שלוש שנים להקמת תוכנית "תתקדמו"
(עריכה: אודי הלר)
"היום נפלה בחלקי הזכות להציג בפני ראש אמ"ן הנכנס, האלוף שלומי בינדר, ואני יוצא בתחושת גאווה גדולה ביכולת שלנו לעצב ולהשפיע הלכה למעשה על היומיום באגף המודיעין". הכותב הוא רב-סרן ש', והמדור עליו הוא אחראי מפתח מערכות טכנולוגיות קריטיות שמוודאות אמינות של מקורות מודיעיניים על האויב. גורמים בתוך אגף המודיעין ומחוצה לו - עד לדרגים הגבוהים ביותר - מסתמכים על המערכות הללו לצורך קבלת החלטות.
"בכנות, לא ציפיתי להגיע ליחידה 8200 אבל איכשהו הצלחתי לעבור את המיונים", מספר סמל נ', צעיר שובה לב שלמרות דיבורו שמסגיר שנים של טיפולים בילדות בשל שתיקה כמעט מוחלטת מצדו - הוא אחד מהחיילים הבולטים במדור. "בסוף מדובר באחד מהחיילים הכי 'מורעלים' על השירות, שמסתובב תמיד עם ברק בעיניים ומבצע את המשימות בהתלהבות שלא חולפת, וגם אחד מחברי הצוות הכי טובים שפגשתי", מספר רס"ן ש.
לפני כמה חודשים סמל נ' ואני היינו אמורים להופיע בפני מאות מחיילי 8200 ולספר על הדרך שלנו, אבל אז ההרצאה בוטלה. לנ' כל כך חשוב להופיע ולספר על הדרך שעבר עד לגיוסו לצה"ל, ועל השירות המשמעותי שלו במדור. בשעה 23:00 באותו יום,ראש חטיבת המחקר באמ"ן תת-אלוף מ', התקשר אליו והתנצל. נ', בחוכמתו הרבה, ניצל את המעמד וסיפר לו מיוזמתו עד כמה אוטיסטים יכולים לתרום לצה"ל והוא, המשרת בשירות חובה רגיל, ההוכחה לכך.
"לשמור עליו שהבנים לא יתחילו להרביץ לו"
הוריו של נ', ענת וירון, יושבים מולי בחצר ביתם, ולקראת סוף הריאיון היא מחליטה לספר על אירוע מדהים מבחינתה שהתרחש רק כמה ימים לפני פגישתנו; נ' החליט לעצור עם הרכב ליד אצטדיון כדורגל בפתח תקווה, בעקבות כדור שהתגלגל לכביש. שיחה ספונטנית שהתפתחה בינו לבין השחקנים, הובילה את נ' להחליף בגדים ולהצטרף לקבוצה.
ייתכן כי אדם מן הישוב לא יבין את גודל המאורע עבור הורים לצעיר עם צרכים מיוחדים, אבל כשנ' היה קטן מרבית אנשי המקצוע אבחנו כי הסיכוי שידבר אי פעם נמוך - והוא אכן התקשה ברכישת מילים. אולם ענת וירון, אז הורים צעירים, סירבו להרים ידיים ובמאמצים רבים הגיעו המילים הראשונות. היום ענת מרוצה, מבחינתה נ' מדבר מדהים ויודע להסביר את עצמו בלי שהיא תצטרך להתערב ולסייע לו.
4 צפייה בגלריה
תחנות חייו של נ': בטקס סיום הטירונות עם אמו ענת, במכינה הקדם צבאית, כמדריך בתנועת נוער וכמדריך ב"כנפיים של קרמבו"
כל יום בחייו של נ' היווה אתגר - לקום בבוקר, ללכת ללמוד בכיתה רגילה ולהתמודד מול הילדים האחרים. זו הייתה כמעט מלחמה יומיומית עבורו. "רגשית, היה לי קשה לחשוב שאני מעבירה את הילד שלי את כל הסבל הזה", ענת מודה. "בלילות היו מחשבות האם אני שוברת אותו? אולי אני דורשת ממנו יותר מדי וגורמת לו לנזק נפשי? אבל בסופו של דבר ראיתי כמה הוא יוצא נשכר מההחלטה להשאיר אותו במסגרת רגילה".
בזמן שהיא מתארת את הסבל שלו בתקופת בית הספר, ירון נכנס לשיחה ומדבר על הנקודה אולי הכי טרגית בחייו של נ' - הפער בין היכולות הגבוהות לבין איך שאחרים תופסים אותו. למוד ניסיון נהג מדי יום שלישי ללוות מרחוק את בנו הצעיר, בזמן שזה בילה עם חבריו לתנועת הנוער, שמא מישהו יחליט להרביץ לו.
החשש מפני תגובות החברה כלפי נ' מלווה את הוריו בכל היבט מהיום שבו נולד, אולם הם מעולם לא נסוגו והמשיכו לאתגר אותו, ונ' מצדו רק הוסיף ודרש מעצמו יותר; הוא הפך למדריך האוטיסט הראשון בתנועת נוער רגילה, לקח חלק בהקמת סניף של "כנפיים של קרמבו", התקבל לכיתה מדעית ולמרות הפטור שקיבל מהצבא - התקבל למכינה קדם צבאית.
"זה שהיא יפה זה כבר בונוס"
נ' ביטל את הפטור מצה"ל והתגייס לשירות חובה במסגרת תוכנית "תתקדמו". אחרי טירונות בת חודש במחו"ה אלון (בסיס חיל החינוך והנוער שפועל לשילוב אוכלוסיות ייחודיות בצה"ל ובחברה הישראלית), הוא שובץ ליחידה 8200.
"תוכנית 'תתקדמו' נתנה לי המון תקווה", הוא אומר. "רציתי לעשות שירות משמעותי, והפלטפורמה הזאת העניקה לי הזדמנות לעשות זאת כפי שרציתי ואפילו מעבר לכך. רק השבוע הוצאתי לפועל כמה מבצעים חשובים", הוא מוסיף בגאווה.
בשלב הזה אני מבקש להקשות על רס"ן נ' ושואל אותו, איפה בכל זאת יש קושי? "נ' יודע לבצע כל משימה מוגדרת בצורה הכי טובה שתדמיינו, אבל אם המשימה היא 'תחלום בגדול' - הוא כבר פחות יסתדר", הוא משיב.
גם בתחום הזוגיות, כצעירים רבים שנמצאים על הרצף האוטיסטי, נ' חווה אתגר. "אני מרגישה שיש דברים שאם אני לא איזום או אם אני לא אלמד אותו איך לעשות אותם - הוא לא יגיע לשם בעצמו", אומרת ענת.
אוטיזם זו לקות התפתחותית, ולא אחת דרושה יותר הדרכה ולוקח יותר זמן להגיע ליעד מאשר אצל אנשים שלא נמצאים על הרצף. גם הרגישות לאופן שבו מסתכלים עליו, גבוהה מאוד. "קיבלתי הרבה פעמים את הדחייה הזאת בחיים שלי", מספר נ', שעבורו האופן בו אנשים קודם ראו את האוטיזם שלו ואולי אולי, רק אז, הסכימו להכיר או לתת לו סיכוי - נצרב במוחו כטראומה.
כשהוא נשאל על זוגיות הוא לא נראה נבוך, בדיוק להיפך, "זה באמת החלק שאני הכי All in עליו בהרבה מאוד אספקטים בחיים שלי". אבל אז מגיע ה"אבל"; הוא לא רוצה לספר לה שהוא על הרצף, לא בהתחלה בכל אופן. שקודם כל תכיר אותו, וזה לא משנה לו עד כמה היא יפה, זה כבר בונוס. אולי זה נכון לכל אדם שהוא פוגש.
לענת כואב כשהוא לא מצליח, היא הייתה רוצה שהוא יעבור שלבי התבגרות כמו כל צעיר בן גילו, שיוכל להיות יותר עצמאי כפי שהיא סבורה שהוא מסוגל, אבל היא מפוקחת ועונה בישירות שלא בטוח שזה אפשרי בחברה של היום. "חשוב שיידעו שאני בן אדם שמאוד-מאוד אוהב להכניס אור ושמחה", נ' צוחק וכולנו צוחקים אחריו.
האם צה"ל באמת מתכוון לגייס 1,500 אוטיסטים בשנה?
295 אלף תלמידים ותלמידות זכאים לחינוך מיוחד, שהם 11% מתוך 2.5 מיליון נכון לנתוני תשפ"ד. 176 אלף מתוכם משולבים בחינוך הרגיל, נתון יחסית יציב של 60% שנשמר לאורך השנים גם בקרב אוטיסטים.
מתוך 44,850 תלמידים שאובחנו עם אוטיזם בגיל הגן - 6,048 מתוכם לומדים בחטיבה עליונה, 32% מהם משולבים בכיתה רגילה ו-28% בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל. נתון זה צפוי לגדול משמעותית בשנים הקרובות, עם קרוב ל-8,000 אבחונים חדשים מדי שנה. רובם, אגב, מוגדרים בעלי "תפקוד גבוה".
נכון לשנת 2016 למשל, 80% מתוך 4,700 המקרים המדווחים לביטוח לאומי, היו בקצבת נכות של 100% (כשמעל אחוז זה רמת התפקוד מוגדרת ככזו הדורשת מידת תמיכה גבוהה ובסבירות פחותה לחיים עצמאיים).
4 צפייה בגלריה
6 מצטייני נשיא שלחה "תתקדמו" ביום העצמאות האחרון. בתמונה עם אודי הלר (שני מימין): סגן א' (ראשון מימין), צוער אמנון (סיים בה"ד 1 בימים אלו), סמל יובל, סמל עוז וסמל בר
אתמול (א'), לפני שלוש שנים, התגייס המחזור הראשון בעולם של גיוס צעירים עם אוטיזם כחיילי חובה, "על מלא", כפי שנהוג לומר בימים אלו. צו ראשון, יום המא"ה, טירונות. רובם מצליחים יותר טוב מכל הקלה בשירות שרק חשבו לתת להם.
600 התגייסו בשמונה מחזורים, התשיעי בפתח והעשירי בסוף השנה. עוד 200 חיילים יצעדו קדימה אחרי עשרות שנים בהם נפסלו בפטור שלא מרצונם, ואחרי שהשקיעו את כל מרצם להצליח בלימודים לא פחות ואף יותר מתלמידים אחרים. זה היה צדק מהסוג שרק צבא שבאמת רואה עצמו "צבא הלאום", מסוגל לקיים.
הדרך עוד ארוכה, ולצה"ל יש הרבה מה ללמוד מהאומץ של הורים לילדים עם מוגבלות ומהנחישות של אותם צעירים. קשיים רבים עוד לפניהם ולפנינו כחברה; רק כ-300 מתגייסים מדי שנה כחיילי חובה, עוד כ-200 מתנדבים דרך עמותות, לא תמיד בצדק. היד עדיין קלה על הכפתור לפטור שלא מרצון הפרט.
"במקום שצריך להיות גלגל, הוא יהיה גלגל" מסכם רס"ן נ'. "חיילים כמו נ' יכולים להביא ערך משמעותי, ערך מקצועי, ערך אנושי ואולי גם לשלב את החברה קצת יותר טוב בתוך הצבא".
לפני שאני נפרד מהם ויוצא מביתם אני שואל את נ' אם הוא חושש שיהיו לו ילדים על הרצף, כמותו. "אני חושב שאני אהיה בנקודת פתיחה יותר טובה מההורים שלי", הוא משיב.
סרן אודי הלר הוא מייסד תוכנית "תתקדמו" באכ"א, אוטיסט וחוקר צבא, חברה וחינוך. למד לתואר ראשון ושני במדעי המחשב, ומאז פרוץ המלחמה משמש כמתעד מבצעי וכפרויקטור פיתוח למידה מבוססת ניסיון מזירות הלחימה.
