולשנות את המערכת. "ראינו במשבר כיצד המערכות הציבוריות, העסקיות והחברתיות נמתחות עד קצה גבול היכולת. יש לנו עכשיו הזדמנות להתחיל תהליכים, שכל המערכות יהיו שותפות מלאות להם. לרשויות המקומיות יש יתרון כי הן רואות את התלמידים בצורה הוליסטית. אנחנו יודעים על כל תלמיד באיזה בית ספר הוא, האם הוא מוכר ברווחה, במערכת החוגים או בכל מערכת אחרת. כפועל יוצא, יש לנו יכולת לתפור חליפה מותאמת למידות של כל אחד".
מעז יצא מתוק
חופש פעולה והרחבת סמכויות ניכרו בתקופת הקורונה גם בקרב מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך. "הקורונה נתנה אוטונומיה למנהל לקבל החלטות לגבי אופי ומבנה הלמידה, וזה מהלך מבורך", אומרת מיכל אפרתי, מנהלת אגף החינוך בעיריית הוד השרון, ועד לפני שנה - מנהלת בית הספר השש שנתי בן גוריון בפתח תקווה.
אמנם הקורונה הנחיתה מכה קשה על מערכת החינוך ועל התלמידים, אך מצד שני, טוענת אפרתי, מעז יצא מתוק. הקורונה האיצה שינויים פדגוגיים, שספק רב אם היו קורים לולא המשבר. למשל, גישת הלמידה רגשית-חברתית (SEL). "מדובר בתחום דעת, שהוא כר פורה לפיתוח מיומנויות למידה. לפי הגישה הזו, כדי שהילד יחווה הצלחה ויחוש בעל ערך, יש להקנות לו מודעות עצמית וחברתית של ניהול עצמי. את הרעיון הזה הרחבנו מאוד בתקופת הקורונה".
שירין נאטור חאפי, מנהלת בית הספר אורט להנדסה ולמדעים בלוד (לשעבר בית הספר התיכון הערבי), מסכימה כי הקורונה הביאה שינויים מבורכים ותובנות חדשות למערכת. "גילינו שההישענות על לימוד בכיתה לא יכולה להימשך לנצח. הקורונה אילצה את כולנו למתוח את השריר ולחשוב על דרכים אחרות ללמד. גם המורים קיבלו מנוף אדיר להשתבחות מקצועית.
שירין נאטור חאפי, מנהלת בית ספר אורט למדעים והנדסה- לוד"חשוב לזכור, שמערכת החינוך היא מסגרת יציבה שלא אוהבת שינויים. ופתאום מגיעה הקורונה ואי אפשר לתכנן שום דבר. זה שוק למערכת, היא צריכה להתחיל לעבוד על פי תרחישים, שזה עולם אחר לגמרי. הקורונה חשפה את הפער גם בין המורים לתלמידים. התלמידים יודעים להסתגל מהר לשינויים, והמורים פחות".
הפריפריה: האם אכן מובילה בפערים?
עם הכניסה לסגר הראשון במרץ 2020, גילתה נאטור חאפי עד כמה המערכת לא מוכנה ללמידה מרחוק: רק לכ-30% מהתלמידים בבית ספרה היה אז מחשב בבית. "הקורונה הוכיחה מה שמנהלים רבים לא רצו לראות – יש קשר ישיר בין רווחה נפשית ללמידה. להרבה תלמידים לא היה חשמל בבית, וכשילד לא פנוי רגשית כי אין לו חשמל בבית, גם אם יש לו את המורה הטוב ביותר – זה לא יעזור".
הפער הטכנולוגי העצום נסגר מהר מאוד, מעידה נטור חאפי, ונכון להיום לכ-70% מהתלמידים יש מחשבים בבית. "בגל הראשון של הקורונה, תלשנו מחשבים מבית הספר ונתנו לילדים. ענינו לקול קורא של משרד החינוך, וגם נעזרנו במיזם 'תובנות' במסגרתו קיבלנו מחשבים ניידים ונייחים וגם עזרה של מתנדבים".
מלבד מגפת הקורונה, לוד התמודדה בשנה האחרונה גם עם המהומות האלימות בין התושבים היהודים והערבים. "עברנו מלחמה בלוד, ולא הספקנו לדבר עם הילדים על מה שקרה. איבדנו גם ילדה שנהרגה מפגיעת טיל. באותה תקופה פניתי לרשת אורט, והם סייעו לנו לפתוח חדר חם של מטפלים. כשהילדים חזרו לבית ספר אחרי המאורעות, הם הגיעו אלימים ועצבניים יותר, ראו עליהם שהם עברו מצוקה רגשית גדולה. החברה הערבית היא יותר מסורתית, אנחנו לא נוהגים לשתף רגשות ומחשבות, וזה פרץ החוצה בצורה אלימה".
המלאכה הפדגוגית להשלמת הפערים החברתיים, הרגשיים והלימודיים היא מרובה בערי פריפריה כמו לוד, אבל נאטור חאפי מדגישה כי היא מקבלת את מירב התמיכה והמשאבים. "הגשנו למשרד החינוך דוח שממפה את הפערים בבית הספר. בדקנו עם המורים אילו פערים לימודיים ורגשיים נוצרו, ועל פי זה ביקשנו סיוע. הכנו טבלה כמה שעות הפסיד כל תלמיד בכל אחד המקצועות, וגם ציינו אילו תלמידים זקוקים לעזרה רגשית".
אמיר כוכבי, ראש עיריית הוד השרוןהמקרה של לוד, אומר כוכבי, ממחיש את העובדה כי המשוואה לפיה בפריפריה הפערים גדולים יותר, היא מוטעית. "יש נטייה לחשוב שלרשויות בדירוג סוציו-אקונומי גבוה, יש יותר כסף לתת פתרונות. המדינה סמכה על זה בקורונה. האמת היא, שהדירוג הסוציו אקונומי משקף את החוסן של התושבים והתושבות, ולא בהכרח את החוסן הכלכלי של הרשות.
"רשויות בדירוג סוציו אקונומי נמוך יותר מקבלות יותר תקציבים מהמדינה, ולכן יש להן יכולת לתת יותר מענים. אני לעיתים קרובות צריך לשלוח יד לכיס. כשרצינו למשל להרחיב את צוות התגבור לכיתות ה'-ו', זה עלה לנו כרשות מקומית 300 אלף שקל. כדי לא להעמיק את הפער בין הרשויות השונות, חייב להיות מענה תקציבי מסודר של המדינה עם הגדרות אחידות. צריך להבטיח שהפתרונות הנכונים יינתנו בכל הרשויות".
אז האם יש תקווה לצמצום הפערים, אם כן - איך?
כוכבי מאמין כי יש בכוחה של הרשות המקומית לטפל בנזקים ולהשלים את הפערים. "הרשויות המקומיות הן יצירתיות בכל מה שקשור לחשיבה על המחר ועל צמצום הפערים, אבל בשביל זה צריך שחרור חסמים בירוקרטיים ותקצוב הוגן לרשויות. ברגע שמשחררים את הכלים שיעזרו לי לעשות את העבודה, אני משחרר את הצורך של המדינה להתעסק בזה".
מיכל אפרתירביבו: "צריך להכניס בדחיפות שעות תגבור לכל שכבות הגילים, ולספק מענים רגשיים נרחבים קבוצתיים ופרטניים כמו תוכנית ה-SEL. צריך לארגן קבוצות למיומנויות חברתיות, קבוצות CBT לטיפול בטראומות ובחרדות, הדרכות הורים וכן טיפולים פרטניים אישיים לנזקקים לכך".
נטור-חאפי: "לדעתי צריך לחשוב אחרת על מערכת השעות, להשקיע יותר במקצועות בסיס כמו חשבון, שפה ומיומנויות של אוריינות, ולא לוותר על המפגש הפיזי עם התלמידים. מעבר לזה, צריך להיזהר משינויים גדולים, כי זה לא עובד במערכות גדולות כמו מערכת החינוך".
אפרתי: "האתגר הוא לא עוד פרק בספרות או בתנ"ך, עם זה אפשר להסתדר. צריך לשים דגש על פיתוח תוכניות רב תחומיות. הפתרון הוא להכשיר את צוותי המורים והמנהלים ולעודד אותם ליצור יזמות בית ספרית ולפתח ניהול רגשות בתהליך הלמידה. והכי חשוב - שיתוף פעולה עם ההורים. חשוב לזכור שהמצב הוא מורכב ובלי שיח עם ההורים, מאוד קשה להוביל תהליכים".
בשיתוף השלטון המקומי ומפעל הפיס
