באילת רגילים לכמויות הגדולות של הצוללים בכל הרמות, הפוקדים את האתרים ומועדוני הצלילה לאורך כל ימות השבוע ובעיקר החל מימי חמישי, בואכה סוף השבוע. אולם גם בעיר שספורט אתגרי הוא שמה השני, לא רגילים למראות של סוף השבוע האחרון. 11 אנשים בלי ועם מוגבלויות שונות, חלקם קטועי גפיים, הגיעו לקורס עומק שבשיאו צלילה לעומק 42 מטר. זהו העומק המקסימלי שניתן להגיע אליו בצלילה ספורטיבית, וחלק מההכשרה לדרגה של דייב מאסטר (Dive Master) המוענקת על ידי התאחדות הצלילה הישראלית.
בקורס העומק באילת השתתפו 11 חניכים שאותם הדריכו מפקח, שישה מדריכים ושלושה מתנדבים שצללו עמם. בין המשתתפים היו גם אנשים עם מגבלות גופניות, חולה סוכרת (שעלול לסבול מנפילת סוכר מתחת לפני הים) ואנשים עם מגבלות רגשיות שונות.
צפו בצלילה הייחודית באילת:
צוללני אתגרים
אחד הצוללים היה אלחנן גבריאלי, (53) מאלפי מנשה. לפני כתשע שנים נפגע קשות בתאונת אופנוע. רגלו וידו השמאלית נקטעו. "הייתי מורדם ומונשם במשך 26 יום, איבדתי רגל ויד, אבל מאז לקחתי את החיים בשתי ידיים", הוא אומר בהומור. "התחלתי לעשות דברים שלא עשיתי עד אז, גם לא לפני התאונה. רכיבה על אופניים, שחייה, טיפוס קירות בשלב מסוים וגם צלילה".
עמותת אתגרים, המסייעת לבעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים באמצעות ספורט אתגרי, הקימה ב-2016 את מרכז הצלילה אתגרים. את המרכז מנהל צור הראל, תושב אלישמע, שלמד את התחום בארה"ב. במסגרת המרכז, משתתפים החניכים בקורסי צלילה ברמות מתקדמות ככל שהם יכולים.
"הצלילה הוא אחד מסוגי הספורט היחידים שבהם בעצם אתה עוזב את כיסא הגלגלים, הקביים ועובד למדיום אחר", אומר הראל. "יכול לרחף כמו אסטרונאוט בחלל. כל אדם עם מוגבלות שמצליח לעשות משהו שגם בנאדם רגיל יכול לעשות, בלי עזרים מיוחדים, זה הישג. הוא צולל כמוני, עם אותו ציוד, מגיע לאותו עומק. יש עזרה רק בכניסה וביציאה, אבל המטרה היא מינימום עזרה. יש פתרונות טכניים לפעולות שצריכים לעשות מתחת למים ומצריכים יותר יכולות. לחילופין, אנחנו מנחים את המדריכים לעזור אבל במינימום ההכרחי, כדי שיוכל לצלול בבטיחות. המטרה היא מקסימום עצמאות מתחת למים".
"נשארתי עם טעם של עוד"
"ייתכן ולא היה מגיע לצלילה אלמלא עמותת אתגרים", מספר גבריאלי. לפני כחמש שנים, הוא נסע עם משפחתו לתאילנד והתנסה בצלילה. כאשר חזר לארץ פנה למועדון צלילה באילת ושם נענה כי לא יוכל לצלול עמם בגלל המגבלות. "זה בלבל אותי. איך בתאילנד כן, ודווקא בארץ לא. הכרתי את אתגרים גם קודם, ופעלתי במסגרת הזו גם ברכיבה על אופניים, שיט וטיפוס קיר. פניתי אליהם אמרו לי שצור הוא הכתובת".
ואכן, בתוך זמן קצר החל גבריאלי להתאמן ולצלול, וכיום הוא מחזיק בכוכב 2, הדרגה השנייה בצלילה ספורטיבית. "את התהליכים למדריך התחלתי כמה חודשים אחרי הכוכב השני. להגיע היום ל-42 מטר זו הרגשה נפלאה, ונשארתי עם טעם של עוד. אני יודע שזה מה שנקרא 'עומק נגיעה' ולא עומק שהייה, אי אפשר להישאר בעומק הזה לאורך זמן. אני מחכה לקורס הזה שנים. היה לי פחד, ולהפתעתי זה זרם מאוד יפה, היה לי נוח. זו חוויה מעצימה ואיזשהו שחרור של חשש שהיה בי", הוא משחזר.
"מכיוון שמדובר בספורט שכל אדם מנהל את עצמו והיכולות שלו. יש הנחה רווחת גם בקרב האנשים עם המגבלות, שלא יסתדרו למטה. שיצטרכו עזרה של אחרים. פה מלמדים אותנו את התהליכים, עם הכלה וסבלנות אין סופיים. בסופו של דבר אנחנו מתפעלים את המערך לבד, ומצליחים לצלול ולצאת בשלום. זו תחושה של העצמה, של מסוגלות. אם אני רוצה אני יכול, רק לא לוותר לעצמי. אתגרים זה בית, מעודד, תומך ומחזק".
מי שעוד תרם מזמנו ומרצו לאירוע היה אמיר ויצמן, בעל חברת הצילום התת-מימים AQUAZOOM/GoPro: "מבחינתי זה אירוע מאוד מרגש. צלילה מתקשרת אצלי עם אנשים עם ידיים ורגליים, שיכולים לתפעל את הספורט הזה. לראות אדם עם יד ורגל אחת, מתפעל מסיכה, מוציא את עצמו ממצבים קשים ומצליח לתפעל אותם – זה מכניס לפרופורציות. אתה לא יכול אחרי זה לבכות שכואבת לך הרגל, קר לך, או לא בא לך".
