4 צפייה בגלריה
משערת שריבוי כבדי השמיעה במשפחה נובע מהנוהג להינשא בתוך המשפחה. נסרין עם אמה, זהרייה דכה
(צילום: אמיר פוזה)
נסרין דכה, בת 43 מיפו, היא פעילה חברתית לא שגרתית, שמתמקדת בעיקר בקידום המודעות הציבורית כלפי אנשים כמוה, כבדי שמיעה או חירשים מלידה. היא נולדה וגדלה ב"מובלעת" של שכונת פרדס דכה, שם היא חיה עד היום עם אמה, זהרייה המוכרת כאום מאהר, ועם אחיה, גם הוא חירש. היא השביעית והצעירה ביותר מבין אחיה ואחיותיה, שאיתם היא מתקשרת בזכות יכולתה לקרוא שפתיים. כך היא מתנהלת גם עם שאר בני המשפחה החירשים, שמונה במספר, שכולם חיים עדיין במתחם המשפחתי בפרדס דכה. נסרין משערת כי העובדה שבמשפחתה יש מספר כה רב של חירשים נובעת מכך שלאורך הדורות נהגו בני המשפחה להינשא בינם ובתוך עצמם.
בילדותה, לא היו ביפו כיתות נגישות לכבדי שמיעה, ומשום כך נסרין נשלחה ללימודים בכיתות נגישות בבתי הספר בתל אביב: אושיסקין, עירוני ט"ז, ותיכון גאולה. הלימודים נעשו רק בעברית, ומשום כך נסרין לא יודעת לקרוא ולכתוב בערבית עד היום. כשסיימה את התיכון, החלה להתנדב בבית הספר ניב לחינוך מיוחד, ובהמשך גם עבדה כסייעת לתלמידה ערביה, לה היא הנגישה את הלימודים. מה שהתחיל כמהלך זמני, הפך להיות התעסוקה העיקרית שלה כבר 20 שנה ברציפות. לצד העבודה כסייעת שימשה במשך שמונה שנים מלצרית בתיאטרון נא לגעת בנמל יפו, ועבדה כרכזת חוגים וחניכים במרכז לחירשים בכפר קאסם. המוגבלות שלה מעולם לא הפריעה לה להתפרנס ולעבוד מסביב לשעון, או בכל עניין אחר. היא עצמאית, בעלת רשיון נהיגה, והיא מתניידת בעיר ומחוצה לה ללא חשש. ברוב המקרים היא נעה ללא מכשיר שמיעה, שכן נוח לה יותר לקרוא שפתיים ולתקשר כך.
לימודי קוראן לחירשים
הפער, שקיים בין יפו לבין תל אביב בכל הנוגע לנגישות כלפי קהילת החירשים, מכאיב לנסרין מאוד, אבל היא לא מפנה אצבע מאשימה, אלא מנסה לפעול ולצמצם אותו בכוחות עצמה. היא יוזמת מהלכים קהילתיים שמשתפים חירשים ומותאמים לכבדי שמיעה, ובהם לימודי קוראן בהתאמה לחירשים, ושיעורים בשפת הסימנים לקהל הרחב. ככל שיותר אנשים יכירו את שפת הסימנים, פער ההנגשה ילך ויצטמצם, היא מאמינה.
לקראת חודש הרמדאן בשנה שעברה היא יזמה סרטון ברכה בשפת הסימנים. בסרטון השתתפו אנשי ציבור ודת, אנשי תקשורת ואמנים - בהם יו"ר בל"ד, ח"כ סמי אבו שחאדה, השחקנית רובא עספור, פרופ' יוסוף משהראווי ורבים נוספים. ההפקה נעשתה בהתנדבות מלאה, בסיוע של המעצבת טל ג'רסי - ומיד עם עלייתו לרשתות החברתיות הסרטון הפך ויראלי. הוא נצפה ושותף בהתלהבות רבה, אולי כי היה הסרטון הראשון מהז'אנר הזה ביפו.
בכל פעם שמתקיים ביפו אירוע ציבורי גדול, נסרין מנסה לבדוק אם אפשר להנגיש אותו לכבדי שמיעה. היא פונה אל מנהלי האירוע, מסבירה עד כמה חשוב לאפשר לכבדי שמיעה להשתתף בו, ומקווה שהיזמים יסכימו לעשות מאמץ קטן נוסף ולהתאימו לכל האוכלוסיות. לפעמים זה נכשל, מסיבות של מימון או סיבות אחרות, ולפעמים זה מצליח לה בענק. כך הפך ב-2020 מפגש התפילה המסורתי ההמוני של עיד אלפיטר לאירוע היסטורי, ראשון מסוגו ביפו: תפילת חג מונגשת על מלא.
אין להקל ראש בהישג הזה: תפילת החג היא האירוע הדתי הגדול ביותר שמתרחש ביפו, ואליה מגיעים מדי שנה מאות ואלפי אנשים. היא מתקיימת כדרשה לחג על הדשא בטיילת של יפו, ונעשית בהפרדה בין גברים לנשים. המשמעות של הנגשת התפילה היא להבטיח שבכל קבוצה יהיה מתורגמן לכבדי השמיעה. נסרין יזמה את זה וסייעה בהפקה, והמועצה האיסלאמית של יפו תמכה במהלך במלואו.
ההנגשה של יפו היא פרויקט מתמשך, ונסרין לא חדלה לרגע לקדם אותו. היא מופתעת בכל פעם מחדש לגלות עד כמה המודעות ביפו נמוכה בכל הנוגע להנגשה לכבדי שמיעה, לעומת כפר קאסם, למשל, שם פועל מרכז קהילתי גדול המציע פעילויות לחירשים מבוגרים וצעירים, או יחסית לתל אביב, שבה פועלות כיתות מונגשות לחירשים במסגרת מערכת החינוך. אבל היא לא מתייאשת, וממשיכה לחתור להנגשה מלאה.
4 צפייה בגלריה
המודעות לנגישות נמוכה יותר ביפו לעומת כפר קאסם. עם המדריכים והחניכים במרכז לכבדי שמיעה בכפר קאסם
(צילום: רואן סרסור)
לכתבות הקודמות בסדרה:
