"העומס הרגשי בא בגלים. בחודשיים הראשונים בכיתי כל יום פעמיים ביום. המשימה של לעבור על מאגר המידע ולוודא שהוא מקיף ומכיל, לעבור על כל שם ולראות מה קרה ואיך באסון הנורא הזה - הייתה לי חוויה קשה מאוד. ומספרי הילדים שהעמותה תומכת בהם לא יהיו סופיים עד שאחרון האבות החטופים יחזור", אומרת ליאור קרנכל, מנהלת עמותת "עטופים באהבה" (ICF) הפועלת למען יתומי 7 באוקטובר.
"רק פעם אחת בכל השנה הזאת זכיתי להתרגש ולמחוק שמות של ילדים מהרשימה עם חזרתו של פרחאן, כי אבא שלהם חזר", היא מוסיפה, "ובשאר המקרים מצאתי את עצמי מוסיפה עוד ועוד שמות לרשימת הילדים היתומים, ועם כל פעולה כזו הרגשתי כאילו התקווה נלקחה גם ממני. אני מתפללת ששאר הילדים יקבלו את אבותיהם בחזרה בחיים".
לדבריה, חלק מהמשפחות שאיבדו אחד או יותר מההורים, נמצאות עדיין במקום של שיקום בסיסי ביותר. "יש משפחות שההורה שנותר בחיים עדיין מאושפז ועובר ניתוחים, יש ילדים שלא חזרו לישון בלילה, ובחלק מהמקרים העמותה מסייעת גם בתלושי מזון", היא אומרת. "בגיל 21, מדינת ישראל משנה את הסטטוס של 'יתום' והוא זכאי לסיוע מאד סמלי. במיפוי הצרכים שעשינו בעמותה, הסתבר לנו שיש עשרות ילדים שהיו ב-7 באוקטובר מעל גיל 21, כשעל פי הקריטריונים של המדינה הם למעשה לא זכאים לסיוע.
"אנחנו הבנו שגם בגיל הזה הצעירים הללו עדיין זקוקים להוריהם; להתייעץ איתם לגבי לימודים, עבודה, זוגיות, קריירה, ואפילו בשביל עצם הידיעה שיש להם גב כלכלי - כל אלו נשמטו להם מתחת לרגליים ביום אחד", היא מוסיפה, "והעמותה כאן כדי לעזור להם לקבל את ההחלטות הללו, ואף יצרה מעטפת של ארגונים, עמותות ותאגידים שמעניקים שירותים מהסוג הזה, ומחברת את הצעירים והצעירות אליהם נקודתית לפי הצרכים שלהם".
5 צפייה בגלריה
פרחאן קאדי. "זו הייתה הפעם היחידה השנה שזכיתי למחוק שמות מהרשימה"
(צילום: REUTERS/Ammar Awad)
המעטפת הכלכלית שעמותת "עטופים באהבה" יצרה עבור ילדים וצעירים שאיבדו את אחד או יותר מהוריהם במתקפת הטרור הרצחנית, מחולקת לשלושה רבדים: "הרובד הראשון הוא שיקום, כשאצל כל אחד מהילדים והצעירים הוא מתבטא בצורה אחרת", מסבירה קרנכל. "בין אם מדובר ברכישת מיטות או אופניים לילדים כי כל הציוד שלהם נשרף, ובין אם ביציאה לחופשה משפחתית וניסיון לגבש בחזרה את התא המשפחתי שנותר, ועוד. העמותה מעמידה סל שיקום גמיש עבור היתומים - וכל משפחה בוחרת מה לעשות איתו".
הרובד השני הוא חינוך, או כפי שהיא מגדירה זאת: המפתח לחיים עצמאיים עבור הילדים הללו. "אנחנו תומכים בגנים פרטיים שהמדינה לא מסבסדת, בצהרונים כדי לאפשר להורים או לאפוטרופוסים שנותרו לעבוד ולפרנס בכבוד, בקייטנות, בחוגים, בשיעורים פרטיים ובלימודי פסיכומטרי, בלימודים במכינות קדם-אקדמאיות, במלגת מחייה ללימודים גבוהים של תואר ראשון ועוד".
לצד זה, היא מבקשת להדגיש כי העמותה לא מסלילה את הילדים לבחור בתחום ספציפי, וכל אחד לומד מה שהוא רוצה ומה שליבו מבקש. "אנחנו נותנים להם הזדמנות להיות כל מה שהם רוצים ויכולים", היא מבהירה. "המענקים הללו ממש גורמים להם לרצות ללמוד, וכבר השנה העמותה תומכת ב-15 צעירים שמתחילים וממשיכים לימודים גבוהים, בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים בשנה לסטודנט".
הרובד השלישי במעטפת הוא תמיכה בכל תחנות החיים המשמעותיות בחיי הילדים - החל מיציאה לטיולים שנתיים בבית הספר, דרך חגיגות של ימי הולדת, חגים ("כולל שי לחג לכל הילדים, ללא הבדל דת, גזע ומין") וחתונות. "השנה יהיו לנו ארבע חתונות", היא מספרת, "אחת מהצעירות שמתחתנת השנה סיפרה לנו שזו זכות עבורה לאסוף את המשפחה שלה גם סביב שמחות אחרי כל הזוועות שהם חוו, ולאפשר למי שנשאר פה לשמוח למרות הכול".
"חשבתי שזה הסוף של כולנו"
קרנכל (37) מגבעתיים, נשואה ליניב ואמא לנעמי ונגה, עד גיל עשר נדדה יחד עם משפחתה בכל הארץ, כשבכל שנה בני המשפחה השתקעו באזור אחר. "אבא שלי היה איש צבא ונדדנו יחד בעקבות התפקידים השונים שלו", היא משחזרת. "כשהוא השתחרר מהצבא יצאנו לשליחות בברזיל, ושם התחלתי הכול מההתחלה - למדתי פורטוגזית כנערה, ובגיל 18 החלטתי לחזור לישראל ולשרת בצבא כחיילת בודדה. מאז ועד היום אני חיה בארץ".
מגיל צעיר ולצד לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ותואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני באוניברסיטת רייכמן, קרנכל עבדה בתפקידים שונים בהיי טק הישראלי. עם היתרון של השפה הפורטוגזית, התחילה בתפקידי מכירות ושיווק אל מול השוק הברזילאי, ועם השנים התקדמה לתפקידי מפתח כמו ניהול השקעות של קרן ההון-סיכון האירופאית Mangrove Capital Partners בישראל.
באותה תקופה, היא אף נבחרה לרשימת הצעירים המבטיחים היוקרתית של מגזין "פורבס ישראל" (Forbes), המוכרת גם כ-"30 מתחת ל-30". שם, גם הכירה את היזמים של "מאנדיי.קום", שהייתה אז חברת סטארט אפ ישראלית, קטנה וצעירה בת עשרות עובדים בלבד.
"פתאום נפל לי האסימון שזה שאבא שלי שירת שנים בצבא, וסבא שלי ז"ל שרד את השואה ועלה לארץ - זה כבר לא מספיק. הבנתי שמוטל עליי תפקיד אקטיבי יותר בבנייה ובתקומה של המדינה, ושאם אני רוצה להמשיך לחיות כאן ושיהיה לבנות שלי בית טוב לגדול בו - עליי לקום ולעשות מעשה שיעזור לנו להשתקם כחברה, ויפיח בנו תקווה"
שש שנים עבדה קרנכל ב"מאנדיי", במהלכן לקחה חלק פעיל בהנפקת החברה בנאסד"ק והייתה גם זו שהקימה את פרויקט התמיכה בחברות סטארט אפ ישראליות ("Startup for Startup") - פעילות שנחשבת עד היום לאחת מהמובילות בארץ. ללא ספק, היא סומנה ככוכבת עולה בשמי ההיי טק הישראלי.
"אף פעם לא ראיתי את עצמי עושה שום דבר אחר", היא מודה, "חשבתי שבאמצעות העבודה שלי בהיי טק אני תורמת המון לכלכלה הישראלית - בין אם בהנגשת כספי משקיעים לחברות סטארט אפ נוספות, ובין אם בצמיחה של חברת סטארט אפ לאחת המצליחות בישראל. האמנתי שזו משימה ציונית חשובה, והייתי מאוד גאה במה שאני עושה".
ואז, תוך כדי שגרת החיים, התרחש האסון הגדול והמטלטל ביותר שהמדינה ידעה מראשית קיומה. "במשך שלושה ימים חשבתי שזה הסוף של כולנו ושל מדינת ישראל", היא מספרת, "ניהלתי בליבי שיחות עם סבא שלי, ניצול שואה שנפטר כבר, ושאלתי אותו: סבא, מה ימשיך אותנו? מה עושים? לברוח? האם זו השואה השנייה של עם ישראל? להישאר? מה לעשות?".
דווקא העובדה שהיא לא זכתה לתשובה מיידית, או בעצם לתשובה כלל, הובילה אותה לתובנה חדשה: "פתאום נפל לי האסימון שזה שאבא שלי שירת שנים בצבא, וסבא שלי ז"ל שרד את השואה ועלה לארץ - זה כבר לא מספיק. הבנתי שמוטל עליי תפקיד אקטיבי יותר בבנייה ובתקומה של המדינה, ושאם אני רוצה להמשיך לחיות כאן ושיהיה לבנות שלי בית טוב לגדול בו - עליי לקום ולעשות מעשה שיעזור לנו להשתקם כחברה, ויפיח בנו תקווה".
ובנימה אישית וכאובה, היא מוסיפה כי "גם לי יש חבר אישי חטוף, חבר של שנים - איתן הורן שנחטף מניר עוז יחד עם אחיו יאיר הורן, ושניהם עדיין מוחזקים בשבי. בהרבה מובנים אני עושה את כל זה גם בשבילו, כי אמנם אין לי איך להחזיר אותו אבל יש לי איך לסייע לקהילות שנותרו מאחור".
"התמקדתי בדור הצעיר"
ביום הטבח ובשעות שלאחריו, קרנכל חיפשה מקום שבו כישוריה יוכלו לסייע. דרך מקורבים היא נחשפה למיזם שמטרתו הקמת קרן לשיקום קיבוץ כפר עזה. עוד באותו יום היא פנתה למנהל הקרן, אלון פוטרמן, וביקשה ממנו להצטרף לפעולות השיקום. למחרת, היא כבר הייתה בסיור בכפר עזה, ונחשפה למראות ולסיפורים המטלטלים שהתרחשו שם רק כמה ימים קודם לכן.
מאותו הסיור והלאה, היא מצאה את עצמה מסייעת באופן אקטיבי בפעולות גיוס המשאבים והשיקום של קהילת כפר עזה. "אף אחד לא חשב על עבודה ועל שגרה באותם ימים. כולם נרתמו לכל משימה, והיו עסוקים בניסיונות לבדוק מה צריך לעשות כדי שנצליח לחזור לנשום בתוך כל הכאוס שנפל עלינו", היא אומרת.
"וכך, גם אני מצאתי את עצמי נכנסת עמוק לתוך מיזם השיקום של כפר עזה, תוך שאני מתמקדת בדור הצעיר בקהילה. זוהי קבוצה שספגה פגיעה קשה מאוד כשרבים מחבריה שהתגוררו באותה תקופה בקיבוץ נחטפו או נרצחו, ורק מעטים שרדו את התופת".
במשך ארבעה חודשים היא עבדה בשיתוף פעולה צמוד עם דקל אילון, מנהל הדור צעיר בקהילת כפר עזה ואחיו השכול של טל אילון ז"ל, שהיה מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ ונפל בקרב ההגנה עליו ב-7 באוקטובר. "היה לי חשוב שדקל יידע שהוא לבד במשימת השיקום הזו", היא מסבירה.
"העמותה מסייעת גם במיצוי הזכויות של היתומים מול המדינה, מה שמקל עליהם מאוד. בסוף, את כל הבירוקרטיות והעזרה מול הגופים הממשלתיים, ברוב המקרים ילדים לומדים מהוריהם. במקרה שלהם אין כבר מי שילמד - ובשביל זה אנחנו פה"
השניים עסקו בתכלול ומיפוי הצרכים של צעירי הקיבוץ, וניסו לחשוב יחד איך אפשר לסייע להם להשתקם ויחד עם זה, גם להישאר מגובשים למרות שפונו מבתיהם. "הקמנו מועדון מיוחד עבורם בקיבוץ שפיים, אליו הם פונו. הפקנו ריטריטים ששילבו בין טיפולי גוף ונפש, ארגנו נסיעות קבוצתיות שלהם ללונדון, ועסקנו בגיוס משאבים כלכליים עבורם", היא משחזרת.
תוך כדי הפעילות במיזם, וככל שחלפו הימים, הבינה קרנכל שהעבודה שלה ב"מאנדיי" הגיעה לסיומה. "יום אחד הגעתי לפגישת עבודה שגרתית לכאורה עם המנכ"ל, וסיפרתי לו שהלב שלי נפתח לשבילים אחרים ואני לא רואה את הדרך חזרה. הוא שלח אותי לשליחותי באהבה ועם ברכת הדרך".
"400 צעירים יתומים ביום אחד"
במהלך ההתנדבות עם קהילת כפר עזה, היא פגשה גם צעירים שאיבדו את הוריהם ב-7 באוקטובר. מתוך המפגש עמם הבינה שהאובדן שהם חוו הוא הרבה יותר רחב מאובדן של הורים, ושמדובר באובדן של בית במונח הרחב של המילה.
"הכוונה היא לבית על כל מה שהיה בו - הזיכרונות, קרובי משפחה נוספים, החברים הטובים שגדלו איתם מגיל אפס, כל מה שנחשב ליציבות ולקרקע - נשמט ואיננו", היא משתפת בכאב. המפגש המטלטל עם היתומים הצעירים הוביל אותה להצטרף לקרן החברתית והפילנתרופית ICF - "עטופים באהבה", שהוקמה על ידי יזמי הייטק ואנשי עסקים מובילים בישראל במטרה, כאמור, לשמש גב כלכלי עבור כל יתומי 7 באוקטובר.
"כשפניתי למקימי העמותה, נאמר לי שהם מחפשים מנכ"לית שתהפוך אותה למקצועית יותר לטובת ליווי של אותם ילדים ב-25 השנים הבאות", היא מספרת, "לא היססתי לרגע, הגשתי מועמדות לתפקיד, עברתי את תהליך המיון - ולשמחתי, התקבלתי".
ליאור קרנכל. "בכיתי בלי הפסקה" צילום: אוסף פרטיאיך המשפחה הגיבה לשינוי הפתאומי בקריירה מצליחה כל-כך?
"המשפחה שלי מאוד גאה בי ועוטפת אותי. הם יודעים שאני עושה משהו שהוא בגדר משימה לאומית, וכולם נרתמו למשימה הזו איתי ביחד".
ככל שהיא התחילה להיחשף למספרים הבלתי נתפסים - למעלה מ-400 ילדים מגיל לידה עד גיל 25 שב-7 באוקטובר איבדו לא רק הורים, אלא את כל מה שהיה להם לבית - קרנכל הבינה שהתפקיד שלנו כחברה אזרחית הוא להעניק להם הזדמנות לחיים מלאים, עד כמה שניתן.
"מדובר בילדים וצעירים ממקומות רבים ושונים בארץ - מקיבוצי העוטף והפזורה הבדואית דרך אופקים, שדרות ונתיבות, ועד יתומים מיישובים רבים נוספים בכל הארץ שהוריהם נרצחו בנובה ובשאר המסיבות שנערכו בעוטף באותו סוף שבוע. ולכל הצעירים הללו דבר אחד משותף - האובדן של הוריהם בשמחת תורה 2023"
איך העובדה שרוב העמותה מורכבת ממתנדבים הייטקיסטים מסייעת לה?
"רתמנו את היכולות הטכנולוגיות שלנו לעמותה, ואנחנו בונים ממשק דיגיטלי שבו המשפחות יכולות בעצמן ומבלי להמתין למענה אנושי, לקבל את כל המידע הדרוש להן במקום אחד מסודר; נכנסים לממשק מאובטח ופרטי, שם מפורסם כל המידע על המענקים, הפעילויות השונות שמוצעות לצעירים היתומים ממתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, ומידע על זכויות שמגיעות להם על פי חוק.
"זו ההזדמנות לספר שהעמותה מסייעת גם במיצוי הזכויות של היתומים והיתומות מול המדינה ומול גופים נוספים, מה שמקל עליהם מאוד", היא מוסיפה, "בסוף, את כל הבירוקרטיות האלו והעזרה מול הגופים הממשלתיים, ברוב המקרים ילדים לומדים מהוריהם. במקרה שלהם אין כבר מי שילמד, ובשביל זה אנחנו פה".
לתרומות עבור עמותת "עטופים באהבה" המסייעת ליתומי 7 באוקטובר - היכנסו ללינק
