בשיתוף השומר הצעיר והמרכזים לצדק חברתי
חודש עבר מאותה שבת ארורה, ובישראל קמו לפתע עשרות מושבות זמניות של קהילות, משפחות ויחידים. תושבי ערים, מושבים וקיבוצים, מצאו את עצמם דיירים של בתי מלון, צימרים ויישובים אחרים, עם נוף שלא הכירו ושכנים חדשים. אחד המקומות האלה הוא מלון ENJOY, שבים המלח, בו מצאו את עצמם, כשכנים חדשים, תושבי קיבוץ מגן ותושבי שדרות. עם הנוף המיוחד מול העיניים, צמחה לה קהילה חדשה, שנותנת, דווקא בימים אלה, תקווה.
מהלם לפעולה
כבר ביום שבת, כשהיה ברור שנדרש פיתרון דיור לאלפי אנשים, היו מי שהתחילו לעבוד. אחד מהם הוא יאן גל, חבר הנהגת תנועת הנוער השומר הצעיר ורכז שכבת י"ב בתנועה. "הרמתי טלפון לרכז שהחליף אותי במועצה האזורית אשכול, שם הייתי נציג התנועה עד לפני כשנה וחצי", הוא נזכר. "שנינו הבנו שאנחנו הולכים להקים לקהילות שלנו במועצה, מסגרות שיתנו מענה חינוכי ורגשי לבני הנוער".
לתמיכה במערך הסיוע לקהילות המפונות
תושבי מגן הגיעו לים המלח, וכך גם יאן וחבריו. כשבוע לאחר מכן הגיעו גם תושבים משדרות למלון. "הבנו שאנחנו צריכים לתת מענה מלא לכל התושבים שפונו כולם מאותה סיבה", הוא ממשיך. "תוך יומיים הקמנו צוות נוסף של מדריכים כדי שיעבדו מול האוכלוסייה של שדרות". מאז נמצאים יאן ושותפיו מהשומר הצעיר, במלון וביחידות אירוח בישוב נווה זוהר הסמוך, ושם הם מפעילים את הילדים ובני הנוער, במחזורים מתחלפים. "זה טבעי לנו לחבר קהילות של ילדים ובני נוער וזה מה שאנחנו יודעים לעשות", הוא מוסיף. "הבנו שתפקידנו לחבק את הדרום כולו ולכן קוראים לפרויקט שאנחנו מפעילים "מחבקים את הדרום".
בהתחלה לא הכל התחבר. היו מתחים וחשדנות של שתי קהילות שונות, שגם סוחבות כל אחת טראומה משלה. אבל ככל שעבר הזמן הפעילויות המשותפות עשו את שלהן. הצוותים יצאו עם הקבוצות לאילת ולטיולים באזור ים המלח ובעצם, לא הפסיקו את הפעילויות. "בשבוע שעבר עשינו מסיבת נוער של 2 קבוצות משתי הקהילות, אותה הם ארגנו יחד. מהרגע שישבו יחד על פרויקט משותף, הם התאחדו", מספר יאן. עכשיו הוא והמדריכים שאיתו מתחילים להכשיר מתוך הקהילה במלון בני נוער בגילאי תיכון כמדריכי נוער יעודיים למלונות. "אנחנו נישאר עם הקהילות כל זמן שהן במלון, ונמשיך להיות עבורם ולסייע בכל מה שיצטרכו גם בעתיד", הוא מבטיח.
"בסוף הפכנו שכנים לכל דבר"
כמו כל מי שגר במערב הנגב, אזעקות שבת בבוקר תפסו את סיון בוהדנה בהפתעה. סיון היא אמא לארבעה, בני 12, 9, 8 והקטן בן 6. היא הכניסה את ארבעתם לממ"ד וכשהחלו היריות בישוב ולא פסקו, בעלה, פקח מסייע בשיטור העירוני, יצא לעזור לחבריו והיא מצאה את עצמה, בודקת את שלום ילדיה ודואגת שאף אחד לא נכנס לביתם, כשהיא מסתובבת בין החצר הקדמית והאחורית לממ"ד.
"הייתי לבד עם הילדים קטנים", היא נזכרת. "ניסיתי לגונן ולשמור אבל הייתה תחושת הפקרות וחוסר אונים. בשלב כלשהו גם החשמל נפל. קרוב לחצות, כשסוללת הסלולרי מאיימת להיגמר, הודעתי לבעלי שכך אי אפשר. הוא הגיע, נתן לנו 3 דקות לקחת מספר דברים והוציא אותנו מהעיר. איבדנו המון אנשים ביום ההוא שהם משפחה שלנו ממש. מה שקרה בתחנת המשטרה זו טראומה נוראית. חוסר הוודאות גרם לי לחרדה שלא הרגשתי מעולם, בשום מבצע".
סיון וילדיה התפנו למשפחה ואחרי כמה ימים הגיעו למלון ENJOY. כבר חודש שהם שם, מנסים להתמודד עם המציאות החדשה. "עבר חודש ומתחילים לנסות להרים את הראש ולייצר שיגרה", היא אומרת. "קיבלו אותנו כאן מקסים ממש ונתנו לנו את ההרגשה הכי טובה שיש. 'השומר הצעיר' מפעילים כל היום את הילדים, פתחו להם קבוצת ווטסאפ, לקחו אותם לטיולים בסביבה ובאילת. זה מאד עוזר לילדים כי הם עסוקים ושקט כאן מאד וזה עוזר בהחלמה".
גם בוהדנה מודה שהחיבור עם הקיבוצניקים לא היה טבעי מהרגע הראשון. "פגשנו במלון את תושבי קיבוץ מגן. בהתחלה, הייתה חשדנות וריחוק", היא משתפת. "הגענו ממקומות וקהילות אחרות וגם מסגרות הלימוד מופרדות אבל הפעילויות שעשו המדריכים עם הילדים איחדו אותם ומכך, גם אותנו. הפכנו שכנים לכל דבר. הכרתי כאן אנשים מדהימים מהקיבוץ, ופגשתי אפילו אנשים שהכרתי מהשירות הצבאי שלי (מחייכת). בסוף כולנו שותפי גורל. יש תחושת יחד ואחרי כמה שבועות כבר קשה לדעת מי בא מהיכן".
טליה, הבת של סיון היא בת 12, ובעוד שבוע צריכה לחגוג את בת המצווה שלה. כשמדברים איתה מבינים בדיוק איך נוצר הקשר הייחודי. "כולם כאן מקשיבים לנו, נותנים לנו להוציא מה שעובר עלינו ועושים לנו הפעלות", היא מספרת. "זה עוזר לפרוק את הלחץ. עכשיו מתחיל גם חיבור עם אנשים ממגן. בהתחלה זה הרגיש משונה; הם אוהבים דברים אחרים, ויש שוני אבל יש דברים שאנחנו והם אוהבים במשותף. מגלים את זה בפעילויות וגם בטורנירים שיש לנו מול מלונות אחרים. אנחנו יחד וזה נחמד. מצאתי חברות משם והחלפנו אפילו טלפונים. בטוח נהיה בקשר". עכשיו מארגנים לטליה בת מצווה במקום, עם כולם.
תושבי קיבוץ מגן הגיעו אל המלון ממש בימים הראשונים. למזלם הרב, ולנוכח התושייה של כיתת הכוננות שלהם, שנלחמה שעות במחבלים בעצמה והצליחה להניס את המחבלים שהגיעו אליהם, הנזק לקיבוץ מועט. מלבד פגיעות קסאמים, הקיבוץ בסדר. חבר כיתת הכוננות נדב רוט, שנפצע במהלך יום הקרבות ונמצא כעת בתהליך שיקום ארוך, נמצא במלון עם בת זוגו ושלושת ילדיהם. הוא הגיע אליו רק אחרי 10 ימים בהם היה מאושפז. "בשגרה אין הרבה קשר בין הקהילות שלנו, למרות ששדרות היא העיר הגדולה שלנו", הוא מסביר. "אבל כאן נקלענו לאותו מקום, שתי אוכלוסיות שונות והקשר נולד מהקשר שנוצר בין הילדים".
הוא מצביע על כך שהשומר הצעיר הציעו את הפעולות שלהם לשתי האוכלוסיות עוד לפני שהיו מסגרות חינוך, ולכן אלה הפכו לקהילה אחת מהר יותר. "אתמול היה במועדון כאן ערב לבני הנוער. בת ה-12 שלי אמרה שתלך לזמן קצר ובסוף נשארה עד הסוף. כנראה שהיה מוצלח", הוא אומר בחיוך.
הוא מספר שלקיבוץ מגן יש שיגרת פעילויות שהם מעתיקים גם למלון, כמו ערב בירות וכמובן שעכשיו גם השכנים, תושבי שדרות, מוזמנים להצטרף: "אני רואה שמתחילים להגיע גם לזה, וגם לקבלות השבת שהתחלנו לקיים כאן. לאט לאט יש יותר השתלבות ושיתוף אבל הדבר הכי יציב כרגע הוא הנוכחות הקבועה של מדריכי השומר הצעיר בחיי הילדים, והעובדת הסוציאלית מטעמם שמלווה כאן את כולם".
"היה ברור שצריך להחזיר את השליטה לתושבים"
כבר בשבת ההיא הבינה רונית שניר, מזכ"לית "השומר הצעיר", שמדובר באירוע מאד חריג שהתנועה חייבת להיות בו. השומר הצעיר היא תנועה שהקימה בארץ קיבוצים רבים, 8 מהם בנגב המערבי וגם באחרים הייתה התנועה פעילה.
"כשהבנתי את גודל האירוע הבנתי שצריך לרדת לשטח, וירדתי לאילת עם צוות הנהגה קטן ומדריכים שלנו במועצה האזורית אשכול", היא נזכרת. "זה היה אירוע כאוטי של קהילה שלמה אחרי אסון. כולם היו המומים ולקח זמן בכלל להתאפס ועוד יותר זמן, לקח לקהילות להגדיר עבורנו את הצרכים שלהם. היה ברור שצריך להחזיר להם את השליטה ולעבוד איתם. התחלנו בהקמת מסגרות חינוכיות כי הבנו שילדים צריכים שיגרה חינוכית ומסגרת ולא רק אטרקציות מזדמנות. ילדים ונוער צריכים מסגרת ודמות מובילה מוכרת וכך, הורדנו גם צוותים שמוכרים לחלק מהם מפעילות המועצה".
עכשיו מפעילה "השומר הצעיר" בכל הארץ 15 מוקדים כאלה – באילת, בנחשולים, בחדרה, במעלה החמישה, בנצרת למפונים ערביים, בבית אלפא, בניר דוד ובטבריה. "אבל הסיפור של ים המלח מגלם מהות שונה כי יש שם אוכלוסיות שונות ואנחנו פועלים איתן ועבורן יחד", היא אומרת, "היה לי ברור שהקהילות יתחברו ושזו תהיה דרישה שתבוא מהנוער. זה המקום הכי טוב לשבור סטיגמות באופן טבעי. אני מאמינה בזה גם ביומיום".
בשיתוף השומר הצעיר והמרכזים לצדק חברתי
פורסם לראשונה: 14:25, 09.11.23
