"אתמול הוא אמר לי שהוא כבר השחיז את הסכין, אני מפחדת". את המשפט הזה אמרה לי השבוע אישה שאני מכירה, סייעת בגן ילדים שחיה בזוגיות עם גבר אלים ואובססיבי. ראיתי על פניה את האימה מהמוות, מהרוצח הפוטנציאלי שישן איתה בחדר ועלול בכל רגע להפוך אותה לאחת מהסטטיסטיקה האיומה – 22 נשים שנרצחו מאז תחילת השנה.
המשטרה לא הייתה אופציה מבחינתה. עבור הרבה מאוד נשים היא לא אופציה, פתרון שעלול לטלטל את כל עולמה של האישה. אז התקשרתי לארגון סיוע אחד שהפנה ללשכת הרווחה בשכונה שלה (לא ענו). במוקד החירום של משרד הרווחה בקו 118 גם לא ענו אבל אח"כ חזרו אליי למספר שהשארתי, והפנו אותי לארגון הסיוע הראשון ושם אמרו לי שוב שהיא צריכה לגשת ללשכת הרווחה (זאת שלא עונה). לופ אינסופי של גורמים מפוזרים, שלא מתקשרים ביניהם כמו שצריך, ובעיקר כאלה שלא מצליחים לתת מענה מיידי לנשים שסובלות מאלימות חמורה וחלקן גם ממש בסכנת חיים.
3 צפייה בגלריה
הפגנה בכיכר הבימה בתל אביב על אוזלת היד של המדינה במקרי האונס, הרצח והאלימות במשפחה
(צילום: מוטי קמחי)
"כל היום פורסמו בתקשורת עדויות של נשים נפגעות אלימות, היו מיצגים ודיונים בכנסת וראיונות וסרטונים ומה לא. כל זה טוב ויפה וראוי, אבל אם אני, עורכת דין ופעילה פמיניסטית, שמכירה את כל הארגונים, את כל קווי הסיוע, שיודעת לדקלם מתוך שינה את כל סימני האזהרה, לא הצלחתי לעזור בזמן אמת לאישה שפנתה אליי במצוקתה, איזה פתרונות אנחנו באמת מציעים לנשים במעגל האלימות? האם כך נראים מענים ראויים לתופעה שהיא לא פחות ממכת מדינה?"
ואישה שכן פונה למשטרה? אולי תקבל סיוע מותאם, אם במקרה תהיה בתחנה חוקרת ייעודית לאלימות נגד נשים במשפחה (שברוב התחנות אין), אבל היא עלולה גם לקבל כתף קרה משוטר שיגיד לה: "אל תלמדי אותי את העבודה שלי". בדיוק כמו שקרה לוופאא עבאהרה בת ה-37, אם לחמישה ילדים, שביקשה הגנה מהמשטרה, לא קיבלה אותה, ונרצחה לפני שנה בידי הגרוש שלה.
אוזלת יד מערכתית מהדהדת
בשבוע שעבר צוין בישראל יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים – התקיימו עשרות עצרות וכנסים להעלאת מודעות, כל היום פורסמו בתקשורת עדויות של נשים נפגעות אלימות, היו מיצגים ודיונים בכנסת וראיונות וסרטונים ומה לא. כל זה טוב ויפה וראוי, אבל אם אני, עורכת דין ופעילה פמיניסטית, שמכירה את כל הארגונים, את כל קווי הסיוע, שיודעת לדקלם מתוך שינה את כל סימני האזהרה, לא הצלחתי לעזור בזמן אמת לאישה שפנתה אליי במצוקתה, אילו פתרונות אנחנו באמת מציעים לנשים במעגל האלימות? האם כך נראים מענים ראויים לתופעה שהיא לא פחות ממכת מדינה? לראיה באותו היום עצמו נרצחה רשא סיתאווי (32) והותירה אחריה שלושה ילדים קטנים.
למען הסר ספק: אני לא מאשימה את ארגוני הסיוע או את לשכות הרווחה. ברור שהם עושים כמיטב יכולתם בפירורים שהמדינה מואילה להעניק להם. הבעיה אינה בהם אלא במערכת, שמסרבת להבין את חומרת המצב ולפעול בהתאם. נדרש כאן שינוי יסודי ולא פלסטרים.
3 צפייה בגלריה
מיצג מחאה של ארונות קבורה מול רחבת בית המשפט בתל אביב לקראת יום האישה
(צילום: מוטי קמחי)
הגיע הזמן שתחושת הדחיפות והסכנה, שהנשים שחיות במעגל האלימות ומי שמסייעות להן חוות, תתחיל לחלחל כלפי מעלה למקבלי ההחלטות, שכל המערכות יתגייסו באופן חירומי ומותאם לטיפול בתופעה המחרידה הזו. אפשר למשל ליצור תחנה טיפולית אחת שבה יהיו גורמי משטרה, טיפול ופרקליטות כדי שנשים לא ייאלצו להתרוצץ בין גורמים שונים כשגם ככה הן נמצאות במצוקה קשה ביותר; אפשר לדאוג שיהיה מענה טלפוני אחד ומותאם שבו נשים תמיד יקבלו מענה וטיפול מיידיים – וכמובן שחובה לזרז את הקמתן של מחלקות במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט לטיפול בעבירות של אלימות במשפחה.
יש כאן אוזלת יד מערכתית מהדהדת, ועד שהטיפול במאבק באלימות נגד נשים לא יעבור שינוי מערכתי, מקיף ויסודי ויותאם למצב החירום התמידי שבו נמצאות מאות אלפי נשים בישראל, הרצח הבא הוא רק עניין של ימים.
עו"ד מרים זלקינד היא מנהלת הקליניקה למשפט ומגדר במכללה למנהל.
