"אני לא יודע מה הביא אותי בוקר אחד לקום ולגשת אל לשכת הרווחה הקרובה לבית של האישה שהולידה אותי ולהגיד: 'קחו אותי מכאן'. יותר משידעתי לאן אלך, ידעתי למה אני לא מוכן לחזור". מספר שיילי טלקר (34), בוגר בית השנטי ורכז הדרכה במקום.
"16 שנים גדלתי לצד אנשים שלא טעיתי לקרוא להם משפחה. את אבי מעולם לא הכרתי. מסבתא שלי שגידלה אותי ומאמי הביולוגית שהופיעה לפעמים חוויתי בעיקר אלימות מילולית ופיזית.
משרד הרווחה הפנה אותי לבית השנטי. לעולם לא אשכח כיצד ב-11:00 בלילה איש זר פתח לי את הדלת, הציע לי אוכל ומקלחת חמה. בהמשך פגשתי את מריומה, אישה אדומת שיער קורנת כמו השמש, אישה שהאמינה בי מהרגע הראשון ונתנה לי את ההרגשה שאני אוהב ללא תנאי, אמא.
היום 11 שנים אחרי, אני מדריך בבית השנטי, פותח את הדלת בכל שעה לבני נוער ש'משפחותיהם' דחו אותם, מחבק אותם, מציע להם אוכל, מקלחת, מקבל אותם כמו שהם ללא תנאי. בדיוק כמו שמריומה לימדה אותי, כמו משפחה".
צפו בשלל ידוענים תורמים חיוך עבור הילדים:
קולאז' חיוכים ענק
בית השנטי נוסד בשנת 1984 למען בני נוער בסיכון ובסכנת חיים שחיו ברחוב. מריומה, המקימה שלו היא בחרה להקדיש את חייה למענם ופיתחה שיטה טיפולית ייחודית, מתוך ניסיונה האישי ומתוך מה שלימדו אותה עשרות אלפי בני הנוער שעברו מסע גדילה, התפתחות ובחירה בחיים.
כעת, אחרי שנה וחצי מאתגרות במיוחד אלפי בני נוער חיים ברחוב בישראל ובכך מצויים בסכנת חיים ממשית, "בית השנטי", שמעניק בתים חמים ואוהבים לאלו שהחיים לא חייכו אליהם, נמצא בעיצומו של קמפיין חדש: 'תורמים חיוכים ומשנים חיים'.
"הקמפיין נוצר כדי להעלות את המודעות למען ילדי הרחוב בישראל, לשדר להם אופטימיות ואחדות ולגרום לעם ישראל לחייך", אומרים אנשי העמותה. "לקראת יום הילד הבינלאומי, אנחנו מזמינים את הציבור הרחב להתגייס למען ילדי הרחוב בישראל ולהעניק להם את האפשרות לבחור בחיים, הצטרפו אלינו ויחד נראה להם שהם לא לבד".
הקמפיין מזמין את כולם להצטלם מחייכים, להעלות תמונת חיוך (אפשר לבחור אם להוסיף תרומה, לא חובה) לעמוד הקמפיין, ולהופיע בתוך קולאג' חיוכים ענק שיופיע על גבי מסכי ענק דיגיטליים ברחבי הארץ. מתגייסים למען ילדי הרחוב בישראל. תורמים חיוכים, מלאי אהבה, נשמה ושמחה, חיוכים שמשנים חיים וכולנו יחד נופיע בתוך קולאז' חיוכים ענק במגדלי עזריאלי.
א' בן 16 (ילד בית השנטי), מסכם: "בית השנטי בשבילי הוא אור כי עברתי דברים קשים ולא טובים וכשהגעתי לכאן הרגשתי שאני סוף סוף חי. פה למדתי לא לשכוח מאיפה באתי ולאן אני הולך, להקשיב לחלומות שלי ולהאיר את עצמי בשמחה".