את גדי שבתאי לא צריך להציג. כבר 40 שנה שהוא עוזר לאנשים - מגשים חלומות של ילדים חולים, שמצד אחד חולמים להבריא ומצד שני חולמים להמשיך בחיים שלהם, לחגוג את השמחות שלהם ואת נקודות הציון בחיים. "אין חלומות שאי אפשר להגשים", הוא אומר ומסביר: "עבור האנשים שמבקשים את החלום אלה דברים עצומים, ומבחינתי, זו משימה לביצוע מידי".
"המטרה שלי היא לראות את השמחה והאושר על פניהם, כשהם רואים את החלום שלהם מתגשם, אז אני הולך על זה בכל הכוח: ילדות שמבקשות להיות נסיכות, אירועי סיום טיפולים, ימי הולדת או אירוע כמו זה, שהפך להיות אחד האירועים הזכורים והמרגשים במדינה, אירוע בר מצווה מוקדם לבנה בן ה-11 של ימית קרנט ז"ל בשנת 2015.
שבתאי עצמו חלה בסרטן לימפומה אלים לפני כשנה, ובימים אלה סיים את הטיפולים הכימותרפיים והביולוגיים, שגם בשיאם לא הפסיק לעשות בשביל אחרים. "המחלה נתנה לי את ההזדמנות להרגיש את מה שחווים, הילדים וההורים שאני מגשים להם חלומות", הוא אומר.
הוא מספר על הגשמת החלומות בסיפוק עצום ובחיוך טבעי שלא יורד מפניו, גם לנוכח כל מה שראה וחווה, ואומר שזו דרך החיים הכי טבעית שהוא מכיר. "כל אחד צריך לשאול את עצמו לפני שהוא הולך לישון, מה עשיתי טוב היום, לחשוב אהבה ולא שנאה. לחשוב חיבוק ולא אגרוף", הוא מסביר, "ככה גדלתי, בסביבה של ערכים ובעולם של נתינה. אני לא מכיר דרך אחרת".
ברוח התקופה, הוא מספר שמעולם לא שאל את הפונים אליו לדתם, למוצאם, לשיוכם הפוליטי, מבחינתו, כולנו יחד, וככה הוא מאמין שצריך לחיות. למעשה, הדבר היחיד שהוא רוצה לדעת, זה איזה חלום הם רוצים שיגשים להם. והוא לא לבד. במהלך השנים, הוא אסף קהל מעריצים ואוהדים מכל שכבות העם, ביניהם גם אישים בכירים מאוד, שמתגייסים ונרתמים לכל קריאה של שבתאי לדגל.
"כך למשל, אחד הפרויקטים שעשיתי ממש לא מזמן היה עם קבוצת חברים, ביניהם גם איש צבא בכיר מאוד, שהוא חבר ילדות שלי", הוא מספר. "הגיעה אליי פנייה לגבי ילד בן שלוש מנהריה שיש לו מום מולד, והוא לא יכול לעמוד על הרגליים, ולכן נאלץ לזחול על הרצפה כדי להתנייד. הגננת פנתה אליי בבקשה, האם אוכל להגשים חלום להורים ולילד, ולרכוש לילד מנשא. אחרי כמה חודשים, הקבוצה אספה מספיק כסף והמשפחה קיבלה את המנשא". וזו רק דוגמה קטנה.
בין לבין, לפני כמעט חמש שנים, הוא פתח בשלומי שבצפון, חנות בשם "חיות וחלומות". חנות בה לא מוכרים בעלי חיים, למען הסר ספק, אלא ציוד ומזון לבעלי חיים, ועיקר העיסוק בה, הוא, כאמור, הגשמת החלומות.
הגשמת החלום הראשון
כששבתאי היה סטודנט, לפני כשלושים שנה, הוא הגיע במסגרת התנדבותית לסטודנטים, למוסד "אהבה" בקרית ביאליק. "גרו שם ילדים שהוצאו מהבית מכל מיני סיבות. הסתכלתי עליהם, וראיתי שרבים מהם הולכים עם נעליים קרועות ובלויות. החלטתי באותו רגע שאני חייב לפתור את הדבר הזה", הוא נזכר.
"מנהלת המקום דאז, עופרה מאירסון, ציידה אותי במכתב רשמי, ואני נסעתי לחיפה והתחלתי להסתובב בחנויות נעליים שם, כדי לראות האם ניתן לקבל מהם נעליים לילדים. בעלי החנויות נענו כמעט באופן מידי, ומה שגיליתי אז, שבחנויות יש מלאי 'מהליין הקודם', שזה יכול להיות מהחודש האחרון או ברגע שמחדשים מלאי, ואז יש להם נעליים חדשות לגמרי ששוכבות במחסן. בעלי החנויות שמחו להיפטר מהמלאים האלה, ואני שמחתי להביא את הנעליים החדשות לילדים במוסד".
תגובת הילדים למעשה שלו ריגשה אותו, ונתנה לו את הרצון והמוטיבציה להמשיך ולעשות. "הנעליים היו מבחינת הילדים עולם ומלואו, אושר בלתי נתפס. כמה ימים לאחר מכן, מנהלת המוסד הזמינה אותי להיכנס איתם לחדרים, ושם הבנתי שהנעליים שהבאנו להם, הם רק קצה הקרחון", הוא אומר.
"המזרונים במיטות שלהם היו ישנים ובגלל כל הילדים שישנו עליהם, כבר הסריחו משתן. החלטתי שהמשימה הבאה שלי תהיה להחליף את המזרונים. החלטתי לרתום לעזרה את אייבי נתן ז"ל, שהפעיל אז את רדיו 'קול השלום'. נתן היה אז עם הספינה בארמניה, אחרי רעידת אדמה שהייתה אז, והתקשרתי לתחנה כל יום, עד שנתנו לי לעלות לשידור. סיפרתי את כל הסיפור, והוא כל כך התרגש מזה, שהעלה באותו רגע לשידור את מנכ"ל רהיטי רים, שתרם מזרונים לילדים. אבא שלי ז"ל שלח נהג עם משאית מהחברה שהייתה לו, שהביא את המזרונים לילדים". אחרי החלום הזה שהגשים לילדים, הדרך להמשיך ולעזור לאחרים, נראתה לו טבעית לחלוטין, והוא רתם, כאמור, כל מי שרק הכיר או נקרה בדרכו.
טובה תחת טובה
הוא בן 58, נשוי, אב לשלושה בנים ובת, תושב נהריה, והעשייה האינסופית שלו למען אחרים, חזרה אליו בזמן הכי לא צפוי. בנו הבכור, דור, חלה בקוליטיס לפני יותר מעשור כשחי בארה"ב. כשהמחלה פרצה, שבתאי נאלץ לטוס לארה"ב לעיתים מאוד תכופות. במהלך אחת ההפוגות שלו בארץ, הוא נתבקש להגיע למיטת חוליה של ימית קרנט ז"ל.
הקשר שלו עם המשפחה החל כבר באוגוסט 2013, כשהתבקש לערוך אירוע בת מצווה לבת הבכורה של המשפחה, דניאל. "הבקשה הגיעה אליי ביום שני, ושלושה ימים אחר כך, הצלחתי בעזרת המון אנשים טובים, להפיק אירוע מדהים. זו הייתה שרשרת של חוסר מזל, כי באותו שבוע נשרף בית המשפחה, הדוד שהציל את הילדים מהאש, נכווה קשות, והאם כבר הייתה מאוד חולה", מספר שבתאי.
בסיום מסיבת בת המצווה, דניאל, השתמשה בחלק מהכסף שקיבלה מהאורחים, כדי לעזור למשפחה קשת יום משלומי, שלא יכלה לעמוד בתשלום חשבון החשמל שלה. "היא פשוט העבירה את כל הטוב הלאה, וזה כל כך מרגש", הוא אומר. שנתיים אחר כך, אחרי שנדמה היה כי האם הולכת ומחלימה, מצבה הידרדר. "האם קראה לי לבית החולים וביקשה ממני להקדים את אירוע בר המצווה של בנה בן ה-11 וחצי, כדי שתוכל להשתתף במסיבה. תוך כמה ימים הצלחנו להפיק את האירוע, ובסיומו היא אמרה לי: "עכשיו אני אוכל למות מאושרת", אומר שבתאי בהתרגשות.
כמה חודשים אחרי בר המצווה, התקשר אליו, בעלה של ימית, שאמר לו שמצבה הידרדר מאוד והיא לא מתעוררת. "הוא ביקש שאגיע לביתם בכפר ברוך. כשהגעתי לשם היא פקחה את עיניה, ואמרה לי, 'אחרי שהגשמת לי את המשאלה שלי, וזכיתי להיות נוכחת בבר המצווה של בני, יש לי משאלה נוספת. היא אמרה לי: 'אני יודעת שהבן שלך מאוד חולה, אני ועופר החלטנו לקנות לך ולבנך אדיר כרטיסי טיסה ולשכור רכב, אבל בתמורה תשלח לי סלפי מהמטוס'. זה היה הרבה יותר ממרגש", הוא נזכר.
והיו עוד. "באחת ההפוגות בארץ, פנו אליי ממכללת ספיר בשדרות, ואמרה לי שמחכה לי כרטיס טיסה לארה"ב. כשביררתי מי רכש עבורי את הכרטיס, אלה היו ילדים מיישובי עוטף עזה, מדמי הכיס שלהם. כששאלתי למה הם עשו זאת, הם סיפרו לי שבזמן אחד המבצעים בעוטף עזה, הבאנו 1,500 חבילות שי לתושבי העוטף מתושבי הצפון, וזה מאד ריגש את האנשים. וכשהם שמעו על המחלה של הבן שלי ועל הטיסות שלי, הם התארגנו וקנו לי כרטיס".
הוא מסביר כמה מרגש אותו לקבל חיבוק מאנשים, "אפילו מכאלה שאני לא מכיר. יש כל כך הרבה אנשים טובים בארץ הזו, ולמרות כל מה שקורה, בסופו של דבר, אנחנו עם אחד", הוא אומר. "כמו שבלב יש חדר ימני וחדר שמאלי, ואי אפשר להתקיים זה בלי זה, בסופו של דבר, אנחנו מארג אחד. ומה שאנחנו צריכים זה אחדות. אני מגשים חלומות לאנשים מכל השכבות, חילונים, חרדים, מכל מגזר אפשרי. אני לא מחכה לימים מיוחדים כדי לעשות טוב, כל יום אני קם בבוקר במטרה לעשות טוב ורק טוב".
