מעיין לוי (23), מפונה מקריית-שמונה, השתחררה משירות קבע רק ביוני 2023 וכבר גויסה למילואים בחיל המודיעין עם פרוץ המלחמה באוקטובר. בין לבין, כחיילת משוחררת הקימה לוי עסק קטן לאיורים דיגיטליים.
"בתחילת המלחמה פנו אליי בבקשה לאייר איורי הנצחה, היא מספרת. "כבר מהאיור הראשון שהכנתי, הרגשתי שלא אוכל לגבות עבורו תשלום. הייתי שולחת למשפחות את האיורים, לומדת על הנופלים שאני מציירת, כותבת עליהם סיפור קצר ומשתפת אצלי ברשתות החברתיות - כדי שאנשים נוספים יכירו ויתחברו אליהם".
השמועה על התרומה הפרטית של לוי התפשטה, ומשפחות שכולות רבות החלו לפנות אליה. "כשראיתי את הצורך, הביקוש והתגובות של המשפחות - לא יכולתי להישאר אדישה", היא מוסיפה. "הבנתי שיש פה משהו משמעותי שגדול ממני ומהעסק הקטן שלי. כדי להצליח להגיב לכל הבקשות פניתי למאיירים ולכותבי תוכן מוכשרים, שנענו בחיוב ויחד התחלנו במלאכה. בדרך הצטרפו אלינו אנשים טובים מתחומים שונים וכל אחד הציע את תרומתו למיזם, מה שהפך את הפרויקט למה שהוא היום".
דגש על החיים ולא על המוות
מיזם ההנצחה "קווים לדמותם" מונה כיום 30 מתנדבים ומתנדבות מעולמות הציור, הכתיבה, פיתוח ופרסום. הם יצרו כבר יותר ממאה איורים וסיפורים המנציחים את אלה שאינם.
"אנחנו צוות ייחודי ומגוון שמוכיח שברגעים הקשים אנחנו כאן אחד בשביל השנייה", מסבירה לוי. "אנשי מילואים, לא מעט מפונים ואפילו בני משפחות שכולות, שרוצים לחזק אחרים ולהתחזק בעצמם. בעיניי זו דרך מקסימה לומר לבני המשפחות הכואבים - אנחנו כאן איתכם, חושבים עליכם ולא שוכחים".
המתנדבים מזמינים קרובים או חברים של משפחות שכולות, שמבקשים לחזק אותן, לפנות אל העמותה. כל משפחה תזכה באיור ממוסגר של הנופל או הנרצח, שיר או סיפור שנכתב בהשראתו ומדבקות הנצחה - הכול כתרומה.
בנוסף, המתנדבים מקימים עמוד הנצחה דיגיטלי עבור כל חלל, שבו חברים ובני משפחה יכולים לספר עליו ולשתף זיכרונות. "אנחנו שמים דגש על החיים ולא על המוות, על ערכים ותקווה", היא אומרת. "הסיפורים מתמקדים במה שאפשר ללמוד מכל נופל, בעשייה הטובה שבה לקח חלק במהלך חייו".
איך מציירים שמחת חיים?
אחת מהמתנדבות בפרויקט היא המאיירת נועם יהודאי, אחותו של רון ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר במתחם פסטיבל הנובה. לוי יצרה איתה קשר בלי שהכירה את סיפורה האישי. אחרי שיחה ביניהן, יהודאי נרתמה להתנדב במיזם, ואילו לוי ביקשה להיות זו שתצייר את רון.
בבוקר השבת הארורה, זמן קצר לפני שנרצח על ידי מחבלי חמאס, רון עוד הספיק לכתוב למשפחתו המודאגת שהוא בסדר ושבקרוב יגיע הביתה. אולם, בשעה 11:39 בדיוק הוא שלח להם הודעה נוספת, שבהמשך התבררה כהודעתו האחרונה, ובה כתב: "הכול טוב. אוהב, אעדכן".
"בחרנו בתמונה שלו מהאמזונס, מהטיול אחרי צבא בדרום אמריקה", מספרת סיגל, אמו של רון. "אפשר לראות בה את שמחת החיים המידבקת שכל כך אפיינה אותו. הוא היה ילד מצחיק עם המון הומור, שבלט בכל מקום אליו הגיע".
לדבריה, "האיור שמעיין הכינה לנו מדהים. היא ציירה אותו בקווים מדויקים, בהמון רגישות, ורואים שהיא נכנסה לדמות שלו. זה אובדן עצום, מוות מיותר של אדם צעיר שיכול היה להימנע בקלות".
מעוניינים להנציח את יקירכם? היכנסו לאתר
