בשיתוף אסטרהזניקה
בימים כתיקונם, אנשים עם מוגבלויות מתמודדים עם חסמים וקשיים רבים. אולם במהלך ימי המלחמה, ההתמודדות הופכת מורכבת יותר, ורבים מהם מוצאים את עצמם חסרי אונים ומשאבים להתמודד עם המציאות. לכן, גם במהלך מלחמת "חרבות ברזל", האנשים מתוכנית אב"ן דרך פועלים ללא הפסקה על מנת לסייע לאוכלוסייה זו ולבני משפחותיהם. את התוכנית יזמו ופיתחו בג'וינט ישראל והיא פועלת כיום כמיזם משותף של החברה למתנ"סים, משרד הרווחה וחברת אסטרהזניקה.
״המוטו שלנו הוא: 'אל תאפשר למה שאתה לא יכול, להפריע למה שאתה כן יכול", אומרת דורית גדסי, מנהלת תוכנית אב"ן דרך בחברה למתנ"סים. לדבריה, התוכנית הוקמה על מנת לאפשר לאנשים עם מוגבלות לנהל אורח חיים בריא ואיכותי. "לצערנו, הסטטיסטיקה מלמדת כי שיעורי התחלואה והתמותה בקרב אנשים עם מוגבלות גבוהים משמעותית בהשוואה לאוכלוסייה הכללית", מספרת דורית, "עם פרוץ המלחמה חשוב היה לנו להרחיב את המענה ולהגיע לאנשים עם מוגבלויות ברחבי הארץ, בכדי להקל על המצוקה הנפשית והחברתית בה הם מצויים בתקופה זאת״. המלחמה הציבה אתגרים נוספים בפניהם של אנשים עם מוגבלות שנאלצו להתמודד שגרת חיים שהופרה, אי ודאות ובדידות לצד ההתמודדות עם המגבלה. בשבועות הראשונים ללחימה התוכנית הגיעה ל-300 משתתפים ב-70 מפגשים שונים".
"אב"ן דרך" פתוחה לכל אדם עם מוגבלות – מגבלה חושית (עיוורון, חרשות), מגבלה פיזית ומגבלה שכלית. החניכים נפגשים לסדנא משותפת בת חמישה עשר מפגשים, שמודרכת על ידי מנחה שעבר הכשרה מטעם התוכנית. המפגשים עוסקים במגוון נושאים: בריאות גופנית, תזונה נכונה וספורט וגם בתחומי בריאות נפש, התנהלות רגשית ובריאות חברתית. ככלל, התוכנית מיודעת לכל הגילאים, החל מגיל ההתבגרות ועד לגילאים מבוגרים יותר.
"אני אוהבת להשתתף במפגשים ולהיפגש עם חברים", מספרת טל אשכנזי (32), מתמודדת עם סי. פי. ומשתתפת קבועה במפגשים הפרונטליים של הפרויקט. "זה עוזר לי ומוציא אותי מהמחשבות על המצב. אני מרגישה שיש לי ולחברים שלי חיבור עם המנחה כי גם היא עם מוגבלות ומבינה אותנו יותר".
נתי גרוברג (53) מכפר בן-נון, נשוי ואב לשלושה, הוא אחד מהמנחים המובילים בתוכנית. "ב-1999 עברתי תאונת אופנוע קשה", נזכר נתי, "הרגל השמאלית שלי התרסקה. בהמשך נדבקתי בחיידק טורף ועברתי סדרת ניתוחים שכללה תקופה נוראית של אשפוזים. אחריה הבנתי שאני צריך להתחיל חיים חדשים כאדם עם מוגבלות". מה שעזר לנתי להתמודד עם המציאות החדשה הייתה האהבה שלו לעולם הרכיבה על אופני יד, שהובילה אותו, לאחר תהליך ארוך של אימונים, להשתתפות באליפות אירופה ולאחר מכן לאולימפיאדה בבייג'ין בשנת 2008. אלא שאז הגורל הכה בו שוב והוא נפצע קשה בתאונת אימונים. "לאט-לאט הצלחתי להשתקם ולחזור לכושר״, אומר נתי. ״אפילו לקחתי חלק במשלחת לאולימפיאדת לונדון", הוא מוסיף. "אחרי התחרות הרגשתי סגירת מעגל, והבנתי שמתוך המסע שעברתי אני רוצה לסייע גם לאחרים. כך הגעתי לאב"ן דרך".
"אין מילים שיכולות לתאר את העשייה המדהימה של הפרויקט הזה", מספר נתי. "אני מרגיש זכות עצומה לסייע לאנשים אחרים. מעבר לסיוע ולהכוונה המקצועית בתחום הפעילות הגופנית שאני מביא על סמך הניסיון האישי כספורטאי פרא-אולימפי, אנחנו מתמקדים גם בפיתוח חוסן אישי וחוסן חברתי", הוא מוסיף. "אין דבר שהופך אותי למאושר יותר מחניך שמתקשר לספר לי על השינויים שהוא עובר בעקבות הסדנא. לא פעם אני מסיים סדנא בדמעות. לא מדובר בעוד הרצאת 'השראה', אלא בפעילות שאפשר לראות את ההשפעה שלה בפועל ואין דבר יותר מרגש מזה".
באחד מהמפגשים שהנחה נתי להורים שפונו מהדרום למלונות בירושלים, השתתפה גם אביבה בושרי, תושבת מאשקלון, אימא לארבעה שבנה הקטן, לביא, אובחן בגיל ארבע על הרצף האוטיסטי. "אין אדם שלא יוצא ממנו יותר מועצם עם כלים להתמודד עם משברים״, היא מספרת. ״העובדה שנתי הוא אדם עם מוגבלות שמדבר עם הורים לילדים עם מוגבלות זה מכפיל עוצמות במסר ובכוחות. המסר של 'אני כמוכם וכולם יכולים' הוא מדהים ומחזק במיוחד בימים אלו. המפגשים האלה הם הכרחיים במציאות אכזרית שנכפת עלינו".
בשיתוף אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 12:59, 03.12.23
