"למרות שחוות הדעת הרפואית הייתה שלא אקום מכיסא הגלגלים ושרגליי יישארו משותקות, רצתי חמישה ק"מ במרתון ת"א, אני גולש גלים ועומד על גלשן בים. כל זה בזכות הליווי, העידוד והגישה ב'אתגרים'", מספר בהתרגשות אמיר ארגמן (34).
במרץ 2007, כשהיה בכיתה י"ב, נפצע ארגמן בתאונת דרכים פגיעת ראש קשה עד אנושה. "זה היה סביב 22:30 במוצאי שבת האחרונים של פורים", הוא משחזר. "חבר הקפיץ אותי טרמפ על TOMCAR מבית חברתי בכפר חרוצים לבית הורי במושב בצרה, מסלול של כחמישה ק"מ נסיעה על כבישי המושבים הסלולים. לאחר כקילומטר החבר עשה תאונה חזיתית עם ג'יפ בסיבוב ביציאה מכפר חרוצים", הוא מוסיף.
לפי ממצאי חקירת המשטרה נהג הג'יפ שנסע מולם נסע במהירות מותרת אך בנתיב הנגדי. האשם בתאונה לפי החקירה הם תנאי הדרך. בשבועיים וחצי הראשונים בטיפול נמרץ היה ארגמן מורדם ומונשם. בחודש וחצי שאחריהם עבר ארבעה ניתוחי ראש מצילי חיים. "את חצי השנה הראשונה אחרי התאונה אני לא זוכר", הוא משתף. "הכל מחוק".
ארגמן עבר ל"בית לוינשטיין" למחלקת פגועי ראש. "בהתחלה הייתי משותק לחלוטין, הזזתי רק את בוהן שמאל ותיקשרתי בשאלות של כן ולא. כשהזזתי את הבוהן זה היה כן. אם לא הזזתי זה היה לא", הוא משחזר.
"הזיכרון הלך לאיבוד. בהמשך זיהיתי את הוריי, והרכבתי פאזלים של עשרה חלקים". אחרי שנה וחצי של אימון יומיומי כבר הצליח להרכיב פאזלים של 3,000 חלקים. "זה היה קשה כמו שקשה לי היום אימון ריצה. הזעתי מזה", מודה ארגמן.
בביקורת רפואית בבלינסון, עשרה חודשים אחרי התאונה, נוירוכירורג בכיר שניתח אותו אמר לו שהוא עומד להתאכזב כי למרות שהוא מאוד רוצה להתגייס, לא יגייסו אותו לצה"ל. "רציתי גם לטייל, והוא אמר לי 'אתה לא צפוי לעמוד שוב על רגלייך, תפסיק עם הפנטזיות'. לשמחתי ולמזלי המשפט הזה היה דלק בשבילי להצליח ללכת".
6 צפייה בגלריה
אמיר ארגמן "הרופא אמר לי 'אתה לא צפוי לעמוד שוב על רגלייך, תפסיק עם הפנטזיות'. לשמחתי ולמזלי המשפט הזה היה דלק בשבילי להצליח ללכת". אמיר ארגמן
(צילומים: אוריאל שטרית ואלון מרום)
לפני 14 שנה הצטרף ארגמן לקבוצת האופניים של "אתגרים" בת"א. "זאת עמותה שאני מרגיש בה כמו בבית, כמו משפחה. המדריכים, המתנדבים, וכמובן החברים עם הנכויות השונות, הם אנשים עם גישה, אישיות ותכונות נהדרות, ואני גאה להיות שייך לעמותה הזאת", סיכם.
ב-1995 מספר פצועי צה"ל ומומחי שיקום, חברו יחד בניסיון להבין מדוע תחומי הספורט המוצעים להם מאוד מוגבלים ומצומצמים, וקיימים רק במקומות מוגדרים מאוד. החלום שלהם היה שאת מה שעליו הם חולמים בלילה, בתחום הספורט והאתגר, הם יוכלו לבצע בבוקר. החלום קרם עוד וגידים באמצעות יואל שרון (74), יו"ר העמותה, שנפצע קשה מאוד במלחמת יום כיפור, והגדיר את החזון כהשתתפות בכל פעילות ספורט או אתגר, כשהמגבלה היחידה היא כוח הרצון.
"היום החזון הזה ממומש בצורה מרגשת, כשאנו פרוסים מקיבוץ דפנה שבצפון ועד אילת". מסביר ניר הכהן (61), מנכ"ל העמותה. "בפעילויות שלנו נוטלים חלק כבר 28 שנים כ-6,000 אנשים עם מוגבלויות פיזית, קוגניטיבית, תקשורתית, נפשית וחושית מהגיל הרך ועד הגיל השלישי, מכל המגזרים של החברה הישראלית. יש לנו חברים שכבר קרובים לגיל 80 ועדיין באים ופעילים, והכול מתרחש ב-14 ענפי ספורט שונים: רכיבה על אופניים, ריצה, הליכה, שייט, צלילה, שחייה, גלישת גלים, סקי-מים, קארטינג, טיולי ג'יפים ועוד, שהותאמו במיוחד לשלל סוגי המוגבלויות".
בנוסף, מקיימת "אתגרים" שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה וגורמים שונים, בתוכניות ייחודיות המיועדות לנוער בסיכון ולמתמודדים עם פוסט טראומה ונפש. העמותה גם משלבת ילדים עם מוגבלויות פיזיות בטיולים שנתיים בבתי הספר, באמצעות ציוד עזר מיוחד, ומקיימת מחנות קיץ המיועדים לילדים עם מוגבלות. נכון לעכשיו מרחף סימן שאלה מדאיג לגבי המשך כל הפעילויות.
"אנחנו כאן ואנחנו לא מתנצלים"
"עשיתי כמה דברים מאתגרים בחיים שלי", מצהיר הכהן, שפרש לפני כ-17 שנים משירות צבאי אחרי 26 שנים. לאחר שתיפקד כטייס קרב, מפקד טייסת ומפקד בית הספר לטיסה של חייל האוויר, בחר להשתלב בעולם החברתי-חינוכי, ו"אתגרים" היא העמותה הרביעית שהוא מנהל כבר למעלה משנה. "הדבר היחיד שמונע ממך מלהגשים את מה שחלמת עליו בלילה זה כוח הרצון, היצירתיות וההתמדה, ו'אתגרים' זאת ההוכחה", מסביר הכהן. "זה לא נגמר בסיפור הפרטי של האנשים או של קהילת 'אתגרים', אלא של הקהילה כולה".
6 צפייה בגלריה
"לא בחצרות אחוריות או במקומות חשוכים או רחוקים מהעין הציבורית- החולצות שלנו בצבע כתום, כך שאי אפשר לא לראות אותן". פעילות של עמותת "אתגרים"
(צילומים: אוריאל שטרית ואלון מרום)
באופן מוצהר ובכוונה, הפעילויות מתקיימות בלב הציבוריות והקהילה ובבולטות מאוד גדולה. "לא בחצרות אחוריות או במקומות חשוכים או רחוקים מהעין הציבורית", מדגיש הכהן. "החולצות שלנו בצבע כתום, כך שאי אפשר לא לראות אותן, ויש לזה גם הצהרה – אנחנו כאן ואנחנו לא מתנצלים. אנחנו חלק מהקהילה ויש לנו עוצמות וכולנו אנשים מיוחדים", הוא פוסק.
"ממש כמו משפחה"
1,400 מתנדבים בוחרים להעניק מזמנם מדי שבוע לפעילות המשותפת לאנשים עם ובלי צרכים מיוחדים. התנדבות המחייבת שילוב של שלושה מרכיבים – ידע בספורט מסוים, יכולת בין אישית ורגשית מאוד גבוהה, והתמדה. "אני ספורטאי מלידה והגעתי להגשמה עצמית מבחינת העבודה וכל מה שעשיתי, אבל חיפשתי מקום להתנדב ולעזור לזולת", משתף אריק ברק (70) שמוביל קבוצת רוכבי אופניים בת כ-60 חברים, כבר 11 שנים.
בעברו שיחק כדוריד בליגה הלאומית בקרית מוצקין, וטניס בליגות הנמוכות, ולכן כשחבר הציע לו להצטרף לעמותה – הוא ישר "נשאב פנימה", לדבריו, והחל להוביל את קבוצת הרוכבים. "יש לנו אופני טנדם כפולים, ואנחנו משתדלים שיהיו זוגות קבועים, שיתרגלו ושיהיו מינימום תקלות או נפילות", מסביר ברק, ומתגאה שבקבוצה שהוא מוביל יש עוד כארבעים מתנדבים, רוכבים שמבוגרים אפילו ממנו, ואנשים עם מוגבלויות כגון עיוורון, קטיעת רגליים, אוטיזם ועוד.
6 צפייה בגלריה
"יש בקבוצה חבר'ה שזאת המשפחה הראשונה שלהם". אריק ברק וחלק מקבוצת הרכיבה שלו
(צילומים: אוריאל שטרית ואלון מרום)
"כבר בשבוע השני שלי בעמותה ראו את היתרונות שלי והתחלתי להוביל את הקבוצה. מאז 2012 אני מתכנן את המסלולים, מצוות את החברים ועושה את ההכנות. רק אתמול רכבתי 46 קילומטר בעמק ציפורי כדי לבדוק מסלול", הוא מתגאה. "הייחוד של הקבוצה הוא שאנחנו ממש כמו משפחה - הולכים להצגות ולסרטים, מקיימים מסיבות ימי הולדת ביחד, ואני בקשר גם עם האפוטרופוסים שלהם או עם ההורים, כי יש בקבוצה חבר'ה שזאת המשפחה הראשונה שלהם".
כיום ברק הוא פנסיונר של "חברת החשמל", אך למרות שכבר אינו עובד החברה הצליח לגייס ממנה מתנדבים. "גייסתי 15 מתנדבים מ'חברת החשמל' – כל מי ששמעתי שהוא רוכב אופניים", הוא צוחק וגם מסביר: "אנחנו צריכים גם אנשים חזקים, כי להוביל 'טנדם' זה לא פשוט. כמעט כל יום שישי אנחנו רוכבים שלוש שעות בשדות, 25-30 קילומטר, ומסיימים כשכולם יושבים מסביב לשולחן, באותו מעמד, ואוכלים, כשכולם חוזרים בריאים ושלמים ומחייכים, אחרי המאמץ שהם עשו. החיבור הזה לא פחות חשוב מהספורט שאנחנו עושים", מדגיש ברק.
6 צפייה בגלריה
העמותה משלבת ילדים עם מוגבלויות פיזיות בטיולים שנתיים בבתי הספר, באמצעות ציוד עזר מיוחד
(צילומים: אוריאל שטרית ואלון מרום)
האתגר: גיוס שלושה מיליון שקלים בשבוע אחד
אתגרים רבים ניצבו בשנים האחרונות בפני "אתגרים": מגפת הקורונה, ירידה בתמיכה הכלכלית ועיכובים בהעברה של תקציבים ממשלתיים, שהובילו לירידה משמעותית בהכנסות. לצד כל אלה עשתה העמותה כל שביכולתה כדי להמשיך ולשמור על הפעילות, אך כעת היא נאלצת לפנות לקמפיין מימון המונים ולגייס את עזרת הציבור.
"כמו בהרבה עמותות במגזר השלישי, גם ב'אתגרים' יש מרדף מתמיד אחר המשאבים שיאפשרו לנו לקיים את הפעילות החשובה כל-כך הזאת", מסביר. "המקורות, כמו ברוב העמותות הגדולות והוותיקות, מחולקים לכספים שאנו מגייסים ממקורות ממשלתיים ומרשויות, מגיוס תרומות מארגונים ומאנשים טובים, וגם מהחברים עצמם, שמשלמים תשלום סמלי", הוא משתף.
"היום אנחנו בנקודה שמאוד קשה לנו לקיים את הפעילות הזאת עם המשאבים שעומדים ברשותנו. התקציב העיקרי שבזכותו אנחנו מפעילים פעילות במערכת החינוך המיוחד לא קיים, מסיבות טכניות של מכרז שלא חודש בזמן, ולכן לא קיימת התקשרות או תמיכה בלמעלה ממאתיים בתי ספר - בפעילות עבור אלפי ילדי החינוך המיוחד, מגיל 21- 3", הוא מרחיב את היריעה.
6 צפייה בגלריה
"זה לא נגמר בסיפור הפרטי של האנשים או של קהילת 'אתגרים', אלא של הקהילה כולה" עמותת אתגרים
(צילומים: אוריאל שטרית ואלון מרום)
כבר בשנה שעברה נוצר פער מאוד משמעותי בתקציב, אך התקבלה החלטה שמדובר בשליחות ויש לעשות הכול כדי שהיקף ואיכות הפעילות לא יפגעו, "אבל היום הגענו לקצה", מודה הכהן. "בגלל זה אנחנו יוצאים בקמפיין לגיוס המונים, כי אחרת ניאלץ להתחיל לקצץ בפעילויות באופן מידי ומשמעותי, ועצם המחשבה על זה נוראית מבחינתי", הוא נחרד. "אנחנו קמים בבוקר רק בשביל דבר אחד – להביא את האור, האופטימיות והשינוי לטובה במעגלי החיים השונים, אצל הרבה מאוד אנשים, והקמפיין הזה בונה לנו גשר מעל מים מאוד סוערים כדי שנגיע לחוף המבטחים", מסביר הכהן.
"זה בשביל קבוצת אנשים מופלאה שאנחנו חבים לה חוב גדול, כדי לקדם אותה ולשלב אותה בקהילה ובחיים בצורה מיטבית", מסכם הכהן. "היעד שלנו מאתגר – שלושה מיליון שקלים בשבוע ימים, למרות שאצלנו כל בוקר מתחיל באתגר, וזה רק עוד אחד. זה לא אתגר קטן, אבל ביחד ננצח גם אותו".
