צפו: הלוחמים המרגשים שתרמו את שיערם למען חולות סרטן בגלל הירידה בהיקף התרומות
(צילום: שמוליק דודפור)
כשדוד לויזון, לוחם מילואים בגדוד חי"ר של יוצאי גולני וצנחנים, החליט להאריך את שערו, אי שם בתקופת סגרי הקורונה כשכל המספרות היו סגורות, הוא לא דמיין כיצד ייראו הנסיבות שבהן ייפרד ממחלפות ראשו כמעט ארבע שנים מאוחר יותר - בעיצומה של מלחמה בעזה, בדרך להתרעננות קצרה, בעודו על מדים, עוד לפני שהגיע הביתה.
"ב-7 באוקטובר הייתי באמצע הטיול בקולומביה. כשהבנתי מה קורה בארץ הזמנתי כרטיס טיסה חזרה ויומיים לאחר מכן כבר עליתי על מדים ונכנסתי להילחם בעזה", הוא מספר. "מהר מאוד הבנתי שקסדה ושיער ארוך זה לא השילוב הכי נוח בעולם, והחלטתי שביציאה הראשונה הביתה אלך לספר ואפרד לשלום מהקוקו".
ככל שחלפו הימים לויזון הבין שקיבל את ההחלטה הנכונה, ורק מחשבה אחת הטרידה את מנוחתו - האם יש אפשרות כלשהי שיוכל לתרום את שערו הארוך, ואם כן - למי? "מכרה סיפרה לי על הפרויקט של עמותת 'זכרון מנחם', שאוספת תרומות שיער למען פאות לנשים חולות סרטן, והיה לי ברור שזה מה שאעשה בפעם הראשונה שאצא הביתה". כשסוף-סוף יצא להפוגה, אחרי חודשיים בשטח, הוא יצר קשר עם העמותה ותוך זמן קצר נקבע לו תור במספרה שבקניון הסמוך למקום מגוריו.
6 צפייה בגלריה
לויזון, רגע לפני: הפסיק להסתפר בסגר של הקורונה, והמשיך כך לטיול בדרום אמריקה
(צילום: "זיכרון מנחם")
6 צפייה בגלריה
לויזון, אחרי: "מקבל המון מחמאות על הבחירה לתרום, בעיקר תוך כדי הלחימה
(צילום: "זיכרון מנחם")
דוד לויזון: "התכנון שלי היה להגיע, לזרוק שם את הצמה וללכת הביתה, כי בכל זאת היו לי רק כמה שעות לפני החזרה לשירות. בסוף נשארתי שם הרבה מאוד זמן, ויצאתי עם גאווה ענקית שתרמתי למקום שכל כולו נתינה ועשייה למען אחרים"
"נדהמתי מהיעילות שהדברים התבצעו בהם - החל מהתור המהיר שקבעו לי, דרך החנייה שסידרו לי בקניון ועד ההצעה לשלוח מונית שתאסוף את הצמה", הוא משחזר. "ביקשתי להגיע בעצמי למקום שבו מייצרים את הפאות כדי לוודא שהשיער אכן יגיע ליעדו. התכנון שלי היה להגיע, לזרוק שם את הצמה וללכת הביתה, כי בכל זאת היו לי רק כמה שעות לפני החזרה לשירות. בסוף נשארתי שם הרבה מאוד זמן, ויצאתי עם גאווה ענקית שתרמתי למקום שכל כולו נתינה ועשייה למען אחרים".
מאז שתרם את שיערו, לויזון מקבל לא מעט מחמאות על הבחירה שלו, על אחת וכמה על כך שבחר לעשות זאת בזמן הקצר שבו סוף-סוף יצא הביתה אחרי כל כך הרבה ימים בתוך עזה. הוא, מצדו, מבקש להדגיש "שהתרומה של השיער היא חד-פעמית, ולכן את המחמאות האמיתיות צריכים לקבל אלו שמתנדבים לעמותה ומבצעים את עבודת הקודש הזאת על חשבון הזמן הפנוי שלהם. זה מחמם את הלב ונותן אנרגיות להמשיך הלאה".
6 צפייה בגלריה
רוסו, אחרי: "עכשיו גם יותר נוח לי, וגם עשיתי מעשה טוב"
(צילום: באדיבות עמותת "זיכרון מנחם")
ירידה חדה בתרומות שיער במלחמה
המלחמה בעזה מספקת רגעים קשים רבים, אך מסתמנת גם כשעתה היפה של החברה האזרחית בישראל, שמאז ה-7 באוקטובר רתומה בכל כוחה לסייע ופותחת את הלב ואת הכיס. על אף זאת, דווקא הפרויקט המסורתי והוותיק "צמה של עוצמה", שזה 12 שנה מאפשר לנשים לתרום את שיערן לטובת הפקת פאות לנשים חולות סרטן, רשם ירידה משמעותית בהיקף התרומות מאז פרצה המלחמה. בין החודשים אוקטובר-דצמבר חלה ירידה של 50 אחוז בהיקף תרומות השיער. מדובר בירידה חדה המסכנת את קיומו של הפרויקט, שכן פאת שיער אחת מורכבת בממוצע משבע תרומות שיער שונות. זאת, כאשר במקביל, שיעור הנשים והנערות החולות בסרטן השד בישראל הוא מהגבוהים בעולם, ורבות מהן נאלצות לעבור טיפולים כימותרפיים הגורמים לשיערן לנשור כבר מהטיפול הראשון.
"אין מספיק מודעות לכך שגם גברים בעלי שיער ארוך יכולים לתרום, וחבל", אומר יונתן רוסו, לוחם במילואים, שמשרת בימים אלה בעזה, שגם הוא ניצל את היציאה הראשונה הביתה להתרעננות של כמה שעות כדי להיפרד משערו הארוך ולתרום אותו לטובת הפרויקט. "ב-7 באוקטובר, כשהתגייסתי, הייתי עם שיער ארוך, וגיליתי שזה מאוד לא נוח בתוך הקסדה. עכשיו גם נוח לי יותר, וגם עשיתי מעשה טוב למען החברה".
"לכבוד אביגיל וכל החטופים"
גם יעקב שטרן, סמ"פ ביחידת עורב המשרת במילואים בעזה, החליט להסתפר אחרי שגילה כי בתנאי השטח שערו הארוך הפך למטרד. "בהזדמנות הראשונה שיצאתי הביתה לכמה שעות, עוד לפני שפגשתי את האישה והילדים, נסעתי למספרה. במעמד הגזירה של הצמה, אמרתי לספר שאני עושה את זה בתקווה ולמען חזרתה מהשבי של אביגיל עידן (בתם בת הארבע של סמדר ורועי עידן, צלם ynet, שנרצחו בידי מחבלי חמאס בביתם בכפר עזה. אביגיל שוחררה לפני כחודש - א"ה) ולמען כל שאר החטופים והחטופות", סיפר שטרן. "התרומה גרמה לי להרגיש שהצלחתי להחזיר קצת טוב לחברה הישראלית, שמאז תחילת המלחמה מעניקה ותורמת לנו בלי הפסקה".
גרושקא: "באותו יום ציינתי את יום הולדתי והרגשתי צורך להעמיק את המשמעות של היום הזה ולתת מעצמי למען אחרים, כמה שאני רק יכול. תוך כדי הנסיעה לנקודת הכינוס כבר יצרתי קשר עם העמותה וביקשתי לתרום שיער"
כך גם זאב גרושקא שבחר להוקיר תודה לחברה הישראלית. גרושקא, נשוי ואב לתינוקת בת שנה, עלה ארצה מניו יורק ב-2011 כדי להתגייס. הוא היה בדרכו לשירות מילואים כשעלה בו הרצון לתרום עוד קצת לחברה. "באותו יום ציינתי את יום הולדתי והרגשתי צורך להעמיק את המשמעות של היום הזה ולתת מעצמי למען אחרים, כמה שאני רק יכול. תוך כדי הנסיעה לנקודת הכינוס כבר יצרתי קשר עם העמותה וביקשתי לתרום שיער", סיפר.
בעמותה שמחו לקבל את פנייתו של הלוחם המילואימניק ומייד חיברו אותו עם ספר המתגורר בצפון ומתנדב בפרויקט של העמותה. הספר התייצב מייד בנקודת הכינוס היחידתית של גרושקא, סיפר אותו והעביר את תרומת השיער לעמותה. "אני מגיע למילואים בכל שנה, וגם הפעם עם קבלת הצו היה לי ברור שאתייצב מייד", אמר גרושקא. "זו הפעם הראשונה בחיי שבה תרמתי שיער, ושמחתי מאוד להתחיל את השירות במילואים עם עשיית טוב למען העם והמדינה".
