הסיפור שלי מתחיל לפני קצת יותר משני עשורים כנער בן 16, הומו בארון, שלומד בישיבה חרדית. באופן קבוע בימי חמישי הייתי מודיע בישיבה שאני יוצא לסוף שבוע אצל ההורים וחוזר במוצ"ש. אז, הייתי מתחיל במסע הקבוע שלי בתל אביב, שם הייתי מטייל באזורי הבילוי הלהט"בים מצידו השני של הרחוב, ורק הצצתי מרחוק בתקווה לראות הומואים כמוני. בפעמים הראשונות שחלפתי ברחובות תל אביב לא העליתי בדעתי שבתוך מספר שנים אהיה גם אני שם.
כבר אז ידעתי על הנטייה המינית שלי, אבל לא היה לי אומץ לעשות עם זה משהו. אף אחד לא ידע על המסע שלי, לא היה לי את מי לשתף או למי לספר ובעיקר לא היה לי ממי לקבל חיבוק, אבל המסע הזה עשה לי טוב.
לאחר שלוש שנים במסעותיי הסודיים בעיר הגדולה, נאלצתי בלחץ המשפחה, החברים והסביבה החרדית שבה חייתי, לצאת לשידוכים ולהתחתן בשידוך. בחוסר אונים מוחלט הגעתי ליום החתונה ולא ארך הזמן וגרושתי נכנסה להיריון. הזוגיות הזאת, כמו שבטח ניחשתם, לא שרדה ואני נשארתי עם הקונפליקט הפרטי והמורכב כל כך שלי, רק שעכשיו הוא הפך למורכב יותר ויותר.
נולדה לי בת שאותה לא נתנו לי לפגוש רק בשל נטייתי המינית, ולקח לי 14 שנה כדי להתגבר על החסמים הנפשיים שהיו לי בעקבות המסע המטלטל הזה.
באיזשהו מקום ידעתי שאני הומו כבר בגיל 16, אבל לא רציתי ופחדתי לקבל את עצמי, בעיקר כי לא היה לי למי לספר ועם מי לדבר. לא חשבתי שיש בעולם מי שיקבלו אותי כמו שאני ודי הייתי בטוח שהארון הוא המקום שבו אהיה תקוע לעד, סגור ומסוגר ללא מימוש עצמי.
כצפוי, לא תמיד מה שחושבים שיקרה הוא מה שקורה בפועל, ובאותם ימים חשוכים בישיבה עברתי הטרדה מינית כשתלמיד ישיבה התחיל לגעת בי בשינה. אותו תלמיד פחד שאני אהיה זה שאתלונן עליו והקדים "תרופה למכה" כשדיבר עם ראש הישיבה והאשים אותי בעניין.
כבר למחרת בבוקר נקראתי למשרד הרב שביקש ממני לעזוב את המקום. הוא לא רצה להסביר למה. לא ויתרתי והרב סיפר על שמועה שהגיעה לאוזניו בקשר למה שקרה בלילה בישיבה. לא הייתה לי שום אפשרות לפרוק ולשתף וכמובן שסולקתי מהישיבה.
עד אותם ימים לא ידעתי שקיימת רשת חברתית, ואינטרנט היה מושג שהיה רחוק שנות אור מחיי, אך כשהתחלתי לגלות שיש דבר כזה, התחלתי להתכתב עם הומואים חרדים שכמוני חיו בארון. הכרתי גם להט"בים נוספים, דתל"שים וחילונים, שסיפרו על חוויות דומות לשלי, שחיו בסבל ובדומה לי בכו כל לילה והרגישו שהם לבד.
"ארונות לא יהיו יותר חלק מחיי"
לשמחתי ולמזלי הכרתי אנשים מהקהילה הגאה שהיו לי לכתף תומכת ואוזן קשבת, ועד מהרה חיי השתנו ללא היכר. בשנת 2009 אזרתי אומץ ויצאתי מהארון. ביום שבו יצאתי מהארון אמרתי לעצמי שארונות לא יהיו יותר חלק מחיי.
שנתיים לאחר מכן כבר הייתי במקום אחר, והייתי נחוש לסגור מעגל ולהיות שם עבור אלו שחווים את מה שאני חוויתי. הגעתי למיונים לקו הקשב של האגודה למען הלהט"ב, שם עברתי ראיון אישי וקורס הכשרה מקיף של מפגשים שבועיים במשך חמישה חודשים ובו רכשתי מיומנויות מענה וידע נרחב על מגוון הקשת הלהט"בית.
מעבר לכל אלו הקורס שיפר את הביטחון העצמי שלי, והרגשתי תחושה של שליחות ענקית עוד לפני שבכלל התחלתי להתנדב. בשנים שחלפו זכיתי להיות אוזן קשבת לפונים ופונות שחוו חוויות דומות לשלי, רק שבניגוד אליי להם ולהן היה מי שישמע ויקשיב ואני גאה ושמח שיש לי את הזכות הזו - להאזין להם ולהיות שם בשבילם.
בהתנדבות בקו נחשפים למקרים רבים ושונים, החל מנער שנמצא בארון, נערה שחוותה הומופוביה בבית הספר, פליטים להט"בים שזקוקים לסיוע, מקרי קיצון של הטרדות מיניות ואלימות שדורשת התייחסות מיידית, ולעיתים אף סיפור על חוויה חיובית ומשמחת שהתרחשה.
בשבילי קו הקשב הוא בית שני. זכיתי להכיר במשך השנים חברים שהפכו לקרובים כאילו הם משפחתי הקרובה ביותר. קורס קו הקשב נפתח אחת לשנתיים ובחודש הקרוב ייפתחו המיונים לקורס למתנדבים ומתנדבות חדשים. אני רוצה להזמין אתכם ואתכן להירשם למיונים ולהיות חלק ממשפחת האגודה הנפלאה.
- קו הקשב של האגודה פעיל בימי א'-ה' ובמוצ"ש, בשעות 22:30-19:30 בטלפון: 2982* ובאפליקציית ווטסאפ במספר: 058-6205591. לכל דרכי ההתקשרות לחצו כאן.
- קו הקשב והתמיכה של האגודה למען הלהט"ב פותח קורס הכשרה למתנדבים.ות חדשים.ות מעל גיל 24 המגובשים ובשלים מבחינת העדפה מינית ו/או זהות מגדרית. הקורס שנפתח אחת לשנתיים, יתחיל במהלך חודש פברואר 2022 ויימשך כחמישה חודשים. להגשת מועמדות להתנדבות בקו לחצו כאן.