ב-18 ליוני יצא לדרך המפגן הימי הגדול בעולם עבור ילדים חולי סרטן ולוקמיה שמחלתם נמצאת בשלבי נסיגה. המשט "מפרשי התקוה", שמאז 2001 מאורגן ונערך בחסות נשיאות צרפת ו'שולחן עגול צרפת', הוא אירוע הסובב כולו סביב ילדים בין הגילים 14-8, מכל קצוות העולם, שחלו במחלת הסרטן, חוו טיפולי כימותרפיה או השתלות מח עצם והחלימו.
את המשט, שיתמקד השנה בריביירה הצרפתית, מלווה צוות רפואי מוסמך שמקבל מבעוד מועד את המסמכים הרפואיים של כל ילדי המשט.
"המשט בן שבוע הימים, מתקיים אחת לשנתיים ובשיתוף פעולה עם המחלקה האונקולוגית שבבית חולים לילדים שניידר שבפתח תקוה, נבחרים שני ילדים שייצגו את ישראל", מסבירה סמדר אילן – יו"ר "מעגל 911 נשים בנתינה הרצליה", המממנת את עלויות המשלחת הישראלית. "מטרת המשט היא להשכיח מהם את החוויות הקשות שנאלצו לעבור בגיל כל-כך צעיר, ופשוט לחזור להיות ילדים שמחים ונטולי דאגות. הילדים ייהנו מחברתם של ילדים דומים להם מכל העולם שחוו ועברו בדיוק את מה שהם עברו, ולכן הם יוכלו להזדהות ולהתחבר אחד עם השני, וליהנות בצורה המושלמת ביותר מהחוויה הזו. גם מדינת ישראל תהיה מיוצגת, בפעם השלישי, במפרשית עליה יהיו שני ילדים חולי סרטן בנסיגה שיגיעו מהארץ".
במשט ייקחו חלק 50 מפרשיות באורך 42 רגל כל אחת. תוכנית השיט מלמדת את הילדים טכניקות שיט, בדגש על מצבם הרפואי, ולכן השיט יהיה מוגבל לארבע וחצי שעות ביום. בשאר הזמן החופשי הילדים ייהנו משהיה בפרקי שעשועים, מגרשי גולף ומנוחה. כל ערב תתקיים תוכנית מיוחדת עבור הילדים והמבוגרים.
"אוקיי, זה נגמר ואפשר קצת לשחרר"
דניאל קושניר מכפר סבא, יחגוג באוגוסט הקרוב את בר-המצווה שלו, כך שהוא מרגיש שאת המשט הוא קיבל במתנתה לאחר שלוש שנים של טיפולים אגרסיבים בבית חולים שניידר בעקבות לוקמיה שהתגלתה בגופו. היום הוא אומר בחיוך קורן מאושר: "כעת אני בסדר. אני רק צריך להגיע למעקב. מה שבטוח אני מרגיש יותר טוב מפעם".
זו הפעם הראשונה שהוא משתתף במשט, "התקשרו מבית החולים לאמא. היא שאלה מה דעתי אמרתי לה שאין לי בעיה עם זה. נכון, אהיה לבד רחוק מהמשפחה ומהבית, אבל זו לא הפעם הראשונה שלי שאני בחו"ל לבד. בפעם הקודמת זה היה עם עמותת 'זכרון מנחם' שהטיסו אותנו לחמישה לילות לקפריסין. הייתי בן 11 וגם אז לא התגעגעתי להורים כי אחרי טיפולים אינטנסיביים הייתה תחושה של 'אוקיי, זה נגמר ואפשר קצת לשחרר'. היום אני קצת יותר חושש כי בכל זאת זו לא טיסה של רבע שעה והקונספט הוא אחר. זה להיות עשרה ימים על המים. מצד שני, היה לי ברור שאני מקבל את ההזמנה. לטיול הזה, אני גם יותר מצפה. כי זה יותר זמן וגם מבזבז ימי לימודים בבית ספר אז למה לא?" הוא מחייך ומנסה, בקול בוגר מסך שנותיו, להסביר את התחושה המרגשת לקראת מועד היציאה לצרפת המתקרב, "התחושה היא כמו לשתות מיץ מנגו ולהירגע. עכשיו אני רק סופר את הימים עד לטיסה שיוצאת ב-17 לחודש".
הצטיידת בציוד מיוחד לקראת המשט?
"האמת שהיה לי טיול לילי מבית הספר יש לי תיק ממש גדול של חיילים. כשאני חושב על זה עכשיו, זה גם יכול להיות אחלה מחסה. אני גם יכול להכנס פנימה לסגור את הריצ'רץ', ולהיעלם".
מתנדבות העמותה סיפרו שאתה והראל מיטרני, הפרטנר שלך למסע, נהייתם חברים טובים כבר ממפגש ההיכרות הראשון. זה מרגיע?
"תמיד טוב לחלוק מסע עם מישהו שאוהב את מה שאתה אוהב ומדבר באותה השפה. נקשרנו מיד, על השנייה הראשונה שהכרנו".
ואת האנגלית כבר שימנת?
"לא בא לי להשוויץ, אז אין תגובה. אבל אני סומך על עצמי. אני תמיד מסתדר. מקסימום יש תנועות ידיים ויש גם את המתנדבות מהעמותה שמצטרפות אלינו ותמיד אפשר לפנות אליהן".
קושניר מבקש להדגיש שהוא מברך על היוזמה היפה הזו עבורו, אבל גם עבור ילדים וילדות מחלימים נוספים, מהארץ וגם מחוצה לה, "אמרתי למשפחה שברגע שיהיה מספיק כסף ממתנות בר-המצווה שלי, גם אני אתרום לילדים ולילדות אחרים. זו הדרך שלי לומר תודה רבה להרבה מאוד אנשים שסייעו לי לאורך כל הדרך, מהעמותה, מהמשט, מבית החולים ומהעמותות השונות שנתקלתי בהן מאז שהודיעו לי שאני חולה בלוקמיה. כל אלה אנשים נותנים שנתנו לי תחושות חמות ואוהבות של 'אתה פה. אתה מוגן. פה יעזרו לך אם צריך. אתה לא לבד'. את מה שקיבלתי אני רוצה להעביר גם הלאה".
מאיפה האופטימיות?
"אני הבן אדם הכי אופטימי שיש. גם בטיפולים כשהייתי צריך לעבור לטיפול קשה תמיד הייתה החשיבה הזו 'מקסימום תמיד אחרי יש לי שוקולד'. שוקולד זה הדבר שאני הכי אוהב. הכי מנחם אותי. אבל ליתר דיוק זה אחרי סושי. סושי זה מקום ראשון אצלי".
4 צפייה בגלריה
הראל מיטרני (מימין) ודניאל קושניר - הנציגים הישראלים למשט. "נקשרנו מיד, על השנייה הראשונה שהכרנו"
לשבת חצי שנה במיטה בחדר בית חולים מבלי לעשות כלום
בן זוגו של קושניר למסע כיבוש הריביירה הצרפתית הוא הראל מיטרני, בן ה-11, מרחובות. גם הוא טופל בבית חולים שניידר, לאחר שחלה בסרטן הלימפומה, "אנחנו כבר שנה וחמישה חודשים אחרי הפרוטוקול האחרון. זה אחרי שהייתי חצי שנה ברצף בבית חולים. לשם, אני לא רוצה לחזור יותר. אני רק מתקרב אל הדלת ואני מיד מפחד. אבל כשאני מגיע לשם אני שמח. אולי בגלל הגלידות", משתף מיטרני בשפה קולחת קצבית ובחיוך כובש.
"כשהייתי בבית חולים לא חשבתי על כלום, בטח לא על מה אעשה אחרי המחלה, אפילו לא בטיפונת. את יודעת מה זה לשבת בתוך מיטה בחדר בית חולים מבלי לעשות כלום?" לרגע אחד הוא שותק, לראשונה מתחילת הראיון, ואז מיד מבקש לתקן את עצמו, "בעצם פעם אחת כשהייתי בטיפול ואיתי לוי המפורסם היה מאושפז למטה בקומה מתחת. הייתי בטיפול שבוע, מרותק למיטה. הוא לא עלה למעלה וממש התבאסתי. רק אחרי ששכנעתי את אחת האחיות שתלך איתי ירדנו אליו למטה. צעדתי בצעדים של סנטימטר. אבל היה שווה את המאמץ כי גם הצטלמנו יחד".
ועכשיו החלמת ואתה בדרך לריביירה הצרפתית. איך זה מרגיש?
"חלום. את לא מבינה כמה אני מתרגש. זה המשט הראשון שאני משתתף בו. דבר ראשון אני יכול להכיר עוד חברים, עוד שפות, וגם חוויה שלא הכרתי. לא אכפת לי אם הם מארץ מגניבה או לא. הכל מרגש אותי. ואני גם לא צופה שום בעיה עם השפה. מרגש גם שדניאל ואני מכל הארץ מתוך למעלה מתשעה מיליון תושבים – נבחרנו לייצג את המדינה שלנו, ואחרי ששמעתי שנותני החסות למשט הם מקרון ונסיך מונקו זה עוד יותר מרגש. הייתי אמור להיות בטיול אחר דרך עמותה אחרת, אבל כשהתקשרו אליי והציעו לי את השיט מיד ביטלתי כי זה יצא חופף על המשט. למרות שהייתי אמור לטוס לארצות הברית".
על החברים מבית הספר הוא אומר: "עם מה שעברתי אף אחד לא מקנא בי. אבל על המשט כולם מקנאים. כשאני נוסע לצפון כולם מבקשים שאקח אותם במזוודה, אז לצרפת לא?"
שבוע על המים, אין חששות?
"אני אוהב מים ושוחה כמו מטורף. צללתי ארבע פעמים ובזכותי גם אבא למד וצלל פעמיים. אני מתכוון ליהנות על הסיפון אבל גם יודע שצריך להיזהר ושאסור להשתולל".
על הקולגה שלו למשט הוא אומר: "זה חיבור משמיים. הוא שנתיים מעליי וכבר יש חיבור. דיברנו על אוכל, משחקים וספורט. עכשיו שנינו חולמים לפגוש את קיליאן אמבפה לוטן, שחקן כדורגל צרפתי בן 23 עם רייטינג שיא שמשחק בקבוצת פריז סן ז'רמן. הייתי מבקש ממנו ללמד אותי סקילינג".
"התקוה: לצלוח מחלה מסכנת חיים ולצאת שלם מהצד השני"
יפעת עזר-כהן עובדת סוציאלית במחלקה האונקולוגית של בית חולים שניידר נרגשת מהמסע כמעט כמו שני הנערים שהיא בחרה למשט, "כל טיול ובמיוחד כזה שכל-כך איכותי וערכי כמו זה של 'משט התקוה' שמגייס לשרותיו ילדים שהחלימו ממחלת הסרטן נותן לילדים אפשרות להתבונן על החלק השמח והבריא של החיים, ליצור קשרים חדשים בין תקופת החולי הכל-כך קשה ומתישה ולבין החיים הנורמטיביים. יש בזה משהו מאוד מעודד ומעצים עבורם, והרבה תקווה, אפרופו לשם המשט. התקווה היא לא רק לקיבוץ גלויות של ילדים מרחבי העולם שזה מה שבעצם המשט שואף אליו, אלא גם לתקוה מהמקום היותר אישי ואינטימי שנוגע בנו ובילדים הללו. תקווה אישית שאפשרי לצלוח מחלה מסכנת חיים ולצאת שלם מהצד השני. גם ההתעסקות בדרכונים, אריזת בגדים, קניית ממתקים שהם אוהבים, יש בזה הרבה 'אחר' ממה שהעסיק את הילדים וההורים עד כה. לא מתי טיפולים ואם עלה החום או לא, אלא 'בוא נראה אם הדרכון שלך מעודכן'".
איך נבחרו השניים?
"העמותה פנתה אלינו וביקשה שני בנים או שתי בנות. כלומר, שניים מאותו המין. התנאי שכולם הבריאו כי זה משט יחסית ארוך וילדים בטיפולים לא יכולים 'לחתוך' לכל-כך הרבה זמן. השניים שבחרתי החלימו לא מזמן וחזרו לחיים או לקראת חזרה לשגרת חיים נורמטיביים. הם די קרובים בגיל, פרופיל דומה".
מצוות המתנדבות של העמותה וגם מהילדים עצמם עושה רושם שהצלחת מאוד.
"אני ממש מאושרת שזה הצליח", היא מחייכת. "ניסיתי כמה שיותר לכוון התאמה".
לשם השוויון, מה עם נציגות מהמין הנשי?
"במשט הבא ב-2024 יהיו גם בנות על המשט", היא מבטיחה.
מעגל 911 נשים בנתינה הרצליה, היא עמותה התנדבותית א-פוליטית של נשים, שמטרותיה לעודד הבנה ואחווה בין נשים מתרבויות ורקע שונים ולהגביר את מעורבותן ותרומתן בפעילות ציבורית למען הקהילה. העמותה הישראלית הוקמה בשנת 2001 ומאחוריה רשימה פרויקטים חברתיים רבים ומגוונים שיזמו למען האוכלוסייה בישראל, ביניהם גם השתתפות פעמיים כנציגות בלעדיות של ישראל ב"משט התקוה" הצרפתי. "זו זכות לשמש כשגרירות רצון טוב כמי שנמנות על החלק היפה בעמנו הנוטל חלק בהתנדבות ובסיוע לאוכלוסייה חלשה", מסכמת ענת עליזי, מארגנת המשט מטעם 'מעגל 911, . "גם השנה אנו מייצגות את ישראל במשט ומבקשות את עזרתכם להצלחת המסע בתרומה שכל כולה לטובת הילדים".
פרטים לתרומות עבור הנציגים הישראלים ב"משט התקוה": 'מעגל 9 אביב', בנק לאומי, סניף 833, מס' חשבון 63482315.
