ב-7 באוקטובר, כשכולנו ישבנו מול המסכים וצפינו בתדהמה במחבלי חמאס פורצים את הגדרות ופולשים ליישובי העוטף, יש כאלו שהחליטו לקום מהספה, לכבות את הטלוויזיה ולצאת לסייע. למי? למי שרק צריך.
2 צפייה בגלריה
יעל לייסרוק עם החברה החדשה שלה. ''ההתנדבות עזרה לי לשמור על השפיות בתחילת המלחמה"
(צילום: באדיבות מכינת חנתון)
וזה בדיוק מה שעשו עשרות חניכי וחניכות המכינה הקדם צבאית חנתון, בקיבוץ חנתון שבגליל העליון, שכבר באותו יום שבת נורא, התגייסו לעשייה התנדבותית בעורף: הם סייעו למשפחות שפונו מיישובי העוטף והצפון, התרימו ציוד יצירה וצעצועים לילדים המפונים, התנדבו במיפוי, שיקום וניקוי מקלטים בחיפה ובקריות, עבדו בשלל סוגי חקלאות בכל הארץ ואפילו סייעו למרכז הרפואי שיבא תל השומר בתפקידי אבטחה שונים. כעת, פעולות הסיוע שלהם מתמקדות בעיקר במשפחות ובנשות המילואימניקים, שקורסות תחת נטל המשימות בעבודה ובבית.
יעל לייסורק, בת 18 ממודיעין וחניכה במכינה מתנדבת אצל משפחת חברוני המתגוררת בקיבוץ, ועוזרת לאמא נועם עם שתי בנותיה הקטנות, בת ארבע וחצי ובת שנה וחצי. אב המשפחה, יהודה, גויס למילואים כבר ב-7 באוקטובר, ומאז חזר הביתה פעמים בודדות.
"כל מפגש הוא קצת שונה, אבל תמיד משמעותי עבורן ועבורי. אני מרגישה שהזמן הזה שאני מבלה עם הבנות הוא משהו שחסר להן, כמו חברה שהיא לא מהגן, דמות שאפשר להרגיש איתה בנוח, לשתף ולשחק, קשר שהוא מעבר לשגרת היומיום שלהן וגם שלי", אומרת לייסרוק ומוסיפה: "בכמה שעות שבהן אני מבלה עם הבנות, אני מאפשרת לאמא שלהן ליהנות מזמן יקר שקשה למצוא בשגרה, ועוד יותר מאתגר למצוא במציאות ההזויה של המלחמה".
לייסרוק: "הרגע שבו הבנתי כמה אני משמעותית עבור הילדה הגדולה הייתה כשביליתי איתה בגינת המשחקים, והיא הציגה אותי בפני חברותיה כחברה שלה. ההתנדבות הזו לא מרגישה לי כמו משבצת שאני 'צריכה' למלא, אלא כזמן איכות כיפי שאני מחכה לו ויוצאת ממנו עם חיוך ענק בכל פעם מחדש"
"זכינו לקבל את יעל המקסימה, שמגיעה אלינו עם לב רחב ואנרגיות טובות ומאפשרת לי כמה שעות של התאווררות שכל כך נחוצות לי", אומרת נועם חברוני. "היא משחקת עם הבנות, נותנת להן תשומת לב מלאה ומלמדת אותן דברים חדשים. הבת הגדולה שלי ממש התאהבה בה".
"הרגע שבו הבנתי כמה אני משמעותית עבור הילדה הגדולה הייתה כשביליתי איתה בגינת המשחקים, והיא הציגה אותי בפני חברותיה כחברה שלה. וכמו שאני חברה שלה - היא גם חברה שלי. אני רואה בה אחות קטנה נוספת שזכיתי להכיר, ומדי שבוע מצפה בקוצר רוח לפגוש אותה ואת אחותה", משתפת לייסורק. "ההתנדבות הזו לא מרגישה לי כמו משבצת שאני 'צריכה' למלא, אלא כזמן איכות כיפי שאני מחכה לו ויוצאת ממנו עם חיוך ענק בכל פעם מחדש".
שיעור באזרחות
המכינה הקדם צבאית בחנתון הוקמה בשנת 2012 כמכינה מעורבת ברוח היהדות המסורתית ובזיקה לתנועה המסורתית, מתוך הבנה שמדינת ישראל נדרשת לעסוק בשאלות של זהות, הגדרה ומהות כשאלות קיומיות לצד המחויבות לשירות משמעותי בצה"ל ולפיקוד בתוכו.
הנערים והנערות המתחנכים במכינה, משתייכים לכל גווני וזרמי היהדות ומרכיבים פסיפס אנושי ייחודי מאוד בנוף הישראלי. בנוסף, במכינה לומדים חניכים מתכנית "שיבולים", הפועלת לשילוב צעירים עם מוגבלות במכינות הקדם צבאיות. לאורך השנים התחנכו בה חניכים עם שיתוק מוחין, מוגבלות ראייה ושמיעה, על הספקטרום האוטיסטי ועוד.
2 צפייה בגלריה
לייסרוק עם הבנות. ''הזמן שאני מבלה עם הבנות הוא משהו שחסר להן בימים אלו"
(צילום: באדיבות מכינת חנתון)
"אני מאמינה שבתקופה קשה כמו עכשיו, כולנו צריכים להירתם ולסייע לחברה ולמדינה במה וכמה שאנחנו רק יכולים. מבחינתי זו זכות להצליח לעזור למי שזקוקים לעזרה בימים אלו, בטח כשמדובר באנשים שתורמים ומקריבים את עצמם עבורנו", אומרת הילה גולדמן (19), חניכה במכינה שבימים אלו מתנדבת לסייע למשפחה של ארבעה ילדים קטנים - הבכור בן עשר והקטן רק בן ארבע, שאביהם גויס כבר עם תחילת המלחמה והאם עובדת במפעל חיוני.
"כבר ברגע הראשון שבו הציגו בפנינו את אופציות ההתנדבות שעומדות בפנינו, קסם לי הרעיון לסייע לנשות המילואים; רציתי להחזיר קצת מהטוב למשפחה שנותנת המון מעצמה עבור כולנו", מסבירה גולדמן. "הנושא של אבא שמשרת במילואים תקופה ארוכה, ובמיוחד במצב בטחוני קשה, מוכר לי היטב; אבא שלי היה משרת במילואים לא מעט כשהייתי ילדה, והוא ממשיך לשרת גם עכשיו למרות שכבר מזמן עבר את גיל ההתנדבות. אני זוכרת כמה מאתגר היה לאמא שלי להישאר לבד בבית עם ילדים קטנים במשך תקופה ארוכה כל כך, ולהצליח להמשיך לנהל שגרה נורמטיבית בתוך מציאות מאוד לא נורמטיבית", היא מוסיפה.
בדומה ללייסורק, גם גולדמן מספרת כי זמן קצר מהרגע שנכנסה לבית המשפחה - נוצר ביניהם קשר מיוחד וחיובי. "בכל שבוע אני מתרגשת מחדש לפני שאני מגיעה אליהם, והם מצדם מאוד שמחים לראות אותי ועצובים כשאני צריכה ללכת. זה מעניק לי משמעות רבה, ובכלל מבחינתי אין לנו, בני הנוער והצעירים שחיים כאן, את הפריבילגיה לא להתנדב ולסייע למי שזקוקים לכך, בטח בתקופה מורכבת וקשה כמו זאת".
גולדמן: "אבא שלי היה משרת במילואים לא מעט כשהייתי ילדה, והוא ממשיך לשרת גם עכשיו למרות שכבר מזמן עבר את גיל ההתנדבות. אני זוכרת כמה מאתגר היה לאמא שלי להישאר לבד בבית עם ילדים קטנים במשך תקופה ארוכה כל כך, ולהצליח להמשיך לנהל שגרה נורמטיבית בתוך מציאות מאוד לא נורמטיבית"
"יש חשיבות רבה לכך שבני נוער יתנדבו ויתנו מעצמם למען החברה בכלל, ובמיוחד עכשיו בזמן המלחמה", לייסרוק מחזקת את דבריה ומשתפת כי "באופן אישי, בימים הראשונים של הלחימה, ההתנדבות היו זו שהוציאה אותי מהבית ועזרה לי לשמור על השפיות".
ראש המכינה, גד ספקטור, מוסיף ואומר כי "מטבע הדברים, אנחנו לא מקיימים פעילות שגרתית במכינה בתקופה הזאת. עם תחילת המלחמה ביצענו שינויים והתאמות, ומדי ושבוע אנחנו מנסים לתרום במקום אחר שבו אנחנו נדרשים. החניכים מבינים ורתומים לכל דבר שצריך, ופועלים במוטיבציה גבוהה מאוד. זה שיעור באזרחות טובה בזמן אמת, ומבחינתי הוא חשוב יותר מכל שיעור אחר שאותו הם יוכלו להשלים בהמשך".
