זהו. אסם נשברה. גם רוב הקמעונאים ורשתות השיווק. אבל לא לדאוג. המחירים ימשיכו לעלות בשיטות אחרות. כל עוד מחירי המוצרים הנשיים לא מפוקחים ולא זמינים לכל אישה, כל עוד מוצרי מזון בריא לא מפוקחים ואיתם גם מוצרים בסיסיים אחרים, הבעיה לא תעלם.
באוצר אומרים שלטפל ביוקר המחייה לוקח הרבה זמן. לדעתי היה להם די זמן מאז 2011 לעשות שינויים מרחיקי לכת, אבל זה לא קרה. אולי כי התזה שגויה? אולי השימוש במילה רפורמות הוא מופרך, לא רלוונטי.
לא תהייה תחרות אמיתית במשק אלא אם יקרו שלשה דברים במקביל - האחד הוא שהממשלה תקבע מחדש את הכללים לפיקוח על מחיריהם של מוצרים בסיסיים הדרושים לכל אדם לחיים ברווחה כלכלית. מאז הוכנה הרשימה של המוצרים בפיקוח מחירים עברו שנים רבות, מלבד עדכונים קטנים לא היה ברשימה כל שינוי.
כבר שנתיים ויותר שבמשרד הבריאות מנסים לשכנע את ועדת המחירים המשותפת למשרדי הכלכלה, האוצר והחקלאות לשנות את הרשימה, להחליף חלק ממוצרי המזון "הרעים" במוצרים בריאים ובמקביל לבצע תוכניות חינוכיות שילמדו את הצרכנים שאוכל טעים יכול להיות גם בריא.
אבל לא רק באוכל מדובר, הגיע הזמן לפקח גם על מחיריהם של מוצרים שברור שאי אפשר לחיות בלעדיהם, ולכן השיווק והמכירה שלהם הופכת למקור הכנסה בלתי נגמר למתעשרים למיניהם.
מסתבר שהתחרות לא ממש עובדת. עובדה. הורידו מכסים, הקלו על היבוא ומה קרה? האם המחירים באמת ירדו? האם יוקר המחייה השתנה? ממש לא. הקבוצה היחידה שהצליחה לייצר לעצמה תחליפים זולים יותר היא החברה החרדית, אולי במידה מסויימת גם החברה הערבית. שם יותר עניים, שם יש יותר מוצרים זולים ותחליפים למותגים, אז אולי הגיע הזמן לשנות פאזה. להבין שהפטנט הכלכלי שכל-כך שמחו לאמץ באוצר החל מחודש ספטמבר 2011 (סוף המחאה החברתית) פשוט לא עובד.
הדבר השני שחייב לקרות כאן הוא מרד צרכנים אמיתי. לא כזה שמנוהל ברשתות החברתיות יומיים וחצי, ואחרי שמודיעים על הקפאת ההעלאה המתוכננת כולם חוזרים לקנות כרגיל כאילו לא קרה דבר.
הגיע הזמן לייצר מערכת אזרחית שתעקוב ותפקח בעצמה. קוראים לזה פיקוח צרכני. לפני כמה שנים הקמתי פרויקט כזה עם קבוצה של תושבים פעילים בקרית-גת. ערכנו מיפוי מפורט של מוצרים הנמכרים בסופרמרקטים השונים בעיר והכנו חומרי הסברה מפורטים שמסבירים איך זה יכול לעבוד. יצאנו בימי חמישי ושישי לחלק את חומרי ההסברה לציבור הקונים. זה תפס. לצערי, רק לזמן קצר כי מה לעשות, אנחנו הישראלים אוהבים נוחות.
גם כשהממשלה יצרה את מאגר המחירים שמאפשר פיתוח אפליקציות להשוואת מחירים, בואו נודה על האמת, זה לא ממש עובד. אנשים קונים איפה שנוח להם. איפה שהם רגילים, איפה שקרוב להם הביתה.
כלכלה התנהגותית
לפני כמה שנים החל להתפתח בישראל, סוף סוף, המושג "כלכלה התנהגותית", דהיינו, מה גורם לנו לרכוש דברים? באיזה מחיר? איך אנחנו מכלכלים את צעדנו הפיננסים? לא מדובר בתכנון כלכלי של תקציב המשפחה אלא במהלך הרבה יותר עמוק ומורכב מכך.
משרדי האוצר, הכלכלה ואפילו הרווחה, החלו להעסיק חוקרים, בעיקר מאוניברסיטאות בן גוריון ותל אביב, כדי לראות אם אפשר לפתח מודלים בנושא. גם מומחים מחו"ל הובאו כדי לייעץ לממשלה. ומה יצא מכל זה? ממשיכים לדבר על "רפורמות מייצרות תחרות" בלי להבין שכל עוד הממשלה לא תשים את ידה על השאלטר זה לא יעבוד.
מרד צרכנים אמיתי, כזה שילווה בפיקוח צרכני קבוע, יכול לעשות את ההבדל. אולי המשרד לשוויון חברתי ירים את הכפפה ויתקצב, לא בסכום גדול מידי, פרויקט שכזה, פרויקט שיחד עם אלפי מתנדבים, שניתן לגייס בתוך זמן קצר, יוכל להפעיל לחץ אמיתי על רשתות השיווק, היצרנים והיבואנים, וכך לייצר תחרות. להכריח אותם להוריד מחירים בידיעה שאם לא -"לא קונים מה שיקר".
הדבר השלישי שצריכים לעשות הוא להעלות שכר לאוכלוסיות מעוטות הכנסה. להפסיק לדבר על עוני והזכות לחיים בכבוד ולהתחיל לדבר על הזכות לחיים ברווחה כלכלית, המורכבת לא רק מגובה ההכנסות הקבועות שיש לאדם או משפחה אלא מגובה ההוצאות הקבועות ואיך מגיעים למצב בו תמיד, אבל תמיד, ההכנסות יעלו על ההוצאות.
רווחה כלכלית עוסקת בזכותו הבסיסית של כל אדם לא רק לחיות בביטחון תזונתי, דיורי ובריאותי אלא גם לאפשר לו להתנייע בבטחה ובנוחות, ליהנות מתרבות הפנאי ומהזדמנויות לרכישת השכלה ומקצוע ההולמים לא רק את כישוריו,אלא גם את רצונותיו וחלומותיו.
המשמעות של חיים ברווחה כלכלית היא לפחד מהמחר. לא לחשוש פן ינותק החשמל כי הכסף במונה נגמר, לא לחשוש שהצ'ק של שכר הדירה יחזור והעירייה תטיל עיקול על חשבון הבנק כי הארנונה לא שולמה בזמן. הגיע הזמן לשנות את השפה. לשנות את התפישה. לשנות את דרך החשיבה והחיים.
איך ממשלת השינוי יכולה לעשות את זה? לחשוב מחוץ לקופסה. לעשות restart. משבר הקורונה הראה שזה אפשרי. בזמן הסגר הראשון למשל העבירו כסף מפרויקט 'ארוחה חמה לתלמיד', שלא בוצע כי בתי הספר היו סגורים, כדי לתת ארוחות חמות לאזרחים ותיקים - מסתבר שאפשר. כשהממשלה החליטה שהיא מוכנה להשקיע, גם לאורך זמן, בהתקנת דודי שמש לדיירי הדיור הציבורי, הסתבר כי התקנתו של כל דוד שכזה חוסך לדיירים שהכנסתם נמוכה כ-300 ש"ח כל חודש בחשבון החשמל. זה הרי הרבה יותר מהחיסכון מעמלות הבנקים בתחרות שכל-כך מדברים עליה, אבל היא לא עובדת. חסכון גדול של כסף נוצר ברפורמת הסלולר המפורסמת שהדבר שהביא להצלחתה הוא היכולת האמיצה לחשוב מחוץ לקופסה.
ושני דברים גדולים נוספים שחשוב לייצר: האחד, לייצר במשרדי הממשלה יחידות שתפקידן היחיד לדאוג למיצוי זכויות אקטיבי של האזרח. לא לחכות שהאזרח יבקש את מה שמגיע לו, הפוך גוטה, הפוך. להגיע לאזרח ולתת לו את מה שמגיע לו בזכות. זה אפשרי ויש לי תוכנית מפורטת בנושא. במסגרת הזו למשל יופעל באופן מלא מחשבון הזכויות באמצעותו יוכל כל אזרח לקבל את מה שמגיע לו בפשטות ובקלות.
ואחרון אחרון חביב. לגרום ל"מנהלים" של המדינה הזו, שרים ושרות, מנכ"לים ופקידים בכירים וכמובן, יו"ר ההסתדרות, נשיא התאחדות התעשיינים ושאר היו"רים של ההתאחדויות השונות, להפסיק לחשוב רק על הקבוצה האינטרסנטית שהם מייצגים ולהתחיל להסתכל על התמונה הרחבה. להתחיל מלמטה, מהאזרחים בעלי ההכנסה הנמוכה ביותר, ומשם לעלות למעלה. לא הפוך. מלמטה. כי משם יתחולל השינוי.
