בשיתוף GO של תנובה
כשהורידו לנועם ג'קסון את התפרים מהפציעה במלחמת "חרבות ברזל", הדבר הראשון שבחר לעשות היה לצאת עם "האתגריסטים", מיזם של עמותת "אתגרים" בשיתוף GO של תנובה - לשיט אתגרי בקיאקים. הוא אמנם לא היה חובב ספורט גדול לפני הפציעה, אבל ידע שעכשיו ספורט אתגרי יכול לעזור לו לחזור לחיים. ג'קסון לא יכול היה לבחור בנתיב הזה, לולא 30 שנה קודם לכן יואל שרון, שנפצע במלחמת "יום הכיפורים" ייסד ביחד עם חבריו את עמותת "אתגרים". בשיקום ניסו להנציח את הנכות שלי בשל גישה מלטפת ומגוננת וכך גם ניסו למנוע ממני לממש את הרצון שלי לחזור ללונדון ולסיים את לימודי הצילום", מספר שרון על אותם ימים בהם רותק לכיסא הגלגלים. "אבל הבחירה שלי הייתה להמשיך לממש את החלומות שלי. צעד אחר צעד, גיליתי שהמגבלה היחידה היא בראש".
יותר מארבעה עשורים מפרידים בין יואל לנועם ועדיין חוט אחד מרכזי מחבר ביניהם – ההחלטה שלא לוותר על החלומות אחרי הפציעה. "הכניסה לים, התחושה של להיות בין הגלים, להיות ביחד עם אנשים אבל גם לבד עם הים - זה מדהים", משתף ג'קסון את שרון, מייסד העמותה כשהם משוחחים בצהרי היום, "זו חוויה שאני לא מוותר עליה".
ג'קסון, גדל בירוחם ומתגורר כיום עם אשתו בתו ובנו בגוש עציון. במהלך המלחמה גויס למילואים ושירת בחטיבה 5. באחד הקרבות, במהלך היתקלות פנים אל פנים עם מחבלים בלבנון, נפצע באורח קשה. "זרקו עלינו רימון והוא התפוצץ", הוא משחזר בשיחה עם יואל, "נקטעה לי רגל שמאל מתחת לברך. היה לנו נס גדול".
עוד במחלקת השיקום, שמע נועם על פרויקט "האתגריסטים", שמציע לפצועי "חרבות ברזל" לשלב ספורט אתגרי בתהליך השיקום, החליט 'ללכת על זה' ומאז הוא לא מתחרט: "השיט בקיאקים ממלא אותי נפשית וגופנית. זו חוויה שאני לא מוותר עליה. למרות שבזמן הפעילות לפעמים אין לי כוח. אבל כשאתה בקיאק, אתה חותר, אין ברירה ואתה ממשיך. זה מדהים. בכל פעם אני אומר לעצמי שאין לי כוח יותר, וביום שאחרי אני ממש רוצה ומחכה לחזור לקיאק".
"פצועים יכולים לעשות הרבה מעבר למה שנדמה להם"
שרון, בן 75, מתרגש לשמוע את הדברים. הסיפור על הפעילות בעמותת "אתגרים", מחזיר אותו לאוקטובר 1973. "חזרתי מלימודי צילום קולנוע בלונדון ליחידה שלי סיירת חרוב", נזכר שרון. "הצלחנו לחלץ שני גדודי צנחנים. בפחות מ-24 שעות נהרגו בעיר סואץ 130 לוחמים ונפצעו 300. נפגעתי בעמוד השדרה, ושותקתי בפלג גוף תחתון . התעוררתי בשדה הקרב, מסביב עוד שרקו הכדורים והפגזים. כבר שם על אדמת מצרים - הבחירה שלי היתה בחיים".
שרון פונה לג'קסון באחוות פצועים: "נועם, קיים פער עצום בתפיסה השיקומית של זמננו, לזו שלכם. למשל, צוות השיקום היה משוכנע שבמצבי עלי לוותר על לימודי קולנוע. בכך ניסו לשכנע אותי לוותר על החלום ולהנציח את הנכות. אבל תפיסת העולם שלי היתה שונה ממה שהיה מקובל באותם ימים".
אחרי פחות מחצי שנה, היה שרון הראשון לצאת מהמחלקה, וחזר ללימודי הקולנוע. "המשכתי לבדוק את גבולות היכולת שלי. ניסיתי ענפי ספורט מאתגרים כדי לבחון את המגבלות שלי. גיליתי שהמגבלה היחידה היא בראש. הבנתי שאם ארצה אמצא את הדרך לממש מטרות למרות המגבלה. אוכל לסמוך על מה שנשאר, על מה שיש, ועם זה לנצח".
יואל מבהיר שהעמדה החברתית והתרבותית בישראל לגבי נכות פיזית ונפשית השתנתה לחלוטין. "נכים שוקמו בעבר במרכזי שיקום מחוץ לעיר. בודדו אותם מהחברה", הוא מספר בעצב. "כשראיתי את זה, כעסתי. הקמנו ב-95' את עמותת 'אתגרים' על מנת להראות לאנשים שהם יכולים לעשות הרבה מעבר למה שהם חושבים".
הספורט האתגרי, שעומד בלב העמותה, לא נבחר במקרה. "הוא כלי עוצמתי שמחזק את הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות", מסביר המייסד. "בנוסף, הספורט האתגרי מתרחש בטבע עם כולם, לא מבודד. זו הזדמנות לחשוף את היכולות שלנו בחברה ולקבל אותנו כאחד האדם".
ג'קסון מעיד שגם 30 שנה אחרי ה-DNA ב"אתגרים" נשמר: "לא שואלים שאלות על הפציעה. מסתדרים עם מה שיש. הדבר הראשון הוא ליהנות. יש אווירה של כיף ויש גם אווירה בטוחה, בזמן שאתה לוקח את עצמך לקצה. תמיד יהיה מישהו איתך".
"אם תבחר לממש את החלום שלך - לא תהיה מוגבל אף פעם"
יואל שרון, במאי קולנוע, מרצה על יזמות חברתית באוניברסיטה, נשוי לדינה וכיום כבר סבא לשישה נכדים. "אני כועס על ההגדרה אנשים 'מוגבלים'. יש לנו מגבלה, וזו עובדה, אבל אנחנו אלו שבוחרים אם להיות מוגבלים או לא. אם בחרת לא להיות מוגבל יש סיכוי גדול לממש כל חלום שתרצה".
"הפצועים מהמלחמה הנוכחית פוגשים תפיסה שיקומית חדשה ברוח 'אתגרים'", הוא אומר לנועם בשיחה, "אני גאה לראות שהמציאות כיום פתוחה, מאפשרת ובריאה יותר. המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי היא לראות את השינוי העצום שחוללנו בגישה ובתפיסה, בישראל ובעולם, כלפי שיקום נכים".
נועם משיב נרגש: "לא הכרתי את הסיפור ואני רוצה להגיד לך: 'תודה, אחי. תודה שלקחת את הפגיעה שלך למקום הזה'. אני מאחל לעצמי להיות תמיד בצד הנותן. לכל אחד יש אור להפיץ. הסיפור שלך ממלא אותי בהשראה".
"אחי היקר, אני אשמח להגיע ולחתור אתכם!", מחזק יואל. "זו רק ההתחלה! את הרף אתו התחלת לאתגר את עצמך נרים עוד ועוד והשמיים הם בכלל לא הגבול".
לפני שהם נפרדים ליואל יש בקשה אחת מנועם: "אני רוצה לבקש ממך ומבני דורך, סליחה. לא האמנו שאתם, דור המסכים המרוכז בעצמו ובעולמות וירטואליים, יירתם באופן כל כך מופתי למלחמה. שהמוני צעירים יקטעו טיול אחרי צבא וירוצו להילחם ולהציל את הבית. הפתעתם אותנו - אתם טובים ואיכותיים מאיתנו. אני צופה בכם ומתמלא גאווה ותקווה שלא תאפשרו למדינה להתדרדר ותחזירו אותה לשפיות. אני מצדיע לכם".
רוצים להצטרף ל"אתגריסטים"? לפרטים והרשמה>>>
פורסם לראשונה: 09:54, 22.12.24
