בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA)
14 אלף פליטים הגיעו לישראל מאז החלה המלחמה באוקראינה. רובם אזרחים אוקראינים, אך יש ביניהם גם אזרחי רוסיה ומדינות אחרות באזור, שם השלטונות החלו במסעות טיהור של אוכלוסיות שמגלות עצמאות מחשבתית. הם עברו דרך חתחתים עד שהגיעו לישראל, ותהליך הקליטה כאן לא פשוט עבורם. המדינה מספקת להם מגורים זמניים וסל קליטה, אך הגעגועים והבדידות הם מנת חלקם של רבים. בפסח הזה זכו רבים מהפליטים לערב של חום ואהבה, כשהתארחו בבתיהן של משפחות ישראליות במסגרת פרויקט "תרגישו בבית", שיתוף פעולה של "ידיעות אחרונות", ynet, וסטי והפדרציה היהודית של ניו-יורק (UJA).
את משפחתם של אלכסנדרה ליסיאנסקי (34) ובעלה אנדריי (46), הורים לחמישה, הכרנו בכתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" לפני מספר ימים, שבה סיפרו על חלומם להתארח בליל הסדר אצל משפחה ישראלית "כדי להרגיש שיש עוד תקווה". לאה (45) ומיכאל (51) מאראש מראשון-לציון, הורים לשלושה, לא היססו לפתוח את ביתם לעוד שבע נפשות, ואירחו אותם. "אנחנו בדרך כלל חוגגים עם אחות של בעלי וילדיה, וזה יוצא בערך 20 איש", סיפרה לאה, "אבל השנה חלק מבני המשפחה היו בחו"ל, הבן האמצעי שלנו משרת בצבא, ולכן תכננו לחגוג במתכונת מצומצמת. ואז ראיתי את המודעה על הפרויקט, מסרתי את הפרטים שלנו, קיבלנו טלפון, והסבירו לנו שתגיע משפחה 'קצת גדולה'. אמרתי לעצמי: 'כמה גדולה היא יכולה להיות? משפחה אוקראינית זה מקסימום ארבעה אנשים'. ואז אמרו שיבואו שבעה – ומאוד שמחנו. בסוף הבן הפתיע והגיע מהצבא אז בכלל היה נהדר".
"התרגשנו מהאירוח", סיפרה אלכסנדרה, "הילדים שלנו קיבלו מתנות ובפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה באוקראינה ראיתי אותם מאושרים, צוחקים ושמחים. גם כשחזרנו למלון היה קשה להרגיע אותם. אני הכי התרגשתי מתחושת הבית שפתאום חוויתי שם. מאז שעזבנו את הבית באוקראינה אנחנו בדרכים. גם בישראל הספקנו להחליף שלושה בתי מלון בחודש וחצי. אפילו בכיתי שם, אבל זה בכי טוב כזה, משחרר".
למפגש הזה יהיה המשך. "עכשיו אנחנו מנסים לסייע להם למצוא דירה בראשון-לציון כדי שיתחילו לבנות את חייהם החדשים", אומרת לאה, "קשה לראות אנשים אבודים, שנאלצו לעזוב הכל באמצע החיים. הם יצטרכו למצוא את מקומם בארץ, אולי מקצוע חדש, וכרגע כל דבר מאתגר אותם".
בסדר נוסף התארחו אוקסנה (38) ודמיטרי (36) סוקולובסקי ושלושת ילדיהם אצל מעיין (40) ובוריס (50) קליין, הורים לחמש בנות. משפחת סוקולובסקי עלתה מאירפין, העיר האוקראינית שנכבשה כבר בימים הראשונים למלחמה וכל העולם נחשף לחורבנה. "היה לנו בית גדול עם חצר, מטפלת לילדים, נהג פרטי שאסף אותם מבית הספר – וברגע אחד הפכנו לפליטי מלחמה", מספר דמיטרי, "עברנו את הגבול עם פולין, ועלינו ארצה בטיסת חילוץ של הסוכנות היהודית, ומאז אנחנו מתגוררים במלון בירושלים. אני מחפש עבודה בהייטק, כבודק תוכנה, ומשם נתקדם".
משפחת קליין קראה על הפרויקט ב"וסטי" – אתר ברוסית מקבוצת "ידיעות אחרונות" – והחליטה לקחת בו חלק. "היו הגדות בשתי השפות. הקראנו גם בעברית וגם ברוסית כי גם ההורים שלי מעדיפים ברוסית", סיפרה מעיין, "ניסינו לתמוך בהם וסיפרנו להם על החוויות שלנו כעולים. אמא שלי, שהתנדבה מתחילת המלחמה באוקראינה בעזרה לפליטים, דיברה איתם שעות. היא גם הביאה הרבה בגדים שנתרמו לבן שלהם".
"זה היה ערב כל כך חשוב ומיוחד", סיפר דמיטרי, "מעבר לחג המרגש, קיבלנו מהם מידע חשוב על החיים כאן, איך הדברים עובדים, איפה כדאי לחפש דירות".
אחרי הסדר נשארה משפחת סוקולובסקי ללון אצל המארחים, ובשבת הלכו יחד לבית הכנסת. "התרגשתי, כי בשבילי זה משהו חדש", הודה דמיטרי, "חשוב לי להבין יותר את נושא הדת כי זה חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת".
מעיין סיפרה ש"הם עשו אצלנו כביסות, נשארו לישון, בערב החג בעלי הלך עם דמיטרי לבית הכנסת וביום שבת הלכנו כולנו. אני פיזיותרפיסטית, בעלי הוא אח בבית החולים שערי צדק, ועזרה לאנשים זו דרך חיים עבורנו. היה לנו חשוב להכניס אורחים אלינו הביתה".
בקיבוץ משעול – קיבוץ עירוני בעיר נוף הגליל, ש-150 חבריו מתגוררים כולם בבניין משותף אחד – התארחו כמה משפחות. דינה בולטקס (64) ובנה יעקנוכום סיריוגין (28), ששוהים בנוף הגליל, היו אורחיהם של בני משפחת סלע – נעמה (40) ורני (40), ילדיהם, הוריהם והאחייניות שלהם. יעק-נוכום, שלמד בישיבה באוקראינה, ביקר מספר פעמים בישראל "ומאוד שמחתי על ההזדמנות לחגוג את סדר פסח בבית ישראלי. זה היה מיוחד", סיפר.
בין המתארחים הייתה גם משפחת גונקו – האם מרינה (47) והבנות ילנה (27) ופולינה (7). הן עלו לפני כחודש בלי אב המשפחה, שנאלץ להישאר באוקראינה ולעזור במאמץ המלחמתי. פולינה הקטנה כבר התחילה ללמוד בבית הספר. אמה מספרת שהיא "מקבלת המון חום ועזרה מהתלמידים בכיתה, ואחרי שלושה ימי לימוד כבר יודעת לספור בעברית עד 10". לילך רוז וגשל (52), שאירחה אותן, סיפרה: "היה לנו חשוב לא רק להזמין אותן לסדר, אלא גם לתת להן להרגיש שהם חלק מאיתנו. אז קבענו איתן קצת קודם והן היו חלק מהכנת השולחן וסידורי הפרחים. בנוסף, הכנו להם תרגום לרוסית של ההגדה".
"הרגשנו ממש בבית", סיכמה מרינה, "כמו בקרב קרובי משפחה. אני לא אשכח את הערב הזה כל חיי".
איציק שמולי, מנכ"ל המשרד הישראלי של פדרציית ניו-יורק, סיכם: "אני שמח שהצלחנו בחג הזה יחד עם קבוצת 'דיעות אחרונות' להביא אור ונחת לרבים מאלה שנמלטו על חייהם ונקלעו למציאות כאוטית וקשה. כבר יותר מ-100 שנה, זה בדיוק מה שהפדרציה של ניו-יורק עושה: נחלצת בכל מקום לטובת בני אדם שנקלעו לסכנה ולמצוקה, לצד תמיכה עקבית בישראל ובקהילות יהודיות בכל רחבי העולם. נמשיך לעשות זאת בנחישות ובאמונה גדולה, באוקראינה, ובכל מקום אחר שבו נוכל לממש את ערכינו היהודים ולהושיט עזרה".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA)
