בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
יום הגיוס הגדול הוא אירוע מורכב עבור כל ישראלי.ת ולאחר ה-7 באוקטובר אף יותר. כחייל בודד עולה נשמע על גבול הבלתי אפשרי. ובכל זאת, הצעירות והצעירים האלה, שגדלו הרחק מהמזרח התיכון המבעבע, ממשיכים להגיע לישראל, להיכנס למסלול מלש"ב (מיועדים לשירות ביטחון) ולהתגייס לשירות צבאי מלא ומשמעותי.
נעמי קרנזה נולדה במקסיקו ועלתה לישראל לבדה בגיל 15, התלבטה בין שירות לאומי לצבאי ובחרה להתגייס. גרגורי איסקוב חזר לדרום אפריקה אחרי שאביו חלה, ואז חזר לישראל כדי להתגייס. רגע לפני ששני הצעירים האלה מתחיילים, הם מתפנים לספר ל-ynet על התגובה של הסביבה בארץ מולדתם להחלטה האמיצה שלקחו, על הפחדים והחששות בעקבות 7 באוקטובר ועל הסיבה שלמרות הכל, הם עדיין כאן.
אבל למרות המוטיבציה הגבוהה והחוויה הכל כך ישראלית שהם עומדים לחוות בצה"ל, להיות חייל בודד באזור מלחמה אינו דבר קל. השניים מספרים כיצד הם, יחד עם עוד אלפי חיילים שמשרתים בצה"ל ומוגדרים בודדים, מקבלים את התמיכה והחום שלהם הם כל כך זקוקים בתקופה המאתגרת הזאת מהמרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין. בכל זאת, אם לא גדלת בישראל, איך תדע איזה תיק מתאים לקחת לבקו"ם?
***
"לא רציתי להיות סתם איזה אנגלי בתל אביב", אומר גרגורי איסקוב בחיוך ובקריצה לשיר המפורסם של סטינג כאשר נשאל מדוע הוא החליט להתגייס לצה"ל. "יכולתי לחיות בישראל ואולי אחרי 20 שנה הייתי מסתגל לאווירה כאן, או שאני יכול פשוט להיות בצבא שנתיים – וללמוד את כל המנטליות הישראלית".
הוא בן 23, מבוגר יחסית למתגייסים לצה"ל, ואת העלייה עשה במסגרת תכנית 'מסע'" של הסוכנות היהודית. "אחרי שנתיים חזרתי למקום הולדתי, דרום אפריקה, כי אבא שלי חלה. אחרי שמצבו השתפר, החלטתי לחזור לישראל ולהתגייס. אבא שלי תמך בי מאד. אחרי הכל, גם הוא שירת בצבא בדרום אפריקה. הוא אמר לי, 'תלמד איך להיות ישראלי בצבא. תפגוש הרבה סוגי אנשים, תלמד מהר עברית".
5 צפייה בגלריה
"לא רציתי להיות סתם איזה אנגלי בתל אביב" - גרגורי איסקוב (משמאל) ביום הגיוס
(צילום: באדיבות המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין)
כל זה היה לפני 7 באוקטובר. איך אביך הגיב לאחר שפרצה המלחמה?
"הוא דאג, אבל היה מאד תומך. רק ביקש שאזהר", אומר איסקוב, "כשחזרתי לישראל, הייתי אבוד לחלוטין. כשכבר הייתי פה גיליתי שתאריך הגיוס שלי נדחה ולא ידעתי מה לעשות. לא הייתה לי עבודה ולא הייתה לי תכנית. ידעתי שיש מרכז לחיילים בודדים, כי בחור שפגשתי והיה באותו סטטוס כמוני סיפר לי על כך. הם היו מדהימים. עזרו לי לנווט בכל ההכנות לצבא. גרמו לי להרגיש שגם כשאני כל כך רחוק מהבית אני לא לבד".
במרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, החיילים זוכים לליווי שנמשך מטרום הגיוס ועד חמש שנים לאחר שחרורם. העמותה מסייעת להם מול רשויות הצבא, דואגת להם לציוד אישי, מלווה אותם ביום הגיוס ובטקסים צה״ליים, מעניקה להם הכוונה למכינות קדם צבאיות, פתרונות דיור, סיוע כלכלי ותווים לרכישת מזון וביגוד וכן טיפולים נפשיים על ידי עובדים סוציאליים. בנוסף, מקיימת עבורם פעילויות חברתיות כמו ארוחות שבת וחג, ימי הולדת וטיולים. אחרי השחרור מסייעים להם העמותה, בין היתר במלגות ללימודים אקדמיים ובהכוונה לתעסוקה.
אחת מאותם חיילים עתידיים היא נעמי קרנזה בת ה-19. "נולדתי במקסיקו ועליתי לישראל לבד, כשהייתי בת 15, במסגרת תכנית 'נעלה' (נוער עולה לפני הורים, מ"ש)", היא משתפת. "למדתי בתיכון בכפר סבא. אחרי שלוש שנים בתיכון התלבטתי בין שירות לאומי או צבאי, והחלטתי שהצבא הוא בחירה יותר טובה בשבילי. אני מרגישה שאוכל לתרום טוב יותר במסגרת הזאת".
5 צפייה בגלריה
נעמי קרנזה (משמאל) ביום הגיוס
(צילום: באדיבות המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין)
היא המשיכה את דרכה במכינה קדם צבאית. "הייתי שם חצי שנה ובקרוב אני מתגייסת. בתחילה בבסיס מחו"ה אלון, שם אלמד עברית. מה יהיה התפקיד שלי בשירות אדע רק אחר כך, אבל אני מקווה להיות מוצבת ביחידת חילוץ".
מה ההורים שלך ויתר הסביבה אמרו לך על ההחלטה שלך להתגייס בתקופת מלחמה?
"אמא שלי מאד דואגת לי וחוששת מהמצב, אבל היא תומכת בי וכך גם אבא שלי. הם אמרו לי ללכת ולעשות את מה שאני צריכה. המוטיבציה להתגייס לא הגיעה מהם. למדתי על צה"ל כשלמדתי בתיכון בישראל.
איזה טיפ היית נותנת לצעירות כמוך, שמתלבטות אם לעשות את אותו מסלול ולהתגייס לצה"ל, כשהן בארץ ללא המשפחה?
"הייתי אומרת להן שימצאו סיבה טובה לכך שהן בישראל ושילכו עם זה עם זה עד הסוף. זה המקום להיות בו עבור כל היהודים. ואולי המשפחות שלהם יבואו אחריהם. ואם יהיה קושי, יש עמותה כמו המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, שעוזרים מאד, כמו כשנתנו לי לאחרונה תיק גב שישמש אותי בשירות הצבאי, או כשהם עוזרים עם אפשרויות למגורים".
מה לגבי תמיכה נפשית?
"יש במרכז אפשרויות בתחום. אני כרגע לא מרגישה שאני זקוקה לזה, אבל אם אצטרך – כמובן שאפנה ואקבל סיוע. בהתחלה, אחרי ה-7 באוקטובר, פחדתי כמו כולם. אבל אז ראיתי את החיילים שיוצאים להילחם, את המילואימניקים שחוזרים מחו"ל כדי להתגייס, וזה נתן לי הרבה תקווה. הבנתי למה אני פה, ואני מתכננת להישאר כאן - כי זה הבית שלי".
גם איסקוב לא נותן למלחמה להרתיע אותו מלהגיע ליום הגיוס הקרב ובא, והוא מסביר זאת כך. "מאז ומתמיד, יהודים שמעו סיפורים קשים מהעבר. זה יכול להיות בפסח, ביום השואה, או שאתה פוגש דוד או סבא מישהו, שמספר שהוא לחם במלחמת יום הכיפורים או ששת הימים.
5 צפייה בגלריה
המלש"בים מקבלים את התמיכה והחום שלהם הם כל כך זקוקים בתקופה מאתגרת זו.
(צילום: באדיבות המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין)
"ואז קרה ה-7 באוקטובר, - וזה קרה לנו. חלק מהחיים שלנו. זה אמיתי, לא סתם איזה סיפור ישן. ואז מגיעה ההכרה שהחיים בישראל דורשים מאיתנו משהו. חייבים לעשות שירות למען החיים המשותפים שלנו כאן, אחרת ישראל לא תשרוד".
בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
