לפני כארבע שנים ליאור סיון ואליאסף אסולין, אז סטודנטים להנדסת מכונות במכללת אפקה, התבקשו לבצע משימה ייחודית לפרויקט הגמר שלהם: לייצר עבור כפר נהר הירדן - כפר נופש המארח ילדים המתמודדים עם מחלה קשה - כסא, באמצעותו ילדים המרותקים לכסא גלגלים יכולים יהיו להיכנס לבריכה באופן עצמאי, וללא צורך במלווה.
השניים עמלו על הפרויקט זמן רב, ובחודש מרץ 2021 הציגו סוף-סוף לראשונה את ה"כסא האמפיבי" שהרכיבו - כסא ייחודי המאפשר לילדים המרותקים לכיסא גלגלים להיכנס לבריכה המונגשת לבדם. מאז, משמש הכיסא את הילדים הנופשים בכפר.
"מהרגע הראשון היה לליאור ולי ברור שאת פרויקט הגמר אנחנו עושים ביחד", מספר אסולין. "את הפרויקט עצמו היה לנו די קל לבחור - עברנו על רשימת הפרויקטים שהוצעו לזוגות, ואז ליאור אמר: 'אנחנו הולכים להשקיע בזה המון זמן, אז אין מצב שלא נבחר במשהו שתורם לקהילה'. אבא שלי ואחותי נכים כתוצאה מטרשת נפוצה, ולכן מהר מאוד 'ננעלנו' על הפרויקט הקסום הזה".
את המפגש הראשון עם סיון הוא זוכר כאילו הוא היה אתמול: "נפגשנו בשיעור הראשון לתואר, התיישבנו יחד ומאז לא נפרדנו לשנייה עד לסיום התואר", הוא מתאר. "הכול עשינו יחד - מעבודות בית, דרך העבודות המעשיות ועד פרויקט הגמר, כאמור".
איך הייתה העבודה המשותפת על הפרויקט?
"כמובן שיש המון מה לשפר בו, אבל השקענו לילות כימים כדי לגרום לזה להצליח, כולל לגייס את כל מי שסביבנו לטובת העניין - מהמנהלים בעבודה כדי שיעזרו בייצור הכסא, דרך חברים שמבינים באלקטרוניקה וייעצו לנו איך להתקדם, ועד לבריכות שחיה פרטיות שבהן ערכנו ניסויים. אפילו עם הכלב שלי התייעצתי בעל כורחי".
אסולין: "עברנו על רשימת הפרויקטים שהוצעו לזוגות, ואז ליאור אמר: 'אנחנו הולכים להשקיע בזה המון זמן, אז אין מצב שלא נבחר במשהו שתורם לקהילה'. אבא שלי ואחותי נכים כתוצאה מטרשת נפוצה, ולכן מהר מאוד 'ננעלנו' על הפרויקט הקסום הזה"
כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל" גויס סיון, סרן (במיל')בגדוד 363 בחטיבת "הראל" (10), ליחידתו ולחם בעזה, שם נפל בחודש דצמבר (19 בדצמבר). סיון ז"ל היה בן 32 במותו והותיר אחריו אישה בהריון, בן, הורים ואחים.
"החיוך היה הסמל המסחרי שלו"
בתחילת החודש ערכו בכפר "נהר הירדן" טקס ייחודי לזכרו בו לקחו חלק בני משפחתו, ביניהם אשתו ליאב והוריו דן ועדינה, חבריו וצוות הכפר. הטקס נערך בסמוך לבריכת הכפר, ולצד הכיסא שהעניקו סיון ואליסאף לכפר.
"הטקס שערכו לליאור בכפר היה מרגש וחשוב מאוד עבורי", משתף אסולין. "בזמן הלוויה הייתי עדיין במילואים (אסולין אף הוא גויס ב-7 באוקטובר, והשתחרר ממילואים רק כעבור חמישה חודשים - א"ה), ולכן הספקתי להיות בה רק כמה דקות ולא הצלחתי להיפגש עם המשפחה של ליאור ועם החברים מהלימודים - וזה העיק עליי מאוד.
"אנחנו חבר'ה מגובשים מאוד מהלימודים, כולנו קצינים במיל' שגויסו עם תחילת המלחמה, והאירוע לזכרו של ליאור הוא הפעם הראשונה מזה זמן רב שבה נפגשנו, וזה היה מרגש. לכל אחד מאיתנו יש חור ענק בלב, והמפגש עם אנשים שחוו את אותם הדברים שאתה חווית, ומבינים אותך - עושה טוב", הוא מוסיף.
"הכפר היה המקום הראוי ביותר להנציח את זכרו של ליאור; אני זוכר את הפעם הראשונה שהגענו למקום המדהים הזה ועמדנו נפעמים. זו הייתה חוויה מעוררת השראה עבורנו. מדובר במקום שרק רוצה להוסיף טוב לעולם, בדיוק כמו שליאור היה - אדם מדהים, חבר נפלא, בן זוג ואבא נהדר, וכל מה שהוא רצה היה להוסיף עוד טוב לעולם".
אסולין מבקש להוסיף כי, "זה נכון שתמיד אומרים על אלה שהלכו שהם הטובים ביותר, והרבה פעמים זה גם נכון, אבל צריך להבין שכאן מדובר במקרה יוצא דופן; אין הרבה שהם גם מצטיינים בלימודים, גם קצינים לוחמים, גם אנשי משפחה למופת, גם הכי מצחיקים שיש וגם יוצרים אווירה טובה בכל מקום שבו הם נמצאים".
הכיסא האמפיבי שפיתחו סיון ז"ל ואסולין, משמש את הילדים הנופשים בכפר נהר הירדן עד היום. "ההרגשה להגיע לקו הסיום ולהבין שהכסא שייצרנו עובד כפי שתכננו - הייתה חוויה מדהימה", מסכם אסולין. "הלוואי והיה לנו עוד זמן להשלים את מה שצריך כדי שהכסא יהיה מושלם, כפי שתכננו לעשות. עכשיו יש סטודנטים אחרים שממשיכים את הפרויקט שהתחלנו, בתקווה שהם יצליחו להביא אותו לרמת מוצר מושלמת".
מנכ"ל כפר "נהר הירדן", שלום אשכנזי ציין כי, "בחודשים האחרונים מאז נפילתו של ליאור בקרב יצא לי להכיר את משפחתו המיוחדת ואת חבריו, ודרכם גם את האדם שליאור היה. לראות את החיוך על פניהם של ילדים מרותקים לכיסא שמאפשר להם, לרוב לראשונה בחייהם, להיות עצמאיים בבריכה - ממחיש כמה העשייה של ליאור ואליאסף חשובה עבור הילדים והצוות בכפר. בחייו ובמותו עסק ליאור בעשייה למען החברה והעם בישראל. יהי זכרו ברוך".