"יום אחד נגמרו לי הכוחות וקרסתי", מתוודה באומץ רב גיא לרמן (44) מבאר שבע. "שנה וחצי אחרי הצבא הייתי במצב הקשה ביותר. הבנתי שאני צריך להרים את עצמי". לאחר שנים של התמודדות עצמית עם קשיים נפשיים, נאלץ לרמן לפנות לעזרה. "אחרי הצבא גרתי לבד, התחלתי לעבוד במעבדה ולקחתי על עצמי עומס רב", הוא מסביר. "אבל כל פעם בא עוד גל ועוד גל, ואני מתמודד ומתמודד, עד שיום אחד בא אמבולנס ולקח אותי. אז אמרו לי שאני צריך להתחיל לטפל בעצמי. זה מסע שהתחיל לפני עשרים ושתיים שנה, והיום אני סוף-סוף בנאדם חדש", הוא מתגאה.
"טיפול נפשי הוא מאוד כואב בהתחלה. אבל היום זה כבר יותר נעים", הוא מחייך בנחת. "הייתי צריך לטפל בעצמי בזמן הצבא – תמיד אמרו לי שאני צריך קב"ן, אבל לא רציתי. הייתי הנדסאי כימיה שרוצה לחיות חיים טובים ולטייל בעולם, לדבר בשפות שאני יודע ולנגן. רציתי להתקדם בחיים. כל החיים חשבתי על התקדמות. תמיד היה לי קושי למצוא זוגיות, וזה דבר שאני מתמודד איתו עד היום, עם זה ועם הבדידות", הוא משתף. "הקשיים האמיתיים היו בילדות, מבחינה חברתית, וזה התפתח גם לתיכון, ולצבא ולעבודות", מרחיב לרמן אט-אט את היריעה. "תמיד הייתי בתוך עצמי. היה לי את העולם שלי, הפנימי, והייתי בתוכו כל הזמן. לא הייתי פותח את עצמי לאחרים. היו לי סודות או רגשות שלא הייתי רוצה שאחרים ידעו, אז התמודדתי עם זה בכוחות עצמי, עד שזה התפרץ".
"הקושי היה להתקרב לחברים. לתת להם להתקרב. תמיד רציתי חברים אבל הרגשתי איזשהו מחסום". לרמן זוכר שכבר בגיל ארבע, כששיחק במכונית צעצוע, בא ילד אחר וחטף לו אותה. "מאז הרגשתי שאסור לי לתת דברים לאחרים, כדי שזה לא יקרה שוב. תמיד הייתי דואג שלא יחסר לי שום דבר. אז נלחמתי. התמודדתי עם כל הקשיים והצלחתי להשיג את המטרה, אבל הכול בא באמצעות כאבים. לא שיתפתי בבעיות שלי ושמרתי את עצמי לעצמי כל הזמן. תמיד נזהרתי. הייתי מאוד שונה ותמיד ראו שאני מוזר, בתוך עצמי או שקט. לפעמים הייתי עולה על השולחן ומדליק את כולם עם מעשי קונדס, או מגלה לכולם את התשובות במבחנים, אבל הכול בא מתוך כאבים פנימיים. הייתי מסתיר אותם באמצעות צחוק רק כדי להראות שהכול בסדר, אבל בפנים הכול כאב", מודה לרמן.
היום, לאחר שטיפל בעצמו, ועם הכלים שרכש, הוא יודע כבר כיצד להתמודד עם הקשיים שעולים, ומהם הוא אף שואב את הכוחות להמשיך. במשך שנים נעזר בחונכת שתמכה בו, והיום הוא בעצמו כבר משמש כחונך ומקדם אדם אחר עם מגבלה נפשית. "אני תורם לו המון, וגם הוא תורם לי", הוא מדגיש. כך, לאחר עשור במעבדות של תרופות, ככימאי, מצא לרמן את ה"תרופה" שהכי מתאימה לו.
מהמקום הכי נמוך אפשר רק לעלות
"רציתי לעשות משהו טוב. רציתי להפסיק עם העבודות שגורמות לי לדיכאון ולמרמור ולהמשיך לקדם את היכולות שלי", הוא מסביר. כך עזב קריירה מבטיחה במעבדת כימיה, לאחר שנים ארוכות של הכשרה ולימודים, והחליט ללכת אחרי הלב שלו. "היום אני קם בבוקר עם חיוך וחזרה לי אותה הרגשה נפלאה שהייתה לי לפני", הוא מחייך.
"תמיד הרגשתי שיש לי כוחות ושאני רוצה כל החיים להתקדם. מתוך דיונים פנימיים עם עצמי הבנתי שאני זה שחייב לדחוף את עצמי, כי אין לי ברירה. גם כילד וכנער הייתי ברמות הכי גבוהות – חזק במשחקי חשיבה ומנגן בפסנתר. למדתי בכיתה עיונית והמשכתי ללימודי כימיה עם עשר יחידות בבגרות".
במטרה להמשיך לקדם את עצמו ולחקור את אהבתו לתחומי המעבדה, המשיך לרמן ללמוד שנתיים נוספות לפני הגיוס, כעתודאי, בשביל לקבל תעודת הנדסאי ולהשלים את הכשרתו. במהלך הלימודים אף הצליח למצוא עבודה ושימש כמנהל אבטחה במפעל. "הייתי עובד 12-16 שעות ביום והייתי הולך ללימודים לפני ואחרי והרגשתי ממש נפלא", הוא מתאר. "זה נתן לי הרבה מאוד יכולות של ניהול כבר אז, בגיל 19. התחלתי להוביל ולהיות 'בוס' כזה", הוא מתגאה. "עבדתי קצת בהשגחה על בחינות בגרות, בבית הספר שבו למדתי, ופתאום ראיתי את עצמי מהצד השני. פתאום אני המבוגר. המורה. אלו התפקידים שנתנו לי את ההרגשה הנעימה הזאת – להיות איפה שאני רוצה להיות".
6 צפייה בגלריה
גיא לרמן" "באתי עם יכולות של מנהל. של מנהיג. רציתי תמיד להוכיח את זה ושלא יקלקלו לי את זה"
אבל אז הגיע מועד הגיוס לצה"ל וטרף עבורו את הקלפים. "התגייסתי לתותחנים והרגשתי שפתאום מנסים להוריד אותי ברמה – לנקות שירותים, עבודות מטבח, ולא כל כך הסכמתי עם זה, אבל הייתי חייל טוב. תמיד מילאתי פקודות. הראיתי את היכולות הגבוהות שלי, וזה שאני מתקדם יותר מאחרים ושהיה לי כבר ניסיון בניהול עוד לפני הצבא. לא פעם יצא לי להרים את קולי על מוריי ועל מפקדיי, כדי לתת להם הרגשה שאני הבוס, וזה עבד. לא פחדתי כלל וכך תמיד התקדמתי. מאוד אהבו אותי. עשיתי הרבה שטויות וקיבלתי הרבה תלונות, אבל מעולם לא הגעתי לכלא או לקב"ן", הוא מדגיש. "באתי עם יכולות של מנהל. של מנהיג. רציתי תמיד להוכיח את זה ושלא יקלקלו לי את זה", הוא שב ומסביר. "הצלחתי להתקדם לתפקיד של סמל מחלקה בצבא, ואז התחילו הקשיים עוד יותר להתעצם".
עצמאי בשטח
עם שחרורו מצה"ל, בגיל 24, חזר לתחום הכימיה ועבד במעבדות, אבל התפקידים השוחקים והשעות הארוכות הקשו עליו לא מעט. "לקום בבוקר ולצאת מהמיטה – זה היה קשה מאוד. זה העמיס עליי מאוד", הוא מספר, ולמרות זאת הצליח בכל זאת להתמיד בעבודתו במשך כעשור.
"בין העבודות הייתי מטייל בעולם", הוא שוב מחייך, ונדמה שבכל פעם שהוא מדבר על ארצות רחוקות או על הדרכת טיולים משהו בו מעט נרגע. "זה משהו שהחזיק אותי. כל הדברים היפים האלה נתנו לי הרגשה פנימית של כוחות שעזרו לי כל הזמן. עם כל הכוחות האלה הייתי דוחף את עצמי הלאה", הוא מתאר. "הבנתי שאני חייב לחזק את עצמי, איכשהו, בעזרת עבודה סביב התחביבים שלי והטיפול העצמי. לא לתת לעצמי לשקוע".
"מגיל שבע הייתי אוסף בכל שבוע כתבות. בעיתון היו מפרסמים בכל שבת פרטים על איזו מדינה – הדגל שלה, היבשת, המטבע. הייתי מסתכל בתמונות והכרתי ככה את רוב מדינות העולם. היה לי חלום לטייל והגשמתי את הדברים האלה תוך כדי העבודה הקשה ופעם בשנה הייתי יוצא לטיול גדול".
כך, עם השנים, הלכה וגברה אצל לרמן ההבנה שעליו ללכת אחרי הדברים שעושים לו טוב ולוותר על המרדף הבלתי נגמר אחר הקריירה וההישגים, עד שלפני כשלוש שנים החליט ללכת אחרי האהבה ולמסד את חיבתו הגדולה לטיולים. "לפני שלוש שנים למדתי הדרכת טיולים בחו"ל, באוניברסיטה הפתוחה ובמשרד התיירות, והבנתי שאני רוצה להפוך את התחביב הכי גדול שלי לקריירה. רציתי להעצים את היכולות שלי כמנהיג וללמוד להיות מורה דרך. כל מה שעבדתי עליו בתחום התיירות והתפקידים שעשיתי יכולים להפוך אותי למדריך ממש טוב ואיכותי", הוא מעיד על עצמו.
"בתור עובד מעבדה פשוט כל הזמן חשבתי איפה אני אהיה בעוד עשר שנים. אסור היה לי לעצור. אסור היה לי להפסיד את הדרך הזאת", הוא מסביר בדיעבד. "גם במבחנים בבית הספר, ידעתי שאם אפספס את השנייה האחרונה ולא אספיק לסיים את המשפט תהיה חסרה לי נקודה ובגלל זה אני אכשל. בגלל זה אסור היה לי לוותר. הייתי צריך לבנות את עצמי ולקדם את עצמי תמיד. זה מה שראיתי בתחילת העבודה – מה יהיה בעוד עשר שנים – לאן אני אגיע. בגלל זה הייתי חייב לקום כל בוקר וללכת לעבוד. יום ולילה. ידעתי שאחרי עשר שנים תהיה לי עבודה טובה ואני ארגיש טוב וככה ניצחתי את המגבלה".
6 צפייה בגלריה
"החלום שלי בעוד עשר שנים להיות עם ילדים שאוכל לקחת אותם ל'לגולנד' בדנמרק"
(צילום: shutterstock)
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. נראה שלא משנה כמה ניסה לרמן להתמודד עם הקושי בעצמו וכמה התמיד במרדף אחר החלום – להתקבל למשרה טובה בחברה לאיכות הסביבה, תנאי העבודה שחקו אותו וגם את החלום שלו. אך לרמן לא התייאש, הוא המשיך להביט לקושי עמוק בעיניים ולחשב את המסלול שוב מחדש. כך מצא את עצמו כמנהל הדרכה ברשת חנויות הספרים "סיפור חוזר".
סיפור עם ערך מוסף
"סיפור חוזר" היא רשת חנויות ספרים חברתית, מבית קבוצת "שכולו טוב", שמהווה מרכז הכשרה ותעסוקה עבור מתמודדים עם חסמים תעסוקתיים, דרך שימוש חוזר בספרים. מעבר לפן הסביבתי המבורך, ההכשרה התעסוקתית והשיקומית ברשת החנויות מאפשרת התנסות ולמידה, כשהמטרה העיקרית העומדת מאחוריה היא להעניק לאנשים עם מוגבלויות ועם חסמים תעסוקתיים כלים, עזרה וליווי, כדי שבסופו של דבר יוכלו גם הם להיות עצמאיים ולצאת לעבוד בסביבת עבודה רגילה ולא מוגנת.
"הכרתי את החנות החברתית שמעסיקה מתמודדים ורציתי לקדם אותם. הבנתי שאם אני מקדם אותם, כאחראי הדרכות – מלמד אותם וסובלני אליהם, הם מקבלים עידוד וככה הם מתקדמים, ובזכות התודה והאהבה שאני אקבל בחזרה, הרגש, אוכל גם אני להחזיר לעצמי את הביטחון שהיה לי לפני שנפגעתי, וזה בדיוק מה שקרה. אמרו לי שהעבודה היא לתשעה חודשים. לא חשבתי על כסף. באתי וראיתי איפה אני אהיה בעוד תשעה חודשים וזה מה שקידם אותי מאיפה שאני נמצא לאן שאני רוצה להגיע, 'סיפור חוזר' החזיר אותי למעגל העבודה והשיב לי את שמחת החיים".
למעשה, העבודה ב"סיפור חוזר" אפשרה ללרמן להוריד מעצמו את העומס המנטלי עימו התמודד וגם להמשיך ולפתח את עצמו בתחום שעשה לו טוב. גם להמשיך לעבוד ולתרום לחברה וגם להשקיע בעצמו. "זאת עבודה מאוד קשה", הוא מסביר. "אבל היא מאוד מעניינת. יש שם חבר'ה ברמת תפקוד נמוכה, שיכולים לעשות רק דבר אחד, ואחרים ברמת תפקוד גבוהה שיכולים לעשות הכול. ככה, אם מישהו רוצה ללמוד משהו חדש – אני מעודד אותו, סבלני אליו ומלווה אותו לאט-לאט עד שהוא מצליח. יש כאלה שלומדים תוך יומיים, יש כאלה תוך שבועיים ויש כאלה תוך חודשיים. אבל בסוף, כשהוא מצליח וגם המשכורת שלו עולה הוא מקבל הרבה עידוד. הוא מצליח לעשות משהו שקבעו לפני כן שהוא לא יכול והוא מקבל הרגשה אחרת. העידוד נותן לו את הכוחות שהוא היה צריך. ככה מנצחים וככה פורצים מחסומים", מתאר לרמן.
6 צפייה בגלריה
גיא לרמן: "היה לי חלום לטייל והגשמתי את הדברים האלה תוך כדי העבודה הקשה ופעם בשנה הייתי יוצא לטיול גדול"
מטייל וחולם
"דיכאון זו מחלה שפוגעת בחשיבה ובקשר הרגשי, וכדי לשלוט בה הבנאדם צריך אהבה, צריך עבודה וצריך קשרים חברתיים. שיהיה לו נעים לנהל אורח חיים בריא. זאת התרופה האמיתי לקושי הרגשי והנפשי. אני קיבלתי הרבה כוחות מהמשפחה החמה שיש לי, שתמיד אהבו אותי ועזרו לי", מסביר לרמן ומדגיש את המשקל שיש גם לסביבה על התהליך.
"ההטבה לא מגיעה תמיד מתרופות. זה תלוי גם בחום ובאהבה שקיבלתי מהבית, מהתחביבים שיש לי. מהעולם הפנימי העשיר. אני מאוד מחובר לסרטונים מצחיקים, לשירים ישנים ויפים. אני מנגן על פסנתר ויודע שפות והיום אני עובד ב'רשות הטבע והגנים'. אני קם בבוקר עם חיוך וחזרה לי אותה הרגשה נפלאה שהייתה לי לפני הצבא - להיות עצמאי יותר ולנהל את עצמי".
"יש לי הרבה חלומות ואני חושב שהטוב עוד לפניי", מצהיר לרמן. "אולי פעם תהיה לי תוכנית משלי, עם כל הדברים המצחיקים שאני יודע לעשות. היום אני יכול לא רק להדריך את הטיולים אלא גם לתכנן אותם בעצמי ולהביא איתי עוד אנשים, וזה דבר מדהים. זה משהו שתמיד היה בי, אבל לא הצלחתי ליישם אותו. הייתי צריך כל מיני עידודים, גם מ'סיפור חוזר' וגם מעבודה עצמית שלי על עצמי. אני מתכוון להמשיך ללמוד את זה, ובשביל זה באתי ל'סיפור חוזר' - ההכשרה שם נתנה לי את הכוחות להמשיך הלאה, כדי להפוך את מה שאני באמת אוהב לקריירה. להיות מורה דרך".
"צריכים לדעת תמיד לצחוק. לקחת את זה בקלות – כי אם לוקחים את זה קשה אז יותר קשה להתמודד עם זה. לא לשקוע במיטה ולא לצאת, כי זה הכי נורא שיכול להיות. כשאתה מקבל אהבה ואתה עושה משהו בעולם, אתה קם עם חיוך וכבר נעים לך. אז אתה יכול לשנות הרבה דברים בעולם, לראות את הדברים היפים וליצור עתיד טוב יותר", מסביר לרמן.
לאחר שסיים את תפקידו ב"סיפור חוזר" המשיך לרמן להיות חלק מקבוצת "שכולו טוב", וכעת הוא מדריך טיולים בארץ מטעם "יאללה מטיילים!". "העברתי כבר טיולים בבית גוברין ובבאר שבע וזה באמת סיפוק גדול – העבודה, החברתיות, הפנאי. זה נותן כוחות ויכולות ומעודד. זו סביבה מאוד נעימה וזה מקום מדהים שמקדם כל אחד וחלק מצליחים גם לקבל עבודה בשוק החופשי בזכות הליווי שהם מקבלים שם".
"החלום שלי בעוד עשר שנים להיות עם ילדים שאוכל לקחת אותם ל'לגולנד' בדנמרק. לעשות להם טיולים יפים, לספר להם את הסיפור שלי ולהראות להם את הסרטונים שראיתי בילדות. היום אני לא בזוגיות, אבל מאוד הייתי רוצה שתהיה מישהי שתקבל אותי למרות המגבלה ועם כל היתרונות שיש בי", מסכם לרמן. "כאדם שרוצה למצוא זוגיות וילדים, הכול אתגר בשבילי, ואני טורף אתגרים. אני אעשה כל מה שצריך – ייקח כמה שייקח".
קבוצת "שכולו טוב" היא הקבוצה הגדולה בישראל שפועלת לשיקום ולהכשרה של אנשים עם מוגבלויות. "בחיי היומיום, אנשים עם מוגבלות מתמודדים עם סטיגמות, קשיים חברתיים, כלכליים ועוד", מסביר עופר כהן, מנכ"ל הקבוצה. "ברשת 'סיפור חוזר', ובקבוצת 'שכולו טוב' בכלל, אנחנו מחויבים להמשיך את המאמצים לשילובם בכל הרבדים בחברה ובשוק התעסוקה בפרט. אנו מאמינים שאין תחליף למפגש ישיר בין מעסיקים לאנשים עם מוגבלות וזה האמצעי הטוב ביותר להפחתת הסטיגמות והחששות".
