"אנחנו חשים חרדה ובהלה של ממש למול התהליכים ההרסניים שעוברים על החברה הישראלית בעת הזו", מכריז הרב פוירשטיין. "חורבן הבית אינו מצב דמיוני ואנו קוראים לחברי הכנסת והממשלה – לא לחורבן וכן להסכמה רחבה בשאלות הגורליות. עצרו את ההרס – זה בידכם וזו חובתכם. אנו קרובים למצב של פיקוח נפש על כל ההשלכות שלו", הוא מזהיר.
"כבר נחרבה לנו מדינה על שנאת חינם", מזהיר גם סא"ל ג', טייס קרב פעיל במילואים. "בואו נלמד מההיסטוריה ולא נחזור על טעויות", הוא מבקש.
צפו ברב פוירשטיין וסא"ל ג' מ"הסיפור המשותף", בפנייה לחברי הכנסת:
הסיפור המשותף – הרב פוירשטיין וסא"ל ג' בקריאה לחברי הכנסת
בזמן שהמוטיב המרכזי שמהדהד בחברה הישראלית בחודשים האחרונים הוא שסע, קרע וניכור, המצב הקשה הוביל דווקא לחיבור מעניין ומפתיע. הרב רפי פוירשטיין, נשיא "מרכז פוירשטיין" ומראשי ארגון "צהר", ויוסי אקרמן מנכ"ל אלביט לשעבר, החליטו למצוא דווקא את המאחד, והקימו מיזם חברתי חדש בשם "הסיפור המשותף".
מובילי דעת קהל כמו הרב אליהו בלומנצויג, יוכי ברנדס, אברי גלעד, יובל דיסקין, אמילי עמרוסי, מוטי שקלאר, הרב בני לאו, מירון ח. איזקסון, ורבים וטובים אחרים, כבר הצטרפו לפעילות.
"הסערות החברתיות והפוליטיות שפוקדות אותנו הן תוצר של חוסר סיפור משותף", מסביר פוירשטיין, "מגילת העצמאות הקיימת כנראה כבר לא מספיקה כדי להדק אותנו יחד, ולכן כל אירוע או מחלוקת, חשובים יותר או פחות, מאיימים על המרקם החברתי הרעוע והמשוסע שלנו".
בשאיפה לבסס תשתית משותפת וסולידריות בחברה, התגבשה קבוצת אנשים מכל הגוונים – דתיים, חילוניים ומסורתיים, גברים ונשים, פריפריה ומרכז, אוהדי הרפורמה ומתנגדיה. "תשתית שעל גבה אפשר להתווכח, אבל שזה יישאר ויכוח בתוך המשפחה", מוסיף הרב.
ההנחה העומדת מאחורי המיזם היא שהמחלוקות בישראל הן לא על תכנים ספציפיים, אלא מבטאות התפוררות חברתית. הגיוון חברתי לעומת זאת לדעתם הוא כוח, והמשתתפים מאמינים שכל המחלוקות בעם נובעות מאחריות עמוקה למדינה, כשהמשותף הוא המחויבות שלנו לערכי מגילת העצמות. "לחרדתי, השנאה והניכור נובעים מאי-ראיית האחר ומהנרטיבים שאנחנו מספרים לעצמנו על 'האחרים', סיפורים שברובם הם 'פייק' גדול", משתף פוירשטיין.
6 צפייה בגלריה
"פתאום כל השוני קופץ. פתאום, כשנראה שהרפורמה דועכת מתחילים לדבר על שוויון בנטל, מה שאומר שיש פה משהו עמוק יותר מהרפורמה המשפטית". הרב פוירשטיין
דוגמה מצוינת לשעטנז המופלא שמרכיב את התנועה וגם את המדינה, ניתן למצוא למשל במשפחתו של יוסי אקרמן, שהציע את השם "הסיפור המשותף".
"אנחנו משפחה של ניצולי שואה וגם משפחה שכולה", מתאר אקרמן. "ובמשפחה שלנו זה יש דתיים וחילוניים, ומזרחיים ואשכנזים וימנים ושמאלנים. אנחנו משפחה גדולה – אספקלריה של עם ישראל. אנחנו שונים האחד מהשני וכל אחד בחר את הדרך שלו ואת הכיוון שלו. כל אחד באמונתו", הוא מסביר.
לטענת אקרמן, למרות השוני המוחלט בדעות הפוליטיות והחברתיות, בינו ובין אחיו ואחותו, הם אוהבים ומלוכדים מאוד, ומה שמחבר אותם הם האהבה והרצון להיפגש האחד עם השני.
"אנחנו מדברים הרבה ומגלים שאנחנו בעצם חושבים אותו הדבר בנושאי חברה, חינוך, מדינה וכבוד אחד לשני", הוא מרחיב. "עשינו פעם מדידה וראינו שאנחנו דומים ב-80 אחוז. גם במושב שלי, בבית לחם הגלילית, אנחנו לא דומים ביותר מ-80 אחוז האחד לשני. המשפחה שלי זה בעצם הסיפור המשותף של עם ישראל. 'הוא' יכול לבוא בדעות, בעמדות ובגישות שונות, אבל אם 'הוא' אוהב ומעריך האחד את השני, אז אפשר להכיל את השונות. זאת הסיבה שהתחיל כל הסיפור הזה", הוא מחייך.
לא מדובר בעוד מפלגה, כפי שמצהיר הרב פוירשטיין. אלא בתנועה חברתית שאולי תשפיע על הפוליטיקה, אבל לעולם לא תהיה פוליטית. התנועה מניחה שבנוסף לשני מחנות ניצים יש בתווך מיליונים שלא אוהבים את מה שהם רואים - מחנה שלישי שיש בו דעות שונות, אבל הוא רוצה לחיות ביחד.
"אנשים מחפשים הסכמה, הבנה, דיאלוג, ואין להם ביטוי. לא בכנסת, לא בקואליציה ולא באופוזיציה. קולם לא נשמע, אבל אני מאמין שביום שניתן ביטוי עוצמתי לרצון הזה, גם הפוליטיקאים, שבסך הכול נשענים על האצבעות שלנו, ישימו לב שפג תוקפה של ההתנהלות המתלהמת והמקטבת, ושהגיע הזמן להתחיל לחפש הסכמות", מסביר הרב.
"אנחנו רוצים גם לסלק מהשפה ביטויים כמו 'אנרכיסט', 'לאומן', 'פאשיסט' או 'נאצי'. לסלק התנהגויות. בדיוק כמו שלבן שלי עם תסמונת דאון אי אפשר יותר לקרוא 'מונגולואיד' או 'מפגר'"
"כל אחד מאיתנו מספר לעצמו סיפור"
"אנחנו לא באים למצוא פתרונות מיידיים ופשוטים ואנחנו לא מטאטאים מחלוקות", ממשיך פוירשטיין לפרוס את משנתו. "אנחנו לא מסכימים על הרבה דברים אבל אנחנו לא מוכנים לשנוא ולכעוס ולהתרחק האחד מהשני".
ה'סיפור המשותף' עוסק בעיקר בחיבור מחדש בין כל קצוות העם. "אנחנו מבינים שהרפורמה המשפטית חשובה, וצריך לטפל בה, אבל זאת לא הבעיה. הרפורמה המשפטית היא גפרור שנזרק לחבית של דינמיט, אבל צריכים קודם לטפל בדינמיט, לכן אנחנו לא עוסקים במציאות הקונקרטית. אנחנו פה כדי להבין שצריכים לייצר תשתיות ועושים אינסטלציה בסיסית".
למעשה, במקום לעסוק ב"כיבוי שריפות" ומבלי לעגל את חילוקי הדעות, הם מתמקדים בהפגשה של מובילי דעה מהעולמות השונים בחיפוש אחר המכנה המשותף. לשיטתם כשמנמיכים את גובה הלהבות ניתן לאחד שוב את כל חלקי העם, גם מבלי לשרוף את הקצוות.
"הבעיה היא שאנחנו רואים רק את מי שבתקשורת, יש לה תפקיד מאוד חשוב במה שקורה היום לעם ישראל, אבל שם הפוליטיקה היא במקום הראשון", מרחיב אקרמן. "אנשים לא מכירים", מוסיף פוירשטיין. "כל אחד ניזון ממדורת שבט מצומצמת ואין כבר מדורת שבט קולקטיבית שכולנו יושבים לאורה. כל אחד מאיתנו מספר לעצמו סיפור וניזון מכלי התקשורת שמתארים לו את המציאות בדרכם, אפילו את הסיפורים אנחנו מספרים אחרת".
במהלך המפגשים המשותפים גילו מובילי המיזם שאנשים "פשוט לא מכירים אחד את השני", לדבריהם. "שאלנו את המשתתפים מה הן החרדות של הצד השני ואף אחד לא הצליח לבטא אותן. אנו מבינים שיש פה משהו עמוק בתשתית המשותפת שהתפרק. אנחנו נפגשים עם אנשים מכל הסוגים, וכשיושבים ביחד, מגלים שבתוך כמה פגישות מתחילים לאהוב, ואז הנושאים לא כל-כך נוראיים וחילוקי הדעות גם".
"גם החוקה הכי טובה בעולם לא תחזיק חברה מפולגת"
המיזם פועל במספר תחומים, הוא יוצר קואליציה של רשתות החינוך – הדתיות, החרדיות והחילוניות, יוזם חדרי מורים משותפים ועומל על יצירת יחידת לימוד בנושא סולידריות כיחידה לבגרות. "אנחנו מחברים בין הרשתות החינוכיות - המורים, המנהלים והתלמידים, כי אנחנו מבינים שהחומות שבינינו גבהו", מסביר פוירשטיין. "אנחנו רוצים גם לסלק מהשפה ביטויים כמו 'אנרכיסט', 'לאומן', 'פאשיסט' או 'נאצי'. לסלק התנהגויות. בדיוק כמו שלבן שלי עם תסמונת דאון אי אפשר יותר לקרוא 'מונגולואיד' או 'מפגר', שיידעו גם כל פוליטיקאי ואיש תקשורת שככה לא מדברים, ושדעת הציבור והרשתות החברתיות לא יסבלו התבטאויות כאלה".
במקביל יוצרים חברי המיזם מפגשים עם מובילי דעה – פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אנשי רוח, אומנים, רופאים ומשפטנים, בניסיון לייצר היכרות, הבנה וראיית עולם יותר מורכבת. "כולנו רוצים ישראל יהודית ודמוקרטית, ובסופו של דבר אנחנו רוצים להחזיר וליצוק משמעות רלוונטית לצמד המילים 'יהודית ודמוקרטית', לתרגם ולעדכן אותן לשאלות שעימן אנו מתמודדים בימים אלה".
חרף ההסכמה המשותפת של רבים על חוקה, הם לא רואים בה את הפתרון. "זה הרבה מעבר לחוקה, כי חוקה זה הסכם, זו אמנה. היא חיונית והכרחית וצריך להגיע אליה, אבל גם החוקה הכי טובה בעולם לא תחזיק חברה מפולגת. לכן אנו, כתנועה ארוכת-טווח, שקמה פה כדי להישאר, עסוקים ורוצים להתרחב ולפעול בערוצים השונים – בחינוך, בתקשורת, בהשפעה על הפוליטיקאים, ובהקשרים מאוד רחבים כדי להחזיר את הסולידריות כערך מכונן בחברה הישראלית", מסביר הרב.
"אוי לנו אם צד אחד ינצח"
6 צפייה בגלריה
"עם כל אחד מהם אפשר להגיע להסכמים, אבל רק אם אתה מתחשב קצת והולך לקראת. שכולם יהיו לא מרוצים באותה מידה". יוסי אקרמן
מאז פרש מניהול "אלביט" התפנה אקרמן להמשיך את דרכו של אביו וכיום הוא מגדל זיתים ומייצר שמן זית בצפון הארץ. בנוסף הקים את חממת הסטרטאפים הצפונית OPEN VALLY, שמהווה בית לכמעט 200 חברות סטרט-אפ.
"ניהלתי את אלביט 20 שנה, ואלביט היא חברה ענקית. כששאלו אותי מה היתרון שלי ולמה הצלחתי אמרתי שזה בגלל שאהבתי את המתחרים. אהבתי את היריבים שלי וראיתי שעם כל אחד מהם אפשר להגיע להסכמים, אבל רק אם אתה מתחשב קצת והולך לקראת. שכולם יהיו לא מרוצים באותה מידה", הוא צוחק.
"אני חושב שכל אחד מאיתנו צריך לדעת לוותר על ערכים שחשובים לו, כי יכול להיות שגם הצד השני צודק, ואם לא נצליח לפצח את האהבה וההקשבה – הלך עלינו. אוי לנו אם צד אחד ינצח. אני רוצה שנגיע להסכמה בהכול, תוך כדי ויתור. אם נשב ונדבר, באהבה ובנחת, אני חושב שיהיה לנו קל למצוא את הקו המשווה בין הדעות השונות. לא לשנות האחד את השני, אבל שנדע לשבת ביחד, להקשיב ולהעריך".
"כל אחד מאיתנו, אם תשאל אותו לעמדתו, ייתן לך רשימה. אבל מה שאני רוצה שישאלו, ושלא שואלים אף פעם, זה באיזה מקום אתה שם את אחדות ישראל ברשימת הערכים. אני מקווה שכולנו נשים את הסולידריות ואת אחדות ישראל במקום הראשון, ואחר כך את כל היתר", הוא מסכם.
"כולנו רוצים ישראל יהודית ודמוקרטית"
שינויי העיתים הם אלו שהובילו, לדעת ראשי התנועה, למשבר הגדול שאנו חווים עכשיו. בגלל שהאויב החיצוני איבד את עוצמתו הדרמטית, והמדינה משגשגת, חזקה ובטוחה, אפשר להתחיל להסתכל פנימה."אבל פתאום, כשמסתכלים פנימה, רואים שהאיחוי של ההדבקה של אותן 75 שנים כבר לא מחזיק את ההבדלים, שהיו כבר אז, אבל אז היה צריך להקים מדינה והיו אויבים מכל הכיוונים, לא היו הסכמי שלום ולא הייתה כלכלה", מסביר פוירשטיין. "אז כולנו נכנסנו מתחת לאלונקה, אבל היום אין כל כך למה, ופתאום כל השוני קופץ. פתאום, כשנראה שהרפורמה דועכת מתחילים לדבר על שוויון בנטל, מה שאומר שיש פה משהו עמוק יותר מהרפורמה המשפטית".
"יש פה מדינה בחרדה", מזהיר שוב פוירשטיין. "אני מזהה אצל חבריי, 'מפגיני קפלן', שהם רואים את השינויים הדמוגרפיים בחברה הישראלית והם חרדים שלילדים שלהם לא יהיה פה מקום. זאת לא הרפורמה – הם מפחדים מהרוב שמתגבש דמוגרפית ושעלול לדרוס אותם ואת תפיסותיהם, אבל אני רב בישראל ואני אלחם עד נשימתי האחרונה כדי שהילדים של כולם יוכלו לחיות פה וגם ירגישו בבית. שיהיה להם מקום, לתפיסותיהם ולאורחות חייהם. זהו עצם המאבק".
"אני חושב שצריכים לעורר תקווה אצל אותם 70-80 אחוז. שיתפתח פה קול ציבורי שיהיה הקול שלהם", נחרץ הרב."שיבטא אותם ושיהיה גם תקיף ויכעס כשצריך, או כשהדברים יוצאים משליטה וכשבאים אנשים ומטרללים את המערכת מכל הכיוונים - את זה צריך לעצור".
6 צפייה בגלריה
"המפגשים האלה מסתיימים בחיבוק ובהזמנה הדדית לפעולה משותפת וזאת תקווה גדולה". הרב מנחם בומבך
במסגרת השיח המשותף מציעים מובילי התנועה לשמור על המילים אבל לוותר על הצעקות. "תוותר על הטון, לא על התוכן, ותקשיב", מוסיף אקרמן. "אנשים מאוד אוהבים לדבר על עמדתם היום, אבל להקשיב לצד השני – חס וחלילה. כל הזמן אנשים מתחברים לקבוצות שתומכות בדעתם, ואז הם מבסוטים נורא, אבל במקום - בואו נתחבר לקבוצות אחרות. בואו נשאל למה הם חושבים ככה, ושהם יסבירו. אולי נשתכנע ואולי לא, אבל אני חושב שאם נהיה קצת יותר צנועים ונשאל יותר שאלות – נשתפר ונראה שהבעיות שאנחנו עוסקים בהן לא כל כך קיצוניות ושההבדל הוא 20 אחוז בלבד, כי 80 אחוז חושבים אותו הדבר, וזה מה שמנחה אותי", מודה אקרמן.
"אפשר להישאר מאוחדים גם מבלי להיות אחידים"
משה אוחיון, יו"ר מכון "שחרית", מנהל "מיזם 929" וחבר בתנועה, משתף: "אני רואה את האיום שיכול להתרגש על החברה הישראלית ועל המדינה מצד אחד, ואת ההתגייסות העצומה והמיידית של האנשים מכל המגזרים מצד שני".
"כולם מודאגים ופועלים בבהילות – מחפשים להתגייס, לפעול ולתמוך בפעילות שלנו כאילו שאנחנו סטרט-אפ מבטיח, ונראה שאנחנו באמת סטרט-אפ שיש בו צורך גדול, וזה מרגש ומעודד לראות זאת", הוא מחייך.
הרב מנחם בומבך, גם הוא ממייסדי התנועה, מצהיר: "פורסם לאחרונה ש-45% מהישראלים חוששים ממלחמת אזרחים. זה אירוע דרמטי, קשה ומפחיד. אני התייאשתי ואיבדתי תקווה, עד שהחלו המפגשים שאנחנו מקיימים, ונוכחנו כולנו בכאב האחד של השני. המפגשים האלה מסתיימים בחיבוק ובהזמנה הדדית לפעולה משותפת וזאת תקווה גדולה".
"כשאתה מוותר למישהו שאתה אוהב זה לא כואב וגם לא קוראים לזה ויתור", מסביר אקרמן. "גם כשאני נפגש עם אחותי אנחנו צריכים להתפשר כדי לצאת יחד כולנו ולאכול את אותו האוכל. אם עם ישראל יבין שהסיפור המשותף הוא במקום הראשון, יהיה קל יותר להכיל את השונות ולאהוב אותה. זה מה שרפי ואני מנסים לעשות – לשים את האהבה בראש הרשימה. במשפחה - אתה לא מוותר לאשתך? לילדים שלך? לחברים? לשכנים? אתה מוותר. זאת תפיסת העולם ובגלל זה חשבנו שהנושא של הסיפור המשותף הוא זה שיביא לשיפור המצב של העם. לא נדון חוק-חוק, אבל אם תהיה אהבה, סימפטיה, אמפתיה ואחדות - זה יעבור יותר בקלות".
6 צפייה בגלריה
"יש מאמר של הרב קוק שאומר שככל שנהיה שונים יותר אז נהיה עם חזק יותר". חברי "הסיפור המשותף סביב שולחן עגול
"בסוף לא נהיה אנשים זהים", מסכם אקרמן. הקיבוצניק והחרדי לא דומים וגם לא צריכים להיות. יש מאמר של הרב קוק שאומר שככל שנהיה שונים יותר אז נהיה עם חזק יותר ואני גם חושב שהחוזק של עם ישראל הוא שאנחנו בנויים מאנשים שונים ושכל אחד מביא משהו אחר לחבילה - איכות אחרת. אני חושב שעם ישראל צריך את המגוון הזה ומניסיוני, העתיד הוא ורוד. אני בטוח שיש בישראל עוד אלפי משפחות כמו שלי שיכולות לאהוב, להעריך ולהגיע להסכמות האחד עם השני, ועדיין להישאר בדעות שונות. אפשר להישאר מאוחדים גם מבלי להיות אחידים. אנחנו לא מנסים לשכנע אף אחד לשנות משהו מהמחשבות או מהאמונות שלו. אנחנו רק רוצים להראות שאפשר להיות ביחד, מאוחדים, וכל אחד באמונתו. זה בעצם הבסיס ל'סיפור המשותף'".
