"'פינות עיגול' הוא פורטל לעולם האומנות הישראלי של אנשים עם מוגבלויות, ומרכז המחבר בין אנשים לקהילה חזקה, תוססת ויצירתית. אנו מטפחים ומראים כישרונות, מספקים הזדמנויות, מידע ועיצוב לאמנים נכים באמצעות שותפויות חדשניות", כך נכתב באתר של הקהילה.
"קהילת פינות עיגול היא מקום בו אנשים עם ובלי מוגבלות יכולים להיפגש ולהרגיש בבית. באמצעות האמנות שלנו, אירועי האמנות והפעילויות שלנו, לחברי הקהילה יש הזדמנויות להתכנס ולקיים אינטראקציה באופן מקוון ואישי".
אלדד שושתרי (31), יוזם ומקים הקהילה לוקה בשיתוק מוחין. בשנה האחרונה הוא החליט יחד עם אחותו ואמו להקים סוכנות שתייצג רק אמנים עם מוגבלות ותסייע להם להגשים חלום ולפרנס את עצמם מיצירות האמנות שלהם. עשרות אמנים הצטרפו אליו ובקרוב כולם יקיימו תערוכה ראשונה ומכובדת.
צפו באלדד שושתרי מספר על פינות עיגול:
פינות עיגול
אחרי התיכון שושתרי היה מכוון מטרה להיות מורה למוזיקה, אך בשל מגבלותיו הוא לא הסתדר עם כוח העבודה הרגיל. הוא זיהה שהוא צריך להבין קודם את עצמו ואת האנשים סביבו, אז הוא למד לבטא את עצמו באמצעות אמנות. אלדד החל ללמוד אמנות – רישום, ציור, תיאוריה והיסטוריה של אמנות, הוא התאהב בהיסטוריה של האמנות אך לא מצא אמנים רבים שהיו כמוהו, עם מוגבלות, להתפעל ולהעריץ.
"גם כך קשה לאמנים להתפרנס ולהביא את יצירותיהם לציבור – אז לאמנים נכים בכלל קשה", הוא אומר. יחד עם אמו ואחיותיו הוא הקים אתר, גיבש מצגת היכרות והחל בגיוס אמנים. "יש כאלה שמציירים עם הפה, יש כאלה שמציירים את האספרגר, את הלם הקרב, את התשוקה לרקוד כשאינם יכולים ועוד", הוא מסביר.
בהשראת הניסיון האישי שלו בשיתוק מוחין, הוא מייצג את עבודות האמנות שלהם בפני לקוחות עסקיים,ממשלתיים, מסחריים ופרטיים. "אחד הדברים המרגשים שקורים בפינות עיגול הוא שאנשים עם אתגרים נוספים, חוויות שונות, אך מודעות משותפת, יוצרים קהילה משותפת", מספר שושתרי."אנו פורצים את הרעיון שמצבינו שונה ואיננו קשורים זה לזה יחד אנשים בעלי יכולת ומוגבלות".
"פינות עיגול" תומך ועוזר לאמנים בעלי מוגבלויות להשיג נראות רחבה יותר ולהתפרנס ממכירת אמנותם. המטרה היא ליצור ולקרב קהילה המייצרת מודעות לאמנות של אנשים עם מוגבלות ומסייעת לאמנים להשיג את ההכרה המגיעה להם. "ההבדלים שלנו לא צריכים להרחיק אותנו, והאינטרסים המשותפים שלנו יכולים לקרב אותנו זה לזה. 'פינות' עיגול הוא גם מרכז המחבר בין אנשים לקהילה חזקה, תוססת ויצירתית. אנו מטפחים ומראים כישרונות, מספקים הזדמנויות, מידע ועיצוב לאמנים נכים באמצעות שותפויות חדשניות", הוא מסכם.
"את הקשרים שאני מתקשה ליצור עם אנשים אני מוצא באמנות שלי. מה שאנשים לא יכולים לראות כשהם פוגשים אותי או מדברים איתי, הם יכולים לראות באמנות שלי. דרך היצירות שלי אני זוכה להכרה, רואים אותי".
55 עבודות (ציור, צילום, פיסול, וידאו, מיצב, איור, שירה, מחזור, מיקס מדיה ועוד) של 37 אמנים, כולם בעלי מוגבלות פיזית או נפשית, יוצגו בתערוכה המרגשת שתיפתח בגלריה "ארטורה" ותספק לקהל הרחב הצצה לנקודת מבטם הייחודית של האמנים על החיים והחברה. לטובת תערוכה אלדד שושתרי חבר לאוצרות נעמי גורדון-חן, שאיבדה את בתה בתאונת דרכים בטיול שאחרי צבא, ומאז מקדישה את עצמה לפעילות חברתית המשלבת אמנות ומיכל תאומי-סלע.
"דרך היצירות שלי אני זוכה להכרה, רואים אותי"
יוסי, אמן החבר בקהילת "פינות עיגול", משתף: "ב-1970 עליתי לארץ מצרפת מתוך תחושת ציונות חזקה. בארץ התמקצעתי כאדריכל ועבדתי במשרדים רבים. בשנת 2008 התחלתי ליישם את הרקע האדריכלי שלי ביצירת אמנות. הדיסלקציה שלי, כנראה, תורמת לסוג האמנות שאני יוצר. יצירת אמנות היא צורך בשבילי. אני חייב לעשות את זה", הוא מסביר.
"כשאני יוצר אני מרגיש שלווה ושקט פנימי. התבוננות במה שאני יוצר נותנת לי אושר. את הקשרים שאני מתקשה ליצור עם אנשים אני מוצא באמנות שלי. מה שאנשים לא יכולים לראות כשהם פוגשים אותי או מדברים איתי, הם יכולים לראות באמנות שלי. דרך היצירות שלי אני זוכה להכרה, רואים אותי".
5 צפייה בגלריה
"יש לי PTSD ומאניה דיפרסיה וסגנון האמנות שאני מתמקדת בו מרחיק אותי מרעשי החיים". יצירה של חגית.
"בשבילי אמנות זה חיים"
חגית, חברה גם היא בקהילה, מספרת: "נמשכתי לציור מאז שהייתי ילדה. אבל רק התחלתי כשהייתי בסביבות 25. קיבלתי השראה מצבע. תמיד נמשכתי לצבע".
"אמנות עבורי היא חופש. חופש מוחלט. חופש באמת חשוב לי. אולי הסיבה שאין לי ילדים או בעל היא מכיוון שתמיד הוקרתי את החופש שלי. יש לי PTSD ומאניה דיפרסיה וסגנון האמנות שאני מתמקדת בו מרחיק אותי מרעשי החיים, הרחק מהמקום שבי שהוא רעש ומביא אותי לחלל שבתוכי ששקט ושלו - זה כמעט כמו מדיטציה", היא מסבירה. "זה פותח מקום בו אוכל להפסיק את קצב החיים ופשוט ליצור בצורה שתבטא את הרגשות שבי. למעשה, ההשראה שלי נמצאת בתוכי. האמנות מושכת אותי פנימה ומאפשרת לי לחוות את החיים באווירה אחרת".
על כל אחת מיצירות האמנות שלי אני עובדת כשלושה חודשים. יש אנשים שחושבים שזו סטנסיל או מכונה, אבל הכל עבודת יד. בשבילי אמנות זה חיים".
"היצירתיות שלי הופיעה פתאום משום מקום. פתאום לאט לאט האומנות נשפכה ממני. ואני נשפך דרך האומנות. מהיום שהתחלתי, אני יוצר כל יום, לא מפסיק".
אמנון, משתף גם הוא: "נולדתי ב-1964 בכפר סבא. בגיל 9, הורי הודיעו לי שהם לא יכולים לטפל בי ושאצטרך להתמודד בכוחות עצמי. בגיל 11 נשלחתי לפנימייה ועם הזמן התחלתי לאבד קשר עם המציאות. כנראה בגלל שילוב של טראומות מאבי ומהפנימייה. בהתחלה זה בא לידי ביטוי בגמגום אך זה כל-כך החמיר שכמעט לא דיברתי. עד גיל 46 הייתי בעצם אוטיסט, מנותק כמעט לחלוטין. עד שהגעתי ל'בית היוצר' ולאט לאט התחלתי להיפתח. אני מאוד נהנה להתבונן בטבע. אני יכול לשבת עם כוס קפה ופשוט לבהות בעלים של עץ, נהנה מאיך שהם נעים ברוח".
"היצירתיות שלי הופיעה פתאום משום מקום. פתאום לאט לאט האומנות נשפכה ממני. ואני נשפך דרך האומנות. מהיום שהתחלתי, אני יוצר כל יום, לא מפסיק. אני מצייר באקריליק ועושה פסיפס, זכוכית, מחט נייר, מגרס בחימר ומצייר על עץ. כל סגנון נותן לי משהו שהיה חסר לי בצעירותי".
"כשאני יוצר, האמנות בשליטה, לא אני. מה שיוצא זה מה שרוצה לצאת. אני מאמין שמטרת האמנות היא לעורר את הילד הפנימי של כולנו, לגעת ברגשות שלנו, לעורר מקומות בתוכנו ולעזור לאנשים להרגיש. אמנות היא לגעת באושר ושלום".
רועי, אמן נוסף בקהילה, מספר את סיפורו: "בשנת 1978 נולדתי באתיופיה ועם אחי, בני דודי והורי עברנו לסודן בעודי בן 5. שהינו שנה במחנה בסודן עד שעלינו לארץ במבצע משה ב-1984. כשהייתי בן 16 אושפזתי בבית חולים ובעת זמן הגיוס לא הייתי מסוגל לשרת. עבדתי במפעל בעפולה בתפקיד ייצור חלקים למכוניות. בשנת 2003 אבי נפגע בפיגוע הגדול בקניון עפולה ולכן עברנו לפתח תקווה".
"כשהייתי בן 28 התחלתי לעסוק באמנות. הטבע והנופים משכו אותי לעשות אמנות. אני אוהב שאני תמיד לומד דברים חדשים באמצעות אמנות. אני בעיקר עובד בשמן ואקריל וגם עושה פסיפסים. עכשיו אני עושה אמנות כל יום. אני אוהב ליצור נופים ולעבוד עם הטבע".
"אמנות יכולה לקחת אותך להרבה כיוונים - הצבע מאפשר לדמיון לעשות מה שהוא רוצה. אני אוהב לדייק באמנות שלי. כשאני מתמקד בצבעים ובצורות, אני מקווה שהאנשים המתבוננים בציורים שלי מרגישים את התחושה שלי לגבי הנושא ויכולים להבין אותי ואת התחושה האישית שלי לגבי הקשרים בציור", הוא מסביר.
5 צפייה בגלריה
"מבחינתנו, ציור נועל את מחשבותיו ורגשותיו של שלומי. כך הוא מדבר אלינו".יצירה של שלומי.
"אני בת 16, מחיפה", מספרת מוריה. "מוריה הייתה בסדר גמור עד גיל 6, אז חלתה בזיהום במוח. זה שיתק אותה לחלוטין", מסבירה אמה. "הנזק למוחה הוביל למגבלות בכישוריה המוטוריים ובדיבור, כמו גם לבעיות אחרות. היא בילתה שנה בהחלמה ושיקום בבית לוינשטיין, שם הכירו לה את היצירה בחרוזים".
"מוריה אוהבת את האתגר ליצור דברים יפים מחרוזים זעירים למרות המוגבלות שלה והשעות הארוכות שלוקח לה ליצור כל יצירה". מוריה מוסיפה, "אני אוהבת את הרעיון שאנשים ילבשו את מה שיצרתי".
לשלומי (48) יש אוטיזם קשה. הוא מתגורר בבית הוריו במרכז הארץ, יכול לשמוע אך אינו מסוגל להגיב, לדבר, גם לא בשפת סימנים, או להביע את עצמו באמצעות הבעות פנים. עם זאת, הוא יכול לחלוק את מחשבותיו ותחושותיו הפנימיות באמצעות אמנות.
"שלומי מצייר מגיל 15", מסבירה אמו. "כשהמורים בבית ספר לתלמידים אוטיסטים הציבו אותו מול צבע ונייר. שלומי בחן את ידו באריגה ובקרמיקה, אך בסופו של דבר הציור דיבר אליו. נראה שהוא נהנה ממשחק הצבע ומעביר את הבנתו את עולמו באמצעות אמנות. "מבחינתנו, ציור נועל את מחשבותיו ורגשותיו של שלומי. כך הוא מדבר אלינו", היא מוסיפה.
שלומי יכול ללכת לאיבוד בקלות בציור שלו, ולהתמקד בו שעות עד שמישהו אומר לו להפסיק. אין לו את היכולת לכוון את מעשיו שלו ולא יכול לעשות שום דבר לבד. הוא זקוק למישהו שיגיד לו בדיוק מה לעשות למעט כשהוא מצייר. בהתמקדות עמוקה במשך שלוש שעות בכל פעם, שלומי עובד בעיקר בצבעי מים ופסטל על נייר".
"אני מרגיש שהציורים שאני יוצר מראים לאנשים עם מוגבלות שיש תמיד תקווה. הציור החזיר לי את תחושת הערך העצמי שלי. זה הראה לי שאני לא כלום רק בגלל שאני מוגבל. שתמיד אפשר לעלות גבוה יותר מהמקום שאתה נמצא".
5 צפייה בגלריה
"תמיד אפשר לעלות גבוה יותר מהמקום שאתה נמצא. לא משנה מה החיים מספקים, אתה יכול לעשות יותר". יצירה של אליאור.
אליאור (44) מספר: "אשתי ואני עלינו מדרום אפריקה בשנת 2013, עם בת שסיימה לאחרונה שירות צבאי. איבדתי את החלק התחתון של הרגל שלי בתאונת מטבח ב-2018. אחר כך נאלצתי לעבור ניתוח נוסף שקוטע מעל הברך. נכנסתי לדיכאון. בית החולים הציע טיפול באמנות. מצאתי את עצמי הולך לאיבוד בצבע. האמנות הרימה אותי מהדיכאון. אמנות היא תקשורת לעולם, ותקשורת לאשתי. אישתי מכיר אותי דרך האמנות שלי - מצב הרוח שלי משתקף באמנות", הוא מודה.
"אני מרגיש שהציורים שאני יוצר מראים לאנשים עם מוגבלות שיש תמיד תקווה. הציור החזיר לי את תחושת הערך העצמי שלי. זה הראה לי שאני לא כלום רק בגלל שאני מוגבל. שתמיד אפשר לעלות גבוה יותר מהמקום שאתה נמצא. לא משנה מה החיים מספקים, אתה יכול לעשות יותר. אני לעתים קרובות מרגיש השראה מתמונות או בזיכרון של טיול או חוויה כלשהי שקפצו לי לראש. הרגשות מסיעים אותי ומעוררים בי השראה".
- התערוכה 'שבירת חומות', של אמני "פינות עיגול" תוצג בגלרייה ארטורה, קמפוס רופין, עמק חפר בספטמבר 2021. אירוע הפתיחה בשישי 10.9.21 בשעה 11:00 נעילת התערוכה: 30.9.21.
