בשנה הנוראית שהסתיימה לאחרונה, הצטרפו למעגל הטראומה פצועים ופגועי נפש רבים, וסביבם מעגלים רבים נוספים של בני משפחה וחברים, הנדרשים להתמודד עם השינוי שחל ביקיריהם.
3 צפייה בגלריה
רפאל והבורג בגשר ברוקלין. נפגעי הגוף המהוללים כגיבורים, לעומת נפגעי הנפש שעלולים להיתפס כפחדנים או כמתחזים
(צילום: עדי שניידרמן)
בניגוד לפציעות של הגוף, פציעה של הנפש יותר מורכבת להבנה. לרובנו אין ניסיון חיים שישמש כנקודת ייחוס וכתוצאה, נוצר ריחוק ממעגלי המשפחה והחברים. בנוסף, דרכי הטיפול הקונבנציונלי מוגבלות, אנכרוניסטיות, ולא תמיד מספקות מענה הולם לרבים מהנפגעים.
טריילר לסרט "הבורג שחסר לי" בבימויה של הבמאית הדוקומנטרית ניצן טל
ואם לא די בכל זה, פגיעה והתמודדות נפשית עדיין מלוות בסטיגמה חברתית ובבושה. קיים פער עצום בין נפגעי הגוף המהוללים כגיבורים, לעומת נפגעי הנפש שעלולים להיתפס כפחדנים, חלשים או מתחזים.
כשאבא חזר אחר מהמלחמה
הייתי בת שנתיים כשאבי ז"ל עבר טראומה בעת שירות מילואים ב"מבצע כראמה". הוא נשלח לאסוף שרידי גופת חייל שנדרס על ידי טנק והחל להתנהג בצורה מוזרה, לרקוד ולצהול. בהמשך לאירוע המורכב שחווה התפתחה אצלו הפרעה דו-קוטבית ששנתה את חייו, הביאה לגירושיו מאימי וגרמה לו ולמשפחה סבל רב.
הוא אושפז בבתי חולים פסיכיאטרים שונים, עבר השפלות, קשירות, טיפול בחשמל ללא הרדמה וסימום שלא לצורך. בתקופות דיכאון הוא הסתגר בדירה שלו, כמעט לא אכל ולא דיבר, והמעט שאמר שיקף מחשבות קשות, בושה וחרטה על מעשים בעבר, ותחושה שחייו חסרי כל ערך.
תוך כדי העבודה עם רפאל על הסרט נחשפתי לסיפור של "המסע לשחרור הבורג", כפי שהוא מכנה אותו: לפני כמעט 30 שנה, כשרפאל היה אב צעיר, הוא עבר משבר נפשי קשה ונאלץ למצוא דרך חדשה לחיות את חייו. הוא יצא למסע מסביב לעולם עם פסל בורג עצום ממדים שבנה בעצמו. תוך כדי המסע הפיזי, הוא עבר מטמורפוזה פנימית
בזמנים שבהם סבל מהתקפי מניה היה בורח מאשפוז, חי תקופות ממושכות באוהל בסיני ונעצר על ידי המשטרה כמה פעמים מסיבות שונות. פעמיים אפילו חטף אותי מגן הילדים למשך יומיים - מה שאני חוויתי כטיול הפתעה כיפי עם אבא, אבל כמובן הדאיג מאוד את אימי.
מחלתו של אבא השפיעה מאוד עליי ועל אחותי. למדנו להכיר את סימני המחלה, לזהות את התחלתה של מניה או את הירידה לדיכאון. נאבקנו במערכת בריאות הנפש שלא נתנה מענה הולם לצרכיו, ונפרדנו ממנו בטרם עת במרץ 2015.
מפגש גורלי עם אמן ובורג
באותה שנה שבה אבא נפטר, פגשתי בפעם הראשונה את רפאל לומס - אמן ישראלי, שהיה בעיצומו של פרויקט אמנות עם ילדי פליטים שגורשו לאפריקה, וחיפש מישהו שיתעד זאת. הצטרפתי אליו כצלמת לנסיעה לאוגנדה.
המסע לאפריקה והפרויקט האמנותי, היוו את הבסיס לסרט התיעודי שלי - "8000 מהדקי נייר", שהוקרן וזכה במקום הראשון בפסטיבל "אפוס 2020" ובפסטיבלים נוספים בעולם.
תוך כדי העבודה עם רפאל על הסרט נחשפתי לסיפור של "המסע לשחרור הבורג", כפי שהוא מכנה אותו: לפני כמעט 30 שנה, כשרפאל היה אב צעיר, הוא עבר משבר נפשי קשה ונאלץ למצוא דרך חדשה לחיות את חייו. הוא יצא למסע מסביב לעולם עם פסל בורג עצום ממדים שבנה בעצמו. תוך כדי המסע הפיזי, הוא עבר מטמורפוזה פנימית. זה לא קרה בין לילה, אלא במשך שבע שנים סוערות ומורכבות שהעמידו במבחן את החוסן הפנימי שלו ושל משפחתו.
סיפור המסע של רפאל והבורג סיקרן אותי. לא רק כי מדובר בסיפור צבעוני וייחודי להפליא, אלא מאחר והנושא של לקות נפשית, כאמור, קרוב מאוד לליבי. כשהבנתי שלרפאל יש תיעוד עשיר של המסע כולו, החלטתי לעשות עליו את סרטי הבא.
שלושה מפתחות להחלמה
מתוך ניסיון החיים שלי ומהיכרותי עם רפאל ומתמודדי נפש אחרים, אני מזהה שלוש נקודות מאד משמעותיות לאיכות החיים של מי שמתמודד עם משבר נפשי ולסביבתו הקרובה:
1. קשר אוהב וקרוב עם משפחה וחברים. גם אם ההתנהגות של המתמודד לא ברורה לנו או לעיתים מרגישה כפוית טובה או מביכה, עלינו לקבל את העובדה שכך הוא מרגיש ולכבד אותו.
אף על פי שהייתי קרובה מאוד אל אבא שלי, לא תמיד הבנתי את מה שעבר עליו. למשל, כשהוא היה בדיכאון הוא פחד מהכול, אפילו לצאת מהבית. כאדם רציונלי ניסיתי להבין ממה בדיוק הוא מפחד - האם מנפילה במדרגות? ממפגש מביך עם מכר? לא הצלחתי לדמיין מצב שבו הכול נראה מפחיד, שפעולות יומיומיות ושגרתיות נתפסות כמכשול עצום ממדים. למרות זאת, המשכתי לתמוך בו ובבחירותיו עד כמה שיכולתי.
אימא שלי, למרות שבנתה משפחה חדשה, דאגה כל השנים לשמר באופן הדוק את הקשר שלי ושל אחותי עם אבי, קשר שהמשיך גם כשבגרנו. גם גרושתו של רפאל בסרט מתמודדת עם קשיים ונאלצת לקבל החלטות משנות חיים, כדי שבנם המשותף יוכל להישאר בקשר רציף עם אביו.
2. פתיחות, שקיפות ודיאלוג. אימי, מהיום שאחותי ואני התחלנו להבין שאבינו מתמודד עם מחלה, הקפידה להסביר לנו שהפרעה דו-קוטבית, כמו מחלות כרוניות אחרות, היא עובדה שאין בה בושה ולבסוף, הסובל העיקרי מהמחלה הוא אבא שלנו. כבר כילדות צעירות שמענו מאבא על האירוע שגרם להתמוטטות הראשונה, נחשפנו לעליות ומורדות במצב רוחו, ואף ביקרנו מספר פעמים בבית חולים הפסיכיאטרי שבו שהה באשפוז.
3. קבלת השינויים. אצל אדם שעבר טראומה או לוקה במחלת נפש חלים שינויים משמעותיים, והקרובים אליו חייבים להתאים את עצמם ואת ציפיותיהם לאדם ה"חדש". טיפול (תרופתי או אחר) שמטרתו היחידה היא להחזיר את המצב לקדמותו, עלול לגרום לסבל ותסכול. במקרים רבים חזרה למקום העבודה הקודם או למסלול הלימודים - היא לא אפשרית ולא רצויה.
לגלות את עצמך מחדש
בסרט, רפאל שלאחר המשבר "ממציא את עצמו מחדש" ו"מגלה את עצמו" כאמן. בכך הוא מצליח למצוא עיסוק שעוזר לו להתמודד עם המחלה ולמצוא משמעות בקיום היומיומי, אבל גם יוצר לעצמו חיים חדשים וזוכה להכרה והצלחה.
באחת הסצנות החזקות בסרט, רפאל נאלץ לחתוך עם מסור חשמלי יצירת אמנות שבנה, ותוך כדי הוא אומר: "כל הרס הוא התחלה חדשה. כשמשהו נהרס דברים רבים אחרים נוצרים באותו זמן. אני מקווה שהדברים שייווצרו מההרס הזה, הולכים להיות רק דברים יפים".
באומרו דברים אלו, רפאל כמובן מתייחס אל עצמו: כבר ארבע שנים שהוא נמצא בתוך התהליך וכבר מבין שהשינוי שחל בו, למרות שגרם לו להפסיד הרבה דברים שהיו לו קודם, הביא גם שינוי חיובי כשדחף אותו למצוא את עצמו מחדש.
מבט קדימה, בזהירות
אני לא מנסה לצבוע את המציאות בוורוד. אנשים שרק עכשיו מתחילים להתמודד עם משבר גדול, ודאי מתקשים להביט קדימה באופטימיות, אבל אני מאמינה שעם תמיכה אוהבת של משפחה וחברים, פתיחות לדבר על הדברים ונכונות להתגמש ולקבל שינויים - יש סיכוי שעם הזמן ייווצרו דברים חדשים.
הלוואי והאסונות הנוראיים שעברנו השנה היו נמנעים ולא היו קורים כלל, אבל הם קרו, וצריך לראות איך ממשיכים מכאן.
ניצן טל. לא מנסה לצבוע את המציאות בוורודצילום: אוסף פרטיניצן טל נולדה וגדלה בקיבוץ בצפון הארץ. את אהבתה לתיעוד וצילום קיבלה מסבה, שהיה צלם חובב והעניק לה במתנה את המצלמה הראשונה שלה. טל למדה רפואה וטרינרית בישראל. בסוף שנות ה-90 היא עברה עם בן זוגה לניו ג׳רזי. הקרבה לניו יורק אפשרה לה להמשיך וללמוד צילום וקולנוע, לצד עבודתה כווטרינרית.
הסרט "הבורג שחסר לי" יוקרן בבכורה עולמית, ויתחרה בתחרות הישראלית בפסטיבל הסרטים חיפה ביום שבת, 4 בינואר, בשעה 12:00.
