איך עושים סקי במהירות ממוצעת של 25 קמ"ש כשלא רואים דבר? את גל חמרני (29) – שעוד תשיב על השאלה הזו בהמשך - פגשתי בשעת בוקר מוקדמת בנתב"ג, רגע לפני שיצאנו לסקי בהרים המושלגים של צרפת. עבור חמרני, עיוורת לחלוטין, ההתרגשות בשיאה - זו הפעם השנייה בחייה שהיא תגלוש לבדה.
חמרני הצטרפה לאחרונה לעמותת ארז, ארגון ללא מטרות רווח שהוקם בשנת 1999 ע"י יוצאי יחידת האלפיניסטים המובחרת של צה"ל כדי לסייע לקהילת הנכים בישראל. תחום פעילות העמותה מתמקד בשיקום, העצמה, חיזוק ושילוב בחברה של מאות נכי צה"ל, נפגעי פעולות איבה, ספורטאים וילדים עם מוגבלות, בדגש על קטועי גפה, משותקי פלג גוף תחתון, עיוורים ועוד, באמצעות שילובם בענפי ספורט אתגרי.
השנה הוציאה העמותה - שהצמיחה מתוכה את שיינא וספי, הספורטאית הפרא-אולימפית הראשונה שייצגה השנה את ישראל באולימפיאדת החורף 2022 בבייג'ין - משלחת של כ-47 משתתפים, ביניהם כ-20 מודרכים עם מוגבלות המלווים ע"י מדריכים מתנדבים, לעיירת הסקי טין שבצרפת.
"מה זה ייתן לי אם אתן לפחד להשתלט?"
כבר מהשיעור הראשון חמרני עולה על הרכבל ללא עזרתו הפיזית של המדריך יואב - ועושה זאת באמצעות הוראות מדויקות שמתקבלות ממנו דרך האוזניות שמחוברות לקסדתה.
בחזרה לשאלה כיצד עיוור יכול לגלוש סקי, היא מסבירה: "קודם כל, אני סומכת ב-100% על המדריך. בהתחלה זה לא פשוט, צריכה להיות שפה משותפת ואמון. לאט-לאט התקשורת בינינו מתחילה להיבנות ולהתהדק עד שהופכת להיות כמו הליכה ברחוב עם חבר טוב".
ואיך מדריכים מישהו שלא רואה? לורן ויואב, המדריכים המקצועיים, מסבירים: "אתה לא יכול להדריך עיוור לגלוש כל עוד אתה לא מצליח להתחבר במעט למה עובר לו בראש. בשביל זה, כל אחד מהמדריכים בעמותה שמלווים עיוורים צריכים לחוות זאת על בשרם, זאת אומרת לגלוש עם כיסוי עיניים מלא ובמסלולים בכל דרגות הקושי - ירוקים, כחולים, אדומים ושחורים, בליווי של מדריך נוסף. נכון, זה מפחיד מאוד, אבל רק בצורה הזו אפשר יהיה לדעת איך להתחיל לתקשר עם מודרך עיוור".
במהלך הגלישה חמרני נופלת לא פעם ולא פעמיים, ובכול נפילה צוחקת. שאלתי אותה, בפעם המי-יודע-כמה שנפלה ומיד חזרה לעמוד על הרגליים, אם זה לא מפחיד. "אם אפול ואשאר על השלג אתן לפחד להשתלט עליי, מה זה ייתן לי? אתרכז רק בנפילה ולא איהנה מהדרך, אם נופלים אז נופלים, מחייכים לסיטואציה, קמים וממשיכים".
בנוסף לסקי, חמרני היא ספורטאית פארלימפית והקפטנית של נבחרת ה"כדורשער לבנות עיוורות" של ישראל. לא מפתיע שהיא מעידה על עצמה שהיא אוהבת אקסטרים - "בין אם אני מוצאת את האתגר בתנאי השטח או מהמדריך יואב שמנסה לקחת אותי כמה שיותר לקצה גבול היכולת" - וגם תחרותית מאד, "בזה אין ספק", היא אומרת ומוסיפה: "אבל התחרות מתבטאת בעיקר ביני לבין עצמי".
עמותת ארז
(צילום: אביב שמואלוב, עריכה: אנטוני חטואל)
גלישה עם עיוורים היא די נדירה וכמעט לא קיימת באתרי סקי, לכן לא הפתיע אותנו שהגולשים האחרים באתר בחנו אותנו ללא הפסקה, חלקם היו המומים וצפו בנו פעורי פה, אחרים אף התעניינו, שאלו שאלות והרעיפו מחמאות.
כדי להבין מאיפה הכול התחיל, הצטרפתי למודרך העיוור הראשון והוותיק ביותר של העמותה, גדי ירקוני (48). הוא מכיר היטב את לב לבה הפועם של העמותה ומהווה חלק ממנה למעלה מ-15 שנים.
במהלך שנותיו בעמותה הכיר ירקוני את מרבית המדריכים. היום, הוא מספר, הוא כבר לא זקוק להדרכה אלא יותר לליווי. "באופן כללי", הוא מסביר, "בשנים האחרונות אני מגיע בשביל הכיף עם הילדים". ב-3-4 שנים האחרונות הוא גולש עם שחר חצרוני, "הוא המוביל שלי והוא מאוד מדויק לי. אני צריך מישהו שתמיד בפוקוס. המעבר בין מדריך למדריך מצריך זמן הסתגלות, צריך להבין את האינטונציה שלו, להבין מה הוא רוצה ומצפה ממני בגלישה וגם הוא צריך להבין מה אני רוצה ממנו.
"לצורך העניין מה שמרגיע אותי היא אינפורמציה ושחר מספק לי אותה באופן שוטף - מה רוחב המסלול, אם אנחנו מתקרבים לשיפוע חד או שאנחנו עדיין במישור, אם יש הרבה גולשים בצדדים, איזה צבע מסלול אנחנו ועוד", מסביר ירקוני.
עמותת ארז גדי ירקוני
(צילום: אביב שמואלוב, עריכה: אנטוני חטואל)
איך גלישה עיוורת עובדת?
"יש הבדל בין מי שמצליח לראות קצת לבין מי שלא רואה בכלל. אני, לדוגמה, לא רואה בכלל, לכן רוב האנרגיה שלי מנווטת לשאלה איפה שחר נמצא מולי בכל נקודת זמן, כאשר הוא מתקשר לי את האינפורמציה דרך המיקרופון בקסדה. בנוסף לעדכונים השוטפים ממנו, שחר מרכיב עליו תיק שמחובר אליו רמקול המשמיע מוזיקה בווליום גבוה".
"מבחינתי שני האלמנטים של אינפורמציה שוטפת ומוזיקה הם תנאים הכרחיים כדי שאוכל לגלוש בבטחה. ברגע שאני מאבד אחד מהם לרגע, אני מאבד באותה נשימה גם את הביטחון וזה משפיע באופן ישיר על הגלישה שלי".
"עברתי את הגיל של לקיחת סיכונים מיותרים או חיפוש אחר הרפתקאות, אני מחפש ליהנות ושיהיה לי כיף לגלוש" מוסיף ירקוני. "אצל כל עיוור זה אחרת, לכל עיוור יש את הצרכים שלו, האחד אולי זקוק לקצב איטי יותר בגלל פחד והאחר אולי צריך קצב מהיר יותר. לכן המדריך צריך להתאים את עצמו לעיוור, כמובן בתוך טווח הבטיחות".
אבל לא מדובר כאן רק בהזדמנות לגלוש, יש בחיבור הזה של העמותה הרבה יותר מפעילות משותפת. ירקוני מסביר את זה בצורה הטובה ביותר. מבחינתו, המגבלה שלו בחיים היא לא העיוורון, זו החברה. "אלו אותן תקרות זכוכית ששמים לי ואני צריך לנפץ אותן כל הזמן. ניקח לדוגמה ילד עיוור שגולש, אם הוא יגיע לאוניברסיטה בגיל 21 לבקש ללמוד משפטים ויאמרו לו 'אתה לא יכול. אתה עיוור', אותו ילד לא אמור לספור אותם בכלל, הוא ישבור את התקרה הזו ויעשה תואר מלא כמו כולם".
"הרחשים שאני שומע מהסביבה כשאני גולש - 'איך הוא עושה את זה?', 'רגע, אבל הוא עיוור לא?' – אלו המשפטים הבעייתיים שגורמים לחברה להגביל קבוצה שלמה באוכלוסייה", מוסיף ירקוני.
"בהשקפה שלי, אני מגיע לגלוש עם הילדים שלי בדיוק כמו ששחר (המדריך) מגיע לגלוש עם הילדים שלו. החבר'ה העיוורים הצעירים נתקלים בהמון מחסומים בחיי היום-יום ומה שהעמותה הזו נותנת להם הוא קודם כל ה'בוסט' - הכוח הזה שהם צריכים וגם משקפת הלאה לחברה שאין צורך לשים תקרות, הסקי הוא רק הכלי כדי להבין את זה".
"אם אתה מרחם על עצמך לא בטוח שהספורט הזה מתאים לך"
עומרי ברגמן (16) הוא דוגמה מדויקת לדבריו של ירקוני. פגשתי אותו ביום השני, כשביליתי עם שמונה מחברי העמותה, שגולשים בישיבה על ה"מונו-סקי" - הכלי המיוחד והיקר שעלותו מוערכת בכ-3,000 יורו, המאפשר למשותקי פלג גוף תחתון וקטועי רגליים לגלוש בצורה חלקה, ממש כמו גולשי סקי אחרים ללא מגבלות.
ברגמן חבר בעמותה כבר שלוש שנים, הוא מספר שלמרות השיתוק המולד בפלג גופו התחתון הוא ממש לא מתכוון לוותר לעצמו השנה. כמו אצל רוב הגולשים, החששות העיקריים שלו הם בעיקר ליפול או להתנגש באנשים זרים על המסלול. אבל המדריכים, הוא מספר, עוזרים להתגבר. "הם עושים את המקסימום כדי לא לתת לך ליפול פיזית או מנטלית. וכשיש לך גב כל-כך חזק מאחוריך, מאוד קל להתרכז בעצמך, בגלישה ובמקסימום הנאה".
איזה איברים בגוף אתה מזיז יותר בגלישה על ה'מונו-סקי'?
"הכי חשוב זה הידיים, רוב הכוח צריך להגיע מהן, מי שיכול ומסוגל אז גם האגן כדי לשמור על שיווי משקל, וכמו בכל ספורט על כיסא, הראש והצוואר הם כמו ההגה שלך".
למי הספורט הזה מתאים?
"הספורט הזה לא מתאים לכל הנכים, הוא מאוד מגניב אך גם מאוד מעייף, בטח כשאתה עושה אותו מ-08:00 עד 17:00 במשך שבוע שלם. אתה קודם כל כך צריך להבין שיש שרירים ואיברים ספציפיים שצריכים להיות חזקים וחלוקת הכוח מתפרסת בצורה לא כל-כך שווה בגוף להבדיל מגולשים ללא מוגבלות.
"לא פחות חשוב זו הגישה שאתה מגיע איתה לאתגר הזה, אם אתה מגיע ב'ראבק' אז אתה בהחלט תצליח. אבל אם אתה מרחם על עצמך, אז קודם כל כנראה שאתה לא מתאים לרוח העמותה וגם לא בטוח שהספורט הזה מתאים לך".
מה היעד מבחינתך?
"בסוף אני רוצה לגלוש בצורה עצמאית לחלוטין, לעלות על הרכבלים ללא תלות במדריכים ולהגיע לרמה גבוהה על השלג כמו הבוגרים".
עמותת ארז עומרי
(צילום: אביב שמואלוב, עריכה: אנטוני חטואל)
אי אפשר להתעלם ממנו, ההסתכלות שלו על המציאות בהחלט מעוררת השראה גם בקרב מבוגרים ממנו. "אני רוצה לגלוש כמה שיותר, אני לא רוצה שיוותרו לי", אומר ברגמן, "בדיוק באותה מידה כמו שאני לא רוצה לוותר לעצמי. כשאומרים לי שאני לא יכול לעשות משהו זה דוחף אותי להצליח יותר".
הוא אומנם המודרך הצעיר ביותר מבין גולשי הסקי ובעל שנות ניסיון נמוכות בהרבה משל חבריו לקבוצה, אך יכולותיו הפיזיות והטכניות מפצות על כך ומותירות אבק של פתיתי שלג לשאר הגולשים באתר.
ברגמן מייצג את הדור החדש של המודרכים בעמותה. השאיפה היא להתחיל להדריך גילאי 13+ וזאת כמובן בתנאי שהיכולת הפיזית קיימת, המגבלה מאפשרת והמודרך בוגר מספיק בכדי להתמודד עם אתגר מסוג כזה. ברגמן נכלל תחת ההגדרה הזו וממה שנראה לעין הוא עוד יגיע רחוק.
"אני יודע שהחיים קצרים ועדיף ליהנות מכל רגע"
חשוב להבין שלא כל אדם עם מגבלה גופנית מקבל 'אור ירוק' מידי לכניסה לעמותה, וישנם מיונים קפדניים שבאים לידי ביטוי בסוג המגבלה שלא תמיד מאפשרת גלישה.
היות והעמותה חרטה על דגלה ראשית לא להזיק, ההתמחות היא במגבלות ספציפיות על רקע פיזי בהן אכן אפשר לעשות סקי: קטועי גפיים, עיוורים, לקויי ראייה ומשותקי פלג גוף תחתון בתנאי שפלג הגוף העליון מתפקד לחלוטין ברמת טווחי התנועה וחוזק השרירים. הפרמטר הנוסף הוא רמת כושר גופני גבוהה, אך לא פחות חשוב מכך גם רמת המוטיבציה שצריכה להיות למשתתף. לאור הפרמטרים שהציבה העמותה מטעמים מקצועיים, ההתרכזות היא בעיקר במשתתפים בגילאים צעירים סביב 13-40 היות ומומלץ להיכנס לספורט הזה בשלב מוקדם.
אך עדיין נותרה השאלה, כיצד אדם עם מוגבלות שם את עצמו באופן מודע בסיכון של פציעה שיכולה לגרוע ממנו יכולות פיזיות נוספת? את התשובה קיבלתי מצח שחרור, עורך דין בן 33, שנפגע ברגלו בתאונת דרכים כשהיה רק בן 8, ולפני כשלוש שנים עבר לבקשתו קטיעת רגל. הוא ממקימי הנבחרת הישראלית לכדורגל קטועים והקפטן הנוכחי שלה, גולש עצמאי לחלוטין ורואה את עצמו בשנים הקרובות מתנדב כמדריך בעמותה ומלמד אחרים לגלוש בשלג.
"אני לא מסתכל על הגלישה הזו כאילו אין לי מה להפסיד", הוא מסביר, "אני פשוט לא חושב על זה יותר מידי, אני יודע שאני נוקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים. אם לדוגמה אני מרגיש שאני טיפה יותר עייף והשרירים מתחילים לאותת, אני לגמרי מקשיב לגוף שלי ונותן לו לנוח" מסביר שחרור.
"הרי תמיד אפשר יותר, נכון שאני רוצה ומתפתה לעשות עוד שני סשנים אחרונים עם הסנובורד על השלג, אבל החוכמה היא לדעת מתי לעצור כי זו יכולה להיות הנקודה עם הסיכון הכי גבוה להיפצע.
"גם ברכיבה על אופניים או בהליכה ברחוב מישהו יכול להיכנס בך, אז אני לא אשאר בבית ואגיד שהעולם מסוכן, להיפך, אני יודע שהחיים קצרים ועדיף ליהנות מכל רגע כל עוד אתה שומר על אחריות אישית".
"להגיע לעצמאות מלאה על אף המגבלה"
בזמן הגלישה מתנגן ברקע שירו של אלטון ג'ון Rocket Man ואני מבין יותר עד כמה עוצמתית וחשובה הפעילות השנתית הזו. למביטים מהצד על המסלולים נראה שלעיתים אותה קבוצת ישראלים מצליחה לגלוש טוב יותר מגולשי סקי אחרים ללא מגבלות.
אין ספק שזה לא היה קורה אילולא המערך המאורגן לעילא ולעילא בידי המדריכים המתנדבים בשטח, זו השליחות שלהם. הם קמים לפני כולם, סוחבים ופורשים את הציוד בשעות המוקדמות של כל בוקר, עוזרים לחלק מהמודרכים ומלווים אותם מהחדר לאתר ולאחר כל יום גלישה מתרכזים בלובי כדי לעשות שיחות סיכום ארוכות אל תוך הלילה בכדי לדעת מה ניתן לשפר ליום הבא, איך ניתן לשמור על בטיחות המודרך ולהדק את תחושת הביטחון העצמי שלו.
אלו אנשים, לרוב בני 40+ בעלי משפחה וקריירה שעוזבים את עיסוקיהם לשבוע שלם מדי שנה, כדי ללוות את חברי המשלחת בהתנדבות מלאה. המטרה של כולם היא אחת, לתת הזדמנות לעצמאות.
"המסר הגדול שלי הוא לא להתמסכנות, כן לעצמאות", מחזק ואומר מנהל העמותה אייל ירימי. "אנחנו כאן כדי לתת לנכים את כל הכלים הדרושים כדי שיכולו להגיע לעצמאות מלאה על אף המגבלה שלהם, בענף הנחשב בין הקשוחים ביותר בספורט. לאחר קבלת הליווי מהעמותה, השאיפה המוחלטת היא שהנכים יוכלו לטוס ולגלוש לבד עם משפחותיהם. לא מדובר בהכרח בקורס הכשרה קצר, זהו תהליך ארוך שיכול לקחת גם שנים עד שהם מגיעים לנקודה הזו".
להצלחה בפעילות הספורטיבית בשלג יש השפעה גדולה על תהליך השיקום של המשתתפים הלומדים לחיות לצד ועל אף המגבלות הפיזיות המורכבות. חלק מהמודרכים לקחו את האתגר צעד אחד קדימה וחזרו לעמותה כדי להדריך בעצמם משתתפים חדשים.
העמותה פועלת בענפים מגוונים נוספים, כמו קייט סרף, חתירה וגלישת סרף סקי, טיולי מדבר ומסעות שטח ייחודיים בארץ ובחו"ל, ימי כיף חווייתיים בחרמון ועוד. פעילות זו נועדה לאפשר לבוגרי העמותה הפעילים בענפי הספורט השונים, בעלי כושר גופני ויכולות אישיות יוצאות דופן להשתלב בטיולי שטח אתגריים וייחודיים בשבילי ארץ ישראל ובחו"ל.
כ-500 חברי עמותה משתתפים בפעילויות מדי שנה, לשם כך העמותה זקוקה לתורמים מהציבור ומתבססת עליהם כדי שתוכל להמשיך בפעילותה השנתית.
- הכתב אביב שמואלוב הצטרף למסלולי הסקי כאורח של עמותת ארז.
