אולי הדבר שהכי פגע בי, ברמה האישית, היה דבריה של אביטל ינובסקי, שעוסקת שנים רבות בשילוב אנשים עם מוגבלות בתחום ההיי-טק. "אגיד משהו לא הוגן. כאשר ההתנהלות שלו קרובה לנוירוטיפקל". בסך הכול שאלתי אותה מה יביא להצלחה בשילוב תעסוקתי ואביטל הציגה את המציאות הקודרת – תהיה כמה שפחות אוטיסט. אני יודע שהיא מקצועית מאוד והחיים לא הוגנים. האם זו אחריות של התעשייה להקנות לאוטיסט כישורי עבודה? ינובסקי צודקת: "אף מנהל לא יכול להשקיע 100 אחוז מהזמן שלו בלקלוט עובד". התוצאה היא שאוטיסטים רבים מנסים להסתיר את האבחנה ולהיות "כמו כולם", ואז, ברגע של אמת, הם עושים שגיאה ופתאום מתגלה הסוד.
חגית (שם בדוי) מרפאה בעיסוק המתמחה באוטיזם מתארת את הטרגדיה של הסטיגמה: "אהה הוא באמת אוטיסט, אז הוא לא יכול, אי-אפשר לתת לו אחריות".
שינויים מהותיים מתחוללים בעשורים האחרונים בשוק העבודה: דרישה לגמישות רבה יותר וליכולת הסתגלות לשינויים ודגש רב יותר על עבודת צוות. בתחומים אלו אוטיסטים רבים, מוכשרים ככל שיהיו מביעים חולשה, כפי שמעידה אימו של ט': "הכישלון הזה אולי טכני אבל מאוד פוגע באלו שכן נזקקים לתיווך, להכלה, להכוונה חברתית ולפענוח סיטואציות חברתיות".
בעצב גדול היא ממשיכה לתאר: "כדי לקרב אותו היה דרוש רצון טוב והתמדה. בבית הספר הוא היה תלמיד מצטיין, אבל בעבודה הוא חש שאינו שייך. אין סבלנות לאוטיסטים שמתקשים חברתית". ממצאי מחקר שערכתי בצה"ל הראו קשר ברור בין שביעות רצון של חייל עם אוטיזם מהתפקיד שקיבל לבין דמות המפקד. בהינתן סביבה מטפחת הם פורחים ותורמים ולראיה, מספרם הגבוהה בקבוצת המצטיינים לרגל יום העצמאות ה-75.
אך בעוד מצב זה מתקבל כמובן מאליו במסגרת שירות חובה, ארגוני תעסוקה אזרחית מפגינים דרישות תועלתניות המציבות רף קבלה גבוה לאוכלוסייה זו.
בחודש דצמבר השתתפתי בתוכנית "שווים בתעסוקה" בשיתוף ynet ומפעל הפיס לרגל העלאת המודעות לשוויון עבור אנשים עם מוגבלות. שם ביו השאר אמרתי, "לאורך כל חיי סבלתי מאתגרים חברתיים שהובילו לקושי תעסוקתי. לא תמיד אני יודע להתאים עצמי ולקח לי יותר זמן להבין רגשית וחברתית את הסיטואציה ולהגיב. למעסיקים אין סבלנות".
צפו בריאיון עם אודי הלר בתוכנית "שווים בתעסוקה", 3 דצמבר 2022:
אלכסנדרה לוקש מראיינת את אודי הלר
אי-העסקתם של אנשים עם מוגבלות מסתכמת במעל 265 מיליארד דולר למשק האמריקאי. בישראל אין מסד נתונים ענף בנושא וכדי לקבל תמונה משוערת עד כמה המשק הישראלי מפסיד, די אם נחשב כי חצי מיליון אזרחים מעל גיל 20 הם עם מוגבלות חמורה ובמערכת החינוך לבדה יש כ-270 אלף ילדים עם מוגבלות, 40 אלף מתוכם עם אוטיזם. על-פי נתוני המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC), כיום 1 מ-36 ילדים מאובחן עם אוטיזם, לעומת 1 מ-150 בשנת 2000. בישראל מקובל להתייחס לנתון 1 מ-78, אך גם כאן יש הבדל ניכר בין בנים: 1 -48, לבנות: 1 -222. כך או כך, מדובר בקבוצה בעלת קצב הגידול הרב ביותר מקרב מקבלי קצבת ילד נכה מביטוח לאומי.
"לפעמים אפילו המנהל חושב שהאוטיסט מפונק"
"הארגון מתקשה להבין את נקודת מבטו של האדם על הספקטרום, עד כמה הוא מבין או לא מבין את הדרישות ממנו", מתמצתת נריה כגן-אלגד, מרפאה בעיסוק העובדת עם אוטיסטים. "קיים מתח בהיעדר תיווך בין דרישות הארגון שמטרתו להרוויח כסף, לבין צרכיו של האדם על הרצף".
המרפאה בעיסוק, חגית, נגעה בנקודה שחוויתי רבות – סחרור שאליו נכנס האוטיסט בעקבות תגובה מצד מפקד או מנהל שהייתה יכולה להיות נכונה לאדם בלי אוטיזם, אבל לא עם. אסקלציה זו יכולה להוביל לשרשרת תגובות שסופן פיטורין.
חגית מציירת מלכודת שבה גם האדם עם אוטיזם וגם המנהל לא רוצים להחזיק בסטיגמה, אבל כך האפליה משתמרת. העובד שרוצה להוכיח שהוא יכול ושיהיו מרוצים ממנו למרות שהוא חייב התאמות, כמו שיודיעו לו מראש על שינויים, והמנהל שרוצה להתייחס לעובד כמו כל אחד אחר מתוך ראייה של שוויון ומתעלם מהצורך בהתאמות. במקרים רבים זה נגמר במשבר ובתחושת כישלון.
ינובסקי מבהירה את הציפיות שלה מבחור עם אוטיזם "שידע להרים דגלים, שיכיר במוגבלות וישאל שאלות במצב של אי-בהירות, שיקיים אינטראקציה עם הסביבה כדי שידעו כיצד הוא מתקדם והיכן יש קושי. לא חייבים בעל פה", היא מדגישה, "אפשר גם בכתב".
טוהר, מפקדת במחו"ה אלון, מסכמת: "מי שהוא לא חייל על הרצף האוטיסטי לא יודע מה זה להיות חייל על הרצף. חשוב להקשיב להם, לתת להם לסנגר על עצמם והם ידעו הכי טוב ומהי הדרך שלהם לעשות בצורה הטובה ביותר עבורם כדי להצליח".
2 צפייה בגלריה
טוראי עוז גפשטיין, בוגר תוכנית "תתקדמו", מקבל תעודת הצטיינות ממפקד חטיבת יהודה בטקס שנערך לרגל יום העצמאות ה-75. גפשטיין משקף את היתרונות הבולטים בקרב אוטיסטים: הוגנות, שמירה על נהלים, הקפדה על איכות העבודה, הארגון והסדר, תשומת לב לכל פרט
(צילום: מהארכיון המשפחתי)
"זה לא יעבוד בתעשייה חכמה"
נורית היא צעירה מבריקה עם אוטיזם שסיימה תואר באוניברסיטה יוקרתית בארצות הברית ותואר שני באוניברסיטה בישראל. במשך מספר חודשים השתמשה בשירותיה של מלווה תעסוקתית במקום העבודה, אך במקום לפתח עצמאות, נורית פיתחה תלות במלווה עד שאינה מבצעת כל פעולה בלא לקבל הנחיה. יתרה מכך, היא שולחת ארבעה דיווחים ביום למלווה כדי לקבל אישור שהיא בסדר. השם בדוי, כל השאר אמיתי. המציאות שמתארות אביטל וחגית גם היא אמיתית.
"רוב המנהלים מוכנים לעשות את זה בהתחלה. אם עובד רגיל מקבל שלוש שעות מנהל בשבוע, הם מוכנים לעשות בהתחלה להקדיש שש, שבע או עשר, אבל אם לא רואים שזה יורד, אז זה לא עובד", מספרת ינובסקי.
ארגונים, בוודאי כאלו שאין בהם עודף כוח אדם, יתקשו להקצות לאדם עם מוגבלות שעות חפיפה לתפקיד או קשב ניהולי, מעבר למה שמקובל וככל שהם עושים זאת, הם ידרשו שזה יוגבל לפרק זמן מוסכם. "אין את הבן אדם הזה שיכול עכשיו לצאת ממעגל העבודה שלו וממה שהוא צריך לעשות ביום יום ולדאוג שמישהו אחר ייכנס לעבודה וידע מה לעשות", אומרת חגית. דווקא בקרב אלו שבתפקוד גבוה נמצא את הצורך לקבל משוב שהם בסדר, הם מאוד רוצים להצליח וחוששים לאכזב.
לרוב אוטיסטים מתקשים אם לא מחלקים להם את המשימות למנות קטנות, אבל לעיתים גם זה לא מספיק, כי איזו משימה יותר דחופה מרעותה? ואם משימה אינה ניתנת לביצוע כפי שהוגדר, מה אני צריך לעשות במקום? "כל הדבר הזה של תיעדוף לרוב האנשים מאוד ברור מאליו ולחבר'ה על הרצף הכול יכול להיראות בהול ואני לא יודע להתמקד", היא מסבירה.
"הם פשוט חושבים שיש להם את הידע שהתעשייה צריכה"
כל ארגון, ובוודאי ארגונים גדולים כמו צבא, הם ממלכת האי-ודאות, ואנחנו, האוטיסטים, צריכים ודאות ויותר מכך, שדברים יהיו ברורים. אביטל ינובסקי מבקשת לשים זרקור על הנטייה הכל-כך שכיחה לדלג מעל שלב ההכשרה הפורמלית ולתת לאוטיסט ללמוד תוך כדי עבודה, תוך התעלמות מהצורך לספק קרקע מוצקה ורחבה שתאפשר ביטחון והתמקדות בשלב הלמידה העצמית. לרוב יהיו אלו ההורים, אבל גם בוגרי אוניברסיטה, שבטוחים שסיום לימודים במגמת 10 יחידות טכנולוגיה בבית הספר או תואר ראשון באוניברסיטה, מקנים את הכישורים הנחוצים להשתלב בתפקידים הכי יוקרתיים.
"הפעם הראשונה שמגיעים לאינטגרציה זה בחיים האמיתיים, לפני כן הכול היה דברים יחסית נקודתיים. שלב האינטגרציה הוא מאוד קשה לאנשים על הרצף", מספרת ינובסקי על הפער שדורש תיווך ובלעדיו יש לא אחת כישלון.
"המטרה היא לא שיהיה אוטיסט שיעבוד, אלא עובד שייתן תפוקה לחברה. יכול להיות אוטיסט שמאוד קשה לנהל אותו, אבל הוא ימצא באגים שאף אחד לא מצא. אז יש סיבה להעסיק אותו ולהתאמץ", היא מסכמת.
"שילובם של עובדים על רצף האוטיזם יכול לקדם שונות חשיבתית בצוות, שבאה לידי ביטוי בידע, באמונות, בסגנונות החשיבה ובערכים של העובדים".
האינטליגנציה טמונה בגיוון האנושי ולא ב-ChatGPT
ב-8 ביולי 2021 נפל בחלקי הכבוד להיות אחד משלושת הנואמים בטקס הפרידה הממלכתי של פורום המטה הכללי מנשיא המדינה העשירי, ראובן ריבלין. בנאומי התייחסתי לנאום קודם של הנשיא בפורום הרצליה של שנת 2015 שזכה לכינוי "נאום השבטים".
"השבטים זה הרבה יותר מארבעה או שנים עשר, אלו מאות תרבויות של בני אדם שונים אלו מאלו, שחוו וראו דברים אחרת. דווקא אותו גיוון הוא סוד הצלחתה של ישראל, הוא שהביא לפריחתה משואה לתקומה", אמרתי. הדרך לעם אחד וצבא אחד עוברת דרך ההכרה שאנחנו מגוונים ושונים זה מזה.
2 צפייה בגלריה
אודי הלר עומד מימין, לידו יובל טל. יושבים: חביב הרשקוביצי, סגן מ' ורימון טובין. אחרי זכיה במקום ראשון בתחרות ההאקוטיזם הארצית למיזמים פורצי דרך לשיפור חייהם של אנשים על הרצף.
(צילום: אביגייל עוזי לידיעות אחרונות, ינואר 2023. )
"שוק העבודה של המאה ה-21 מתאפיין בהכרה בצורך בגיוון של כוח העבודה בארגון ובחשיבותו. לגיוון זה יתרונות ארגוניים-מערכתיים ויתרונות יצרניים. כך, שילובם של עובדים על רצף האוטיזם יכול לקדם שונות חשיבתית בצוות, שבאה לידי ביטוי בידע, באמונות, בסגנונות החשיבה ובערכים של העובדים. לשונות חשיבתית תרומה משמעותית ליצירתיות, חדשנות ויצרנות של הארגון", (מקור: התאמת סביבת העבודה בשוק החופשי לאנשים עם אוטיזם: חוברת למעסיקים, בהוצאת אוניברסיטת חיפה, 2019).
לצערי, אנו כיום יותר מדי משליכים יהבנו על בינה מלאכותית, כאלוהי דת הפתרונאות שיוציאנו מעבדות לחירות. האדם תמיד חיפש אחר נוצות להדביק לגופו ולעשות כנפיים שיישאו אותו למעלה, גבוה, רחוק וכאיקרוס נפל שבי בידי העיוורון לתשובה הפשוטה ביותר.
אנו זקוקים לגיוון אנושי, למערכות שיעזרו לנו לנהל את הגיוון האנושי, הנוירולוגי והפסיכולוגי. לשם כך, אני וחברי, בוגרי יחידה 8200, מקימים בימים אלו מערכת טכנולוגית חדשנית בשם DiVE, ואנו מקווים שהיא תסייע לארגונים כמו צה"ל לקלוט מאות אנשים שונים ומגוונים, עם או בלי מוגבלות.
כשאנו מדברים על מודעות זה מחייב אותנו להסיק משהו לגבי עצמנו. אני נתקל במקרים רבים של אלימות, דחייה או בושה. כל המצטיינים בתוכנית "תתקדמו" הם חיילים שעונדים בגאווה את סיכת התוכנית, כאילו אומרים לסביבתם – אנחנו פה כדי לנצח, וכאשר אנחנו מנצחים, גם הארגון שלנו מנצח.
- סרן אודי הלר הוא אוטיסט, יזם תוכנית "תתקדמו" בצה"ל. פעיל חברתי וחוקר צבא ומוגבלות. למד לתואר ראשון ושני במדעי המחשב וחניך בתוכנית "להבות" של יחידה 8200.
