בשיתוף עמותת וראייטי
את בן פלס בן השמונה מקיבוץ מחניים שבגליל העליון לא מעניינת המלחמה. כל רצונו הוא להתקדם, להתפתח ולהצליח. אבל מה לעשות, שמלחמות לא מעניינות ילדים מתוקים עם שיתוק מוחין? בחודש אוגוסט האחרון, בעיצומה של מלחמת ׳חרבות ברזל׳, כטב"ם שיורט בלב הגליל פגע קשות במרכז ההידרותרפי מבואות החרמון, שם מקבל בן, יחד עם מאות ילדים עם צרכים מיוחדים מאזור הצפון, מענה שיקומי-טיפולי למגוון צרכיהם.
"זו פגיעה אנושה במצב של הילדים, וגם של ההורים", אומרת בכאב הדס פלס, אמו של בן. "בצפון יש גם ככה מעט שירותים, במיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים. מאז המלחמה, הילדים האלה סובלים במיוחד. משום שבבית אין טיפולים פיזיים, זה לא משהו שניתן ללמוד בזום.
"הבריכה נסגרה כבר עם תחילת המלחמה, וטוב שכך, לאור העובדה שפגע שם טיל. אבל מאז שהבריכה נסגרה, יש פגיעה קשה במעטפת התמיכה שבן זקוק לה. זה בא לידי ביטוי באופן יומיומי, בהחמרה הן בוויסות הרגשי שלו והן ביכולותיו הפיזיות".
בזכות אנשים טובים ותרומות מהציבור, כאשר הממשלה תאשר והבריכה תחזור לפעילות, וראייטי גם תמשיך להעניק את התמיכה השנתית בטיפולים בבריכה. אסור לשכוח שהמצב בצפון בשנה האחרונה פוגע יותר מכל באוכלוסיות המיוחדות. זהו סיפור אחד, של ילד אחד מיוחד, ושל מקום שהיה כמו בית בשבילו.
"במים אין כוח משיכה"
בלב הגליל, בסמוך לצומת כוח אשר במועצה האזורית מבואות החרמון, פועלת קריה שיקומית-טיפולית ייחודית, המעניקה מענה טיפולי מקצועי ומיטבי לכלל האוכלוסיות המיוחדות בפריפריה הצפונית של ישראל. המרכז משרת אוכלוסייה מגוונת - מכפרי הדרוזים בצפון הגולן, דרך ערי הגליל, צפת, קריית שמונה, חצור הגלילית וכל ההתיישבות שבתווך; מושבים, קיבוצים וכפרים.
על פי עקרונות השיקום בקהילה, המרכז פועל בזמינות ומקצועיות לאורך כל ימות השבוע ומעניק למעלה מ-1,800 טיפולים בחודש. מיקומו האסטרטגי בלב הגליל מאפשר למטופלים לקבל טיפול קרוב לבית, במקום לכתת רגליים לחיפה או למרכז הארץ - עובדה שתורמת משמעותית למצבם הרפואי ולאיכות חייהם של המטופלים ובני משפחותיהם.
מאז 2015, בזכות תמיכת ארגון וראייטי, מגיעים למרכז כ-300 ילדים, שלא היו מצליחים להגיע לטיפול באופן עצמאי. הארגון מסייע במימון הטיפולים ותומך בפעילות החברתית של הילדים, מתוך מטרה לאפשר להם להרגיש שווים בין שווים.
על היתרונות שבטיפול במים מספרת הגר שרון, מנהלת הבריכה: "למים יש תכונות שמסייעות לשיקום. זה בולט במיוחד עם ילדים ונוער. משום שבמים אין כוח משיכה, טווחי התנועה הרבה יותר רחבים כשעושים את התנועות בתוך המים, מגיעים לטווחים הרבה יותר גדולים. כך הילד מצליח לחוות הצלחה ולהרגיש עצמאי".
במקום פועל צוות רב-מקצועי של הידרותרפיסטים, מטפלים במגע ומדריכי שיקום, מוסיפה שרון. "אנחנו מטפלים באנשים אחרי אירועים מוחיים, חבלות ראש, פגיעות בעקבות תאונות עבודה, דרכים, קטיעות ופגיעות נוירולוגיות, וכמובן בשיקום ילדים ונוער".
לדבריה, אחד היתרונות המשמעותיים של המקום הוא השילוב החברתי של אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בקהילה. "המפגש הראשון אינו פשוט, אבל אחריו נעשים חיבורים מאוד יפים. הילד שרואה אדם עם קטיעה, מתעניין בו, רואה את בן האדם שמעבר לפציעה".
על פי שרון, "עמותת וראייטי פועלת רבות לטובת ילדים עם צרכים מיוחדים באזור, בהסעות ובמימון הפעילות שלהם בבריכה. הם עושים את זה ברגישות מאוד גדולה, ועומדים מאחורינו בכל צורך, הן מבחינה פיזית והן מבחינת ייעוץ וליווי".
4 צפייה בגלריה
הילד מצליח לחוות הצלחה ולהרגיש עצמאי. הבריכה הטיפולית במבואות החרמון
(צילום: מיכל סלונים)
"הבריכה היא לא מותרות. עבור הבן שלי, זה מאסט"
הדס פלס, אמו של בן, מספרת על המשמעות העמוקה של הטיפול בבריכה, עבור ילד עם שיתוק מוחין: "בן שוחה בבריכה הטיפולית כבר חמש שנים. היכולת שלו להרגיש את עצמו, את הגוף, את המרחב, לעשות דברים עם הגוף שהוא לא יכול לעשות בחוץ - זה מדהים. הוא לא מרגיש את כובד המשקל שלו. הוא יכול ללכת במים, מה שבחוץ הוא לא יכול. הוא מרגיש שליטה על הגוף שלו, שאין לו במקום אחר".
לדבריה, "הפעילות בבריכה קריטית להתפתחות ולמיצוי הפוטנציאל של ילדים עם בעיות פיזיות כמו שיתוק מוחין. בהיעדר הטיפול, יש פגיעה משמעותית בהתקדמות ובבריאות שלהם. כל אנשי המקצוע, נוירולוג, נוירוכירורג, פיזיותרפיסט, אומרים שהידרותרפיה היא קריטית עבור בן".
המצב הנוכחי מקשה במיוחד על משפחות כמו זו של פלס. "המצב קשה לכולם, קשה לילדים. זה דור של ילדים שרק יצא מהקורונה והגיע למלחמה. אבל המצב ממש קשה עבור ילדים עם צרכים מיוחדים, משום שבבית הספר שלהם יש טיפולים פיזיים, זה לא שאפשר ללמוד בזום. היום אין להם בית ספר כמו בשגרה, ואין פעילות בשעות שלאחר מכן, כי הבריכות סגורות. אפילו אם היה ניתן להפעיל אותן, אנשי הצוות מפונים בעצמם".
פלס מדגישה כי "בצפון יש מעט שירותים, במיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים". הבריכה הטיפולית, לעומת זאת, "נמצאת במיקום מרכזי ומספיק גדולה כדי להכיל הרבה אנשים. היום הכל סגור, וגם אם יש מקומות שמקבלים, אין בהם מקום כי יש עומס של האוכלוסייה המקומית ושל אוכלוסיית המפונים. זו פגיעה אנושה במצב של הילדים, וגם של ההורים.
"יש משפחות שבהן הילדים יכולים להיפגש עם חברים, להסתובב חופשי ביישובים, מה שמאפשר להורים לעבוד קצת. הורים לילדים עם צרכים מיוחדים צריכים להשגיח עליהם מסביב לשעון, וכעת גם בלי פעילויות אחרי הלימודים".
"אהבה ללא תנאים"
בני בן מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, אומר כי "הבריכה משרתת את התושבים, לרבות נכי צה"ל וחיילים - כל מי שזקוק לשיקום בתוך הקהילה". לדבריו, "בתי החולים ערוכים לקבלת פצועים מהחזית, ולכן שולחים את המשתקמים לבתי חולים רחוקים, או מפסיקים להם טיפולים. אצלנו בבריכה, הם יוכלו לקבל את השיקום. ברגע שהיא תחזור לפעול, כמובן".
בכל הנוגע לפגיעה בבריכה, בן מובחר אומר כי "שיפוץ המקום מחכה להחלטה של הממשלה, והוא צפוי לכלול גם שדרוג של המיגון. הגג של המבנה לא עשוי מבטון כפי שממגנים היום את יישובי קו הצפון.
"אנחנו בטוחים שגם בכל הנוגע לשיפוץ הבריכה, עמותת וראייטי תהיה איתנו עם כל הלב, כפי שהם תומכים בנו מההתחלה", מוכתר מציין. "הקשר עם וראייטי הוא של אהבה ללא תנאים. בסוף, אלו הילדים של הגליל. זה הבית שלהם. חשוב שההשקעה באוכלוסיות מיוחדות לא תסתכם בין גדרה לחדרה, ותגיע עד למבואות החרמון".
בשיתוף עמותת וראייטי
פורסם לראשונה: 16:31, 07.11.24
