"עם כל החסרונות במחלה הזאת, יש גם דברים טובים", מכריז אדיר לוי (15) מרחובות. "אני תמיד מסתכל על הצד החיובי", הוסיף. לפני כשנה אובחן לוי עם סרטן לימפומה על שם הודג'קין, והחל לעבור טיפולים אינטנסיביים במרכז שניידר לרפואת ילדים שבפתח תקווה. במהלך השנה האחרונה נעדר רבות מבית הספר ואת לימודיו השלים במרכז החינוכי שבבית החולים. במהלך כל השהות בשניידר נחשף לוי לסימולטור הטיסה הייחודי והחל להגיע לשם לפני כל טיפול. "הייתי מגיע לשם כל שבוע בעיקר בשביל זה. קודם הייתי קובע את הסימולטור ורק אז את הלימודים", הוא מחייך.
הסימולטור נמצא במרכז ה"סטארלייט" של עמותת "ילדים שלנו" שפועלת במרכז שניידר, בחדר ייעודי הכולל עמדה מיוחדת ומקומות המתנה לתדריך שלפני הטיסה ולתחקיר שלאחריה, ממש כמו בחיל האוויר. בכל שבוע מתבצעות בו גיחות, לכעשרה יעדים שהוכנו מראש, ומהם יכולים הילדים לבחור את היעד המועדף עליהם ולטוס אליו.
לוי מספר כי הטיסות מסביב לעולם והקשר שיצר עם המדריכים מחיל האוויר היו עבורו הפוגה אמיתית משגרת הבדיקות והטיפולים. "באמת שזה אחד הדברים שעזרו לי לשכוח את המחלה הזאת. זה היה מעסיק. מאוד אהבתי את זה. מאוד נהניתי", הוא משתף. למעשה, עם הזמן, הפך לוי לחניך המצטיין של ה"טייסת", צבר הרבה "שעות טיסה", ולאחרונה אף קיבל תרומה אדירה של סימולטור טיסה פרטי לביתו – בו הוא מתאמן באופן קבוע ואפשר לומר שהוא מתקשה לנחות מהעננים. "כשקיבלתי את זה לבית – לא האמנתי. זה הפתיע אותי ברמות - חשבתי שאני חולם. התרגשתי. לא ציפיתי. הסימולטור הזה כיף", הוסיף. "הוא כל כך התרגש מזה", משתפת נירית לוי, אימו של אדיר. "הוא טס, ויחד עם אחיו התאום הם מתחרים מי מנחית יותר טוב. מי מטיס יותר טוב. זה חווייתי מאוד. הוא מאוד התרגש כשהוא ראה את זה - תרמו לו את זה. התקשרו ואמרו לי שרוצים להביא לנו הפתעה הבייתה, אז קבענו מועד שהוא לא היה בבית, וכשהוא הגיע הוא ממש היה מופתע ושמח".
"הסימולטור גורם להם להתנתק קצת מהמציאות שהם חיים בה בבית החולים", משתפת האם. "זה כל כך מעסיק אותם והם מאוד נהנים. הם מרגישים טייסים, אפילו אם זה לשעה אחת. זה כל כך מספק אותם ונותן להם מוטיבציה. ראיתי על הבן שלי, שבכל פעם שהגענו לשניידר, כמה הוא רצה להגיע לסימולטור הזה", הוסיפה.
הסימולטור פעיל בשניידר כבר כשנה, עבור ילדים מגיל תשע שמאושפזים בבית החולים, ובכל יום פעילות לוקחים חלק שישה ילדים. עד כה "טסו" בסימולטור כבר מעל ל-200 ילדים ואת הפרויקט כולו מתחזקים 40 מתנדבים ואנשי תעופה. מבית החולים נמסר שקיימת התלהבות רבה סביב הנושא והילדים ממש מצפים לתורם. המיזם אף עורר את סקרנותם של מפקדי חיל האוויר לשעבר וזכה לביקור רשמי של האלופים עמיקם נורקין ואליעזר שקדי.
6 צפייה בגלריה
"במציאות לא הייתי במקומות האלה, אבל כשטסתי בסימולציה זה הרגיש כאילו אני שם. זה דבר פשוט מהמם. מאוד נהניתי"
(צילום: בית החולים שניידר)
"הכי אהבתי את ארצות הברית ואת מגדל אייפל בפריז", מתוודה לוי. "במציאות לא הייתי במקומות האלה, אבל כשטסתי בסימולציה זה הרגיש כאילו אני שם. זה דבר פשוט מהמם. מאוד נהניתי", הוא מסכם. לוי, אגב, חולם יום אחד לטוס באמת לארה"ב ולראות את פסל החירות מקרוב, ובקרוב, בסיוע עמותת "ארגז של חלומות", אף יזכה לבקר בסימולטור הטיסה של חברת אל-על שמאמן את הטייסים. את הביקור ארגנו עבורו המתנדבים שמפעילים את הסימולטור בבית החולים והיציאה אל מחוץ לגבולות בית החולים מעידה על הקשרים החזקים שנרקמים בין המדריכים לילדים.
"ההשפעה של חווית הטיסה בסימולטור עם הילדים זה משהו שלא קולטים באותו הזמן, אלא רק בדיעבד", משתפת נעם מזוז (23), מדריכת סימולטור לשעבר בחיל האוויר. מזוז, אחת מהמתנדבות הבולטות במיזם, מלווה את לוי מהרגע בו הגיע לראשונה להתנסות בסימולטור. "כשמסיימים יום התנדבות עם משפטים שנחקקים בראש, כמו 'בגלל שידעתי שאני מגיע לסימולטור הצלחתי להתגבר על הבחילות מהכימותרפיה', זה ממלא אותך באופן שאי אפשר להסביר", היא מספרת.
"אדיר הוא אחד הילדים שהגיעו באופן קבוע לסימולטור, והוא הלך והשתפר בביצועים כל הזמן וממש רצה ללמוד מאיתנו דברים על תעופה. הכרתי אותו בסיטואציה מורכבת בחייו, כשהוא בעצם חלה בסרטן בתקופת הקורונה ולכן לא יכול היה להיפגש עם חברים והיה מבודד. על רקע זה אני חושבת שהמפגש איתי ועם יתר המתנדבים נתן לו אוויר לנשימה. לילדים שמגיעים אלינו יש בעצם הזדמנות לקשר עם אנשים בבית החולים שהם לא הצוות הרפואי, שמצליחים להוציא אותם לרגע מהסיטואציה הקשה ולתת להם תקווה לעתיד טוב יותר", סיכמה.
6 צפייה בגלריה
רב-סרן יניב קלעי "התהליך, מתחילתו ועד סופו, היה בלתי ייאמן"
(צילום: בית החולים שניידר)
"מצאתי דרך מיוחדת ומקורית להנציח את אבא שלי"
מי שעומד מאחורי הפרויקט המרגש הוא רב-סרן יניב קלעי (40) מתל אביב. קלעי איבד את אביו כשעוד היה עולל צעיר, בהתרסקות מסוק שהופל בלבנון בזמן מלחמת שלום הגליל, והרעיון להקים סימולטור טיסה סיפק עבורו מענה לצורך האישי במפעל להנצחת אביו. הרעיון שנבט במוחו של קלעי גדל וצמח עם הזמן לכדי פרויקט מימון המונים, לרכישת התוכנה והציוד עבור בית החולים לילדים, והפעלתו נעשית בהתנדבות מלאה על ידי מדריכים מקצועיים מטעם חיל האוויר.
"כשהייתי בן שבעה חודשים פרצה מלחמת שלום הגליל", משתף קלעי. "ביום הראשון של המלחמה, אבא שלי, שהיה בחיל האוויר, התנדב לצאת לטיסת חילוץ נפגעים מהכפר נבטיה שבלבנון. המסוק נפגע מאש מחבלים, וכל הצוות שמנה חמישה חיילים נספה. ביניהם היה גם אבא שלי, הרצל, בן 31. הנצחה וזיכרון הפכו עם השנים למשימה ערכית וחשובה עבורי, וכך יזמתי מספר מפעלי הנצחה וזיכרון עבור אבי", הוסיף.
"כמי שטס בסימולטורים ממוחשבים כל ילדותי, ובהמשך התגייס לחיל האוויר בתחושה של שליחות גדולה, ברגע שניסיתי סימולטור טיסה חדש, המדמה חווית טיסה מרהיבה ואיכותית עם גרפיקה מתקדמת ודימוי איכותי, ניצת במוחי הרעיון לרכוש כזה ולהנציח באמצעותו את אבי. כשחשבתי מי קהל היעד המתאים ביותר להשתמש בו, הגעתי למסקנה שאלו ילדים שמרותקים למיטה ונבצר מהם לטוס באמת", מסביר קלעי.
6 צפייה בגלריה
"הציוד שנרכש כולל סימולטור טיסה בטכנולוגיה המתקדמת ביותר, שלושה מסכים גדולים, סטיק ומצערת, המדמים סביבה חיה הכוללת המחשה אותנטית של מזג האוויר והנופים מעליהם טסים"
(צילום: בית החולים שניידר)
"התהליך, מתחילתו ועד סופו, היה בלתי ייאמן", הוא מתפעל. "שיתוף הפעולה של אנשים בפרויקט ההמוני לגיוס הכספים היה מדהים, כשתוך פחות מיממה אחת הגעתי ליעד שהצבתי. הופתעתי בעיקר מהפניות הרבות שקיבלתי מטייסים, מאנשי צוות נוספים בחיל האוויר, ומאנשי תעופה בכלל, שמעבר לתרומתם הכספית, ביקשו גם להשתתף במיזם ולהתנדב עם הילדים בבית החולים. הציוד שנרכש כולל סימולטור טיסה בטכנולוגיה המתקדמת ביותר, שלושה מסכים גדולים, סטיק ומצערת, המדמים סביבה חיה הכוללת המחשה אותנטית של מזג האוויר והנופים מעליהם טסים".
"מרכז שניידר חיבקו את המיזם, 'נתנו לו כנפיים' וגם מקום במתחם", מתאר קלעי בהתרגשות. "מאז שהוקם, 'טסו' בסימולטור כבר עשרות ילדים, שזכו לחוות את השמיים כפי שרק מעטים מאיתנו יכולים – מתוך תא הטייס. לטייסת קראנו 'טייסת 325', מספר שבגימטריה מתקשר עם שמו של אבי, והוא גם שמה של היחידה שפעלה בראשית ימיו של חיל האוויר, יחידה שייעודה היה לטפל בילדי עולים".
"ביחד עם מתנדבים מופלאים, שעוזרים לי להגשים את החזון, הוצאנו לפועל את המיזם החינוכי-ערכי, שמשלב בין צבא לחברה דרך ערכי התעופה, על בסיס סימולטור הטיסה - מיזם שמפגיש בין ילדים מכלל המגזרים לבין אנשי חיל האוויר".
"הדמעות של ההתרגשות – נתתי להן לרדת"
"בחנוכה בתנו דבורה לאה אובחנה בלוקמיה", מספרת יהודית שרעבי. "כן, זה אתגר לא קל, אבל בכל זאת מנסים לראות את הטוב בכל דבר", הוסיפה. "שמו את דבורה לאה בסימולטור של המטוס, ולא הבנתי למה קוראים לזה סימולטור, כי השמחה שהייתה לה הייתה ממש אמיתית. היא הייתה בעננים – היא לא הייתה לידי, וכשסיימה אמרה שהיה מושלם. עד כמה שהיא חיובית תמיד, ומשתדלת בלי סוף, הפעם זה היה נראה נטו הנאה. היא שכחה מכיסא הגלגלים, מהרופאים ומהכול".
בכל שבוע נאלצה משפחתה של שרעבי לעשות את כל הדרך מצפת הרחוקה עד לפתח תקווה, לימים ארוכים של טיפולים כימותרפיים. בעקבות השימוש בסימולטור התפתחה אהבתה של שרעבי לכלי טיס והיא השתוקקה כבר לחוות את הדבר האמיתי, ובאחד מימי הכיף שארגנה עבורה עמותת "זיכרון מנחם", אף זכתה לטוס במסוק אמיתי. "תודה רבה על הפרויקט הנפלא שנותן לילדי אונקולוגיה אפשרות לטיסה אמיתית בסימולטור", מסכמת אימה של שרעבי. "ותודה לבורא עולם על זמן האיכות שחוותה בתי. אני מאוד חזקה, וכמעט לא בוכה, במיוחד עכשיו שאני צריכה להיות חזקה כדי לחזק אותה, אבל הדמעות של ההתרגשות – נתתי להן לרדת".
6 צפייה בגלריה
"כשהגעתי לשם זה עזר לי לשכוח מזה שחליתי ומזה שאני בטיפולים"
(צילום: בית החולים שניידר)
עפים על זה
"זה כבוד גדול שחיל האוויר הישראלי, באמצעות היוזמה האישית של יניב, בחר בבית החולים לילדים לפעילות הנצחה מרגשת זו, המשלבת בתוכה עשייה כה משמעותית עבור הילדים שלנו, מכל המגזרים והמגדרים", מתגאה ד"ר אפרת ברון הרלב, מנהלת מרכז שניידר, מקבוצת שירותי בריאות כללית.
"מעבר להענקת חווית טיסה אמיתית, שמספקת הפוגה של הנאה וכיף עבור מי שעוברים התמודדויות לא פשוטות בבית החולים, יש בפעילות שכזו גם מסר חינוכי וערכי חשוב של העצמה ותחושת מסוגלות אישית, כמו גם הטמעת הערכים המוטבעים בחיל האוויר הישראלי - ביצוע תהליכי תחקור, הפקת לקחים וכמובן – שאיפה למצוינות", הוסיפה.
"אני ממליץ לכולם להיות שם", מסכם לוי. "אם כבר קיבלת את 'זה', שם יש לך את האופציה לעבור את זה בדרך הכי כיפית שאפשר. הכי טובה. כשהגעתי לשם זה עזר לי לשכוח מזה שחליתי ומזה שאני בטיפולים. מהסבל שעברתי. זה היה משחרר ומרגיע. אם כבר להתאשפז, אז בשניידר", הוא צוחק.
