מערכת החינוך הקדישה היום (ג') את "יום המורה" להוקרת אנשי החינוך שהתגייסו למאמץ המלחמתי, ולהנצחת אנשי ונשות החינוך שנרצחו במלחמה. שר החינוך יואב קיש העניק תעודות הצטיינות ל-41 אנשי חינוך שנרתמו למען התלמידים שאיבדו הורים, אחים ואחיות, שפונו מבתיהם, ששבו משבי חמאס, וכן לאנשי חינוך שהתגייסו למילואים ושמרו על קשר רציף עם תלמידיהם.
מגן הוקרה הוענק למשפחות אנשי החינוך שנהרגו במלחמה וכן לנשות חינוך שנלקחו בשבי ושוחררו ממנו, ליאת אצילי ועדה שגיא.
עם מחשב נייד ומזוודה במכונית
בין מקבלי תעודות ההצטיינות, על תרומתה העצומה למאמץ המלחמתי, אפשר למצוא את רוית רוזנטל. מכונית הסובארו של מנהלת בית הספר האזורי "הר וגיא" בקיבוץ דפנה שבצפון הפכה למשרד שלה. משם היא מנהלת את סדר היום של התלמידים בנסיעות הארוכות שלה מקיבוצה, כפר סאלד המטווח - לאחיה במרכז הארץ וחזרה לגליל, ובדילוגים למרכזי הלמידה שבהם שובצו הילדים שפונו.
עם מחשב נייד ומזוודה במכונית, דואגת רוזנטל לכ-1,200 תלמידי בית הספר שמרביתם שובצו בחמישה מרכזי לימוד בצפון ואחרים התפנו עם משפחותיהם ליישובים בכל רחבי הארץ.
7 צפייה בגלריה
רוית פלד, מנהלת בית החינוך "הר וגיא". "המורים מבינים שזו השעה היפה של החינוך"
(צילום: אפי שריר)
"עברנו מקומות לימוד חלופיים עד שהתמקמנו בחמישה מרכזים, בהם המכללה הטכנולוגית בחצור, בבתי ספר יסודיים בראש פינה וביסוד המעלה ובמתנ"ס בפוריה", היא מספרת. "זו לוגיסטיקה מטורפת, אבל אנחנו מקפידים לקיים גם אירועים משותפים לכל התלמידים כדי לשמור על קשר. התחושות לא פשוטות, המצב מורכב, אבל המורים מבינים שזו השעה היפה של החינוך, שיש לנו תפקיד ואחריות. החיילים שלנו שומרים על המדינה, אנחנו שומרים על התלמידים".
לא ישנים בלילות
בבוקר 7 באוקטובר, במהלך אריזת המזוודות לקראת חזרה מטיול במונטנגרו, נחרד רמי זווילי, שניהל באותה העת את חטיבת הביניים בבית הספר "נופי הבשור", לקבל הודעת ווטסאפ מאחת המורות: "מחבלים מסתובבים אצלי בבית, יש לי מחבלים בבית, אני רועדת מפחד בממ"ד".
זווילי, המום, שאל את המורה האם היא בטוחה שאלה מחבלים. רק כשהמטוס נחת בארץ, הוא נחרד מעוצמת האסון הלאומי והאישי: 11 תלמידים ושלושה אנשי צוות חינוכי נרצחו. שתי מורות, ליאת אצילי ועדה שגיא, נחטפו, וכאמור כבר שוחררו.
7 צפייה בגלריה
רמי זוילי, מנהל בית ספר נופי הבשור. "התמונות של התלמידים ושל אנשי הצוות שנרצחו - מלוות אותי תמיד"
(צילום: הרצל יוסף)
"כששמעתי שתלמידים ומורים שלנו נרצחו ומורות נחטפו, זה היה קשה מאוד", מספר זווילי שמונה לנהל גם את התיכון. "אני עדיין לא מעכל שהילדים והמורים שנרצחו לא יהיו איתנו יותר. התמונות שלהם מלוות אותי, אני זוכר את הצחוק שלהם, את חדוות החיים".
יותר מאלף תלמידי בתי הספר המגיעים מקיבוצי העוטף פונו לבתי מלון ובמהלך השבועות הבאים התפזרו לשלוחות למידה בערבה, ים המלח, אילת ורמת נגב. "זה תהליך קשה", זווילי אומר, "אבל אנחנו שומרים על קשר עם התלמידים ומקיימים פעילויות משותפות.
7 צפייה בגלריה
ליאת עם בעלה, אביב אצילי ז"ל. חזרה מהשבי והתבשרה שאביב נרצח וגופתו מוחזקת על ידי חמאס
"אני מצדיע למורים ומוריד בפניהם את הכובע. אנחנו נאחזים בשגרה כדי לקבל חוסן. זה חשוב מאוד גם לתלמידים", הוא מוסיף. "הלב כואב, הראש עסוק ואין שינה בלילות. יש מורים שמקבלים טיפול פסיכולוגי. אם נתפרק, גם אחרים יתפרקו".
"המשימה שלי היא להרגיע ולחזק"
הרב המורה יצחק צדוק, לוחם ביחידת חילוץ מיוחד בפיקוד צפון, מחנך את כיתה י' בישיבה התיכונית "אמית" בצפת. מאז 7 באוקטובר הוא משרת במילואים. בשמחת תורה גויס ורק אחרי חודשיים חזר לבית הספר. אחרי חודש שבו לימד, נקרא לשירות של חודש נוסף של תעסוקה ביהודה ושומרון. כעת הוא חזר לאימון ביחידה, העוסקת בחילוץ חללים משטח אויב.
צדוק הוא יליד קריית-שמונה שהוריו פונו מביתם. גם בחודשי השירות שמר על קשר בווטסאפ ובזום עם תלמידיו. "הבנתי שהמשימה הכי חשובה שלי היא לאסוף את התלמידים, לחזק ולחבק מרחוק", הוא מספר, "ולתת פרספקטיבה למציאות הכול כך קשה שאנחנו חיים בה".
כשיצא לחופשות קצרות מהיחידה, הגיע לביקורים בכיתה. "היה לי חשוב להסתכל בעיניים של כל תלמיד ותלמיד, לראות שהוא בסדר. זה בעיניי שיעור החינוך הכי משמעותי", הוא מוסיף. "בימים הראשונים למלחמה, התלמידים חששו מאוד מפלישה מגבול הצפון. האמנתי שהתפקיד שלי הוא להרגיע ולחזק את הרוח. התחננתי בפניהם שימעיטו בצפייה במסכים, בעיקר בטלגרם, שם נחשפים לתמונות שמחלישות".
כאב ועוד כאב
עדה שגיא, בת 75, חברת קיבוץ ניר עוז, תקבל היום כאמור מגן הוקרה. ב-7 באוקטובר שגיא נחטפה מביתה על ידי מחבלי חמאס, וכאמור מאז כבר שוחררה. בנימוקים לבחירתה צוין כי "עדה היא דמות מעוררת השראה והערצה במערכת החינוך. בשבי נעזרה בשפה הערבית, שאותה היא יודעת היטב, והצליחה לשרוד בתנאים הקשים. מאז שחרורה היא עוסקת בשיקום קהילת ניר עוז ובפעילות להשבת החטופים".
שגיא פרשה בגיל 70 לאחר 40 שנות הוראה בערבית, לשון והבעה בתיכונים "מעלה הבשור" ו"נופי הבשור". בשלב מסוים אחד המחבלים ששמר עליה ביקש שתלמד אותו מילים בעברית.
"אחרי שהשתחררנו נודע לי על הנרצחים רבים, בהם תלמידיי לאורך השנים", סיפרה. על קבלת מגן ההוקרה אמרה: "אני לא חושבת שאני מיוחדת. התחושה מעורבת, זה מרגש אותי ומצד שני יש כאב על החברים הרבים שנרצחו ונחטפו".
"הרגשתי שהסכין נכנסה לי עמוק ללב"
שרה פינטו מנהלת את "אורט קריית מוצקין". במהלך המלחמה נהרגו ארבעה תלמידים שלמדו בבית הספר. "לא הייתי יכולה לדמיין כאב כזה", היא אומרת. "הרגשתי שהסכין נכנסה לי עמוק ללב. נשאר אצל כולנו חור עמוק וצורב".
פינטו מספרת ש"מוריה רביב שלנו, בת 23, נרצחה במסיבת הנובה בדיוק ביום הולדתה, חודשיים אחרי שחזרה מהטיול הגדול בדרום אמריקה. היא הייתה מש"צית מצטיינת, חברה אהובה ומלאת שמחת חיים. תכולת עיניים שרצתה לשמוח ולרקוד.
7 צפייה בגלריה
שרית פינטו, מנהלת "אורט קריית מוצקין". "ערכנו טקס לזכר מוריה ושלו. אחר הצהריים קיבלנו את הבשורה הקשה על דניאל ויוסף"
(צילום: נחום סגל)
"עוד באותו יום התברר לנו שסמל שלו דגן, לוחם גולני, תלמיד יקר שלנו, בן 20, נפל בקרב מול מחבלים. הוא היה אהוב על חבריו, חרוץ, כריזמטי וסוחף, המסמר בכל אירוע", היא מוסיפה. "בבוקר יום שישי, רגע לפני יום הזיכרון, ערכנו טקס במרחב ההנצחה שהקמנו לזכרם של מוריה ושלו. זה היה בוקר קשה וכואב. אחר הצהריים קיבלנו את הבשורה הקשה על דניאל ויוסף".
סמל יוסף דסה וסמל דניאל לוי זכרם לברכה הם בוגרי שנת תשפ"ג ב"אורט מוצקין". חברים טובים לספסל הלימודים שלא נפרדו מאז גן הילדים. שניהם למדו באותה כיתה, עברו ביחד את תהליך ההכנה לצה"ל והציבו לעצמם מטרה משותפת - להיות לוחמים.
כשבוע לאחר חג הפסח, יוסף שלח תמונה שלו יושב עם נשק וכתב למורתו: "גם פה אנחנו שומרים עלייך". דניאל הגיע לבית הספר אחרי פסח, על מדים, מלא גאווה. "באתי לבקר לפני שאנחנו נכנסים", הסביר.
"שוחחתי איתו, אמרתי לו כמה אני גאה בו ושרק ישמור על עצמו", משתפת פינטו. "כמנהלת שרואה את הילדים האלה כניצנים קטנים שהולכים וגדלים, אני ממתינה תמיד לביקורים שלהם או לסיפורים מרגשים על הצלחות, קטנות וגדולות, של הפרחים שצמחו ופרחו. לא דמיינתי שזמן קצר כל כך אחרי שיסיימו את לימודיהם, הפרחים יהיו אלו שנניח על הקברים שלהם".
