בשיתוף איחוד הצלה
"בבוקר של אותה שבת, 7 באוקטובר, אני ואשתי היינו במיטה. היא בדיוק סיימה להניק את התינוק שלנו, שהיה אז בן שבועיים. בשלב כלשהו היא העירה אותי ואמרה שיש אזעקות. אנחנו כבר מתורגלים באירועים כאלה, אז התעוררנו במהירות, אספנו את הילדים ונכנסנו לממ"ד" – כך מספר ליעד אוחנה (33), פרמדיק ראשי בארגון "איחוד הצלה".
איחוד הצלה ליעד אוחנה
(צילום: ירון ברנר, עריכה: גל שאול שחרור)
אחרי שווידא שוידא שהמשפחה מוגנת, אוחנה ירד למכוניתו כדי לקחת ממנה חפצים שלא רצה שייפגעו. אלא שבדיוק אז החלו להגיע הקריאות לעזרה, "וישר משם יצאתי לרצף של שעות ארוכות של טיפול בפצועים בשעה שכוחות הביטחון באופקים, עיר מגוריי, מנהלים קרבות מול המחבלים ממש לידי. אשתי חשבה שאני יורד לרגע לרכב, ובסוף הרגע הזה נמשך זמן רב מאוד וכלל דברים שמעולם לא חוויתי קודם".
כמו לכל עם ישראל, גם לאוחנה לקח זמן לגלות מה בדיוק קורה, מה היקף האסון. "היו הרבה התרעות צבע אדום", הוא מספר, "ובשלב כלשהו הבנתי שיש גם מחבלים בעיר. מה שלא היה ברור זה למה יש כל כך הרבה אנשים בחוץ בזמן כל כך מסוכן. ואז אמרו לי שהייתה מסיבה גדולה עם מאות הרוגים וחטופים לעזה. ברגעים הראשונים ממש לא הצלחתי להאמין לזה. הייתי בטוח שמישהו מגזים ועובד עליי".
"הפצועים כיוונו אותנו"
כמעט כל ישראלי חשב באותן שעות ראשונות כי מעזה חדרו עשרות בודדות של מחבלים. ספק אם מישהו הבין שמדובר באלפים. גם אוחנה לא שיער מה היקף החדירה לעירו, והכיוון שבו בחר, במטרה לעזור כמה שיותר – היה ישירות לתוך קו האש. "כשהגעתי לשם ראיתי את השוטרים נלחמים מול העיניים שלי", הוא משחזר, "עשיתי הערכה מחודשת, חזרתי מעט אחורה, וכשראיתי את השוטרים בולמים את המחבלים ומתקדמים חזרתי לאזור והצלחתי להיכנס לנקודה המרכזית שרציתי להגיע אליה".
בשלב זה, אוחנה התחיל לקבל דיווחים על פצועים רבים מהקרבות. "כונן אחר שלנו, שחבר למשטרה בחלק שונה של העיר, דיווח היו על שוטר פצוע, ואחר כך על סגן־אלוף פצוע. הוציאו אותם אלינו ונתנו להם טיפול ראשוני במקום, על הכביש, אני והכוננים האחרים של 'איחוד הצלה' שהגיעו לשם", הוא מספר, "הפצועים היו בהכרה, הם דיברו אלינו אילנו ותיארו את הבלגן והקרבות. אז התחלנו להבין שיש כאן אסון בקנה מידה שלא היה".
ככל שהתקדם וניווט ברחבי העיר, אוחנה הבין מה הדרך הבטוחה ביותר – והמזעזעת ביותר – ללכת בה. "כמה אבסורדי שזה יישמע, הדרך הכי טובה היא איפה שאתה רואה שיש גופות כי כאן הקרבות כבר הסתיימו", הוא מסביר.
מתנדבי "איחוד הצלה" מגיעים דרך קבע לזירות קשות, למשל תאונות דרכים מורכבות ורבות נפגעים, על מנת להציל חיים. הם גם נחשפים פעמים רבות למראות קשים. אבל שום דבר לא דומה להתייצבות בקו האש, כשאתה ללא נשק, מול חדירה המונית של מחבלים. במבט לאחור, גם אוחנה מבין כי מה שעשה באותו יום לא מובן מאליו. "במצב כזה, כאשר כל התושבים רצו להסתגר במקומות בטוחים, אתה זה שיוצא מהבית כי אתה רוצה להציל אנשים", הוא אומר, "זה הפוך להיגיון האנושי, אבל זו הייתה המשימה שלי, המטרה שלי. לא התעסקתי בדברים אחרים, אלא רק בזה".
למרות שהוא משמש כפרמדיק ראשי ב"איחוד הצלה", הוא לא חושב שהמקרה שלו מיוחד. "כל הארגון שלנו, אלפי הכוננים, עד האחרון שבהם, הם מתנדבים שיוצאים להציל חיים של אנשים מהקהילה שלהם", הוא מסביר, "כל הפעילות שלנו היא קהילה למען קהילה. אם אני גר באופקים אני לא מתנדב בירושלים, אלא באופקים. אני נותן מענה לאנשים שנמצאים סביבי. זה יוצר חיבור מאוד חזק. אף אחד מאיתנו לא עושה את הדברים האלה כי הוא חייב. אנחנו פה כי אנחנו רוצים לעזור".
גם ב־7 באוקטובר, מתאר אוחנה, "זה בדיוק מה שקרה. מי שיצא ונלחם באופקים הם השוטרים המקומיים, ולצידם תושבי העיר שיצאו באומץ לרחובות עם הנשק האישי שלהם. מי שטיפול בפצועים הם המתנדבים של ארגוני ההצלה שגרים בעיר. זו המהות של קהילה. אם יש קריאה ואני נמצא ליד, אני הולך לטפל. וגם אם מדובר באדם זר, מישהו שאני לא מכיר אישית, זה עדיין עונה להגדרה הזאת כי אני עושה את זה למען הקהילה כולה".
"הארגון היה בתפארתו"
אלי ביר, מייסד ונשיא "איחוד הצלה", אומר כי 7 באוקטובר היה רגע מכונן לארגון. "בתוך כל הקושי, זה היום שהארגון שלנו היה בתפארתו", הוא מצהיר בגאווה, "כל המתנדבים והמתנדבות הגיעו לשטח עם האמבולנסים ורכבי החירוםוהאופנועים, וגם המסוקים הוקפצו. למרות שהסבירו לכולם מה הן הסכנות, אף אחד מהמתנדבים לא ויתר על הגעה לשטח. טיפלנו באותה שבת שחורה ב־2,500אלפי פצועים. המתנדבים שלנו נחשפו למראות נוראיים. רוב היום היינו שם לבד. חלק מהגופים הלאומיים לא הגיבו בזמן אמת ביום הנורא ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה. אנחנו כן".
מאז שנוסד הארגון לפני 18 שנה, "איחוד הצלה" טיפל ביותר מ־6 6.5 מיליון מקרי חירום באמצעות 7,000 מתנדבים, 80 אמבולנסים, 250 רכבי חירום, 1,200 "אופנולנסים" ושני מסוקים. במהלך השנה מקבל הארגוןמטפלים המתנדבים בממוצע כ־2,000 קריאות בכל יום. ביר מסביר כי "היעדים של 'איחוד הצלה' הם להגדיל את כמות המתנדבים ב־30% בשנתיים הקרובות – שזה אומר גיוס של כ־2,000 מתנדבים חדשים, ולרכוש 300 מאות כלי חירום נוספים, "אופנולנסים", ו־50 אמבולנסים, רכבי חירום, מסוקים ועוד, נוספים כדי להגדיל את הזמינות של הארגון בזמני שגרה וחירום. ״החלום שלי הוא שבכל רחוב בארץ יהיה מתנדב או מתנדבת של 'איחוד הצלה' ונוריד את זמן ההגעה לקריאה למקסימום 90 שניות".
נכון להיום, "איחוד הצלה" פועל בעיקר על בסיס תרומות של גופים עסקיים, קרנות פילנטרופיות ותרומות מהקהל הרחב. בארגון מציינים כי מתחילת המלחמה היקף התרומות עלה ביותר מ־50%.
רוצים לעזור לחוסן של עם ישראל? לפרטים על הדרך שלכם להתנדב ל'איחוד הצלה', היכנסו>>
בשיתוף איחוד הצלה
