אירוע גלישה לזכרו של טל קרן ז"ל
ב-7 באוקטובר, בשעה 6:00, טל קרן יצא מביתו שבמושב נתיב העשרה לחוף הים בזיקים. שם, שבוע בדיוק אחרי שחגג את יום הולדתו ה-17, נקטעו חייו הקצרים באכזריות על ידי מחבלי חמאס הרצחניים שפלשו לאזור באותה שבת.
טל ז"ל, מספרת משפחתו, היה נער של ים ואוהב אדם. הוא היה גולש מקצועי, נער חרוץ שהתנדב לעזור ולסייע לכל מי שהזדקק לכך, ותמיד עשה זאת בחיוך גדול ועם הרבה שמחה. הוא גם היה נכד אהוב וקרוב מאוד לסבו וסבתו, החבר הכי טוב של שתי אחיותיו הגדולות יובל ושי, ובן למופת להוריו אלון וסיון.
"טל ואני התחלנו לגלוש יחד כשהוא היה בן ארבע או חמש, ומאז לא הפסקנו עד שהוא נלקח מאיתנו", מספר אלון. "בבר המצווה שלו טסנו יחד לסרי לנקה לטיול גלישה של אב ובנו, ובהמשך טל טס לטיולי גלישה נוספים באופן עצמאי.
"הגלישה הייתה התשוקה שלו, והוא מימן אותה בכוחות עצמו", ממשיך האב לתאר, "במשך תקופה ארוכה הוא מכר פרחים של משק 'בן צבי', השייך למשפחה במושב, בשוק נמל תל אביב. בכסף שהרוויח הוא רכש ציוד גלישה ומימן את נסיעותיו, ואת כל זה הוא הצליח לעשות מבלי שהדבר ייפגע בלימודיו".
"הטלפון צלצל מחדר המתים"
בארץ טל נהג לגלוש בחוף זיקים, מקום ששימש עבורו בית שני; מדי שבת הוא השכים קום ונסע לחוף יחד עם חבריו מהמושב, שם הם נהגו לבלות בגלישה ובדייג. וכך, כאמור, תכננו לבלות גם באותה שבת ארורה.
"כשהתעוררנו בבוקר מצאנו פתק שטל השאיר ובו נכתב שהוא יצא אל החוף כדי לדוג", משחזר אלון, "מיד עם תחילת המתקפה, קצת אחרי השעה 6:30, שוחחנו איתו בטלפון והבנו שהוא תפס מחסה עם שניים מחבריו (אור תעסה ז"ל ונדב טייב ז"ל, חברי ילדותו שגדלו יחד עמו בנתיב העשרה - י"י). מתוך מחשבה שמדובר במתקפת טילים 'רגילה', ביקשנו שמיד עם הפסקת הירי הוא יחזור הביתה".
אלא שכמה רגעים אחרי שסיימו את שיחתם, הוריו של טל החלו לשמוע קולות ירי מחוץ לביתם. אלון, סא"ל במילואים שנמנה על כיתת הכוננות של נתיב העשרה, אמר לרעייתו כי ייתכן שמדובר במתקפת טרור משולבת. הוא ארגן במהירות את ציוד הלחימה שברשותו, ויצא החוצה כדי להגן על היישוב.
כעבור מספר דקות, בעודו מתקרב לבית השכנים, הוא נתקל במחבל חמוש בטיל לאו, "יריתי בו והצלחתי לנטרל אותו. באותם רגעים ביקשתי תגבורת משאר חברי כיתת הכוננות, ותוך זמן קצר חברו אליי עדי בהרב רבינוביץ' ז"ל, לוחם בכיתת הכוננות מנתיב העשרה, ולוחמי גדוד 77 מחטיבה 7 של חיל השריון.
"המשכנו בלחימה ועברנו בין הבתים ביישוב, בין היתר נלחמנו מול מחבלים שהתבצרו בביתו של גיל תעסה ז"ל ובביתם של יעקב ובלהה ינון ז"ל", הוא ממשיך לתאר את אירועי אותו יום נורא. "בשלב מסוים עדי נהרג מפגיעת רימון שאחד מהמחבלים זרק לכיוונינו, סמוך לבית של שלומי ואיילת מולכו ז"ל".
בזמן שאלון וחבריו לכיתת הכוננות המשיכו להילחם באומץ ולעבור מבית לבית, תוך כדי שהם נתקלים בכמות עצומה של מחבלים חמושים וחסרי רחמים, סיון צלצלה לטל ללא הפסקה, אולם הוא כבר לא ענה. "בשעה 17:00 היישוב פונה. שי, הבת האמצעית הייתה יחד איתי בבית, ויובל הבכורה, שהייתה באותו זמן באזור המרכז, הצליחה לאכן את הטלפון של טל בבית חולים 'ברזילי'", נזכרת האם.
"ל'ברזילי' נסעתי יחד עם חמי, אביו של אלון, תא"ל (במיל') אריה קרן (88) שנלחם בארבע ממלחמות ישראל ושירת כמפקד חטיבה 500 ביום כיפור, אבל לצערנו לא מצאנו את שמו של טל ברשימות הפצועים", היא משתפת.
9 צפייה בגלריה
אלון וסיון קרן עם בנותיהם יובל ושי, באירוע לזכרו של טל. "הרגע הקשה בחיינו"
(צילום: באדיבות המשפחה)
בריאיון ל"כאן דרום" שנערך כחודש לאחר מתקפת הטרור, סיפר אריה, סבו של טל, את השתלשלות האירועים הקשים שהתרחשו באותן שעות, עד שבני המשפחה גילו כי בנם נרצח: "התקשרתי לחזי (פרופ' חזי לוי - י"י), מנהל בית החולים וחבר, הוא אמר לי שהוא שולח מישהו שיסייע. בזמן הזה אלון, הבן שלי, כבר הספיק להגיע - אחרי קרב של שעות, ולאחר ששם את בנותיו במקום בטוח.
"על פי האיכון, אמרו לנו שהטלפון נמצא במחלקת פתולוגיה. הגענו לשם, היו מאות גופות בחדר ולא נתנו לנו להיכנס, ובצדק", המשיך הסב לשחזר. "התקשרנו שוב לטלפון של טל והוא צלצל, בפנים. בחדר של הגופות. לא הרשו לנו להיכנס ולבדוק. אז הוצאתי את הטלפון שלי והראיתי להם תמונה של טל, שצולמה רק כמה ימים קודם ביום ההולדת של אשתי, והם כבר ידעו איזה גופה היא שלו. לא היה צריך לפתוח יותר מדי ריצ'רצ'ים".
"זה היה הרגע הקשה ביותר שחווינו בחיינו", מעיד אלון בכאב. "בשלב מסוים אפשרו לי להיכנס פנימה, לראות את טל. נישקתי אותו במצח, ואמרתי לו שזה בשם כל המשפחה'".
להנציח את טל דרך תרומה לקהילה
בנוסף לגלישה, שכאמור הייתה אחת מאהבותיו הגדולות, בשנה האחרונה לחייו טל הקדיש זמן רב גם לאימוני כושר קרבי. "הוא חלם להתגייס לשירות קרבי ועשה כל מה שהוא יכול כדי להגשים את חלומו", מספר אלון.
טל הצטרף לקבוצת "ISO כושר קרבי", בהדרכתו של איזו מויסה, ממנה נפלו לוחמים נוספים במהלך המלחמה. "חבריו לקבוצה הם הדבר הכי רחוק מדור הטיקטוק והרשתות החברתיות", מתאר האב. "מדובר בנוער איכותי וערכי, שמאז הירצחו של טל תומכים בנו בלי הפסקה ודואגים להנציח אותו בכל דרך אפשרית".
9 צפייה בגלריה
טל (שורה ראשונה משמאל) נושא את האלונקה בפעילות קבוצת ISO כושר קרבי
(צילום: באדיבות המשפחה)
מדריך הקבוצה איזו, גויס למילואים עם פרוץ המלחמה ולא הספיק להיות בהלוויות של חניכיו, לרבות זו של טל. ברגע שבו התאפשר לו, איזו ביקר את הוריו של טל ואף דאג להגיע לגילוי המצבה בחלוף 30 ימים מהיום שבו נקבר חניכו.
באותו מעמד כואב ומרגש נולד גם הרעיון המשותף לאיזו ומשפחת קרן, להקמת מכינה קדם צבאית לזכרו ובדמותו של טל. המכינה - "בנתיב של טל" היא תקרא - תוקם במושב נתיב העשרה, שספג ב-7 באוקטובר מכה קשה מנשוא כש-20 מתושביו נרצחו.
המכינה, לדברי ההורים, תהיה מושתתת על ערכים ועשייה קהילתית במושב, בשילוב גלישת גלים וכושר קרבי כמובן, כשמדי שבוע יוקדשו חלק מהפעילויות בה לזכרו של אחד מנופלי נתיב העשרה ומקבוצתו של איזו. "המטרה שלנו היא להעניק לנוער כלים שיהפכו אותם לא רק לחיילים טובים יותר, אלא גם לאזרחים ערכיים וטובים יותר שדואגים למדינה ופועלים עבורה", מסבירים אלון וסיון.
"רק בראש השנה חזרנו למושב, למרות שלפי המדינה הוא מוגדר עדיין מושב מפונה. החזרה הביתה וההקמה של המכינה, מסמלות עבורנו את התקומה שלנו ואת הנצחתו המשמעותית של בננו".
מלבד הקמת המכינה, הוריו של טל בחרו להנציחו על ידי הריקשה שקיבל מסבו האהוב, יוסי ז"ל, שנפטר בדיוק שלוש שנים לפני טל, בשמחת תורה 2020. "טל וסבא יוסי עבדו עם הריקשה בחקלאות, האכילו את החיות בפינת החי של סבא ובעיקר טיילו ונהנו מזמן משותף שהיה משמעותי עבור שניהם", מספרת סיון.
"אחרי שסבא נפטר, טל החליט שהוא ממשיך את דרכו באמצעות הריקשה", מוסיף אלון. "במטרה להנציח את טל וגם לתרום לקהילת המושב שבה הוא גדל והתחנך, החלטנו לשפץ את הריקשה ולהפוך אותה לגריל ובר נייד. השתמשנו בה לראשונה כשציינו את יום הולדתו ה-18 של טל, ונשתמש בה גם באירועים קהילתיים נוספים בעתיד".
"המוות שלו ריסק אותי"
לטובת המיזם ולאור העובדה כי משרד הביטחון אינו מתקצב מכינות בשנתיים הראשונות להקמתן, התגייסו בני משפחתו של טל, חבריו וקבוצת הכושר הקרבי של איזו - שאף תרמו לא מעט מכספם עבור זה - במטרה להשיג את 1.5 מיליון השקלים הנוספים שנדרשים להקמת המכינה שתכלול גם מגורים, אוכל וצוות הדרכה מיומן עבור החניכים.
"לאחר שירות של שמונה שנים בסדיר ועוד יותר מעשור כלוחם וקצין, אני יכול לומר בלב שלם שלאבד חניך זה לא כמו לאבד לוחם בשדה הקרב. טל נרצח באכזריות באיבו, והדבר ריסק אותי כמדריך וכך גם את חבריו לקבוצה", אומר איזו בעצב.
"את טל פגשתי לראשונה לפני כשנה וחצי, והוא היה בולט בכל מובן: אחראי, בעל לוחות זמנים של ברזל, אהוב על כולם וחבר צוות אמיתי", מוסיף המדריך, "לא סתם הוא בין המעטים, מתוך עשרות חניכים, שנבחרו לסדנת המדריכים הצעירים שלנו. את הסדנה הוא סיים ב-6 באוקטובר, אבל את התעודה הוא מעולם לא קיבל, והוריו הם אלו שלקחו אותה בשמו. זה עצוב וכואב באופן בלתי נסבל".
