בישראל חיים כיום למעלה מ- 70,000 פצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, לעיתים רבות עברו שנים מאז האירוע בו נפגעו, אך את הצלקות והזיכרונות הם עוד נושאים בליבם. מדינת ישראל מציינת שבוע הוקרה לפצועים אלו, שאמנם חזרו מהקרב אך עדיין ממשיכים להילחם באופן יומיומי כדי לחיות את חייהם. איגוד "זהות" המייצג כ-42 ארגונים הפועלים בפיקוח האגף לתרבות יהודית במשרד ההשכלה, מפעיל 70 סניפים ב-135 רשויות בארץ ומקיים פעילות ביותר מ-700 בתי ספר, הפיק סרטון בו מספרים ארבעה אנשים שונים את הסיפור שלהם: כיצד נפצעו, על תקופת השיקום ועם מה הם ממשיכים להתמודד גם כיום.
צפו בסרטון בו מספרים הפצועים על עצמם:
אורן אור ביטון (50), היה לוחם ומפקד ביחידת המסתערבים איו"ש. באוגוסט 1992 הוא שהה יחד עם היחידה בבית בשכונה המזרחית בג'נין: "אנחנו מבינים שהמחבלים ירדו לקומה האמצעית" הוא משחזר את אירועי היום ששינה את חייו: "אני נעמד ראשון והכוח מאחוריי ואני מתכוון לרדת, לקבל פקודה, לחתור למגע. אלי תופס אותי בכתף ואומר לי, 'ביטון תזוז, אני ראשון אתה אחריי'. בזמן שהוא מנסה לפתוח את הפינה נורה עליו צרור יריות והורג אותו במקום. בשנים הראשונות היו לי המון סיוטים. הייתי צועק את השם שלו מתוך שינה. הייתי רץ במסדרון של הבית וצועק 'אלי, אלי אלי' ו-'תחסלו את המחבלים, המחבלים כאן'. ואז הבנתי שאני סובל מפוסט טראומה".
לואי מרעי (38), מהכפר חורפיש לחם בגדוד "חרב" ומציין בגאווה שאבא שלו והאחים שלו כולם היו מא"גיסטים כמוהו ורצו לעשות הכל בשביל לתרום למדינה. "בגבול לבנון אני הייתי מפקד סיור, סיירתי על גדר המערכת ופתאום אנחנו שומעים בום גדול. משהו מטורף. ההאמר עף באוויר, אני פותח את העיניים בפעם הראשונה, הכל היה שחור, אני מתחיל לעשות לעצמי בדיקה והבנתי שאיבדתי את שתי הרגליים".
אלעד ברזילי (38), נפצע בלינץ' בעכו שהתקיים במאי האחרון. כשהוא משתף ניכר שהדיבור עדיין קשה לו: "מה שאני זוכר זה שפתאום התחילו לזרוק דברים. משהו כמו אש. רק אחרי שלושה שבועות התעוררתי ואמרו לי מה קרה. באו חבורה של פורעים, כנראה ערבים, והרביצו לי. הייתי מורדם ואז לאט לאט התעוררתי. לא הצלחתי לדבר כלום, אני מבין הכל, יש לי בעיה להגיד את הדברים וגם כשאני לא מצליח לדבר, יש לי את המילה ואני לא מצליח לשלוף אותה".
נועם נביס (22) נפצעה ב- 16 באוגוסט 2019 שבועיים לפני סיום השירות הלאומי שלה, ביום שישי בצהריים כאשר היא הייתה בדרך לתחנת אוטובוס ומחבל שנסע במהירות גבוהה פגע בה מאחור. "נפצעתי", מספרת נביס. "היו לי הרבה שברים ואח שלי בינתיים עף על בטון ונפצע באורח אנוש בראש שלו. אני עדיין בתהליך של שיקום, עברתי ארבעה ניתוחים, אני מקווה שזה היה הסוף".
בסוף הסרטון המשותף ביטון מוסיף: "כולנו נתנו יחד למדינה. כולם מכל הגוונים נפצעו, גם יהודים, גם דרוזים, בדואים, צ'רקסים, ערבים, נוצרים, כשרואים את זה מרגישים מאוחדים".
מנכ"ל "זהות", אלי ליפשיץ, מסכם: "שבוע ההוקרה הוא ההזדמנות שלנו להכיר בתרומה של אותם אנשים, בקושי ובאתגרים איתם הם מתמודדים מהיום ששינה להם את החיים. בשבוע זה ארגון זהות מקיים מאות טקסים ואלפי שיעורים כדי שתלמידי ישראל יכירו ביום החשוב הזה. זה שבוע אחד בשנה בו אנחנו יכולים לתת להם כוח להתמודדות שלהם למשך השנה כולה".