אם יש דבר אחד בו ישראל מומחית לצערנו הוא ההתמודדות עם טראומה. פוסט-טראומה, אם לדייק. כיום, שנה לאחר פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה, יש מי שכבר מביטים קדימה ליום שלאחריה, ואמן היודאיקה דיויד רויטמן הוא אחד מהם. יחד עם שותפיו לדרך הוא הקים מרכזים לטיפול בפוסט טראומה בחיילים שחוזרים מהקרב וביחד עם "מרכז מורשת בגין" הם ארגנו סמינר מיוחד בו הגיעו פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות מאוקראינה במיוחד לישראל, במטרה ללמוד כיצד להתמודד עם המצב החדש בבית.
"מדובר בפרויקט ראשון מסוגו בשטח אוקראינה, שנותן מענה לפוסט-טראומה של החיילים שחוזרים משדה הקרב ומנסים להשתלב חזרה בחיי השגרה", מסביר דיויד רויטמן (43), היזם והרוח החיה שמאחורי ארגון TMS-Rehabilitation Center.
צפו בסרטון המציג את פעילות ארגון TMS-Rehabilitation Center:
הכשרת מומחים אוקראינים
"נולדתי באודסה, באוקראינה הסובייטית, ועליתי לארץ ב-1990, בשביל ללמוד פה בישיבה. שם למדתי במסגרת בית חב"ד, כשזה לא היה חוקי עדיין, ועליתי לארץ עם קבוצה של ילדי צ'רנוביל שחב"ד הוציאו מאזור האסון של תחנת הכוח הגרעינית. הכניסו אותי לרשימה בדלת האחורית. הייתי בן 11".
רויטמן, שגדל במשפחה חילונית, עלה לבדו לישראל, התקרב למסורת היהודית והתחנך בישיבה בכפר חב"ד. משהו מהאווירה במקום כנראה דבק בו, כי לימים הפך לאמן יודאיקה מפורסם ולאחרונה אף פתח גלריה חדשה בסוהו בניו-יורק, בין לואי ויטון לדיור. "באיזשהו שלב בחיים נכנסתי לתחום העסקי והתחלתי לייצר באוקראינה. הייתי נוסע לשם ומייצר עבור הקהילה היהודית בכל העולם".
לצד אומנותו, ליבו של רויטמן נשאר תמיד פתוח לקהילה היהודית המקומית בכלל, ולילדים היהודים בה בפרט. "אז זיהיתי את הצורך לתת טיפול לילדים עם צרכים מיוחדים", הוא מסביר. "לא היה מרכז כזה לקהילה היהודית, והשירותים שהיו מציעות החברות הפרטיות – לא כולם יכלו לעמוד בתשלום". זה עוד לפני שהוא מעלה את נושא האיכות של אותם שירותים.
אז גמלה בליבו החלטה לסייע ולהקים מרכז משלו שיענה על הצורך. "לקראת המלחמה היו מטופלים בו 64 ילדים", הוא מתגאה, ובצדק. "מצאתי נושא שאחרים לא טיפלו בו ואני פשוט מנסה לעזור. אני לא מנסה להתחרות או להיות יותר טוב ממישהו. זאת הדרך שלי בחיים. אני סטארטאפיסט. אני יודע לארגן ולהרים פרויקטים, ומסתבר שברגע שאתה יודע לשים את הגבולות, ולא להיכנס לתחום המקצועי של אנשים אחרים כמו פסיכולוגים או מטפלים, ואתה מתעסק ברמת הארגון, אז אין באמת הבדל בין להקים מפעל ללהקים קליניקה רפואית. אתה צריך לגייס את האנשים הנכונים, לבזר סמכויות, ולא להתעסק בהכול לבד. כל פרויקט הוא די דומה במעטפת שלו".
4 צפייה בגלריה
"הבובות התרפויטיות, 'חיבוקי', והשיטה שנקראת 'חיבוקי ת'רפי' עוזרות לילדים להתמודד עם מצבי טראומה וחרדה"
"הרעיון הוא לעזור לאנשים, לא להרוויח כסף"
את הפרויקט מממן רויטמן מכיסו, לצד שותפים רבים לדרך מכל העולם – יהודים מקנדה, ארה"ב, גרמניה אוסטריה וישראל וגם אנשי עסקים מקומיים מאוקראינה. "פיתחתי שיטה כזאת, שכל אחד נותן 100 דולר בחודש ונקרא שותף לפרויקט. אי אפשר לתת יותר וככה נוצר מצב שהפרויקט ממומן בצורה סדורה, זאת אומרת שאם מישהו אחד 'נופל' בדרך, או שניים, אז יש חור של 200 דולר בתקציב, וזה בסדר – אני פונה לאנשים חדשים ובדרך כלל על כל אחד שנופל אני מגייס עוד שניים. הרעיון הוא לא להרוויח כסף", מצטדק רויטמן. "הרעיון הוא לעזור לאנשים. אתה שם את הכסף שלך וגם של אחרים ואתה רוצה לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. שיהיה מעל ומעבר".
נראה שרויטמן באמת חשב על כל הפרטים וגם היה קשוב לצרכי הקהילה. "היו מקרים שההורים לא יכלו לממן את הנסיעה של הילדים, כי ילדים עם צרכים מיוחדים לפעמים צריכים גם הסעה מיוחדת ורכב מיוחד. אז כל השירותים ניתנו בחינם והיינו מממנים גם רכב מיוחד שיסיע את הילדים אלינו וחזרה הבייתה".
רויטמן מדבר בלשון עבר, כי בתחילה היה אמנם מיועד הפרויקט לילדי שתי הקהילות היהודיות באודסה, אבל אז פרצה המלחמה. "המרכז נפתח בערך שנתיים לפני המלחמה, אבל ברגע שהמלחמה התחילה הילדים התפזרו והמרכז נסגר". בהתחלה רויטמן עוד היה אופטימי וחשב להקפיא את הכול עד סוף המלחמה, אבל למציאות כוחות משלה.
כמי ששירת כלוחם בצה"ל, עוד מהאינתיפדה השנייה, רויטמן היה רגיל שמלחמות או מבצעים צבאיים נמשכים חודש ימים לכל היותר, אבל המלחמה באוקראינה, גם שנה אחרי שפרצה, עדיין ממאנת מלהסתיים. "אחרי חודשיים ראיתי שהדבר הזה לא קרוב לסיום והחלטתי שאני צריך לעשות מעשה אקטיבי".
רויטמן חיפש שיטה שתאפשר הטמעה מהירה ושכפול מהיר, כדי לעזור לכמות גדולה יותר של ילדים. כך הפך המרכז ממרכז לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים למרכז לטיפול לנפגעי טראומה. "אצלנו אנשים סובלים מטילים ואזעקות שנים רבות, ואיפה בעולם יש אנשי מקצוע שיודעים לטפל בפוסט-טראומה, ועוד בשפה הרוסית? רק בישראל!", הוא צוחק.
"אנחנו המדינה המערבית היחידה שחיה בתנאים כאלה ויש לה ניסיון כזה. מדובר באלפי או עשרות אלפי ילדים שזקוקים לעזרה, ועזרה מיידית, כי פוסט-טראומה זה משהו שצריכים לטפל בו עכשיו, אחרת הסיכויים להוציא את הילד מהטראומה קטנים עם כל חודש שעובר", הוא מסביר.
"אז מצאתי אשת מקצוע בארץ שהיא גם דוברת רוסית והיא בנתה את השיטה של 'חיבוקי ת'רפי' ופניתי אליה. היא כבר עזרה לאנשים באוקראינה, ועבדה אונליין בשיטה הזאת, והיא הסכימה להתניע את השיטה הזאת גם בסניף שלנו באודסה".
אט-אט גדל הפרויקט של רויטמן, מה שאילץ אותו לפנות שוב לשותפים לפרויקט, במטרה לפתוח מרכזים נוספים ברחבי אוקראינה. "פניתי לאותם שותפים ותורמים בעולם ורובם ככולם אמרו שהם ממשיכים לתרום לפרויקט במתכונת החדשה והתחלנו לפתוח עוד סניפים – בקייב, בחרקוב ובקרפיבניצקי. יש כרגע ארבעה סניפים ואנחנו עובדים על פתיחת סניף חמישי בדניפרו. אנחנו כבר עוזרים היום למאות או אלפי ילדים וכנראה שזה לא יהיה הסוף".
4 צפייה בגלריה
"אנחנו עומדים כרגע בהבנה שהמלחמה לא הולכת להסתיים מחר ויש כל כך הרבה ילדים שצריכים טיפול". צילום: באדיבות TMS TEAM
( צילום: באדיבות TMS TEAM )
"המשפחה שלי, לדוגמה - את רובה רצחו האוקראינים בזמן המלחמה, ואנחנו זוכרים את זה. זאת סגירת מעגל, לפחות בשבילי. הם רצחו את הילדים שלנו ואנחנו זוכרים את זה ועוזרים לילדים שלהם".
"לתת סיכוי לדור הצעיר"
'חיבוקי ת'רפי' היא שיטת התמודדות עם פוסט טראומה שפיתחה דפנה שרון מקסימוב. "כשהילד מחזיק את ה'חיבוקי' – זה עוזר לו להתמודד עם הלחץ של ההפצצה", מסביר רויטמן. למעשה, מדובר בבובות פרווה של בעלי חיים, אותם הצוות של רויטמן תופר במיוחד בכמויות גדולות, ושאמורות לסייע לילדים ברגעי לחץ או מתח. "זה עוזר לילד וזה ממש עובד", הוא מתגאה. "אם ילד מסתובב עם זה כל היום ולוקח את זה אתו לתחנת הרכבת בזמן ההפגזה – כנראה שזה עוזר".
"בזמן המלחמה הורים לא מצליחים לטפל בילד, כי הם נמצאים במצב של טראומה בעצמם", מסבירה שרון מקסימוב. "הבובות התרפויטיות, 'חיבוקי', והשיטה שנקראת 'חיבוקי ת'רפי' עוזרות לילדים להתמודד עם מצבי טראומה וחרדה ככה שעם 'חיבוקי' הילד אף פעם לא יישאר לבד", היא מוסיפה. בנוסף, מטפלים במרכזים של TMS גם בקלינאות תקשורת ובשיטות נוספות.
"אנחנו עומדים כרגע בהבנה שהמלחמה לא הולכת להסתיים מחר ויש כל כך הרבה ילדים שצריכים טיפול. מדובר במיליוני ילדים, וכמה שנעבוד ונשקיע לא נוכל לטפל בכולם, אז אנחנו ממיינים את הפצועים, ומטפלים באלה שצריכים את זה הכי הרבה. צריכים לזכור גם שיש מיליוני פליטים שיחזרו אחרי הניצחון של אוקראינה וגם הם יצטרכו טיפול. גם הם היו עדים לקרבות ולהפצצות ועזבו את המדינה תחת ירי ואנחנו מבינים שיש פה עבודה לכמה שנים קדימה. זה גיים צ'יינג'ר", מדגיש רויטמן. "לתת סיכוי לדור הצעיר לגדול בלי שהם סוחבים את הטראומה".
כחלק מהחזון שלו, החליט רויטמן שהוא פותח את המרכזים שלו לכל הילדים, ולא רק לקהילה היהודית. "המלחמה היא מלחמה של כולם, אין פה כרגע ילד יהודי או ילד לא יהודי – מטפלים בכולם באותה צורה. תמיד אנחנו צועקים שכשרצחו אותנו אז כל העולם שתק, פה אנחנו לא שותקים. אנחנו עושים משהו. זה מחמם את הלב".
לפרויקט התעקש רויטמן לקרוא "קינדר וולט", עולם הילדים ביידיש. "מההתחלה היה לי חשוב לקרוא לפרויקט הזה ביידיש – היה לי חשוב לשמר את השם הזה כי זה מאוד סמלי מבחינתי שאנחנו, בתור יהודים, באים ועוזרים לילדים האוקראינים. המשפחה שלי, לדוגמה - את רובה רצחו האוקראינים בזמן המלחמה, ואנחנו זוכרים את זה. זאת סגירת מעגל, לפחות בשבילי. הם רצחו את הילדים שלנו ואנחנו זוכרים את זה ועוזרים לילדים שלהם".
4 צפייה בגלריה
מוציאים משלחות של פסיכולוגים לטיפול בחיילים בקו החזית או קרוב לחזית.
(צילום: באדיבות TMS TEAM )
מחבקים את אוקראינה
העזרה של רויטמן לא הסתיימה בסיוע לילדים במצוקה. "פנה אליי שי גוטמן, איש עסקים אוקראיני-ישראלי, שבמשך הרבה שנים התעסק בקידום ספורט באוקראינה, ג'יו גי'טסו ברזילאי בעיקר, והוא בנה ארגון שנקרא TMS League. הם טענו שזה עוזר להתמודד עם קשיים אצל חבר'ה צעירים, סוג של ריפוי בעיסוק, והם הפכו את זה כבר לליגה ענקית עם אלפי ספורטאים". לאחרונה אף הקימו טורניר, בזמן המלחמה, בו השתתפו כ-600 ספורטאים מרחבי המדינה.
"גוטמן פנה אליי וביקש שאעזור לו להקים את הפרויקט, כמו שעשינו לילדים, רק לחיילים שחוזרים מהחזית. הוא אמר שיש לנו ניסיון ולא צריכים להמציא את הגלגל מחדש ואפשר לעשות מהר 'קופי–פייסט'. הוא צדק וגם הציע שהוא יממן הכול", מסביר רויטמן, שהתעקש מצידו להקים את המרכזים בעצמו, בהתנדבות. "זאת הייתה התרומה שלי. העבודה", הוא מחייך.
"התחלנו לפני חודש וחצי בערך וכבר יש לנו ארבעה סניפים – בקייב, אודסה, דניפרו וצירנובצי, שם מתמקדים בטיפול בחיילים. אנחנו מוציאים משלחות של פסיכולוגים לקו החזית או קרוב לחזית. יש הרבה מקרים של חיילים שמאבדים את העשתונות ולא יכולים להמשיך בשירות ויש מרחב עצוב של בעיות שחיילים נתקלים בהן. אנחנו לא מכירים את זה מהצבא הישראלי – אצלנו זה נגמר אחרי חודש ואצלם אין לזה סוף", הוא שב ומסביר את המציאות הבלתי אפשרית עימה מתמודדים החיילים האוקראינים.
"היום אנחנו עוזרים לחיילים. רק התחלנו ולכן היינו צריכים לתת הכשרה מקצועית לפסיכולוגים שגייסנו באוקראינה, כי אין להם את הניסיון ואת השיטות של התחום הזה". את השירות מציע הארגון בחינם לחיילים, ולמרות שקשה למדוד או להוכיח את ההצלחה בתחום, רויטמן בחר לשתף פעולה עם "המרכז למורשת בגין" במטרה להכשיר את המטפלים האוקראינים ולשתף אותם בניסיון הישראלי שנצבר בארץ.
"הבאנו את כל הפסיכולוגים והצוות שלנו לארץ, לעבור סמינר מאוד אינטנסיבי ומשמעותי. מכיוון שאנחנו בונים את זה לטווח הארוך, חיפשתי שותפים אסטרטגיים שיוכלו גם לארח וגם לתמוך. פניתי להרצל מקוב, מנכ"ל 'מרכז מורשת בגין', מצאתי אצלו אוזן קשבת והוא ממש נרתם למשימה".
"זו טיפה בים"
"אנחנו בעצם חברנו ליוזמה", מסביר הרצל מקוב, ראש "מרכז מורשת מנחם בגין". "למרכז יש קשרים עם כמה מוסדות באוקראינה, על רקע פעילות העבר שלנו שם ולימוד ההיסטוריה של התנועה הרוויזיוניסטית, ז'בוטינסקי וכן הלאה", הוא מסביר.
"מרכז מורשת בגין זה המוסד הממלכתי להנצחתו של ראש הממשלה ז"ל, ואנחנו עוסקים בו בעיקר בפעילויות מחקר וחינוך ותרבות לתלמידים, לסטודנטים, לחיילים ולקהל הרחב, כשהמטרה היא להנכיח גם את משנתו וגם את מודל המנהיגות של מנחם בגין, שדווקא בימים טרופים אלה מעוררים געגועים בחלקים גדולים בציבור הישראלי. בגלל המלחמה עלה הצורך בהכשרת מטפלים והסכמנו לארח פה קבוצה של 15 נשים, שעברו הכשרה בטיפול בטראומה על ידי המומחים של 'הקואליציה הישראלית לטראומה' - אני המארח, אני לא מומחה לטראומה, והצד המקצועי, האחריות המקצועית זה של הקואליציה".
"מומחים של הקואליציה עובדים עם אנשי מקצוע אוקראינים מאז תחילת המלחמה והשתתפו בפרויקטים גדולים למען אזרחי אוקראינה", מתגאה אלכס גרשנוב, מנהל הפרויקטים הפסיכו-חינוכיים ב'קואליציית הטראומה הישראלית'. "אנחנו משקיעים בהכשרה של אנשי המקצוע כי הטראומה היא ענקית ותרגמנו את הידע שרכשנו במשך השנים והתאמנו את הכלים שאנחנו נותנים לעמיתים האוקראינים. הם זקוקים לזה", הוסיף.
"זו טיפה בים", מדגיש מקוב ומקווה שבהמשך יהפוך הסמינר שאירח לחלק מסל הסיוע הישראלי לאוקראינה. "הצורך בא מהשטח ומהיום שאני פה אני משתדל תמיד להיענות לצרכים שעולים ולא רק למנדט שלנו להנציח את זכרו של מנחם בגין. עלה הצורך, ואנחנו יכולים לסייע – אז התגייסנו".
"ההזדהות שלנו עם העם באוקרינה נולדה גם מהעובדה שהם מוצאים את עצמם, כמונו, במאבק עם כוחות כביכול גדולים מהם, והם עומדים בו", מסכם רויטמן. "בנוסף, אנחנו, העם היהודי, שעבר בתולדותיו לא מעט תלאות, צריך להיות נכון לסייע גם לאחרים כשהם עוברים קשיים". "מכיוון שזה פרויקט שכנראה הולך להימשך שנים רבות, אז מרכז בגין בעצם הופך לשותף ישראלי של ה TMS Rehabilitation center, ואני מאמין שבשלבים מתקדמים יותר הם ייקחו חלק גדול יותר. מדובר בלהביא לפה עוד מאות פסיכולוגים לקבל הכשרות ושיפור מקצועי ואני מקווה שמרכז בגין יהפוך לבית חם לכל הפרויקט הזה. היסטורית זה ממש משמעותי". TMS, אגב, זה קיצור של The Mission: Success, או בעברית – המשימה: נצחון.
