בשיתוף מפעל הפיס
גלישה מסוכנת אל הלא נודע
(אולפן ynet)
ילדים ובני נוער נמצאים ברשתות החברתיות, בעולמות הגיימינג ובאופן כללי מול מסכים. מתי רמת השימוש וההתנהגות שלהם מתונה וסבירה, ומתי היא הופכת להיסחפות שדו־ רשת התערבות ופיקוח? האמת, כנראה שאין אף הורה שזה לא מעסיק אותו.
"ברמה התנהגותית, היסחפות זה רגע לפני הידרדרות. זה המקום שבו אנחנו יודעים לזהות פרמטרים התנהגותיים אצל מי שאנחנו מתבוננים בו", אומר ד"ר בקלש, מומחה להתנהגות צרכנים, שמדבר על גירויים ועל סף ריגוש שנחצה כל הזמן, לא רק בהקשר של מסכים אלא בתחומים נוספים בחיים. ד"ר בקלש התייחס לנושא בפודקאסט מיוחד. לשמיעת הפודקאסט המלא - חפשו "אל תיסחפו ynet".
ד"ר בקלש מדבר על חלופות הוריות יזומות ושליטה ברמת הפעילות והעניין אצל ילדים ובני נוער. "כשאנחנו מדברים על היסחפות והתמכרות, שעמום הוא אולי הבסיס הסביבתי הנפוץ ביותר שניתן לראות", הוא אומר. "רעיון ההתמכרות עצמו הוא בעצם העדפה של תועלת בטווח הזמן הקצר, הנאה כאן ועכשיו, על פני התועלת ארוכת הטווח".
איך מזהים היסחפות מסוכנת?
"בכל מקום שבו הורה מתבונן על בן הנוער שלו – כי מדובר בעיקר בבני נוער - אפשר לראות האם הוא מפסיק לעשות שיעורי בית, האם זה פוגע לו בציונים, האם זה פוגע לו במצב הרוח, האם זה פוגע בסביבה החברתית שלו ובשגשוג שלו", הוא אומר.
ד"ר בקלש מסכים שכולנו, ולא רק ילדים, דבוקים הרבה יותר מדי לסלולרי שלנו. "זה פוגע בקוגניציה שלנו, בהתנהגות שלנו וביכולת שלנו להרגיש דברים. זה נכון שבעתיים לגבי דור המסכים שנולד לתוך המרחב הדיגיטלי הזה", הוא אומר.
הוא קורא למגפה הדיגיטלית "האבסת יתר של מידע": "אנחנו מכניסים יותר מדי אינפורמציה למוח שלנו והמוח שלנו פשוט קורס לתוך עצמו", הוא אומר. לדבריו, קיים קשר בין היכולת לדחות סיפוקים - להצלחה בהמשך החיים, ועל שעמום כגורם מעצים בדרך לאותה הצלחה.
במסגרת עבודתו מנסה ד"ר בקלש לפצח האם היסחפויות והתמכרויות הן משהו סביבתי או אלמנט בעל היבט פיזיולוגי, ואפילו תורשתי. בנוסף, הוא מנסה לקשר בין התנהגות סביבתית של ההורים להתנהגות ילדים ובני נוער המחקים אותם. "אלכוהול, סמים, סיגריות, הימורים - כל הדברים הללו, שאפשר להתמכר אליהם, מביאים בעצם להפרשה של הורמוני העונג למוח. משחק בסלולרי או שיטוט ברשתות חברתיות גורמים להפרשת דופמין לא פחותה מאשר אותם סמים. אנחנו, כהורים, הרבה פעמים נותנים לגיטימציה לילד שלנו בזה שקנינו לו סמארטפון ובזה שהוא רואה אותנו משוטטים ברשתות החברתיות. כל המהות של בני נוער היא לחפש אינדיקציות מהסביבה וחיזוקים חיוביים, אישור למי הם, וכשהם מוצאים את המרחב הדיגיטלי כאופציה המועדפת או כאופציה הראשונה שבה הם יכולים למצוא את הזהות שלהם, הדבר הזה הופך מסוכן", הוא אומר.
אז מה בכל זאת ניתן לעשות? כשנראה שההיסחפות עברה את קו הסבירות, אומר ד"ר בקלש, יש חשיבות גדולה לתקשורת טובה ולחי־ נוך ביומיום וגם למתן כללים להתנהלות נכונה מול המכשיר, שמה לעשות, נמצא כאן כדי להישאר. לנו כהורים יש אחריות ליצור אלטרנטיבות שינטרלו את הסיכון ההתמכרותי. מרגישים שגם אתם או סביבתכם נסחפים בפעילויות, ברשתות, בטלפון או בהגרלות?
טיפ זהב להורים
השיעמום הוא חבר. איזה הורה לא שומע על בסיס יומי כמעט את המשפט "אמא/אבא, משעמם לי!"? לדברי ד"ר בקלש, השיעמום הזה הוא לא דבר רע בכלל והאחריות שלנו כהורים היא ללמד את הילדים להתמודד עם חוסר הגירויים ולדעת להמתין.
"במסגרת תחומי העניין והעיסוקים שלי גילינו שיש איזור במוח שהוא מעין איזור 'ברירת המחדל'. הוא פועל ברגע שאנחנו לא מציגים למוח גירויים אחרים. במצבים האלה נדלקת רשת שלמה, זה הגנרטור של המוח, השכל של המוח, שנולד מתוך הרעבה של גירויים".
ויש לו דוגמאות מצוינות לאן יכול האיזור הזה במוח להביא אותנו: "אם מסתכלים על סיפורים גדולים בתולדות החשיבה האנושית, רואים למשל את אייזק ניוטון, שישב מתחת לעץ, נפל עליו תפוח והוא הבין את כוח הכבידה. או ארכימדס שהגיע לתגלית הגדולה שלו כשישב באמבטיה ולא עשה כלום. גם איינשטיין סיפר שהגיע לתגליות גדולות כשהלך על גדת הנהר.
"אז אנחנו לא צריכים להיות איינשטיין אבל גם אנחנו בטח מכירים את זה שהרעיונות הכי טובים מופיעים לנו פתאום במקלחת או במקומות דומים", הוא אומר. "לכן, כשהילד אומר 'משעמם לי', בואו נרכב על הדבר הזה ונגיד לו 'בוא נשתעמם יחד'. נייצר מברירת המחדל הזו משהו טוב יחד, נשפעל את המוח. ככל שהילדים יהיו פחות תלויים בגירויים מבחוץ, כך הם פחות יזלגו להיסחפויות ולהתמכרויות".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 11:33, 12.12.22
