בשיתוף עמותת לחיות בכבוד
כשמונים שנים עברו מאז תחילתה של השואה באירופה. והנה, שנת 2023, אחרוני הניצולים נמצאים כאן איתנו במדינת ישראל, כאשר רבים מהם חשים בכל יום את תחושת הרעב והבדידות שחשו אז כילדים. הנתונים היבשים מראים כי יש כיום 30,000 ניצולי שואה מתחת לקו העוני ואליהם מצטרפים עוד קשישים רבים שחווים את אותו המצב.
הקשישים הם האוכלוסייה לה אנו צריכים לדאוג באופן קבוע יותר. כאשר מדובר על ניצולי שואה, עלינו לדאוג אף יותר. חשוב להביע חמלה לאותה פיסת היסטוריה שנותרה בחיים. חשוב לזכור כי עוד כעשור, סביר שכבר לא נוכל לשמוע ממקור ראשון על סיפורי הזוועה.
"חוסר אונים מוחלט - מה יעשה קשיש בן 80?"
לרגל יום השואה והגבורה המצוין היום קוראים בעמותת 'לחיות בכבוד' להתגייס לכבודם של הניצולים האחרונים. העמותה מספקת לניצולי שואה וקשישים הנמצאים במצוקת רעב, מזון חם, מזין ובריא, ומאפשרים להם את הצורך הבסיסי לחיות בכבוד.
עמותת "לחיות בכבוד" החלה את פעילותה לפני 30 שנה במטבח הביתי של ארז קרלנשטיין, רס"ן במיל' בחיל האוויר יחד עם אשתו, שזיהו בקרבתם קשישים הזקוקים לסיוע באוכל. ככל שעברו השנים, הפעילות הלכה וגדלה וכיום העמותה מעניקה ארוחות מבושלות ליותר מ-1,500 ניצולי שואה ועוד כ-500 קשישים שאינם ניצולי שואה, מידי יום.
"קל ליפול לעוני בגילאים אלו" אומרת אופירה ארכוני, פעילה ב"לחיות בכבוד". "אם אני אפול לעוני, אלך לעבוד, אשטוף מדרגות, אבל מה יעשה קשיש בן 80? בגילאים הללו מדובר בחוסר אונים מוחלט. מבחינתי החוסר אונים הזה הוא עליי, עלינו, כי הם לא יכולים".
"לצערנו ישנם קשישים רבים במצב הזה שעדיין לא מוכרים לעמותה ומתקיימים על מאכלים בסיסיים שלא מצריכים עמידה ממושכת על הרגליים ובישול. העמותה פועלת לאיתור אותם הקשישים. לא ייתכן שיש כל כך הרבה קשישים במצב הזה. אנחנו חייבים להם. הם עדיין כאן וזה הזמן לעשות עבורם, עכשיו".
3 צפייה בגלריה
ארז קרלנשטיין עם שגריר גרמניה בישראל בביקור בביתה של שורדת שואה.
(צילום: עמותת לחיות בכבוד)
"בתקופת הקורונה והאינפלציה עלה מספר הקשישים הרעבים"
ארכוני מספרת היא החלה להתנדב בעמותה מאז תקופת הקורונה בזכות אמה, שכיום בת 90. "בתקופת הקורונה אמא הייתה בבדידות נוראית והיינו מביאים לה אוכל לדלת הבית כדי שתהיה לה מנה חמה למשך היום. כך התחלתי לחשוב על כל אותם קשישים שאין להם מי שידאג להם לארוחה כזו. כשהתחלתי להתנדב בעמותת 'לחיות בכבוד', הבנתי שהמספרים גדולים ממה שאני חושבת. בשלוש השנים האחרונות מספר הקשישים הרעבים גדל ופעילות העמותה גדלה אף היא".
לדבריה, העמותה מקבלת המון פניות ביום. "הטלפון כל הזמן מצלצל, המטבח כל הזמן פעיל וכך גם קווי החלוקה שנוסעים ממרכז הפעילות בראשון לציון לכלל האזורים עד באר שבע. כשנכנסתי להתנדב במטבח העמותה, נוכחתי לדעת כי יש יותר פניות מאשר האפשרות לספק ארוחות".
3 צפייה בגלריה
רבים מתקיימים מקצבת זקנה זעומה של 1,680 ש"ח בלבד, שלא מאפשרת להתקיים בכבוד.
(צילום: shutterstock)
הקשישים וניצולי השואה שפונים לעמותה הינם בני 80 ומעלה. רבים מהם חוו את השואה בילדותם ומכירים היטב מהו רעב. כעת, בזקנתם, הם חווים את קשיי הגיל. הבריאות והגוף והיכולת להכין לעצמם אוכל חם היא כבר אינה אפשרות ריאלית. מעבר לכך, קיים גם העניין הכספי. רבים מתקיימים מקצבת זקנה זעומה של 1,680 ש"ח בלבד, שלא מאפשרת להתקיים בכבוד.
זה הזמן לתרום ולהעביר הלאה את הבשורה
הודות לפעילים ולתרומות הכספיות, ניתן להמשיך ולקיים את פעילות העמותה. כל תרומה היא עוד ארוחה ועוד קשיש שבע לאורך השבוע.
ארכוני מסבירה: "אני מתנדבת בעמותה בחלוקה וגם דואגת לפרסם ולהעביר הלאה. אנשים רבים רואים את הפוסטים שלי. הם עסוקים בחיים העמוסים שלהם וברגע שהם רואים פוסט כזה, קל להם לעזור בתרומה. יש הרבה אנשים שרוצים לעזור, הם פשוט לא תמיד יודעים איך".
הפגת הבדידות, "יש מי שחושב עליהם"
הפעילות המרכזית של העמותה היא חלוקת הארוחות לקשישים. עם החלוקה מתפתח מפגש בין הפעילים לקשישים בביתם. פעמים רבות הפעילים משמשים כאוזן קשבת לסיפורים ודברי חוכמה שאספו איתם עם השנים. פעמים אחרות מביאות אותם לזהות בעיות ואתגרים שצריך לדאוג להם כמו ברז דולף, קיר מתקלף או דירה שאינה נקייה. מדובר במפגש שיוצר קשר עמוק והפעילים עושים זאת ברגישות, יושבים, מקשיבים ומזהים בעדינות איפה אפשר לסייע.
"זה היה לי קשה בהתחלה ללכת ולהיפגש, העדפתי להיות באריזה, יותר מרחוק. עם הזמן התחלתי להגיע וראיתי אנשים שהבדידות מכרסמת בהם. מי שיושב איתם, שומע דברים שלא ניתן לשמוע בשום מקום אחר. השיח מפיג להם את הבדידות, יש מי שחושב עליהם".
לזכור ולא לשכוח
יום השואה והגבורה שחל היום מוקדש לשורדי השואה ומספר את התופת שעברו. היום הזה הוא בסימן של "לזכור ולא לשכוח". יום זה מצווה עלינו לא לשכוח את מה שקרה בעבר, אך במציאות של היום הוא גם מצווה עלינו לזכור אותם גם היום ולהעניק להם את הכבוד האחרון שנשאר להם "לחיות בכבוד".
בשיתוף עמותת לחיות בכבוד
